בקשת תפילה האסון במירון

מצב
הנושא נעול.

דסי גרטנר

משתמש פעיל
עיצוב גרפי
על זה היה דווה ליבינו,
ומה אומרים אנו
על אלה חשכו עינינו
על טהורים שעזבו עולמינו.
אימהות שילדיהם נקטפו
אבות שמהעולם רחפו,
לעולם שכולו טוב הסתנפו
למקומות עליונים התעופפו.
אוי מ"ה נאמר ומ""ה נדבר,
מרגישים שאי אפשר יותר,
משיח בדחיפות צועקים
מלבבות שבורים זועקים.
ביהמ"ק השלישי יבנה מדמעות,
וממעשים טובים וצדקה ומעות,
קבלות טובות על עצמינו נקבל
ולא נפסיק להאמין ולהתפלל.
ולנחם ההורים השכולים
שינחמכם יושב מרומים
ולא תדעו עוד מרורים
עד מאה ועשרים.
מי שמשכל בחייו את בנו
לא יראה גהינום, מובטח לו,
ושלא ידע עמ"י עוד צער בגבולותיו
ורק שמחות יהיו מעכשיו,
לביאת גואל משיח נזכה במהרה
והמתים ישובו בשמחה ואורה.
אמן
 

להיט

משתמש פעיל
על זה היה דווה ליבינו,
ומה אומרים אנו
על אלה חשכו עינינו
על טהורים שעזבו עולמינו.
אימהות שילדיהם נקטפו
אבות שמהעולם רחפו,
לעולם שכולו טוב הסתנפו
למקומות עליונים התעופפו.
אוי מ"ה נאמר ומ""ה נדבר,
מרגישים שאי אפשר יותר,
משיח בדחיפות צועקים
מלבבות שבורים זועקים.
ביהמ"ק השלישי יבנה מדמעות,
וממעשים טובים וצדקה ומעות,
קבלות טובות על עצמינו נקבל
ולא נפסיק להאמין ולהתפלל.
ולנחם ההורים השכולים
שינחמכם יושב מרומים
ולא תדעו עוד מרורים
עד מאה ועשרים.
מי שמשכל בחייו את בנו
לא יראה גהינום, מובטח לו,
ושלא ידע עמ"י עוד צער בגבולותיו
ורק שמחות יהיו מעכשיו,
לביאת גואל משיח נזכה במהרה
והמתים ישובו בשמחה ואורה.
אמן
תוכלי לפרסם את היצירה שלך באשכול הבא:
 

