החופשה הגדולה של אבותינו...

יוצרת כתיבה

משתמש סופר מקצוען
צילום מקצועי
עריכה והפקת סרטים
המשתמש נחסם
האמת היא, שכשקראתי את פרטי האשכול-( אתגר דו שבועי- מחשב מסלול מחדש), הבנתי משום מה שמדובר בשינוי. בכללי. זה מה שקורה למי שמדלג על שורות. מבינה שלא יכולה לזכות, כי הסיפור לא עונה על כללי האתגר.
היה לי חבל על הסיפור, לכן פרסמתי, לא נורא:p

יום ראשון:
ערימות הכלים התגבהו להן, דוממות. הכביסה חיכתה מבוישת בצד, והשולחן עדיין היה מכוסה במפה החדשה שקיבלה שושי מאימא שלו.
הוא סגר את הדלת, ונאנח. הציץ בשעון היד, ואנחתו העמיקה עוד יותר.
רחלי דשדשה מולו בכותונת סתורה, אפילו לא הרימה עיניים. הן היו נעוצות עמוק במותחן האחרון שיצא, הוא כבר איבד ראש.
היא פתחה את המקרר העמוס, והוציאה תפוח.
לך תדע מאיזו דיאטה היא התלהבה עכשיו.
יום שני:
הכיור היה ריק לגמרי, הרצפה במצב סביר פלוס, והכביסה המקופלת עמדה ערימות ערימות על השולחן הסלוני החשוף.
אנחה של הקלה נפלטה ממנו.
לפחות זה.
הוא עבר במסדרון החשוך, הציץ לחדרה של בכורתו בזהירות. היא ישבה רכונה על ספר עב ממדים, עמוס בשרטוטים הנדסיים שונים.
הוא כבר למד. מבחן בגיאומטריה.
רחלי דיברה מתוך שינה. היא צעקה בבהלה משהו על גמר בהיסטוריה. יעבור לה.
שושי ישבה בחדר העבודה הקטן. ראשה נשמט על ערימת דפי A4, ממולאים בכתבי יד שונים. העט התגלגל. הוא הרים אותו, סגר את הפקק, וכיבה את האור.
לוח השנה קרץ אליו. הוא התעודד, והכין לעצמו כוס קפה.
יום שלישי:
הפעם הוא היה בבנק בבוקר, וקפץ הביתה להפסקת צהריים חפוזה. המקרר היה עמוס הודעות, תזכורות ולוחות שנה קטנים, צפופים, ממולאים במקצועות שונים. היה נראה לו שהוא יודע מהם.
הכלים הביטו עליו מגובה העיניים. בתורנות של אתמול הייתה כתובה נחמי, כמובן.
מבחן בגיאומטריה עושה משהו לכלים, יותר מדויק לומר- לרמת הניקיון שלהם.
יום רביעי:
הסלון היה מסודר למשעי, כריות הספה עמדו כחיילים במסדר, והמטבח היה מבריק. שושי קרצה לו בעינה. רותי הזמינה חברה. גם לה יש מבחנים.
הוא שמע אותה משננת מהמחברת, בקול רם ונישא. מחזור המים, סוגי נוזלים...
שאלו יהיו הצרות שלה.
יום חמישי:
הוא העיר את נחמי ורחלי. שתיהן התמתחו, והסתובבו לצד השני.
רותי כתפה את ילקוטה, והתלוננה (זה לא היה חדש) על החופשות התדירות של הבנות. מבטו שאל את שושי לפשר העניין. היא ישבה בנוחות על הספה וקראה עיתון, מתעמקת בכתבה צבעונית.
לא רצה להפריע לה, למרות שהתפלא מה היא עושה בבית, במקום בסמינר. היום החופשי היה ביום שני.
נגמרו המבחנים, הוא הבין, משך בכתפיו ויצא מהבית.
יום ראשון:
שוב הסתובבו בנותיו לכיוון השני. שושי התפללה במתינות בסלון.
הפעם הוא אפילו לא משך בכתפיו, רק סגר אחריו את הדלת.
כשחזר בשעת בין הערביים, היה הבית מצוחצח. שושי אשתו רכנה על הפאנלים., מוציאה לפועל את חלומה הגדול. הבנות קפצו לעברו, בבקשות שונות ומשונות. הוא נסוג אחורה, מביט בכמיהה על הדלת.
האסימון נפל.
סופית.
החופש הגדול התחיל.
החופש שלו נגמר.
 
