הבטן שלכם תוססת כמו כדורים של מנטוס בתוך בקבוק קולה קולה, ועדיין... ((אשכול פריקה ארוך))

מצב
הנושא נעול.

Natan Galant

כתיבה שדגה לך לקוחות, ובכמויות!
מנוי פרימיום
עיצוב גרפי
כתיבה ספרותית
מוזיקה ונגינה
עריכה תורנית
עיצוב ואדריכלות פנים
ביום שישי האחרון, כולנו רתחנו.
זעמנו.
הרגשנו מרומים.
חיים דיקמן, אשתו, יועציו, שריו, סגניו, הוא וכל ממשלת האופל שמאחורי אתר פרוג - הולכים למכור אותנו למפרסמים!
הולכים לשדוד את נכסינו הדיגיטליים! להתעשר בזכות עמלנו! הצילו!

כי ביום שישי האחרון, למי שבמקרה שכח, הופיע בפני כל אחד ואחת שנכנס לפרוג הודעה קשוחה למדיי:
אשר את התנאים! חתום! הסכם! הרשה לנו להשתמש ביצירות שלך! אתר פרוג שומר לעצמו את הזכות למחוק לכם חומרים, להשתמש בהם, לרשת אותם, וגו'.

מטבע הדברים, כולנו חשנו מנוצלים עד העצם.
מה זאת אומרת, הטיח הניק 'תרח45', איך זה יכול להיות? החומר באתר הוא שלי! שלי! מה פתאום שפרוג יקחו אותו לעצמם?
הניקית 'תיישית~~' החרתה החזיקה אחריו: פעם פרוג היה מקום נעים, נעזרתי בו קצת, שמחתי לתרום לאתר מנסיוני ומחוכמת חיי. כתבתי הרבה פוסטים מושקעים. ועכשיו אני מגלה שהכל בשביל אינטרסים מסחריים? אני ה-מ-ו-מ-ה!! אין להם בושה, למנהלים של האתר. חצופים. שיתביישו.
הניק המוכר 'שלום-דיזיין', ניסה להציע לגולשים הסבר: אולי במקום לכעוס תנסו לחשוב חיובי? מה, לא מגיע להם להרוויח מלא כסף? הם נותנים לנו אתר יפה בחינם, מרתק, אז ביקשו מאיתנו לחתום על תנאי שימוש. ביג דיל..

עזר לו?
מה פתאום.
סופת ברקים של תסכול. אשכולות מחאה אפופי סלידה צצו בפורום איש את רעהו כמו פטריות רעילות בצ'רנוביל אחרי שהכור שם הלך פייפון.
המוני ניקים זועפים הגיבו, כתבו, התמרמרו, יוצרים דגולים ואמנים משובחים הודיעו שהם לא מוכנים שינצלו אותם, ועוד כהנה וכהנה.
פה ושם ניסו אנשים רגועים להסביר שאולי לא כצעקתה, אולי מדובר באשרור מחדש של כללי הגלישה באתר הוותיקים, ואולי לא התרחש שום אסון, אך הקולות הללו טבעו במערבולת הטינה והקבס הכלליים.
כי באמת, עם יד על הלב, ברור שמישהו מנסה למכור אותנו למישהו. אחרת מה פתאום צצה לה ביום בהיר דרישה לחתום על תנאי שימוש דרקוניים והזויים? אה?
והלב, הלב תמיד יודע. משהו רע קורה פה.

או כמו שאומרת הגולשת הוותיקה ד' נחמה: משהו לא מריח לי. שונאתתת את מה שקורה פה בזמן האחרון. תחסמו אותי כמה שבא לכם, דיקטטורים שכמוכם. הלכתי. ביי.

עד פה מהצד שלנו, הגולשים.
וכעת, נעבור לצד השני, העויין, המפחיד, האימתני, של חיים דיקמן. הקשוח, הרשע, השליט הכל-יכול וכו'.
לשם כך נכנסנו ללשכה המבוקשת בתרגיל מורכב, הכולל נחיתה על הגג והשתלשלות בסולם חבלים חזק וקליל שסופק לנו על ידי 'רב-פשע2013', הניק הוותיק שמוכר אמצעי ריגול, והנה אנחנו על הכסא ממול חיים הגדול. תובעים הסברים! הולמים על השולחן! נובחים!

להפתעתנו, חיים לא נרתע מהפוזה, ומגיש לנו כוסות ממותגים חצי מעוכים וקנקן מים קרים מפלסטיק ישיבתי סדוק. "קחו, חבריא. זה יעשה לכם טוב. סליחה שנגמר הקולה. להביא לכם? יש פה מכולת במרחק הליכה".
אין צורך, תודה. באנו לקבל הבהרות!
בשמחה. האמת שראיתי את האשכולות באתר עוד מיום שישי, ובכנות, נפגעתי. ממש. חייב להגיד ש...

