הנושאים החמים
הנושאים החמים
המלך נפתלי הראשון / ראש לשועלים
לפני כחצי שנה הדהים שר ההשכלה הגבוהה והמשלימה ומשאבי המים זאב אלקין את מדינת ישראל, כאשר עלה במפתיע על הפודיום וגולל בפומבי מסכת האשמות חריפה על ראשו של בנימין נתניהו - אליו היה קרוב מאד שנים ארוכות. אחת הכותרות שסיפק אלקין בנאומו המכונן טענה שנתניהו הפך את תנועת הליכוד ל'חצר ביזנטית'.
אלקין התיימר להביא עמו בשורה ותקווה חדשה. לפתוח פרק חדש בתולדות הימין והמדינה, נקי מחצרות ביזנטיות למיניהן. אך חלפו אי אלו חודשים מאז, ואט אט מתברר שאלקין בסך הכל הלך להקים עם חבריו חצר ביזנטית חדשה, גדולה יותר, שכולנו נתיניה.
דמוקרטיה איננה שיטה טכנית לבחירת מנהיגים. היא תפיסה חברתית שמאמינה ביכולתו ומוסריותו של העם לנהל את חייו כפי שימצא לנכון, בשונה מהמונרכיה, ומשנים קדמוניות בהן רווחה הדעה שרק קומץ אנשים - רחב יותר או פחות - מסוגל באמת להחליט ולהנהיג, ועל כל היתר להתכופף בהכנעה ובידיעה שאינם יודעים.
אם אתבקש להצביע על ההבדל העקרוני הכי בולט בין ממשלת השינוי המודרנית לקיסרות מעוררת נוסטלגיה שלילית – הרי שהוא סעיף העברת ראשות הממשלה מבנט ללפיד. מלכים, אני מודה, מעולם לא קיימו רוטציה אלו עם אלו...
"אבא הולך לעשות מהלך שיהפוך אותו לאדם הכי שנוא במדינת ישראל, מאוד לא פופולרי. אני עושה את זה בשביל המדינה שלי". את המשפט הזה - מספר נפתלי בנט - אמרתי לילדיי לקראת הקמת הממשלה המתרגשת ובאה.
צעד קטן לאדם, פסיעה משמעותית למונרכיה.
בנט עומד בריש גלי, מביט בעיני בוחריו, ומעדכן: חברים וחברות יקרים ויקרות, אתם אכן בחרתם ימינה בהסתמך על מה שהבטחתי תחת כל עץ עזוב ודוכן שווארמה רענן שאבצע. אמת. אין סיכוי שהייתם מעניקים לי את קולכם אילו הייתם מכירים את התוכנית האמיתית - גם זה נכון. אבל מי שמבין מה טוב למדינה הוא אני. וכמו מלך שעושה 'מה שבא לו' בלי להתייעץ עם הקהל הרחב והנבער, גם אני אעשה מה שטוב לדעתי - אפילו אם הציבור מתנגד ונתן בי אמון על דעת שלא אעשה בדיוק את זה - משום שהאספסוף הנוהר לקלפיות איננו מבין בזמן אמת מה טוב למדינה.
לטענת בנט, רוב המצביעים שלו 'מבולבלים'. לא פחות. רבבות אנשים נשים וטף שכיתתו רגליהם כדי לסייע לו לצלוח את אחוז החסימה ולהיבחר לכנסת בשעה טובה, עמלי יום שתלו בו עיניים מעריצות ומקוות – הנה האדם שיכול ורוצה לתקן ולשרת את ה'עמך', שחשבו כי מצאו בו ובסיעתו את שלא מצאו במפלגות אחרות - כל אלו מבולבלים. רק הוא, האיש שמקבל את ראשות הממשלה על לא עוול בכפו, מרוכז ובהיר מחשבה.
בהמשך ישיר לגאונות הזו, אצעד מחר אל בית השכן, אגרש אותו עם אשתו וילדיו לבית הארחה זמני על חשבוני, ואערוך שיפוצים נרחבים בביתו עם קבלן זול וריצוף מעודפים.
