הנושאים החמים
הנושאים החמים
מוישה, ירושלמי מבוגר ולבבי, איש טוב היה,
אממה, התמזל מזלו לגור במרכז העיר.
ומוישה, שבנוסף להיותו טוב לב, היה גם איש עסקים ממולח. החליט למקסם רווחים מכל הכיוונים.
'עצמון, צ'מע'. הוא דיברר לליבו, 'אם אני גר במרכז העיר, בוא נפתח את דלת ביתי לרווחה ומי שעובר באזור, יוכל להיכנס, לשתות משהו, לנוח, לפגוש חברים'.
'נעבוד קשה, אבל גם נרוויח מזה. נעשה עסקים עם מי שנכנס, נכיר אנשים חדשים, נחפש הזדמנויות'.
נטוורקינג חוטי.
וכך הווה.
אורחים באו ונכנסו. מכרים עברו בסביבה וביקרו לארוחת צהריים, ארוחת ערב בביתו מנתה עשרות איש.
ומוישה עבד קשה וכרכר סביב אורחיו ימים שלמים. הכין אוכל, הגיש בארבע עוגה ותה לכל דורש ואירח. עשרים וארבע שבע.
אוכל שתיה לינה.
מוישה, היה שקוע מעל ראשו בתחזוק מפעל ביתו, ושכח מזמן שפתח את ביתו לצרכי פרנסה. ביתו הפך למפעל חסד ענק.
והעולם, שכח גם כן. השאירו לו תודות פה ושם, תלו לו על דלת ביתו שלטים עמוסי לבבות, אבל יחד עם זאת, הדרישות עלו וגברו. התלונות הגיעו בהתמדה, וחסרי בית עברו להתגורר בתוך ביתו. הכל חינם. מה רע.
חרדים בבית.
והוא, היה טרוד בלעזור לכולם, שמע את צרותיהם של כלל ישראל, רץ מרב לשני לשאול שאלות שעלו, מילא את בקשותיהם של אורחיו וייעץ לכל הבא. צרכי עמך מרובים. והוא נהיה שליח.
יום אחד פונה הרבנית מוישית לבעלה שיחי' ומסבה את תשומת ליבו למצב, היא כמובן, שמחה מאוד שהוא שליח ציבור, וחסד זה דבר גדול תמיד, אבל שישים לב שהוא התחיל את כל זה לצרכי פרנסה, והמצב כרגע הפסדי ואולי שיאות לעשות משהו בעניין.
מוישה ישב וחישב וגילה שנוות ביתו צודקת.
יום למחרת תלה על דלת ביתו שלט שבו כתוב, שביתו נשאר פתוח לרווחה, וכל הרוצה מוזמן פנימה, ובשמחה. דבר לא השתנה ביום יום.
אבל הרוצה לעבור להתגורר בתוך ביתו, יצטרך מהיום לשלם דמי טרחה מינימאלים של חצי זלוטי ביום.
ויהי ערב, והעיר כולה מוצפת פאשקווילים נגד מוישה ומכתבים להנהלה.
אממה, התמזל מזלו לגור במרכז העיר.
ומוישה, שבנוסף להיותו טוב לב, היה גם איש עסקים ממולח. החליט למקסם רווחים מכל הכיוונים.
'עצמון, צ'מע'. הוא דיברר לליבו, 'אם אני גר במרכז העיר, בוא נפתח את דלת ביתי לרווחה ומי שעובר באזור, יוכל להיכנס, לשתות משהו, לנוח, לפגוש חברים'.
'נעבוד קשה, אבל גם נרוויח מזה. נעשה עסקים עם מי שנכנס, נכיר אנשים חדשים, נחפש הזדמנויות'.
נטוורקינג חוטי.
וכך הווה.
אורחים באו ונכנסו. מכרים עברו בסביבה וביקרו לארוחת צהריים, ארוחת ערב בביתו מנתה עשרות איש.
ומוישה עבד קשה וכרכר סביב אורחיו ימים שלמים. הכין אוכל, הגיש בארבע עוגה ותה לכל דורש ואירח. עשרים וארבע שבע.
אוכל שתיה לינה.
מוישה, היה שקוע מעל ראשו בתחזוק מפעל ביתו, ושכח מזמן שפתח את ביתו לצרכי פרנסה. ביתו הפך למפעל חסד ענק.
והעולם, שכח גם כן. השאירו לו תודות פה ושם, תלו לו על דלת ביתו שלטים עמוסי לבבות, אבל יחד עם זאת, הדרישות עלו וגברו. התלונות הגיעו בהתמדה, וחסרי בית עברו להתגורר בתוך ביתו. הכל חינם. מה רע.
חרדים בבית.
והוא, היה טרוד בלעזור לכולם, שמע את צרותיהם של כלל ישראל, רץ מרב לשני לשאול שאלות שעלו, מילא את בקשותיהם של אורחיו וייעץ לכל הבא. צרכי עמך מרובים. והוא נהיה שליח.
יום אחד פונה הרבנית מוישית לבעלה שיחי' ומסבה את תשומת ליבו למצב, היא כמובן, שמחה מאוד שהוא שליח ציבור, וחסד זה דבר גדול תמיד, אבל שישים לב שהוא התחיל את כל זה לצרכי פרנסה, והמצב כרגע הפסדי ואולי שיאות לעשות משהו בעניין.
מוישה ישב וחישב וגילה שנוות ביתו צודקת.
יום למחרת תלה על דלת ביתו שלט שבו כתוב, שביתו נשאר פתוח לרווחה, וכל הרוצה מוזמן פנימה, ובשמחה. דבר לא השתנה ביום יום.
אבל הרוצה לעבור להתגורר בתוך ביתו, יצטרך מהיום לשלם דמי טרחה מינימאלים של חצי זלוטי ביום.
ויהי ערב, והעיר כולה מוצפת פאשקווילים נגד מוישה ומכתבים להנהלה.
נערך לאחרונה ב:
מנסה להתמודד
