האם תפקידם של מאיירים הוא לחנך את הציבור? (לא רק למאיירים)

מרים יעל

מהמשתמשים המובילים!
מנוי פרימיום
איור וציור מקצועי
skeleton.png
הפעם זו אכילה עם פן רציני.
לאחרונה היו לי כמה דיאלוגים עם אנשים/ ילדים, ובעקבותיהם עלו לי כמה מסקנות שרציתי לשתף אתכם בהן.
אני מביאה את הדיאלוגים לפניכם ללא כחל ושרק:

זאטוטה: כשאהיה אמא, אני יכולה ללבוש פאה בלונדינית. ואז אף אחד לא יידע שיש לי שיער חום.
אני: למה את צריכה שיחשבו שיש לך שיער בלונדיני?
זאטוטה: סתם. זה יותר טוב ככה. זה יותר יפה.
אני: ככה את חושבת? בלונדיני יותר יפה?
זאטוטה: כן, גם בוחרים אותן (את הבלונדיניות, מ.י) להצגות. גם בהצגות של **** (כאן היא ציינה שם של ממסד הופעות מוכר) כל המציגות הן בלונדיניות. ומי שלא בלונדינית, שמים לה פאה בלונדינית שתראה יפה.


עד כאן דו שיח א'.

דו שיח ב', עם אמא של ילדה אחרת לגמרי.
אנחנו מדברות על אחת הבנות שלה, שזופה מתוקה קטנה.
אמא של הזאטוטה: היא חזרה הביתה מבית הספר, ואמרה שהחברות אמרו לה שהיא שחורה.
אני: מה רע בלהיות שחורה?
אמא של הזאטוטה: עובדה. את רואה שבעיניה ובעיני החברות שלה, זה עלבון.


עד כאן דו שיח ב'.

דו שיח ג', ביני לבין לקוחה:
לקוחה: ראיתי את הציור הצבוע ששלחת, זה מאד יפה, רק הצבע עור של אחד הילדים מדי כהה.
אני: מה זאת אומרת 'מדי' כהה.
לקוחה: סתם, הציור מיועד לקהלים רחבים, ואנחנו לא רוצים שזה יהיה עם שייכות מגזרית.
אני: *לעצמי* אבל את יודעת שגם צבע עור בהיר זו שייכות מגזרית.
אני: תראי, בדיוק בגלל שילדים מכל המגזרים רואים את הציור הזה, חשבתי שיהיה נחמד לנסות עוד סוגים של יופי וחן, אם את מבינה למה אני מתכוונת.
לקוחה: (קצת נבוכה) יודעת מה, אני אשאל את המזמין.

להפתעתי, למזמין לא היה אכפת והוא אפילו לא התעכב על זה. הציור נשאר ככה וירד לדפוס.

עלו לי כמה שאלות בעקבות הדברים האלה, ואחת מהן הייתה- מהו התפקיד של המאייר (או לצורך העניין, כל אמן חזותי) בשינוי סטיגמות, סטנדרטים מפלים של יופי או נראות, וגזענות סמויה?
בעצם, בואו נעזוב את המילה גזענות כי יש לה מדי הרבה קונוטציות שליליות. בואו נתעלם מהפן הזה, ופשוט נניח על השולחן לרגע, את המסר הסמוי שציור שכולל רק ילדים בהירי עור, תכולי עיניים, רזי איברים ובלונדיניים- לילדינו.

קודם כל, האם כל ילדי החברה החרדית עונים לתיאור הזה?
אני מניחה שלא. אחרת, לא היה צורך לזאטוטה ההיא לחלום על היותה בלונדינית. אני מניחה שאחוז בהירות השיער בכיתתה הוא בערך שש בנות מתוך עשרים. מדוע אם כן, רק הן מקבלות ייצוג הולם לאור הזרקורים הנחשק (בין אם מדובר בקומיקס, ספר, הצגה או דמותג), בעוד שאר הבנות- בין אם הן מלאות יותר, או מנומשות, או מתולתלות להחריד או כהות עור, או נמוכות קומה- מקבלות את המסר הסמוי, תת הכרתי, שיש משהו לא נכון באיך שהן נראות?