בבושקלה

משתמש מקצוען
מנוי פרימיום
עיצוב גרפי
הייתי שם.
במירון.
הפצועה והחרדה.
בעיני ראיתי אלונקות נושאות מטען חי מדמם.
ראיתי נשים הסטריות צורחות בקולי קולות, בקול של אדם נואש שמחפש את היקר לו מכל והוא לא מוצא.
ראיתי ילדים קטנים, עוד לפני חאלקה, עומדים בעיניים פעורות ואפילו לא בוכים.
ראיתי את זה.
שמעתי את הצרחות, את שריקות הפרמדיקים שמבשרות על אלונקה נוספת שעתידה לעבור,
וכולם בהסכמה עוצמים עיניים וזזים לצד.
שמעתי את הבכיות של אימהות שדמיינו את הגרוע מכל.
שמעתי את קולות הנעדרים מהרמקולים.
שמעתי את קול המוות.
ובכיתי.
בכיתי עד שכמעט התייבשתי מדמעות, חברות שלי פחדו להתקרב אלי.
בכיתי ועכשיו אני בוכה.
שום תא במוח שלי לא מסוגל לקבל את העובדה הזאת,
את הטרגדיה הנוראה הזו, אני כותבת והעיניים שלי כבר אדומות, והראש שלי כואב, וכולי מסוחררת ומבולבלת...
הרגעים האלו בתוך האנדרלמוסיה שלהלכה שם, אני מאמינה- ילוו את כל מי שהיה שם עוד הרבה זמן.
אין קליטה, חוסר אונים מוחלט, בלבול מזעזע, אף אחד לא יודע מה קרה, מה עושים עכשיו, השוטרים מבולבלים,
כל אחד מפנה אותך לכיוון אחר, האוטובוסים לא זזים, הלחץ בשמיים ו-
ואז שקט.
דממת אלוקים.
המוני המוני אנשים הולכים בדממת מוות. ממש מוות.
הולכים בלי לדעת לאן.
פשוט הולכים. מחזיקים חזק חזק את היד של מי שלידך והולכים בזהירות.
מסוקים נשמעים בשמיים, אלונקות ממשיכות לרדת.
ואז הגיעה הבשורה הנוראה.
אחזו אז ב-25 מתים.
אני נזכרת ברגע הזה ובוכה את נפשי.
25 יהודים נהרגו. ולא על קידוש השם. לא כי הם הם היו חולים. לא כי ערבי רצח אותם.
הם נהרגו כי דחפו אותם.
יהודים נהרגו על ידי יהודים.
מה אני יכולה כבר לחשוב?
תופסת סידור ובוכה לתוכו. בוכה, בוכה, בוכה את חיי, את נפשי, את העם שאני כל כך אוהבת, את היום המסוגל הזה, יום שבו פסקו תלמידי רבי עקיבא מלמות, יום בו נתגלו סודות התורה, ודווקא במירון קורה המרחץ דמים הזה.
אפשר שלא לבכות? לפחד? על מצב הדור, על מצבי האישי, על האנשים שיושבים פה לידי
ונשמתם אי שם למעלה????
אני ילדה קטנה, נמצאת לבד, עם כמה חברות בגיל שלי, כולן בהיסטריה,
המחשבה שההורים שלי בוודאי מנסים להשיג אותי טלפונית ולא מצליחים גרמו לי להרגיש נורא יותר.
חזרתי הביתה מותשת פיזית ונפשית אחרי 34 שעות שאני ערה.
לא מצליחה להירדם, לא מצליחה להדחיק את המראות.
מוצאי שבת.
מתחילים להעביר במיילים תמונות
את ועוד הרבה כמוך מחויבות ב'ונשמרתם לנפשותיכם', על הנפש.
לגשת לטיפול המתאים ולא לסחוב ואחרי שנים ללכת לפוסט טראומה.
מי שחווה טראומה, הלם, זה פצע בנפש בדיוק כמו ששבר זה פצע בגוף.
כמו שבפצע כירורגי טיפול סמוך ככל האפשר לזמן הפציעה מתאחה מהר וקל יותר, כך טראומה שנחקקה בנפש, אם מחטאים אותה בזמן חוסכים הרבה צער ועגמת נפש.
אנשים חושבים, נחכה יום יומיים ויעבור.
לא. זה רק מגליד מלמעלה. כל המוגלה נשארת חסומה.
היום ספרה לי חברה שהבן שלה הסתגר כל הל''ג בעומר ושבת , מאחרי האסון, כשניסו לדבר איתו הבינו שצף לו האסון שהיה אצל הרב וואזנר זצ''ל לפני 6 שנים, הוא עמד על המדרגות וניצל.
חשבו ששכח ועכשיו הם אובדי עצות....
עריכה: וכל הכבוד ששיתפת, זה חשוב לעבד ולדבר מזה.
 

מטפסת הרים

משתמש צעיר
הייתי שם.
במירון.
הפצועה והחרדה.
בעיני ראיתי אלונקות נושאות מטען חי מדמם.
ראיתי נשים הסטריות צורחות בקולי קולות, בקול של אדם נואש שמחפש את היקר לו מכל והוא לא מוצא.
ראיתי ילדים קטנים, עוד לפני חאלקה, עומדים בעיניים פעורות ואפילו לא בוכים.
ראיתי את זה.
שמעתי את הצרחות, את שריקות הפרמדיקים שמבשרות על אלונקה נוספת שעתידה לעבור,
וכולם בהסכמה עוצמים עיניים וזזים לצד.
שמעתי את הבכיות של אימהות שדמיינו את הגרוע מכל.
שמעתי את קולות הנעדרים מהרמקולים.
שמעתי את קול המוות.
ובכיתי.
בכיתי עד שכמעט התייבשתי מדמעות, חברות שלי פחדו להתקרב אלי.
בכיתי ועכשיו אני בוכה.
שום תא במוח שלי לא מסוגל לקבל את העובדה הזאת,
את הטרגדיה הנוראה הזו, אני כותבת והעיניים שלי כבר אדומות, והראש שלי כואב, וכולי מסוחררת ומבולבלת...
הרגעים האלו בתוך האנדרלמוסיה שלהלכה שם, אני מאמינה- ילוו את כל מי שהיה שם עוד הרבה זמן.
אין קליטה, חוסר אונים מוחלט, בלבול מזעזע, אף אחד לא יודע מה קרה, מה עושים עכשיו, השוטרים מבולבלים,
כל אחד מפנה אותך לכיוון אחר, האוטובוסים לא זזים, הלחץ בשמיים ו-
ואז שקט.
דממת אלוקים.
המוני המוני אנשים הולכים בדממת מוות. ממש מוות.
הולכים בלי לדעת לאן.
פשוט הולכים. מחזיקים חזק חזק את היד של מי שלידך והולכים בזהירות.
מסוקים נשמעים בשמיים, אלונקות ממשיכות לרדת.
ואז הגיעה הבשורה הנוראה.
אחזו אז ב-25 מתים.
אני נזכרת ברגע הזה ובוכה את נפשי.
25 יהודים נהרגו. ולא על קידוש השם. לא כי הם הם היו חולים. לא כי ערבי רצח אותם.
הם נהרגו כי דחפו אותם.
יהודים נהרגו על ידי יהודים.
מה אני יכולה כבר לחשוב?
תופסת סידור ובוכה לתוכו. בוכה, בוכה, בוכה את חיי, את נפשי, את העם שאני כל כך אוהבת, את היום המסוגל הזה, יום שבו פסקו תלמידי רבי עקיבא מלמות, יום בו נתגלו סודות התורה, ודווקא במירון קורה המרחץ דמים הזה.
אפשר שלא לבכות? לפחד? על מצב הדור, על מצבי האישי, על האנשים שיושבים פה לידי
ונשמתם אי שם למעלה????
אני ילדה קטנה, נמצאת לבד, עם כמה חברות בגיל שלי, כולן בהיסטריה,
המחשבה שההורים שלי בוודאי מנסים להשיג אותי טלפונית ולא מצליחים גרמו לי להרגיש נורא יותר.
חזרתי הביתה מותשת פיזית ונפשית אחרי 34 שעות שאני ערה.
לא מצליחה להירדם, לא מצליחה להדחיק את המראות.
מוצאי שבת.
מתחילים להעביר במיילים תמונות
איך עצוב ואיך נורא.
שהשם יתן לך כוח, ויעזור לך להתאושש מהחוויה האיומה הזו.
 