עד לפה. טפחנו על השולחן בנחישות. מה זה הסיפורים האלו? באנו לשמוע מי עומד לקנות אותנו, לא יללות.
אבל אז, קלטנו האיש רציני. לגמרי.
והוא מדבר ישר מהלב.
והוא,
איך נגיד בעדינות, באמת פגוע.

טוב, אם ככה, נחכה עם הצעקות. בוא נשמע מה שיש לו להגיד.
ומה שיש לו לפרוק, בכנות, היה מטלטל. הנה דבריו, מילה במילה (כן, באמת. ההקדמה דמיונית, ההמשך לא):

בשעתו, הקמתי פורום לשאלות טכניות על האתר, קראתי לו 'פורום מערכת האתר'. הכוונה הייתה שאנשים יוכלו לעזור אחד לשני להבין איפה מתאים לשאול משהו, וכדומה.
עם הזמן, הפורום הפך להיות קיר עגבניות. מקום שבו כל מי שרוצה יכול להכנס, ולזרוק עגבניות על ההנהלה.
עכשיו, אין לי מה להסתיר, לא אכפת לי אם מישהו כותב משהו עליי או על פרוג. אבל באתר שלי? למה?
אין בשום פורום בעולם פינה רשמית ששם אנשים יכולים לקטר ולהתמרמר על הפורום.
עושים בשבילכם, משתדלים. טוב לכם? נהדר. אתם מרוצים? נפלא. לא שמחים? רוצים לקטר ולקטר ולהשמיץ? חבל, אבל זהו. לא פה בבקשה.
יותר מזה. מי שרוצה לדבר עם ההנהלה, לשאול או לברר - תמיד יכול לעשות זאת. בשביל זה כפתור ברור של 'דווח על תוכן שלילי'. בעצם, למה לדווח על כל דבר? יש כפתור של יצירת קשר. תפנו משם. לא כל פניה היא דיווח שלילי.

ואני רוצה להגיד משהו.
אנשים חושבים שקורונה היא מדבקת. ובצדק.
ועם זאת, יש משהו מדבק הרבה יותר מקורונה. משהו שמדביק בקלות בכל גיל ובכל מצב: מרמור.
ברגע שמגיע ממורמר, ותמיד יש אחד כזה, לפחות, בכל מקום ובכל קהילה, מייד הוא מייצר סביבו מעגל שלם ממורמרים. מקופחים. ת-מ-י-ד!
כי מה לעשות, מרמור הוא מדבק.

ויום אחד אני קולט; שפורום מערכת האתר הפך להיות במה של ממורמרים. של פריקת תסכולים על האתר ועליי. מה לי ולצרה הזו?
שוב, אני לא כועס על אנשים שיש להם טענות. זו זכותם. אבל למה אצלי? על חשבוני?
אז קיבלתי החלטה, וסגרתי אותו. לגמרי. אין יותר.
כמובן שמייד קמו הרבה אשכולות בפורום איש את רעהו, איך אתם מעיזים, ומה פתאום, וכולי. מחקתי את האשכולות האלו. שוב פעם, מאותה סיבה. מי שלא מרוצה, זכותו. אבל לא אצלי.
ובאמת, עם יד על הלב?
פוגע בי ההודעות האלו.
אנשים חושבים שאנחנו חברה ענקית שמנסה להרוויח על חשבון הגולשים, בזמן שהפורום כולו נפתח בכלל כשירות לציבור. כדי לקדם את היוצרים. לתת להם אפשרות להתפרסם, להכיר יוצרים אחרים, לשווק את עצמם, להחכים מהנסיון של אחרים.
זהו. זה הכל. לא שום דבר אחר.
זו לא רשת חברתית, ואין לי שום עניין לתת לממורמרים פתח להתסיס ולהציק. כמו שאמרתי: לא טוב לכם - אנחנו מוכנים לשמוע. בשמחה. תפנו אלינו ביצירת קשר. אבל אם אתם רוצים לקטר ולהשמיץ מעל גבי הפורום, באופן ציבורי, אז לא. חד וחלק. אני מבין, מכבד, אבל לא אצלי.

תראו;
הפורום כולו הוא זניח בשבילי. יש גבול לכמה זמן ואנרגיה שאנחנו בפרוג יכולים להרשות לעצמנו להקדיש בשבילו.
יש לי מכללה לנהל, יש כל כך הרבה מסלולי לימוד מרתקים, חדשים וגם ישנים. כיף גדול לראות תלמידים שלנו שחיו בדוחק ועכשיו מצליחים ב"ה להתפרנס בכבוד ממשהו יצירתי ומעניין.
רק בשבילם הקמתי ואני מתחזק את הפורום. לא מעניין אותי כל הדיונים והוויכוחים באיש את רעהו, הם מיותרים לי. אני לא מחפש לתת למשועממים מקום לבזבז בו את הזמן.
ורק בגלל, אגב, שזו מטרת האתר - הוא גם מאושר ופתוח ב"ה בכל הסינונים. כי הוא מקום רציני, עם מטרה חשובה, כלי שימושי לאלפי, עשרות אלפי, יהודים שרוצים להתפרנס בכבוד וברווח.