שאלה שניה:
למה בראש של הזאטוטה החמודה, עדיין, בהיר/רזה/שיער חלק = יפה, כהה/שמן/מתולתל = מכוער?
יופי הוא דבר שנקבע על ידי החברה. זה טרנד, וטרנדים באים וחולפים כמו סערות פוליטיות בישראל. בעולם הכללי, עור שזוף הוא מזמן כבר דבר שמשלמים עליו. שיער מתולתל כבר לא מגהצים, ולהיפך. וזה נכון ששמן זה עדיין לא 'יפה', אבל במקומות מסויימים באפריקה עודף משקל היה תמיד נחשב לסטנדרט של יופי, ורק כשהמערב החל לחדור לשם- השתנתה לאט לאט הסתכלות האנשים. שוב, מוכיח את הנקודה שהיופי הוא סטנדרט חברתי. אז גם אם 'שמן' לעולם לא יהיה שם נרדף ל'יפה', זה עדיין לא צריך להיות דבר 'לא נכון' או שצריך להתבייש בו.
יפה הוא מה שמקובל, מה שהאנשים הנחשבים עושים, יפה הוא מה שמישהו החליט שהוא יפה. יופי הוא גמיש כמו פלסטלינה. אם כן, זו חייבת להיות העובדה שמה שהילדים שלנו רואים בחוברות, ספרים, עלונים, הם בעיקר דמויות שלא דומות להם- בהירי עור, רזים ו'לגמרי נכונים' על פי כל סטנדרט חיצוני, מערבי, לא יהודי. הסיבה שהסטנדרטים אצלנו לא משתנים, היא מפני שאף אחד לא טורח לשנות אותם.


ושאלה שלישית, קצרה מאד:
אם אנחנו נזכרים לרגע שאנחנו חברה של עובדי ה', אז באמת, איפה הוא הערך של שקר החן והבל היופי, בכל הסיפור הזה? גם אם נניח שיש משהו בסטנדרטי היופי האלה, האם יש בכלל מקום לקדש אותם? האם העובדה שאנחנו מציגים אותם כדבר ה'טוב', אין משמעותה עיוות השקפה בעצמו?


לסיכום, השאלות האלה הן די רטוריות. אבל יש לי עוד כמה דברים להגיד.
אם המצב ימשיך להיות כמו היום, בו אנחנו מציירים ומציירות רק ילדים 'יפים' על פי הסטנדרטים השגויים שנקבעו גם לנו, על ידי נראות חזותית כזאת, אז גם הדור הבא ימשיך לשמר את הקביעות האלה. גם בדור הבא, ילד כהה ירגיש בולט ולא כמו כולם, כי הוא מעולם לא ראה דמותג, או אפילו דמות אחת מתוך חבורת ילדים- שצבע העור שלה כהה כמו שלו.
גם בדור הבא, ילדה שהשיער שלה מתולתל וקופצני, תעשה הכל בשביל ליישר את התלתלים הסוררים, לייבש אותם ולחנוק את כל שמחת החיים שלהם, ותשנא את המראה שלה בכל בוקר מחדש, מפני שלמדו אותה שמתולתל= גס, מכוער, בולט, לא יפה, לא עדין ולא אצילי. מפני שבאף ספר (שבו למרבה המזל צויירה גם ילדה) לא הופיעה ילדה שדמתה לה.
גם בדור הבא, נערה תמשיך לחשוב על עצמה לפני הכל כעל כבדת משקל, ולא תקבל את ההזדמנות לקרוא או לראות דמות ראשית שדומה לה במידות הגוף, כדי להבין שהמראה החיצוני לא מגדיר אותך, וששום דבר לא קובע מהו יופי חוץ ממי את באמת.
(אגב, אני כן רואה פה ושם דמויות קצת שונות של ילדים. זה מבורך ואני בהחלט מעריצה את אלה שחשבו על הפרטים הקטנים האלה, כי בעיני ילדים זה משמעותי מאד, וגם בהסתכלות של מחנך, זה דבר שצריך לשאוף אליו. רק מדגישה, שאני לא מכלילה את כל ציבור המאיירים אלא מדברת על גישה כללית נפוצה.)