בתום העבודות אתקשר בגאווה וחיוך זורח לשכן האהוב, ההמום עדיין: "זרח" אצרח אל השפופרת "עלה בידי לעשות את ביתך המוזנח לארמון! אתה תקבל את הקומה התחתונה, ואני אגור ביחידה על הגג. מי היה מאמין שנזכה?".
או בלשונו של בנט היום: "אנחנו נעשה הכל כדי ששנה מהיום תסתכלו אחורה ותמצאו בליבכם את המקום להבין את ההחלטות שלי".
הביטו: אני לא טועה לרגע לחשוב שבנט עצמו מאמין בזה. שלדעתו הוא באמת עושה את מה שטוב למדינה, גם במחיר 'הפרת הבטחות' בודדות כביכול. אבל העובדה שלסיפורים הללו יש קונים, ושבארצנו הקדושה שורר היום אקלים שמאפשר למישהו לשדר תעמולה משונה כזו לצופיו המכובדים, מדאיגה מאד.
רק לפני כמה ימים הסבירה העיתונאית גברת מצליח ששקד היא מנהיגה מזן אחר, "שמרצה את הבייס הפוליטי שלה ומתקשה לעשות מהלך שחורג מכך". כלומר, האצילים שיודעים יותר טוב מהמון העם מה טוב – הם נורמה. אלו שעדיין חשים מחויבות לתפיסה הדמוקרטית – הם מנהיגים מזן מוזר ונכחד.
בנט רחוק מלקחת קרדיט כממציא החשיבה הזו, או כיבואן שהביא אותה לנמל אשדוד. השופטים והפרקליטים, אלו שששים וצוהלים מן הסתם על הקמת ממשלת בנט, חתומים יותר מכל על ההבנה שהם מבינים מה שאף אחד אחר לא מבין. שופטי העליון יודעים לפרש את החוק טוב יותר ממחוקקיו, וגם מוסריים ומומחי צדק יותר מרוב העם ונציגיו בפרלמנט ובממשלה. ממש כפי שהיה סבור מן הסתם לואי מלך צרפת לדורותיו.
השמאל, שבאופן אירוני נוטה להציג את עצמו כ'מגן הדמוקרטיה', מנסה כבר שנים למנוע מנתניהו להתמודד או לכהן כראש הממשלה - חרף תוצאות הבחירות ועמדת הבוחרים. בבסיס הניסיון הנואל הזה עומדת אותה תפיסת עולם, לפיה העם אינו חכם מספיק לקבוע את עתידו ולעצב את ייצוגו בשלטון, ועל השכבה המשכילה בחברה 'לעזור' לו ולשמש עבורו כמו חונך לנהג מתחיל. שכלם של הציבור ושליחיו אמנם נוסע באופן חביב, אבל זקוק ל'גלגלי עזר' קלילים פה ושם, בפוליטיקלי קורקט וב'ייעוץ' משפטי, והכי גרוע – בסינון מועמדים לבחירות.
לא מזמן התקיימו בחירות כלליות בסוריה, ורבים כאן בארץ צחקו מלא פיהם. על אסאד שהביס את יריביו עם רוב של מעל תשעים אחוזים, ועל מיליוני אזרחיו שצועדים אל הקלפי ללא תכלית. האם הלעג היה מוצדק?
גם כאשר נדפסו לפני מאות בשנים מאמרים מפליגים על אוטופיה דמוקרטית, ועם שיבחר את נציגיו – נטלו אנשים רבים לגימה נוספת מהתה, וצחקקו למשבתו של הכותב הנאיבי.
"השיטה יותר חזקה מכולם" – חשבו בוודאי.
אבל ההיסטוריה לא נעה על צירה בכיוון אחד. ובאחד המסעפים הקריטיים באוטוסטרדת ההיסטוריה פונה מדינת ישראל פניה שגויה בהחלט. אולי עוד יבוא יום והסורים - שילבלבו בדמוקרטיה-פוסט-אסאד - יצביעו בלגלוג על השכנה הקטנה מדרום, שאחרוני תושביה התמימים עדיין מאמינים שהעם שולט בה.
נתיב המילוט ופניית הפרסה עדיין קיימים, נתונים בידיהם של שישים ואחד אנשים. עוד לא מאוחר.
נערך לאחרונה ב:
