הנושאים החמים
הנושאים החמים
Natan Galant
כתיבה שדגה לך לקוחות, ובכמויות!
מנוי פרימיום
עיצוב גרפי
כתיבה ספרותית
מוזיקה ונגינה
עריכה תורנית
עיצוב ואדריכלות פנים
השבוע כתבתי ברשימת התפוצה אגרת ארוכה בנושא 'אנשי ההסרה', וממש במקרה ראיתי את האשכול של @רותי12 שפורסם פה.
הרשימה שלי אמנם לא עוסקת ביצירה, אך מעלה פה את הדברים היות ומן הסתם יש פה עוד בעלי/ות רשימות תפוצה שכן עוסקים ביצירה, או סתם מנויים.
כמה מילים על... אנשי ההסרה.
ישנה קבוצת אוכלוסיה שאני מכנה אותי ביני לעצמי - "אנשי ההסרה". אלו אנשים נכים. נכים שכלית, הכוונה. הגדרה מעליבה, מסכים.
בואו נכנה אותם רק "מוגבלים ביכולתם להבין מרכיבים אנושיים חשובים".
ועל מה יצא הקצף? על אותם אלו המבקשים לצאת מרשימת התפוצה.
רגע רגע, לא להתמרמר. בטח שמי שרוצה יכול לצאת מהרשימה, והכל בסדר, ובכיף.
אלא מאי? שיש דרך איך לעשות את זה.
בנאדם שפוי ונורמלי, ייתכן ואומר לעצמו: וואלה, אני מעדיף שלא להיות בין מקבלי רשימת התפוצה הזו, המייל שלי עמוס.
ולאחר המחשבה הזו, הולך ולוחץ על הלינק להסרה.
והיה ואם הלינק לא תקין, ניגש אותו אדם שפוי, שולח מייל לכותב, ומבקש: אם אפשר להסיר אותי, תודה.
בוגר, ענייני, נקודתי.
ואזיי ממהר הכותב, ניגש לרשימת אנשי הקשר, מסיר ידנית את המועמד. ובזאת גמרנו.
עד כאן אנשים נורמליים.
ועכשיו אלו שלא.
האנשים הלא נורמליים (מבחינתי! מבחינתי בלבד!) הם אנשים שרוצים לצאת מהרשימה, ובלי להתבייש שולחים מייל פוגעני בסגנון:
תפסיק כבר לשלוח לי את השטויות שלך!!!!!!
או:
הסרה הסרה הסרה הסרה!!!
או:
חפרת תוציא אותי כבר החוצההההה מהרשימה שלך!!!!
כאילו, אתם פסיכיים?
ככותב, כשאני מקבל מייל כזה, אני מדמה לשמוע איש זעוף פנים הניצב מולי וזועם וצועק. תוציא אותי! תוציא אותי! שזה קצת מעליב.
ולמה זה פוגע? משני סיבות. אחת קטנה והשניה גדולה.
הראשונה, הקטנה: תמיד יש צביטה בלב כשמגיעה בקשת הסרה. הרי המוצר כה מושקע, ויפה, אז איך אפשר לעזוב?
והצביטה הזו איננה נחלתי הבלעדית, אל דאגה. דיברתי עם עם ידידי המפיק של "חדשות במייל", והוא סח לי שגם הוא שותף לכאב הזה. אלא מה? מתרגלים ועוברים הלאה. זכותו של מי שרוצה לצאת, וזהו.
אבל הסיבה השניה משמעותית יותר. אני מעולם לא צרפתי מישהו ללא בקשתו המפורשת. כל המנויים שלנו, כן, כל ה 960 או משהו מנויים - כולם אנשים שהצטרפו ידנית או ביקשו לעשות זאת. אתם מאמינים? כן, ככה זה.
אז, במחילה, אדוני: לא טוב לך? אתה רוצה לצאת? סבבה, תבקש יפה. אף אחד לא ביקש ממך להצטרף, איש לא הכריח אותך להיות מנוי. בחרת להצטרף? נפלא, ברוך הבא.
רוצה לצאת? בסדר גמור. אבל למה לצעוק ולהשתמש בניסוחים פוגעניים שכאלו?
בנוסף, כפי שאתם בטח יודעים, רוב מוחלט של החומר פה הוא מקורי. נקי. לא שיווקי, לא מכירתי, לא בא לקדם אינטרסים מסויימים (מלבד המאבק הנצחי במרזבים מטפטפים בגאולה ורבי עקיבא). והלוואי וכולם היו כמונו
יכול לספר לכם שיש מיילים שנרשמתי אליהם שהם עירוב נוראי של חומר מעניין ששווה לקרוא, בלול בכמויות של פרסומות ייחצניות מעפנות.