ועכשיו...
בוא נדבר על יום שישי האחרון.
את האמת, שאני המום, בעיקר, גם מופתע, וגם, קצת, משועשע.
בעצם, משועשע מאוד. צוחק.
אני קורא את ההודעות הכועסות של הניקים, במיוחד האנונימיים שמרשים לעצמם להשתלח חופשי בכל מה שזז, ואומר: וואו. אין להם מושג מה באמת קרה.

(כאן הדובר עוצר לרגע את שטף דבריו. נושם קצת אוויר, שותה בהיסח הדעת חצי ליטר מים קרים שאנו מושיטים לו, והוא מברך בורא נפשות בכוונה וממשיך במלוא האון:)
אם אתם יודעים, אני גם קצת מתכנת. כתחביב, כמובן. לא כמקצוע. אוהב את זה פשוט.
אז ביום חמישי האחרון נכנסתי לממשק הניהול הראשי, שיניתי ושיפרתי כמה דברים. משם לכאן, תוך כדי, ראיתי שאלה באנגלית אם אני רוצה לעדכן משהו. לא בדקתי יותר מידי לעומק, לחצתי על כן, והלכתי הלאה. לא ראיתי שקרה שום דבר משמעותי, שכחתי מזה, המשכתי לעבוד.
ופתאום, שטפון. מבול של הודעות. מלא אנשים פונים אליי, שואלים: מה קרה, חיים? פתאום עשית לנו כללי שימוש? ישבתם לכם שם עם עורך דין משופשף והחלטתם לעשות לנו את המוות?...

ואני בודק, ומתחיל לצחוק:
מתברר שתמיד, בזמן ההרשמה לאתר, כמו בכל אתר אחר, כל אחד היה צריך לסמן V קטן. משהו בסגנון: קראתי, הבנתי, אני מאשר את כללי השימוש.
אלו דברים סטנדרטיים לחלוטין. בכל פורום נורמלי.
ולמה? כי בממוצע, בערך פעם בשבועיים אנחנו מקבלים שיחת טלפון עצבנית מאיזה עורך דין. מרשי דורש שתמחקו פוסט זה וזה... וכולי.
אנחנו לא יכולים להיות אחראיים על מה שאנשים כותבים. לכן כל הכללים והחוקים. אנחנו חייבים לשמור על הגב שלנו. זה הכל.

רגע רגע. אדון יקר. מי כתב את הכלים הדרקוניים המפחידים האלו? אתה, בטוח. למה?
אוי, תרגעו. תפסיקו לתת לעצמכם להתעצבן. את האמת, הכללים הנוכחיים נכתבו משחר ימי האתר, לפני איזה עשר שנים, על ידי עורך דין שעזר לנו... בהתנדבות! זה הכל.
כל התלונות והכעסים מיום חמישי האחרון נגרמו בכלל בגלל טעות אנוש, שלי.

טעות?
כן...
כי 'העדכון' שעשיתי, עמוק בתוך הלילה של יום חמישי, היה שינוי גדול מאוד, לא קטן. כמובן בלי שידעתי.
כי לצערי, פתאום כל המשתמשים היו צריכים לאשרר מחדש את הכללים, ויותר גרוע מזה.

פה אנחנו נדחפים לו באמצע משפט, ושואלים:
למה לצערך?

והוא משיב וממשיך:
לצערי? ברור שלצערי. אני לא מחפש להציק לגולשים שלנו... למה הם צריכים לאשרר מחדש באמצע החיים את החוקים המשעממים הללו? למה לבזבז להן זמן.
על כל פנים, מתברר שבגלל הטעות לא רק שהם היו צריכים לאשר מחדש את הכללים, אלא פתאום הם רואים את הכללים מופיעים בגדול, בכתב ענק, שורה אחרי שורה.
ושתבינו, זה נראה מלחיץ, באמת, והכל כתוב בשפה יבשה ולקונית, אבל מדובר במשהו סטנדרטי לחלוטין. משהו שנמצא בכל פורום, בכל תוכנה, בכל פלטפורמה שהיא.

פה אנחנו לא מצליחים להתאפק, ומשחררים לחלל החדר נשיפת אכזבה עמוקה.
זהו?
זה הכל?
על השטות הזו קרתה כל המהומה?


הדובר, חיים דיקמן הדגול, מתחייך ומסמיק. כן, זה הכל.

לא לא, אנחנו מכריזים. בוודאי עשית משהו אחר, שונה. בטח הוספת כמה כללים חדשים, אם כבר. נכון?