עכשיו, אני לא רוצה להפחיד, אבל שתדעו שהאחריות בעיקר עלינו.
בציבור החרדי כמעט כל המדיה החזותית מתמקדת בערוץ אחד: קומיקס.
כן, יש גם תעשיית סרטים חרדיים, אבל עליה אני בכלל לא רוצה לדבר, כי שם בכלל חוגגת התייחסות עתיקה, מיושנת, סטייל סרטים שחור לבן של המאה הקודמת, לכל המושג של יופי, ושמעולם לא ראיתי באף סרט דמות שמייצגת משהו שונה, ואם היא ייצגה משהו שונה- זה רק מפני שהיא הייתה צריכה להיות השמנה המצחיקה, או עוזרת הבית הכהה (מי מלהק את זה? היי, שלום, מלהקת. זה נכון שכתבת דמות של עוזרת אתיופית, שגם זה- בואי נודה על האמת, לא הכי נחמד, אבל מכאן ועד ללהק בחורה תימניה...? כאילו, כל הכהי עור אותו דבר אצלכם?)
בציבור שלנו, הילדים קוראים קומיקס בכמויות הזויות. קומיקס נלווה לכל קמפיין פרסומי, מערכת בחירות, מאצ'ינג, התרמה ושאר ירקות. קומיקס הוא כמעט המדיה החזותית היחידה שבאמצעותה ניתן לגשת לקהל.
ונחשו מי אחראי על הנישה הזאת?
נכון, אנחנו.
אני, אישית, אגלה לכם סוד, כבר התחלתי לנסות את זה בעצמי. אני משתדלת, בכל פרויקט שלי, להציג עוד צדדים. גם את הילדה הכהה. גם את הילד השמן. ואם היו נותנים לי, כמו בקומיקס הזה ש @RacheliArt העלתה, לשמחתי כי רבה- הייתי בוחרת דמות אתיופית, ואם אפשר אז ששם המשפחה של לפחות אחד מהדמויות, בחייאת, לא יהיה עם סיומת 'סקי' ודומיו.
ולא תאמינו: הלקוחות זורמים עם זה.
כן, לרובנו יש שכל, ורובנו לא אנשים צרי אופק, ורובנו כן רוצים לעודד חשיבה פתוחה שלא מתמקדת בחיצוניות, ובטח לא בחיצוניות סטיגמתית. הסטיגמות האלה לא באות במכוון, אלא מהתת מודע, משנים של טפטוף מסיבי, עיצוב התודעה, וחשיפה רק לצורה אחת, מיושנת וחקוקה בברזל, של נראות.
רובנו כן רוצים להכיל ולקבל את כל סוגי הנראות שקיימים בין הילדים החמודים שלנו- וגם בין המבוגרים, ורוצים לעודד שיח שיעיף את הסטיגמות הישנות האלה לחיריה, על טיל פאג'ר טועה. כי באמת הם ריקים מתוכן ואין בהם שום דבר נכון, וגם בקידושם אין אף ערך.
כמו כן תמיד יהיו את אלה שלא. והאמת, לא ממש מעניין אותי למה.
מספיק לי אם אנחנו נעשה את השינוי, לאט אבל בטוח.

