זה באמת יכול להיות מורכב.
מבחינתנו הימים האלה נהדרים- מלבד עצם הסיטואציה שהעולם כולו ועם ישראל נמצא בה, לגמרי נחמד לנו.
אנחנו למשל עסוקים בעיקר בניקיונות ובהכנות לפסח;
משתדלים לקחת את זה כחוויה, כהזדמנות לעשות דברים שלא מגיעים אליהם בשגרה.
את הזמן שנשאר מנצלים לתחביבים משותפים, לבישול משותף, לשיחות, למנוחה, למיון תמונות, לראות את הסרט של החתונה
, לעוד שיחות (לכל אחד יש נושאים שלא יזיק להעלות אותם לסיעור מוחות משותף, בכל תחום), לעוד מנוחה, ללכת לישון מאוחר בלי לחץ של קימה מוקדם בבוקר, ללימוד משותף, להאזנה למוזיקה (ודיון עליה...), לטיפוח פינות נידחות בבית, לאכול בנחת, ובאופן כללי לעשות הכל בנחת, וכן הלאה.
מאד חשוב לקחת פסק זמן לבד, כשצריך.
לקרוא
לכתוב, לכתוב יומן
לדבר בטלפון
להתכתב במייל
ללמוד משהו לבד
להתקדם בדברים שקשורים לעבודה/ לפיתוח אישי
סתם לנוח
מאד אינדיבידואלי.
מאמינה שזה משתנה מאד מזוג לזוג:
כמה זמן אתם נשואים?
האם יש לכם דברים שאתם אוהבים לעשות יחד? (בטוח יש, רק צריך למצוא אותם).
מה גודל הדירה שלכם? (דירה קטנה לא מאפשרת כל כך מרחב אישי, מן הסתם).
כמה אתם רגילים לבלות אצל ההורים/ המשפחה ועכשיו השהות הממושכת לבד קשה לכם?
ועוד המון פרמטרים שאין כאן המקום לפרטם, כמובן.
תנסו לחשוב- כשתזכרו בתקופה הזו בעוד שנה, בעוד עשר שנים, כשתספרו עליה לילדים שלכם, איזה רגש יעלה בכם?
מבחינתי העיקר בימים כאלה הוא להעביר אותם בטוב ובשמחה, ללא קשר לתכנונים, לציפיות ולהספקים.
יצא ארוך...