חיים משתתק, מהרהר בשאלה, ומשיב: כן, האמת שהוספתי עוד משהו. אמרתי, אם כבר המשתמשים צריכים לאשר את החוקים שוב פעם, בוא נוסיף. אז אתם יודעים, לא מזמן השקנו אפשרות של מנויי פרימיום. שזו אופציה שמיועדת לגולשים הרציניים, שמתפרנסים ומרוויחים, שתהיה להם אפשרות לפרסם את עצמם בלי חששות ולעשות כל שימוש מועיל בפלטפורמה של פורום פרוג.
מה שכן, רציתי להבהיר להם שאי אפשר עכשיו להספים את האתר, לפתוח כל יום 700 אשכולות פרסומיים. גם את אתם משלמים כסף כל חודש. אז הוספתי עוד סעיף אחד העוסק גם במנויי פרימיום... זה הכל.

ופה נופלת על כולנו דממה סמיכה,
ושקט של אי נעימות משתרר בינינו, ואנחנו מחלצים מגרוננו אי אלו דברי פיוס וניחומים, ניגשים לחלון כדי לטפס חזרה לגג, וחיים צוחק ופותח את הדלת ומציע לנו 'לצאת כמו בני אדם נורמליים מהדלת', ואנחנו נפרדים ממנו ומסתכלים על הרצפה, מבויישים, וחוזרים הביתה, ופותחים את המחשב, ונכנסים לכל הדאבל-ניקים הכפולים שלנו ומוחקים את כל השטויות שכתבנו על פרוג ועל משפחת דיקמן בשבוע האחרון.

ותכל'ס?
חבל שחיים לוקח ללב את מה שד'נחמה כתבה. זה בסך הניק השביעי שלנו, סתם קשקשנו בשמו שטויות. מה אכפת לו, מתרגש ונעלב. אפשר לחשוב שהוא הקים את האתר או משהו. הוא איש רציני, מה הוא מתרגש.

(האשכול היה למראה עיני ר' חיים שאישר להעלותו, שיהיה)
 

a Computer

טכנאי מחשבים
D I G I T A L
למזלי ושמחתי, לא ראיתי את אותם אשכולות.
ולחיים @פרוג היקר, כאיש שמתעסק עם ציבור, צריך לפעמים לגדל עור של פיל, כי לעולם, כל עוד אנחנו בגלות ולא זכינו ל"השלום והאמת אהבו", כשמתעסקים עם ציבור יהיה מי שיזרוק עגבניות (במקרה הטוב), גם לתוך הבית... וזה כבר התחיל ממשה רבנו.
אז יש המלינים, פוגעים, מקטרגים... שימשיכו, אי אפשר לחנך את העולם. אפשר לסגור את הפורום או חלקים בו, אבל להיפגע זה לא אחד הדברים ברשימה.

מתברר שתמיד, בזמן ההרשמה לאתר, כמו בכל אתר אחר, כל אחד היה צריך לסמן V קטן. משהו בסגנון: קראתי, הבנתי, אני מאשר את כללי השימוש.
רק הערה, שאני בטוח שגם היא מקורה בטעות אנוש (ואולי שלי וזיכרוני מתעתע בי?), נרשמתי לא כל כך מזמן, הייתי סקרן לראות את הכללים אותם סימנתי כמאשר, אבל הקישור בדף ההרשמה הגיע לדף הסכמה גנרי באנגלית שנראה שמגיע אולי יחד עם התקנת הפורום. אני חשבתי שאישור הכללים המחודש הוא בגלל עריכת ועדכון הכללים לעברית.
 

טלי ז

משתמש צעיר
ביום שישי האחרון, כולנו רתחנו.
זעמנו.
הרגשנו מרומים.
חיים דיקמן, אשתו, יועציו, שריו, סגניו, הוא וכל ממשלת האופל שמאחורי אתר פרוג - הולכים למכור אותנו למפרסמים!
הולכים לשדוד את נכסינו הדיגיטליים! להתעשר בזכות עמלנו! הצילו!

כי ביום שישי האחרון, למי שבמקרה שכח, הופיע בפני כל אחד ואחת שנכנס לפרוג הודעה קשוחה למדיי:
אשר את התנאים! חתום! הסכם! הרשה לנו להשתמש ביצירות שלך! אתר פרוג שומר לעצמו את הזכות למחוק לכם חומרים, להשתמש בהם, לרשת אותם, וגו'.