נערך לאחרונה ב:

יוצרת כתיבה

משתמש סופר מקצוען
צילום מקצועי
עריכה והפקת סרטים
המשתמש נחסם
אשמח לתגובות, אם הזדהיתם או לא.
פעם ראשונה שכותבת מנקודת מבט הזאת, אז מעניין...
 

אריאל 1

משתמש פעיל
מעניינת זווית הראייה המבקשת להיכנס לתחושתו של האב
הערונת.
הבנות קפצו לעברו, בבקשות שונות ומשונות. הוא נסוג אחורה,
אם זה הרגע בו הוא הבין שהחופש נגמר..
אז צריך טיפה להרחיב את התיאור כי היחס לא מידתי בין שני המצבים, החופש וסיומו.
 

אשר שרבר

משתמש סופר מקצוען
מקסים, אפשר להפוך את זה לאתגר.
הוא פשוט לא נענה לכל דרישותיהם :)

כתוב מקסים, מבטא את התחושות, אממ לא מספיק, אבל נתתם לי רעיון. אולי אני אכתוב על שימת הדרישות השונות והמשונות של בנות הסמינרים.
אה ואנפץ אחת ולתמיד את המיתוס
"-אתה מסודר אתה, יש לך בנות גדולות בטח הבית שלך מפוקסס..."
 
נערך לאחרונה ב:

יוצרת כתיבה

משתמש סופר מקצוען
צילום מקצועי
עריכה והפקת סרטים
המשתמש נחסם
מעניינת זווית הראייה המבקשת להיכנס לתחושתו של האב
הערונת.

אם זה הרגע בו הוא הבין שהחופש נגמר..
אז צריך טיפה להרחיב את התיאור כי היחס לא מידתי בין שני המצבים, החופש וסיומו.
תודה על ההערה, רק חבל שאי אפשר כבר לערוך.
אם הייתי יודעת שהסיפור הוא לא לאתגר, אלא להעלאה בפורום, הייתי מרחיבה יותר,
חבל.
 

אפקטכתיב

משתמש מקצוען
האמת היא, שכשקראתי את פרטי האשכול-( אתגר דו שבועי- מחשב מסלול מחדש), הבנתי משום מה שמדובר בשינוי. בכללי. זה מה שקורה למי שמדלג על שורות. מבינה שלא יכולה לזכות, כי הסיפור לא עונה על כללי האתגר.
היה לי חבל על הסיפור, לכן פרסמתי, לא נורא:p