מאמין בניסים

משתמש צעיר
על פי עדויות מהאירוע אנשים מסרו לו את ילדיהם והוא משך אותם למעלה.. בנוסף סימן להמון מאחור להפסיק להתקדם לעבר היציאה.
שמו יואל שלזינגר מביתר עילית.
לא ממעיט . אבל נשמע קצת מופרך שהוא הצליח להעלות לבד עשרות ילדים.
מה שכן. אומרים שהרב קרויס זל היה עם ילד חלוקה איתו. והוא הצליח להוציא אותו איכשהוא למעלה. אולי על ידי היהודי הזה.
מאמין שעד סוף השבוע הקשה הזה נשמע את סיפורי הגבורה האמיתיים
 

loving music

משתמש מקצוען
את ועוד הרבה כמוך מחויבות ב'ונשמרתם לנפשותיכם', על הנפש.
לגשת לטיפול המתאים ולא לסחוב ואחרי שנים ללכת לפוסט טראומה.
מי שחווה טראומה, הלם, זה פצע בנפש בדיוק כמו ששבר זה פצע בגוף.
כמו שבפצע כירורגי טיפול סמוך ככל האפשר לזמן הפציעה מתאחה מהר וקל יותר, כך טראומה שנחקקה בנפש, אם מחטאים אותה בזמן חוסכים הרבה צער ועגמת נפש.
אנשים חושבים, נחכה יום יומיים ויעבור.
לא. זה רק מגליד מלמעלה. כל המוגלה נשארת חסומה.
היום ספרה לי חברה שהבן שלה הסתגר כל הל''ג בעומר ושבת , מאחרי האסון, כשניסו לדבר איתו הבינו שצף לו האסון שהיה אצל הרב וואזנר זצ''ל לפני 6 שנים, הוא עמד על המדרגות וניצל.
חשבו ששכח ועכשיו הם אובדי עצות....
עריכה: וכל הכבוד ששיתפת, זה חשוב לעבד ולדבר מזה.
תודה
כמה נכון
אגב, כל אחד ואחד שהיה על ההר עבר טראומה במידה זו או אחרת
זה אירוע בסדר גודל שלא היה כמוהו, 50000 יהודים בטראומה
כמובן שצריך להיות עירניים מתי מגיעים למצב שדורש טיפול
 