מטבע הדברים, כולנו חשנו מנוצלים עד העצם.
מה זאת אומרת, הטיח הניק 'תרח45', איך זה יכול להיות? החומר באתר הוא שלי! שלי! מה פתאום שפרוג יקחו אותו לעצמם?
הניקית 'תיישית~~' החרתה החזיקה אחריו: פעם פרוג היה מקום נעים, נעזרתי בו קצת, שמחתי לתרום לאתר מנסיוני ומחוכמת חיי. כתבתי הרבה פוסטים מושקעים. ועכשיו אני מגלה שהכל בשביל אינטרסים מסחריים? אני ה-מ-ו-מ-ה!! אין להם בושה, למנהלים של האתר. חצופים. שיתביישו.
הניק המוכר 'שלום-דיזיין', ניסה להציע לגולשים הסבר: אולי במקום לכעוס תנסו לחשוב חיובי? מה, לא מגיע להם להרוויח מלא כסף? הם נותנים לנו אתר יפה בחינם, מרתק, אז ביקשו מאיתנו לחתום על תנאי שימוש. ביג דיל..

עזר לו?
מה פתאום.
סופת ברקים של תסכול. אשכולות מחאה אפופי סלידה צצו בפורום איש את רעהו כמו פטריות רעילות בצ'רנוביל אחרי שהכור שם הלך פייפון.
המוני ניקים זועפים הגיבו, כתבו, התמרמרו, יוצרים דגולים ואמנים משובחים הודיעו שהם לא מוכנים שינצלו אותם, ועוד כהנה וכהנה.
פה ושם ניסו אנשים רגועים להסביר שאולי לא כצעקתה, אולי מדובר באשרור מחדש של כללי הגלישה באתר הוותיקים, ואולי לא התרחש שום אסון, אך הקולות הללו טבעו במערבולת הטינה והקבס הכלליים.
כי באמת, עם יד על הלב, ברור שמישהו מנסה למכור אותנו למישהו. אחרת מה פתאום צצה לה ביום בהיר דרישה לחתום על תנאי שימוש דרקוניים והזויים? אה?
והלב, הלב תמיד יודע. משהו רע קורה פה.

או כמו שאומרת הגולשת הוותיקה ד' נחמה: משהו לא מריח לי. שונאתתת את מה שקורה פה בזמן האחרון. תחסמו אותי כמה שבא לכם, דיקטטורים שכמוכם. הלכתי. ביי.

עד פה מהצד שלנו, הגולשים.
וכעת, נעבור לצד השני, העויין, המפחיד, האימתני, של חיים דיקמן. הקשוח, הרשע, השליט הכל-יכול וכו'.
לשם כך נכנסנו ללשכה המבוקשת בתרגיל מורכב, הכולל נחיתה על הגג והשתלשלות בסולם חבלים חזק וקליל שסופק לנו על ידי 'רב-פשע2013', הניק הוותיק שמוכר אמצעי ריגול, והנה אנחנו על הכסא ממול חיים הגדול. תובעים הסברים! הולמים על השולחן! נובחים!

להפתעתנו, חיים לא נרתע מהפוזה, ומגיש לנו כוסות ממותגים חצי מעוכים וקנקן מים קרים מפלסטיק ישיבתי סדוק. "קחו, חבריא. זה יעשה לכם טוב. סליחה שנגמר הקולה. להביא לכם? יש פה מכולת במרחק הליכה".
אין צורך, תודה. באנו לקבל הבהרות!
בשמחה. האמת שראיתי את האשכולות באתר עוד מיום שישי, ובכנות, נפגעתי. ממש. חייב להגיד ש...

עד לפה. טפחנו על השולחן בנחישות. מה זה הסיפורים האלו? באנו לשמוע מי עומד לקנות אותנו, לא יללות.
אבל אז, קלטנו האיש רציני. לגמרי.
והוא מדבר ישר מהלב.
והוא,
איך נגיד בעדינות, באמת פגוע.

טוב, אם ככה, נחכה עם הצעקות. בוא נשמע מה שיש לו להגיד.
ומה שיש לו לפרוק, בכנות, היה מטלטל. הנה דבריו, מילה במילה (כן, באמת. ההקדמה דמיונית, ההמשך לא):

בשעתו, הקמתי פורום לשאלות טכניות על האתר, קראתי לו 'פורום מערכת האתר'. הכוונה הייתה שאנשים יוכלו לעזור אחד לשני להבין איפה מתאים לשאול משהו, וכדומה.
עם הזמן, הפורום הפך להיות קיר עגבניות. מקום שבו כל מי שרוצה יכול להכנס, ולזרוק עגבניות על ההנהלה.
עכשיו, אין לי מה להסתיר, לא אכפת לי אם מישהו כותב משהו עליי או על פרוג. אבל באתר שלי? למה?
אין בשום פורום בעולם פינה רשמית ששם אנשים יכולים לקטר ולהתמרמר על הפורום.
עושים בשבילכם, משתדלים. טוב לכם? נהדר. אתם מרוצים? נפלא. לא שמחים? רוצים לקטר ולקטר ולהשמיץ? חבל, אבל זהו. לא פה בבקשה.
יותר מזה. מי שרוצה לדבר עם ההנהלה, לשאול או לברר - תמיד יכול לעשות זאת. בשביל זה כפתור ברור של 'דווח על תוכן שלילי'. בעצם, למה לדווח על כל דבר? יש כפתור של יצירת קשר. תפנו משם. לא כל פניה היא דיווח שלילי.