יום ראשון:
ערימות הכלים התגבהו להן, דוממות. הכביסה חיכתה מבוישת בצד, והשולחן עדיין היה מכוסה במפה החדשה שקיבלה שושי מאימא שלו.
הוא סגר את הדלת, ונאנח. הציץ בשעון היד, ואנחתו העמיקה עוד יותר.
רחלי דשדשה מולו בכותונת סתורה, אפילו לא הרימה עיניים. הן היו נעוצות עמוק במותחן האחרון שיצא, הוא כבר איבד ראש.
היא פתחה את המקרר העמוס, והוציאה תפוח.
לך תדע מאיזו דיאטה היא התלהבה עכשיו.
יום שני:
הכיור היה ריק לגמרי, הרצפה במצב סביר פלוס, והכביסה המקופלת עמדה ערימות ערימות על השולחן הסלוני החשוף.
אנחה של הקלה נפלטה ממנו.
לפחות זה.
הוא עבר במסדרון החשוך, הציץ לחדרה של בכורתו בזהירות. היא ישבה רכונה על ספר עב ממדים, עמוס בשרטוטים הנדסיים שונים.
הוא כבר למד. מבחן בגיאומטריה.
רחלי דיברה מתוך שינה. היא צעקה בבהלה משהו על גמר בהיסטוריה. יעבור לה.
שושי ישבה בחדר העבודה הקטן. ראשה נשמט על ערימת דפי A4, ממולאים בכתבי יד שונים. העט התגלגל. הוא הרים אותו, סגר את הפקק, וכיבה את האור.
לוח השנה קרץ אליו. הוא התעודד, והכין לעצמו כוס קפה.
יום שלישי:
הפעם הוא היה בבנק בבוקר, וקפץ הביתה להפסקת צהריים חפוזה. המקרר היה עמוס הודעות, תזכורות ולוחות שנה קטנים, צפופים, ממולאים במקצועות שונים. היה נראה לו שהוא יודע מהם.
הכלים הביטו עליו מגובה העיניים. בתורנות של אתמול הייתה כתובה נחמי, כמובן.
מבחן בגיאומטריה עושה משהו לכלים, יותר מדויק לומר- לרמת הניקיון שלהם.
יום רביעי:
הסלון היה מסודר למשעי, כריות הספה עמדו כחיילים במסדר, והמטבח היה מבריק. שושי קרצה לו בעינה. רותי הזמינה חברה. גם לה יש מבחנים.
הוא שמע אותה משננת מהמחברת, בקול רם ונישא. מחזור המים, סוגי נוזלים...
שאלו יהיו הצרות שלה.
יום חמישי:
הוא העיר את נחמי ורחלי. שתיהן התמתחו, והסתובבו לצד השני.
רותי כתפה את ילקוטה, והתלוננה (זה לא היה חדש) על החופשות התדירות של הבנות. מבטו שאל את שושי לפשר העניין. היא ישבה בנוחות על הספה וקראה עיתון, מתעמקת בכתבה צבעונית.
לא רצה להפריע לה, למרות שהתפלא מה היא עושה בבית, במקום בסמינר. היום החופשי היה ביום שני.
נגמרו המבחנים, הוא הבין, משך בכתפיו ויצא מהבית.
יום ראשון:
שוב הסתובבו בנותיו לכיוון השני. שושי התפללה במתינות בסלון.
הפעם הוא אפילו לא משך בכתפיו, רק סגר אחריו את הדלת.
כשחזר בשעת בין הערביים, היה הבית מצוחצח. שושי אשתו רכנה על הפאנלים., מוציאה לפועל את חלומה הגדול. הבנות קפצו לעברו, בבקשות שונות ומשונות. הוא נסוג אחורה, מביט בכמיהה על הדלת.
האסימון נפל.
סופית.
החופש הגדול התחיל.
החופש שלו נגמר.

מאוד אהבתי את הקונספט ואת המסר.
מצד שני החזרתיות על מצב הניקיון - עשתה לי מעט "סטרס" ונתנה לי הרגשה של ארציות משהו.
לטעמי היה אפשר להסתכל על התורנות ומשם לרדת לפשר העניין של הניקיון.
 

יוצרת כתיבה

משתמש סופר מקצוען
צילום מקצועי
עריכה והפקת סרטים
המשתמש נחסם
אם זה הרגע בו הוא הבין שהחופש נגמר..
אז צריך טיפה להרחיב את התיאור כי היחס לא מידתי בין שני המצבים, החופש וסיומו.
מוזמנת להרחיב כאן ועכשיו.
מאמין שכולם בעד.
מקווה שהתכוונתם להרחבה הזאת. לא הרחבתי מדי, כי כך הקטע יאבד את המבנה שלו.
אשמח שתכתבו עוד הערות, תודה!