מטפסת הרים

משתמש צעיר
את ועוד הרבה כמוך מחויבות ב'ונשמרתם לנפשותיכם', על הנפש.
לגשת לטיפול המתאים ולא לסחוב ואחרי שנים ללכת לפוסט טראומה.
מי שחווה טראומה, הלם, זה פצע בנפש בדיוק כמו ששבר זה פצע בגוף.
כמו שבפצע כירורגי טיפול סמוך ככל האפשר לזמן הפציעה מתאחה מהר וקל יותר, כך טראומה שנחקקה בנפש, אם מחטאים אותה בזמן חוסכים הרבה צער ועגמת נפש.
אנשים חושבים, נחכה יום יומיים ויעבור.
לא. זה רק מגליד מלמעלה. כל המוגלה נשארת חסומה.
היום ספרה לי חברה שהבן שלה הסתגר כל הל''ג בעומר ושבת , מאחרי האסון, כשניסו לדבר איתו הבינו שצף לו האסון שהיה אצל הרב וואזנר זצ''ל לפני 6 שנים, הוא עמד על המדרגות וניצל.
חשבו ששכח ועכשיו הם אובדי עצות....
עריכה: וכל הכבוד ששיתפת, זה חשוב לעבד ולדבר מזה.
את כל כך צודקת
(ובפרט גם שאחד הדברים שאנחנו חייבים לקחת מהאסון הזה, הוא להקפיד יותר על ונשמרתם)
 

מטפסת הרים

משתמש צעיר
תודה
כמה נכון
אגב, כל אחד ואחד שהיה על ההר עבר טראומה במידה זו או אחרת
זה אירוע בסדר גודל שלא היה כמוהו, 50000 יהודים בטראומה
כמובן שצריך להיות עירניים מתי מגיעים למצב שדורש טיפול
נכון, והרבה עברו גם בלי להיות שם.
כולל גם באחריות אתרים שפרסמו סרטונים נוראיים שעלולים לגרום לטראומה ממש.
 

לכתחילה אריבער

משתמש מקצוען
פרסום וקופי
עריכה תורנית
על פי עדויות מהאירוע אנשים מסרו לו את ילדיהם והוא משך אותם למעלה.. בנוסף סימן להמון מאחור להפסיק להתקדם לעבר היציאה.
שמו יואל שלזינגר מביתר עילית.
הבנתי ששמן הוא:
הסופר הידוע ר' יעקב סירוטה שליט"א
 

sol key

משתמש סופר מקצוען
מנוי פרימיום
בוגר/תלמיד פרוג
כתיבה ספרותית
סאונד והפקות אולפן
מוזיקה ונגינה
צילום מקצועי
הפקות ואירועים

עוגת בוקר

משתמש סופר מקצוען
מנוי פרימיום
בוגר/תלמיד פרוג
עיצוב גרפי
אוטומציה עסקית

באיזה פרק תהילים מדובר?
 

נחליאלי(ת)

משתמש סופר מקצוען
הנדסת תוכנה
מדהים. בחור צדיק. כמה זכויות.
פעם ראשונה שאנו רואה תמונה מלמעלה.
למה לא פתחו את הדלת מצד שמאל למטה?
זה נראה כמו ציר חירום
בשלב מסוים עקרו את הדלת הזאת וזה הציל המון!!!
זה מטבח של אחד מבתי התבשיל
 

NBHGV

משתמש מקצוען
מוזיקה ונגינה

באיזה פרק תהילים מדובר?
נראה לי קמ"ה
 

this my name

משתמש מקצוען
הנדסת תוכנה
D I G I T A L

באיזה פרק תהילים מדובר?
קמ"ה
 
מצב
הנושא נעול.

אולי מעניין אותך גם...

הפרק היומי

הפרק היומי! כל ערב פרק תהילים חדש. הצטרפו אלינו לקריאת תהילים משותפת!


תהילים פרק קכב

א שִׁיר הַמַּעֲלוֹת לְדָוִד שָׂמַחְתִּי בְּאֹמְרִים לִי בֵּית יְהוָה נֵלֵךְ:ב עֹמְדוֹת הָיוּ רַגְלֵינוּ בִּשְׁעָרַיִךְ יְרוּשָׁלִָם:ג יְרוּשָׁלִַם הַבְּנוּיָה כְּעִיר שֶׁחֻבְּרָה לָּהּ יַחְדָּו:ד שֶׁשָּׁם עָלוּ שְׁבָטִים שִׁבְטֵי יָהּ עֵדוּת לְיִשְׂרָאֵל לְהֹדוֹת לְשֵׁם יְהוָה:ה כִּי שָׁמָּה יָשְׁבוּ כִסְאוֹת לְמִשְׁפָּט כִּסְאוֹת לְבֵית דָּוִיד:ו שַׁאֲלוּ שְׁלוֹם יְרוּשָׁלִָם יִשְׁלָיוּ אֹהֲבָיִךְ:ז יְהִי שָׁלוֹם בְּחֵילֵךְ שַׁלְוָה בְּאַרְמְנוֹתָיִךְ:ח לְמַעַן אַחַי וְרֵעָי אֲדַבְּרָה נָּא שָׁלוֹם בָּךְ:ט לְמַעַן בֵּית יְהוָה אֱלֹהֵינוּ אֲבַקְשָׁה טוֹב לָךְ:
נקרא  18  פעמים

לוח מודעות

למעלה