ואני רוצה להגיד משהו.
אנשים חושבים שקורונה היא מדבקת. ובצדק.
ועם זאת, יש משהו מדבק הרבה יותר מקורונה. משהו שמדביק בקלות בכל גיל ובכל מצב: מרמור.
ברגע שמגיע ממורמר, ותמיד יש אחד כזה, לפחות, בכל מקום ובכל קהילה, מייד הוא מייצר סביבו מעגל שלם ממורמרים. מקופחים. ת-מ-י-ד!
כי מה לעשות, מרמור הוא מדבק.

ויום אחד אני קולט; שפורום מערכת האתר הפך להיות במה של ממורמרים. של פריקת תסכולים על האתר ועליי. מה לי ולצרה הזו?
שוב, אני לא כועס על אנשים שיש להם טענות. זו זכותם. אבל למה אצלי? על חשבוני?
אז קיבלתי החלטה, וסגרתי אותו. לגמרי. אין יותר.
כמובן שמייד קמו הרבה אשכולות בפורום איש את רעהו, איך אתם מעיזים, ומה פתאום, וכולי. מחקתי את האשכולות האלו. שוב פעם, מאותה סיבה. מי שלא מרוצה, זכותו. אבל לא אצלי.
ובאמת, עם יד על הלב?
פוגע בי ההודעות האלו.
אנשים חושבים שאנחנו חברה ענקית שמנסה להרוויח על חשבון הגולשים, בזמן שהפורום כולו נפתח בכלל כשירות לציבור. כדי לקדם את היוצרים. לתת להם אפשרות להתפרסם, להכיר יוצרים אחרים, לשווק את עצמם, להחכים מהנסיון של אחרים.
זהו. זה הכל. לא שום דבר אחר.
זו לא רשת חברתית, ואין לי שום עניין לתת לממורמרים פתח להתסיס ולהציק. כמו שאמרתי: לא טוב לכם - אנחנו מוכנים לשמוע. בשמחה. תפנו אלינו ביצירת קשר. אבל אם אתם רוצים לקטר ולהשמיץ מעל גבי הפורום, באופן ציבורי, אז לא. חד וחלק. אני מבין, מכבד, אבל לא אצלי.

תראו;
הפורום כולו הוא זניח בשבילי. יש גבול לכמה זמן ואנרגיה שאנחנו בפרוג יכולים להרשות לעצמנו להקדיש בשבילו.
יש לי מכללה לנהל, יש כל כך הרבה מסלולי לימוד מרתקים, חדשים וגם ישנים. כיף גדול לראות תלמידים שלנו שחיו בדוחק ועכשיו מצליחים ב"ה להתפרנס בכבוד ממשהו יצירתי ומעניין.
רק בשבילם הקמתי ואני מתחזק את הפורום. לא מעניין אותי כל הדיונים והוויכוחים באיש את רעהו, הם מיותרים לי. אני לא מחפש לתת למשועממים מקום לבזבז בו את הזמן.
ורק בגלל, אגב, שזו מטרת האתר - הוא גם מאושר ופתוח ב"ה בכל הסינונים. כי הוא מקום רציני, עם מטרה חשובה, כלי שימושי לאלפי, עשרות אלפי, יהודים שרוצים להתפרנס בכבוד וברווח.

ועכשיו...
בוא נדבר על יום שישי האחרון.
את האמת, שאני המום, בעיקר, גם מופתע, וגם, קצת, משועשע.
בעצם, משועשע מאוד. צוחק.
אני קורא את ההודעות הכועסות של הניקים, במיוחד האנונימיים שמרשים לעצמם להשתלח חופשי בכל מה שזז, ואומר: וואו. אין להם מושג מה באמת קרה.

(כאן הדובר עוצר לרגע את שטף דבריו. נושם קצת אוויר, שותה בהיסח הדעת חצי ליטר מים קרים שאנו מושיטים לו, והוא מברך בורא נפשות בכוונה וממשיך במלוא האון:)
אם אתם יודעים, אני גם קצת מתכנת. כתחביב, כמובן. לא כמקצוע. אוהב את זה פשוט.
אז ביום חמישי האחרון נכנסתי לממשק הניהול הראשי, שיניתי ושיפרתי כמה דברים. משם לכאן, תוך כדי, ראיתי שאלה באנגלית אם אני רוצה לעדכן משהו. לא בדקתי יותר מידי לעומק, לחצתי על כן, והלכתי הלאה. לא ראיתי שקרה שום דבר משמעותי, שכחתי מזה, המשכתי לעבוד.
ופתאום, שטפון. מבול של הודעות. מלא אנשים פונים אליי, שואלים: מה קרה, חיים? פתאום עשית לנו כללי שימוש? ישבתם לכם שם עם עורך דין משופשף והחלטתם לעשות לנו את המוות?...

