סוף דבר:
התקשרתי למפקח. אישיות חינוכית ידועה.
התנסחתי הכי אסרטיבי, שכלי, ענייני שיכולתי
השמטתי תאורים ורגשות, דווחתי קר את מהלך העניינים מתחילת שנה.
לאחר הקשבה ארוכה והסכמה עם הדברים וקצת לפני הספור על "פינוקיו" (זה שם הצופן שלי ושל בעלי לארוע המריטה הנ"ל-) שמעתי משפט אחד:
"גב'... הדברים ידועים לנו, הם עולים וצפים כל הזמן והענין אינו יורד מסדר היום. הנהלת הת"ת פועלת להחליפו מיד לאחר חנוכה."
נשמתי נשימה עמוקה והוספתי בעדינות את הספור האחרון. התעקשתי שאני רוצה שגם עד חנוכה יוודאו שאין הרמות ידיים.
הוא ענה לי במשפט חביב: "אני מבין את הגישה שלך לשלול הרמת ידיים אבל אישית אני סבור ש'פליק' מידי פעם לא מזיק לילד..."
"פליק, כבוד הרב, לא מריטה עם כתמי צבע ועקבות, נכון?"
הוא נאלץ להסכים.
אבל לאור המשפט המוחץ שסגר את הנושא הקודם הסקתי רק דבר אחד: אפו של בני היה "במצטבר" לתיק שלם.
אז רוצו להתפלל, הורים. רוצו.