בהצלחה עם זה!
תדמיינו אותי עכשיו יוצאת מהחדר ונכנסת שוב רק כדי לקחת את הדפים ששכחתי, בזמן שיש שקט מתוח ואפשר לחתוך את האויר בסכין, ועוד דימויים של תיבת פנדורה שנפתחה. תדמיינו אותי מתקשה לאסוף את הדפים, והרעש ממלא את החלל של החדר, ואנשים מסתכלים זה על זה ונעמדים בשקט, ואז פתאום המיקרופון חורק וכולם מתחילים להתלונן על זה במקום לדבר על הדבר המביך שעומד באוויר.
אתם יודעים, איך שכינוסים טעונים נגמרים.
לא, בעצם תדמיינו אותי מסיימת את הנאום בשירת 'הקדוש ברוך הוא אנחנו אוהבים אותך', ומחלקת סוכר ושום בתוך שקיות. מה רע? ככה כינוסים טעונים מסתיימים אצל אחרים, תלמדו. כן אני יודעת שזה היה סטריאוטיפי, אבל אני מנסה להבהיר נקודה, יא קשים.

יאללה שבוע מוצלח!
 
נערך לאחרונה ב:

מרים יעל

מהמשתמשים המובילים!
מנוי פרימיום
איור וציור מקצועי
ורק בגלל שכולכם נועצים בי מבטים,
אז הנה לכם כמה דוגמאות, חלקם מתוך פרויקטים שטרם פורסמו.
וכל המכהה הרי זה משובח.
Screenshot_28.jpg
Screenshot_27.jpg
Screenshot_25.jpg
 

Ahuvi Art

משתמש מקצוען
איור וציור מקצועי
חייבת לציין ששמתי לב לזה מזמן אצלך, וגם בחוברת של הד בתיה שאיירת (בכישרון גדול!).
מסכימה עם כל מילה!
למרות שבזמן האחרון באמת התחיל קצת להיכנס לציבור שלנו שינוי.

עריכה: אנשים, לא נמאס לכם מהבלונד והכחול? לי כבר כן... בעיני, יש צבעים מעניינים יותר, גם אם הם יותר מאתגרים.:)
 
נערך לאחרונה ב:

שירי כהן

צוות הנהלה
מנהל
מנוי פרימיום
בוגר/תלמיד פרוג
עיצוב גרפי
איור וציור מקצועי
צילום מקצועי
למקרה שנקשת על הדלת שלי..
התפרצת לדלת פתוחה!
אני על תקן הגוערת בחברותי המסתייגות :) (בחלקן, בחלקן)
בנושא הזה.
בארץ שרובה כהה, ובעם שרובו כהה - הספרים רובם בלונדיניים.
מה קרה?...
אחת מתלמידותי החמודות שאלה אותי - למה אין גיבורה עם שיער כמו שלי?
תלתלים כהים עם חשמל כשהאוויר יבש?
ללא ספק מאתגר יותר ליצור גיבורה כזו, זה דורש יותר עבודה..
אבל תבורך כל מי ששמה ליבה לענין.
איזה מן מסר אנחנו מעבירים בצורה הזו?

עוד סיפור מאחת הסופרות הטובות של דורינו - בספר ילדים -
הצייר הגיש לה ציורים ראשונים לעיונה,
והיא בתמורה שלחה לו את תמונת כל ילדיה לאמור - חפש פה אחד שנראה ככה!
צייר לי אותם אמיתיים בבקשה... ובאמת התוצאה יצאה מרנינה :)

צנזרתי אותו בעצם.

לי אישית, אגב, יש נטיה חזקה לצייר ג'ינג'ים. אין לי מושג למה.
הרבה אנשים מתאכזבים לגלות שאינני כתומה במציאות. :)
יישר כוח על הפוסט מרים יעל.
 