יום ראשון:
ערימות הכלים התגבהו להן, דוממות. הכביסה חיכתה מבוישת בצד, והשולחן עדיין היה מכוסה במפה החדשה שקיבלה שושי מאימא שלו.
הוא סגר את הדלת, ונאנח. הציץ בשעון היד, ואנחתו העמיקה עוד יותר.
רחלי דשדשה מולו בכותונת סתורה, אפילו לא הרימה עיניים. הן היו נעוצות עמוק במותחן האחרון שיצא, הוא כבר איבד ראש.
היא פתחה את המקרר העמוס, והוציאה תפוח.
לך תדע מאיזו דיאטה היא התלהבה עכשיו.
יום שני:
הכיור היה ריק לגמרי, הרצפה במצב סביר פלוס, והכביסה המקופלת עמדה ערימות ערימות על השולחן הסלוני החשוף.
אנחה של הקלה נפלטה ממנו.
לפחות זה.
הוא עבר במסדרון החשוך, הציץ לחדרה של בכורתו בזהירות. היא ישבה רכונה על ספר עב ממדים, עמוס בשרטוטים הנדסיים שונים.
הוא כבר למד. מבחן בגיאומטריה.
רחלי דיברה מתוך שינה. היא צעקה בבהלה משהו על גמר בהיסטוריה. יעבור לה.
שושי רעייתו ישבה בחדר העבודה הקטן. ראשה נשמט על ערימת דפי A4, ממולאים בכתבי יד שונים. העט התגלגל. הוא הרים אותו, סגר את הפקק, וכיבה את האור.
לוח השנה קרץ אליו. הוא התעודד, והכין לעצמו כוס קפה.
יום שלישי:
הפעם הוא היה בבנק בבוקר, וקפץ הביתה להפסקת צהריים חפוזה. המקרר היה עמוס הודעות, תזכורות ולוחות שנה קטנים, צפופים, ממולאים במקצועות שונים. היה נראה לו שהוא יודע מהם.
על השולחן הייתה הודעה. מחנה קיץ. הסכום לתשלום סחרר את מוחו.
הוא שלף את פנקס הצ'קים, וכתב לתאריך המאוחר ביותר. אין ברירה.
הרי אין להעלות על הדעת שבנותיו היקרות תיעדרנה חלילה מהמחנה...
הכלים הביטו עליו מגובה העיניים. בתורנות של אתמול הייתה כתובה נחמי, כמובן.
מבחן בגיאומטריה עושה משהו לכלים, יותר מדויק לומר- לרמת הניקיון שלהם.
יום רביעי:
הסלון היה מסודר למשעי, כריות הספה עמדו כחיילים במסדר, והמטבח היה מבריק. שושי קרצה לו בעינה. רותי הזמינה חברה. גם לה יש מבחנים.
הוא שמע אותה משננת מהמחברת, בקול רם ונישא. מחזור המים, סוגי נוזלים...
שאלו יהיו הצרות שלה.
רחלי באה אליו עם רשימת ספרי הלימוד לשנה הבאה.
עוד לא נגמרה שנת הלימודים הנוכחית, וכבר מתחילים עם שנה הבאה!
הפנקס הוצא שוב בתנועה מכנית מהכיס, והעט הכחול החרוט "באהבה מכולנו", שרבט כמה מספרים פעוטים...
יום חמישי:
הוא העיר את נחמי ורחלי. שתיהן התמתחו, והסתובבו לצד השני.
רותי כתפה את ילקוטה, והתלוננה (זה לא היה חדש) על החופשות התדירות של הבנות. מבטו שאל את שושי לפשר העניין. היא ישבה בנוחות על הספה וקראה עיתון, מתעמקת בכתבה צבעונית.
לא רצה להפריע לה, למרות שהתפלא מה היא עושה בבית, במקום בסמינר. היום החופשי היה ביום שני.
נגמרו המבחנים, הוא הבין, משך בכתפיו ויצא מהבית.
יום ראשון:
שוב הסתובבו בנותיו לכיוון השני, ורק הסבירו לו בקול צרוד שהיום התעודות, ולכל אחת יש שעה משלה. הן מתישהו בין עשר לאחת.
שושי, המורה המקצועית, התפללה במתינות בסלון.
הפעם הוא אפילו לא משך בכתפיו, רק סגר אחריו את הדלת.
כשחזר בשעת בין הערביים, היה הבית מצוחצח. שושי אשתו רכנה על הפנאלים, מוציאה לפועל את חלומה הגדול. הבנות קפצו לעברו, בבקשות שונות ומשונות.
רחלי הכינה רשימת אטרקציות לימים הקרובים. היא הסבירה לו בטון צדקני שעוד מעט שלושת השבועות, וזה פשוט נס שהחופש מתחיל עכשיו, אחרת לא הייתה לה ברירה אלא לטייל בימי החורבן.
נחמי ביקשה מאה שקל להטעין את הרב קו. היא הודיעה לסבתא על הגעתה הצפויה מחר עם כמה חברות, והן רוצות לנסוע ברכבת, ככה להתחיל את החופש בטעם טוב.
הוא נסוג אחורה, מביט בכמיהה על הדלת.
האסימון נפל.
סופית.
החופש הגדול התחיל.
החופש שלו נגמר.

למחרת הוא תלה שלט גדול בסלון.
"אבא בשביתה."
גם לו מותר.
 