ואני בודק, ומתחיל לצחוק:
מתברר שתמיד, בזמן ההרשמה לאתר, כמו בכל אתר אחר, כל אחד היה צריך לסמן V קטן. משהו בסגנון: קראתי, הבנתי, אני מאשר את כללי השימוש.
אלו דברים סטנדרטיים לחלוטין. בכל פורום נורמלי.
ולמה? כי בממוצע, בערך פעם בשבועיים אנחנו מקבלים שיחת טלפון עצבנית מאיזה עורך דין. מרשי דורש שתמחקו פוסט זה וזה... וכולי.
אנחנו לא יכולים להיות אחראיים על מה שאנשים כותבים. לכן כל הכללים והחוקים. אנחנו חייבים לשמור על הגב שלנו. זה הכל.

רגע רגע. אדון יקר. מי כתב את הכלים הדרקוניים המפחידים האלו? אתה, בטוח. למה?
אוי, תרגעו. תפסיקו לתת לעצמכם להתעצבן. את האמת, הכללים הנוכחיים נכתבו משחר ימי האתר, לפני איזה עשר שנים, על ידי עורך דין שעזר לנו... בהתנדבות! זה הכל.
כל התלונות והכעסים מיום חמישי האחרון נגרמו בכלל בגלל טעות אנוש, שלי.

טעות?
כן...
כי 'העדכון' שעשיתי, עמוק בתוך הלילה של יום חמישי, היה שינוי גדול מאוד, לא קטן. כמובן בלי שידעתי.
כי לצערי, פתאום כל המשתמשים היו צריכים לאשרר מחדש את הכללים, ויותר גרוע מזה.

פה אנחנו נדחפים לו באמצע משפט, ושואלים:
למה לצערך?

והוא משיב וממשיך:
לצערי? ברור שלצערי. אני לא מחפש להציק לגולשים שלנו... למה הם צריכים לאשרר מחדש באמצע החיים את החוקים המשעממים הללו? למה לבזבז להן זמן.
על כל פנים, מתברר שבגלל הטעות לא רק שהם היו צריכים לאשר מחדש את הכללים, אלא פתאום הם רואים את הכללים מופיעים בגדול, בכתב ענק, שורה אחרי שורה.
ושתבינו, זה נראה מלחיץ, באמת, והכל כתוב בשפה יבשה ולקונית, אבל מדובר במשהו סטנדרטי לחלוטין. משהו שנמצא בכל פורום, בכל תוכנה, בכל פלטפורמה שהיא.

פה אנחנו לא מצליחים להתאפק, ומשחררים לחלל החדר נשיפת אכזבה עמוקה.
זהו?
זה הכל?
על השטות הזו קרתה כל המהומה?


הדובר, חיים דיקמן הדגול, מתחייך ומסמיק. כן, זה הכל.

לא לא, אנחנו מכריזים. בוודאי עשית משהו אחר, שונה. בטח הוספת כמה כללים חדשים, אם כבר. נכון?

חיים משתתק, מהרהר בשאלה, ומשיב: כן, האמת שהוספתי עוד משהו. אמרתי, אם כבר המשתמשים צריכים לאשר את החוקים שוב פעם, בוא נוסיף. אז אתם יודעים, לא מזמן השקנו אפשרות של מנויי פרימיום. שזו אופציה שמיועדת לגולשים הרציניים, שמתפרנסים ומרוויחים, שתהיה להם אפשרות לפרסם את עצמם בלי חששות ולעשות כל שימוש מועיל בפלטפורמה של פורום פרוג.
מה שכן, רציתי להבהיר להם שאי אפשר עכשיו להספים את האתר, לפתוח כל יום 700 אשכולות פרסומיים. גם את אתם משלמים כסף כל חודש. אז הוספתי עוד סעיף אחד העוסק גם במנויי פרימיום... זה הכל.

ופה נופלת על כולנו דממה סמיכה,
ושקט של אי נעימות משתרר בינינו, ואנחנו מחלצים מגרוננו אי אלו דברי פיוס וניחומים, ניגשים לחלון כדי לטפס חזרה לגג, וחיים צוחק ופותח את הדלת ומציע לנו 'לצאת כמו בני אדם נורמליים מהדלת', ואנחנו נפרדים ממנו ומסתכלים על הרצפה, מבויישים, וחוזרים הביתה, ופותחים את המחשב, ונכנסים לכל הדאבל-ניקים הכפולים שלנו ומוחקים את כל השטויות שכתבנו על פרוג ועל משפחת דיקמן בשבוע האחרון.