(מעפנות - לא מוצלחות. המילה 'מעפן' אומנם רחובית משהו, אך מלאת טעם ייחודי.. נכון?)
מודה שיש גם רשימות תפוצה שעזבתי אותן בגלל כמויות מלל מכירתי מעצבן. בעיקר של אנשים שלא עשו שום דבר יצרני בחייהם, ורק מנסים לדחוף לנו בכוח סדרת קורסים יקרה בחמישה סרטונים, שבה נלמד איך להרוויח כסף מכלום, איך לבנות תזרים לקוחות קבוע בלי מאמץ והיישר מהכורסה, איך לעשות דיאטה בקלות, או איך לשלש את ההכנסות של העסק.
פחחח.
אגב, עם יד על הלב:
באיזשהו מקום, אם הייתי מצרף אנשים בעל כורחם, או שולח להם זבל שיווקי טהור - הייתי מקבל בהבנה מיילים כעוסים כאלו. זה המחיר של ההפצצה, כמובן.
יתרה מזו, גם לי יצא (ומצטער על כך) לשלוח מיילים דוחים בסגנון. במיוחד כאשר אני מגלה שפלונית הצלמת או המעצבת בנתה אתר חדש, ובלי שום התלבטות כתבה מייל שיווקי טיפשי, כולל הגרלה בין מי שיעביר את המייל הלאה לחמש אנשים נוספים (פשע נגד האנושות), ושולחת אותו לכל העולם ואשתו - כולל אליי. במקרים כאלו אני באמת נזעם ושולח מייל בוטה למדיי. הרי לא נרשמתי לאף רשימה שלך, לא מכיר אותך, למה את שולחת לי פרסומת מציקה וטיפשית למייל הפרטי?
ובקיצור: יש הבדל בין מוצר מושקע שבחרת לקבל מרצונך, ואתה יכול לצאת ממנו בכל רגע, לבין מוצר שיווקי פתטי שמישהו דחף לך אותו לפרצוף.
הרחבתי פה רק כדי להאיר זרקור לנושא הזה של הכרת הטוב, או לפחות אי יריקה. וכן, גם אם נורא בא לך להגיב בתסכול, זכרו שלפעמים ישנו אדם שקורא את מה שכתבת יותר מידי ברצינות, ו... אממ, נפגע.
שהרי מאחורי מילים - נמצא אדם, שבתוכו לב. תמיד.
הרשימה שלי אמנם לא עוסקת ביצירה, אך מעלה פה את הדברים היות ומן הסתם יש פה עוד בעלי/ות רשימות תפוצה שכן עוסקים ביצירה, או סתם מנויים.
כמה מילים על... אנשי ההסרה.
ישנה קבוצת אוכלוסיה שאני מכנה אותי ביני לעצמי - "אנשי ההסרה". אלו אנשים נכים. נכים שכלית, הכוונה. הגדרה מעליבה, מסכים.
בואו נכנה אותם רק "מוגבלים ביכולתם להבין מרכיבים אנושיים חשובים".
ועל מה יצא הקצף? על אותם אלו המבקשים לצאת מרשימת התפוצה.
רגע רגע, לא להתמרמר. בטח שמי שרוצה יכול לצאת מהרשימה, והכל בסדר, ובכיף.
אלא מאי? שיש דרך איך לעשות את זה.
בנאדם שפוי ונורמלי, ייתכן ואומר לעצמו: וואלה, אני מעדיף שלא להיות בין מקבלי רשימת התפוצה הזו, המייל שלי עמוס.
ולאחר המחשבה הזו, הולך ולוחץ על הלינק להסרה.
והיה ואם הלינק לא תקין, ניגש אותו אדם שפוי, שולח מייל לכותב, ומבקש: אם אפשר להסיר אותי, תודה.
בוגר, ענייני, נקודתי.
ואזיי ממהר הכותב, ניגש לרשימת אנשי הקשר, מסיר ידנית את המועמד. ובזאת גמרנו.
עד כאן אנשים נורמליים.
ועכשיו אלו שלא.
האנשים הלא נורמליים (מבחינתי! מבחינתי בלבד!) הם אנשים שרוצים לצאת מהרשימה, ובלי להתבייש שולחים מייל פוגעני בסגנון:
תפסיק כבר לשלוח לי את השטויות שלך!!!!!!
או:
הסרה הסרה הסרה הסרה!!!
או:
חפרת תוציא אותי כבר החוצההההה מהרשימה שלך!!!!