שירי כהן

צוות הנהלה
מנהל
מנוי פרימיום
בוגר/תלמיד פרוג
עיצוב גרפי
איור וציור מקצועי
צילום מקצועי
מעלה שני ציורים מ'ככה מציירים קומיקס' הראשון,
כפי שקל לשים לב - גם אני 'נפלתי' בענין צבע העור והוא די אחיד,
אבל בכל זאת יש גיוון,
והילד האתיופי שציירתי בלי מחשבה מיוחדת, שבה את לבבות הקהל בצורה יוצאת דופן
התגובות עליו עוררו אותי לשים לב יותר לבחירה האוטומטית שלי בגוונים.
22F.jpg
22G.jpg
 

שירי כהן

צוות הנהלה
מנהל
מנוי פרימיום
בוגר/תלמיד פרוג
עיצוב גרפי
איור וציור מקצועי
צילום מקצועי
אוי, התסכול לראות ציורים של עצמך מלפני כמה שנים.
לא נורא.
המסר יותר חשוב.
:) :) :)
 

מרים יעל

מהמשתמשים המובילים!
מנוי פרימיום
איור וציור מקצועי
המסר יותר חשוב.
כמובן, אנחנו פה בשביל המסר :)
למקרה שנקשת על הדלת שלי..
לא, דווקא את עמדת לי בראש בתור אחת המאיירות הדי מגוונות בנושא הזה... וגם כמו שהדגשתי לא דיברתי על מאיירים מסויימים, כי גם אני נופלת בפח הזה שוב ושוב, אחרי הכל גם אותי לימדו באותה צורה על יופי ונראות. אלא דיברתי על הגישה באופן כללי.

והילד האתיופי הזה באמת חמוד 3> :eek:
 

ליבליב

משתמש סופר מקצוען
עיצוב גרפי
איור וציור מקצועי

תמר21

משתמש סופר מקצוען
איור וציור מקצועי
עריכה והפקת סרטים
סוףף סוף,קול אמיתי וחמוד ששם מראה בפני המציאות.
ממש לא מבינה למה להתנצל על ציורים בצבע חום, כן - גם של אנשים בכל מיני גילאים, שומו שמים.
אם הם לא צהבהבים - בהירים הם לא חלק מבריאתו של ה' בעולם?
ומה יגידו על ציר שבאופן טבעי מציר את כל ציוריו בלי אזכור לצבעים החומים והכהים בציוריו, גם נוף וכו'?
במקרה הטוב יגחכו על הבחירה הענתיקאית שלו, במקרה הגרוע - ישללו לו את הרישיון בציור ששוויוני. נוף בהיר בלבד נשמע לי אנמי מדי. ולא אומרת זאת ככהת עור :)
מה שה' ברא זה טוב. וכמו שיש בהירים - כך יש כהים, וכמו שיש חלקים - כך יש מתולתלים, וכשם שיש רזים - כך יש שמנים.
וכולם בנים של ה'. מה ההבדל?
אה, הסתיגות קטנה - רק עוד לא השלמתי עם ציורים של שלדים, זה לא נראה לי חלק מהקונבנציונל :eek: :eek: :eek:
:D
 

אבימי

מנהל קהילת איור
מנהל
מנוי פרימיום
מנוי פרימיום
מרצה בבית פרוג
בוגר/תלמיד פרוג
כתיבה ספרותית
איור וציור מקצועי
נושא חשוב.
היה פה פעם אשכול אחד.
סוער. מאוד.
העיקר בדיון הזה הוא לצמצם אותו, להגדיר שאלה בשורה אחת.
האם לכותב ומאייר יש את החובה והזכות לחנך? לדעתי העניה, כן.
האם חינוכית עדיף להראות גיוון או להיפך, לבצע העצמה על ידי החדרה שאנחנו יפים בסטנדרט של אנגליה הויקטוריאנית או גרמניה של 1935?
תלוי את מי שואלים.

אגב, קומיקס שלם שאיירתי - חבורת בנלב, שכתב אותו מניע פרסומי לחלוטין,
הפגין אומץ פורץ דרך: ילד אחד היה שמן באופן משמעותי, והגיבור, אתיופי. חרדי. כן. היה קסום.
 