ותכל'ס?
חבל שחיים לוקח ללב את מה שד'נחמה כתבה. זה בסך הניק השביעי שלנו, סתם קשקשנו בשמו שטויות. מה אכפת לו, מתרגש ונעלב. אפשר לחשוב שהוא הקים את האתר או משהו. הוא איש רציני, מה הוא מתרגש.

(האשכול היה למראה עיני ר' חיים שאישר להעלותו, שיהיה)
אתה כשרון אמיתי
 

הדוויג

עורך תוכן ראשי
מנהל
מנוי פרימיום
כתיבה ספרותית
פרסום וקופי
עריכה תורנית
@Natan Galant, אלוף האלופים אתה!
העיניים רצות משורה לשורה. אי אפשר להפסיק לקרוא אפילו בשביל למצמץ.
 

יענקי R

ספר יהלום - עימוד נוצץ ברמה אחרת
מנוי פרימיום
בוגר/תלמיד פרוג
עיצוב גרפי
פרסום וקופי
עימוד ספרים
צילום מקצועי
עריכה תורנית
עריכה והפקת סרטים
נתן הגדול!
רק חסרה כאן תמונה של חיים דיקמן יושב לראיון איתך ב'בודקע' בירושלים...

ואגב, אתם יודעים שהכל קשור ל-G5, כן? - - -
 

ראש לשועלים

מהמשתמשים המובילים!
כתיבה ספרותית
כאחד שקורא הכל, עברתי על תקנון האתר מזמן, ומיד זיהיתי שזו אותה גברת פחות או יותר;
לכן לא קניתי את הילוך האימים וההודעות הנפחדות.
אחרת, מי יודע לאלו משטרים אפלים הייתי מידרדר בדמיונותיי.
מקווה למצוא זמן לקרוא את מדיניות הפרטיות, כדי שלא אפול בפח בפעם הבאה...
 

זושא כץ

משתמש מקצוען
@פרוג אני הייתי עושה תקנון עם פיסקה אחת בלבד:
אני מכיר בכך שבעת כניסתי לפורום פרוג, הנני מוגדר כ"אורח" בביתו של ר' חיים דיקמן ומשפ' על כל המשתמע בכך,
הנני מחוייב לציית לכללים שהם קבעו, להתנהג בצורה יפה למארחים ובני הבית ולכל הסובבים ולהימנע מגרימת נזק בעקיפין או במישרין. הנני מודע לכך כי אני מתארח כאן בטוב לב של המארחים ויכול לצאת מכאן בכל רגע שאבחר.
 

Natan Galant

כתיבה שדגה לך לקוחות, ובכמויות!
מנוי פרימיום
עיצוב גרפי
כתיבה ספרותית
מוזיקה ונגינה
עריכה תורנית
עיצוב ואדריכלות פנים
@פרוג אני הייתי עושה תקנון עם פיסקה אחת בלבד:
אני מכיר בכך שבעת כניסתי לפורום פרוג, הנני מוגדר כ"אורח" בביתו של ר' חיים דיקמן ומשפ' על כל המשתמע בכך,
הנני מחוייב לציית לכללים שהם קבעו, להתנהג בצורה יפה למארחים ובני הבית ולכל הסובבים ולהימנע מגרימת נזק בעקיפין או במישרין. הנני מודע לכך כי אני מתארח כאן בטוב לב של המארחים ויכול לצאת מכאן בכל רגע שאבחר.
יפה!
 
מצב
הנושא נעול.

אולי מעניין אותך גם...

הפרק היומי

הפרק היומי! כל ערב פרק תהילים חדש. הצטרפו אלינו לקריאת תהילים משותפת!


תהילים פרק קיט א'

א אַשְׁרֵי תְמִימֵי דָרֶךְ הַהֹלְכִים בְּתוֹרַת יְהוָה:ב אַשְׁרֵי נֹצְרֵי עֵדֹתָיו בְּכָל לֵב יִדְרְשׁוּהוּ:ג אַף לֹא פָעֲלוּ עַוְלָה בִּדְרָכָיו הָלָכוּ:ד אַתָּה צִוִּיתָה פִקֻּדֶיךָ לִשְׁמֹר מְאֹד:ה אַחֲלַי יִכֹּנוּ דְרָכָי לִשְׁמֹר חֻקֶּיךָ:ו אָז לֹא אֵבוֹשׁ בְּהַבִּיטִי אֶל כָּל מִצְוֹתֶיךָ:ז אוֹדְךָ בְּיֹשֶׁר לֵבָב בְּלָמְדִי מִשְׁפְּטֵי צִדְקֶךָ:ח אֶת חֻקֶּיךָ אֶשְׁמֹר אַל תַּעַזְבֵנִי עַד מְאֹד:
נקרא  37  פעמים

לוח מודעות

למעלה