כאילו, אתם פסיכיים?
ככותב, כשאני מקבל מייל כזה, אני מדמה לשמוע איש זעוף פנים הניצב מולי וזועם וצועק. תוציא אותי! תוציא אותי! שזה קצת מעליב.
ולמה זה פוגע? משני סיבות. אחת קטנה והשניה גדולה.
הראשונה, הקטנה: תמיד יש צביטה בלב כשמגיעה בקשת הסרה. הרי המוצר כה מושקע, ויפה, אז איך אפשר לעזוב?
והצביטה הזו איננה נחלתי הבלעדית, אל דאגה. דיברתי עם עם ידידי המפיק של "חדשות במייל", והוא סח לי שגם הוא שותף לכאב הזה. אלא מה? מתרגלים ועוברים הלאה. זכותו של מי שרוצה לצאת, וזהו.
אבל הסיבה השניה משמעותית יותר. אני מעולם לא צרפתי מישהו ללא בקשתו המפורשת. כל המנויים שלנו, כן, כל ה 960 או משהו מנויים - כולם אנשים שהצטרפו ידנית או ביקשו לעשות זאת. אתם מאמינים? כן, ככה זה.
אז, במחילה, אדוני: לא טוב לך? אתה רוצה לצאת? סבבה, תבקש יפה. אף אחד לא ביקש ממך להצטרף, איש לא הכריח אותך להיות מנוי. בחרת להצטרף? נפלא, ברוך הבא.
רוצה לצאת? בסדר גמור. אבל למה לצעוק ולהשתמש בניסוחים פוגעניים שכאלו?
בנוסף, כפי שאתם בטח יודעים, רוב מוחלט של החומר פה הוא מקורי. נקי. לא שיווקי, לא מכירתי, לא בא לקדם אינטרסים מסויימים (מלבד המאבק הנצחי במרזבים מטפטפים בגאולה ורבי עקיבא). והלוואי וכולם היו כמונו
יכול לספר לכם שיש מיילים שנרשמתי אליהם שהם עירוב נוראי של חומר מעניין ששווה לקרוא, בלול בכמויות של פרסומות ייחצניות מעפנות.(מעפנות - לא מוצלחות. המילה 'מעפן' אומנם רחובית משהו, אך מלאת טעם ייחודי.. נכון?)
מודה שיש גם רשימות תפוצה שעזבתי אותן בגלל כמויות מלל מכירתי מעצבן. בעיקר של אנשים שלא עשו שום דבר יצרני בחייהם, ורק מנסים לדחוף לנו בכוח סדרת קורסים יקרה בחמישה סרטונים, שבה נלמד איך להרוויח כסף מכלום, איך לבנות תזרים לקוחות קבוע בלי מאמץ והיישר מהכורסה, איך לעשות דיאטה בקלות, או איך לשלש את ההכנסות של העסק.
פחחח.
אגב, עם יד על הלב:
באיזשהו מקום, אם הייתי מצרף אנשים בעל כורחם, או שולח להם זבל שיווקי טהור - הייתי מקבל בהבנה מיילים כעוסים כאלו. זה המחיר של ההפצצה, כמובן.
יתרה מזו, גם לי יצא (ומצטער על כך) לשלוח מיילים דוחים בסגנון. במיוחד כאשר אני מגלה שפלונית הצלמת או המעצבת בנתה אתר חדש, ובלי שום התלבטות כתבה מייל שיווקי טיפשי, כולל הגרלה בין מי שיעביר את המייל הלאה לחמש אנשים נוספים (פשע נגד האנושות), ושולחת אותו לכל העולם ואשתו - כולל אליי. במקרים כאלו אני באמת נזעם ושולח מייל בוטה למדיי. הרי לא נרשמתי לאף רשימה שלך, לא מכיר אותך, למה את שולחת לי פרסומת מציקה וטיפשית למייל הפרטי?
ובקיצור: יש הבדל בין מוצר מושקע שבחרת לקבל מרצונך, ואתה יכול לצאת ממנו בכל רגע, לבין מוצר שיווקי פתטי שמישהו דחף לך אותו לפרצוף.
הרחבתי פה רק כדי להאיר זרקור לנושא הזה של הכרת הטוב, או לפחות אי יריקה. וכן, גם אם נורא בא לך להגיב בתסכול, זכרו שלפעמים ישנו אדם שקורא את מה שכתבת יותר מידי ברצינות, ו... אממ, נפגע.
שהרי מאחורי מילים - נמצא אדם, שבתוכו לב. תמיד.