נערך לאחרונה ב:

ישראל נגר הדמיות

משתמש מקצוען
מנוי פרימיום
בוגר/תלמיד פרוג
הדמיות בתלת מימד
צפה בקובץ המצורף 456584
הפעם זו אכילה עם פן רציני.
לאחרונה היו לי כמה דיאלוגים עם אנשים/ ילדים, ובעקבותיהם עלו לי כמה מסקנות שרציתי לשתף אתכם בהן.
אני מביאה את הדיאלוגים לפניכם ללא כחל ושרק:

זאטוטה: כשאהיה אמא, אני יכולה ללבוש פאה בלונדינית. ואז אף אחד לא יידע שיש לי שיער חום.
אני: למה את צריכה שיחשבו שיש לך שיער בלונדיני?
זאטוטה: סתם. זה יותר טוב ככה. זה יותר יפה.
אני: ככה את חושבת? בלונדיני יותר יפה?
זאטוטה: כן, גם בוחרים אותן (את הבלונדיניות, מ.י) להצגות. גם בהצגות של **** (כאן היא ציינה שם של ממסד הופעות מוכר) כל המציגות הן בלונדיניות. ומי שלא בלונדינית, שמים לה פאה בלונדינית שתראה יפה.


עד כאן דו שיח א'.

דו שיח ב', עם אמא של ילדה אחרת לגמרי.
אנחנו מדברות על אחת הבנות שלה, שזופה מתוקה קטנה.
אמא של הזאטוטה: היא חזרה הביתה מבית הספר, ואמרה שהחברות אמרו לה שהיא שחורה.
אני: מה רע בלהיות שחורה?
אמא של הזאטוטה: עובדה. את רואה שבעיניה ובעיני החברות שלה, זה עלבון.


עד כאן דו שיח ב'.

דו שיח ג', ביני לבין לקוחה:
לקוחה: ראיתי את הציור הצבוע ששלחת, זה מאד יפה, רק הצבע עור של אחד הילדים מדי כהה.
אני: מה זאת אומרת 'מדי' כהה.
לקוחה: סתם, הציור מיועד לקהלים רחבים, ואנחנו לא רוצים שזה יהיה עם שייכות מגזרית.
אני: *לעצמי* אבל את יודעת שגם צבע עור בהיר זו שייכות מגזרית.
אני: תראי, בדיוק בגלל שילדים מכל המגזרים רואים את הציור הזה, חשבתי שיהיה נחמד לנסות עוד סוגים של יופי וחן, אם את מבינה למה אני מתכוונת.
לקוחה: (קצת נבוכה) יודעת מה, אני אשאל את המזמין.

להפתעתי, למזמין לא היה אכפת והוא אפילו לא התעכב על זה. הציור נשאר ככה וירד לדפוס.

עלו לי כמה שאלות בעקבות הדברים האלה, ואחת מהן הייתה- מהו התפקיד של המאייר (או לצורך העניין, כל אמן חזותי) בשינוי סטיגמות, סטנדרטים מפלים של יופי או נראות, וגזענות סמויה?
בעצם, בואו נעזוב את המילה גזענות כי יש לה מדי הרבה קונוטציות שליליות. בואו נתעלם מהפן הזה, ופשוט נניח על השולחן לרגע, את המסר הסמוי שציור שכולל רק ילדים בהירי עור, תכולי עיניים, רזי איברים ובלונדיניים- לילדינו.

קודם כל, האם כל ילדי החברה החרדית עונים לתיאור הזה?
אני מניחה שלא. אחרת, לא היה צורך לזאטוטה ההיא לחלום על היותה בלונדינית. אני מניחה שאחוז בהירות השיער בכיתתה הוא בערך שש בנות מתוך עשרים. מדוע אם כן, רק הן מקבלות ייצוג הולם לאור הזרקורים הנחשק (בין אם מדובר בקומיקס, ספר, הצגה או דמותג), בעוד שאר הבנות- בין אם הן מלאות יותר, או מנומשות, או מתולתלות להחריד או כהות עור, או נמוכות קומה- מקבלות את המסר הסמוי, תת הכרתי, שיש משהו לא נכון באיך שהן נראות?

