בכתיבה תורנית יש להיצמד למסורת הדקדוקית,
יען כי הלומד רגיל לקרוא "הרהור",
ומטרת העורך התורני הוא לבצע "עריכה תורנית" ולא בהכרח עריכה אקדמאית.
ולכן נצמדים גם לטעויות דקדוקיות ככל והן הפכו ממילה סתמית למושג תלמודי
אין לי כרגע דוגמאות, אך הן אינן חסרות כלל ועיקר.
מה שכן הייתי משנה, שמחברי הספרים באשר הן, יתחילו לערוך את ספריהם. לא פעם ראיתי ספר שמתמקד בנושא מסויים (כמו דינא דמלכותא דינא), התוכן מצויין, אך העריכה גרועה,
וכדי להבין מה הוא רוצה צריך ללמוד את ספרו בריכוז עם דף ועט לסכם את דבריו, כמו שלומדים ש"ך ארוך וקשה בחו"מ,
לו רק היה עורך את התוכן שיהיה מונגש ברור וקריא - התועלת בספרו הייתה עולה משמעותית.
לתשומת לבכם עורכים תורניים !