גוגלית

משתמש סופר מקצוען
מנוי פרימיום
בוגר/תלמיד פרוג
פרסום וקופי
כתוב יפה!
אהבתי שכתבת דווקא מזוית הראיה של האבא,
בנושא הזה מכירים את הזוית של האמא הפוך והפוך.

בתורנות של אתמול הייתה כתובה נחמי, כמובן.
ועל זה כבר אמר אבא לבנות: 'מי אמר שאין לי בית של תורה?'

ומי שלא ראה שביעיסטית מחבקת מטאטא היום אחרי הבגרות בהיסטוריה,
לא ראה ריקוד מטאטא מימיו.
 

אריאל 1

משתמש פעיל
התוספת משמעותית ומוסיפה נופך.

רק הערה שלא נתתי עליה את הדעת קודם.
אם בזווית ראייתו של האב עסקינן.
חשוב לציין שהאב המהולל אינו יודע להבחין מתי רמת הניקיון של הכלים עומדת בתקן או לא.
כמו כן אינו שם לב אם הפנלים מצוחצחים למשעי.
בוודאי ובוודאי שאינו יודע לחלק ציונים לרצפה אם היא במצב סביר פלוס או מינוס.

אני כותב זאת מזווית ראייתו של האב.
אלו דברים שאנחנו פשוט לא רואים בכלל...
 

יוצרת כתיבה

משתמש סופר מקצוען
צילום מקצועי
עריכה והפקת סרטים
המשתמש נחסם
התוספת משמעותית ומוסיפה נופך.

רק הערה שלא נתתי עליה את הדעת קודם.
אם בזווית ראייתו של האב עסקינן.
חשוב לציין שהאב המהולל אינו יודע להבחין מתי רמת הניקיון של הכלים עומדת בתקן או לא.
כמו כן אינו שם לב אם הפנלים מצוחצחים למשעי.
בוודאי ובוודאי שאינו יודע לחלק ציונים לרצפה אם היא במצב סביר פלוס או מינוס.

אני כותב זאת מזווית ראייתו של האב.
אלו דברים שאנחנו פשוט לא רואים בכלל...
יש אבות שכן רואים, ויותר מדי.
כמובן ש:
שימו לב, הוא לא אומר על מידת ניקיונם של הכלים, אלא על הגובה שלהם.
רק רואה את אשתו מבריקה את הפנאלים.
ושאומרים רצפה, לפעמים מתכוונים לתכולתה במטר רבוע...
 

אריאל 1

משתמש פעיל
התכוונתי לזה.

הרצפה במצב סביר פלוס,
מבחן בגיאומטריה עושה משהו לכלים, יותר מדויק לומר- לרמת הניקיון שלהם.
הסלון היה מסודר למשעי, כריות הספה עמדו כחיילים במסדר, והמטבח היה מבריק.

אבל בהחלט נתון לפרשנות הקורא הנבון.
 

אולי מעניין אותך גם...

הפרק היומי

הפרק היומי! כל ערב פרק תהילים חדש. הצטרפו אלינו לקריאת תהילים משותפת!


תהילים פרק קיט א'

א אַשְׁרֵי תְמִימֵי דָרֶךְ הַהֹלְכִים בְּתוֹרַת יְהוָה:ב אַשְׁרֵי נֹצְרֵי עֵדֹתָיו בְּכָל לֵב יִדְרְשׁוּהוּ:ג אַף לֹא פָעֲלוּ עַוְלָה בִּדְרָכָיו הָלָכוּ:ד אַתָּה צִוִּיתָה פִקֻּדֶיךָ לִשְׁמֹר מְאֹד:ה אַחֲלַי יִכֹּנוּ דְרָכָי לִשְׁמֹר חֻקֶּיךָ:ו אָז לֹא אֵבוֹשׁ בְּהַבִּיטִי אֶל כָּל מִצְוֹתֶיךָ:ז אוֹדְךָ בְּיֹשֶׁר לֵבָב בְּלָמְדִי מִשְׁפְּטֵי צִדְקֶךָ:ח אֶת חֻקֶּיךָ אֶשְׁמֹר אַל תַּעַזְבֵנִי עַד מְאֹד:
נקרא  25  פעמים

לוח מודעות

למעלה