שאלה שניה:
למה בראש של הזאטוטה החמודה, עדיין, בהיר/רזה/שיער חלק = יפה, כהה/שמן/מתולתל = מכוער?
יופי הוא דבר שנקבע על ידי החברה. זה טרנד, וטרנדים באים וחולפים כמו סערות פוליטיות בישראל. בעולם הכללי, עור שזוף הוא מזמן כבר דבר שמשלמים עליו. שיער מתולתל כבר לא מגהצים, ולהיפך. וזה נכון ששמן זה עדיין לא 'יפה', אבל במקומות מסויימים באפריקה עודף משקל היה תמיד נחשב לסטנדרט של יופי, ורק כשהמערב החל לחדור לשם- השתנתה לאט לאט הסתכלות האנשים. שוב, מוכיח את הנקודה שהיופי הוא סטנדרט חברתי. אז גם אם 'שמן' לעולם לא יהיה שם נרדף ל'יפה', זה עדיין לא צריך להיות דבר 'לא נכון' או שצריך להתבייש בו.
יפה הוא מה שמקובל, מה שהאנשים הנחשבים עושים, יפה הוא מה שמישהו החליט שהוא יפה. יופי הוא גמיש כמו פלסטלינה. אם כן, זו חייבת להיות העובדה שמה שהילדים שלנו רואים בחוברות, ספרים, עלונים, הם בעיקר דמויות שלא דומות להם- בהירי עור, רזים ו'לגמרי נכונים' על פי כל סטנדרט חיצוני, מערבי, לא יהודי. הסיבה שהסטנדרטים אצלנו לא משתנים, היא מפני שאף אחד לא טורח לשנות אותם.


ושאלה שלישית, קצרה מאד:
אם אנחנו נזכרים לרגע שאנחנו חברה של עובדי ה', אז באמת, איפה הוא הערך של שקר החן והבל היופי, בכל הסיפור הזה? גם אם נניח שיש משהו בסטנדרטי היופי האלה, האם יש בכלל מקום לקדש אותם? האם העובדה שאנחנו מציגים אותם כדבר ה'טוב', אין משמעותה עיוות השקפה בעצמו?


לסיכום, השאלות האלה הן די רטוריות. אבל יש לי עוד כמה דברים להגיד.
אם המצב ימשיך להיות כמו היום, בו אנחנו מציירים ומציירות רק ילדים 'יפים' על פי הסטנדרטים השגויים שנקבעו גם לנו, על ידי נראות חזותית כזאת, אז גם הדור הבא ימשיך לשמר את הקביעות האלה. גם בדור הבא, ילד כהה ירגיש בולט ולא כמו כולם, כי הוא מעולם לא ראה דמותג, או אפילו דמות אחת מתוך חבורת ילדים- שצבע העור שלה כהה כמו שלו.
גם בדור הבא, ילדה שהשיער שלה מתולתל וקופצני, תעשה הכל בשביל ליישר את התלתלים הסוררים, לייבש אותם ולחנוק את כל שמחת החיים שלהם, ותשנא את המראה שלה בכל בוקר מחדש, מפני שלמדו אותה שמתולתל= גס, מכוער, בולט, לא יפה, לא עדין ולא אצילי. מפני שבאף ספר (שבו למרבה המזל צויירה גם ילדה) לא הופיעה ילדה שדמתה לה.
גם בדור הבא, נערה תמשיך לחשוב על עצמה לפני הכל כעל כבדת משקל, ולא תקבל את ההזדמנות לקרוא או לראות דמות ראשית שדומה לה במידות הגוף, כדי להבין שהמראה החיצוני לא מגדיר אותך, וששום דבר לא קובע מהו יופי חוץ ממי את באמת.
(אגב, אני כן רואה פה ושם דמויות קצת שונות של ילדים. זה מבורך ואני בהחלט מעריצה את אלה שחשבו על הפרטים הקטנים האלה, כי בעיני ילדים זה משמעותי מאד, וגם בהסתכלות של מחנך, זה דבר שצריך לשאוף אליו. רק מדגישה, שאני לא מכלילה את כל ציבור המאיירים אלא מדברת על גישה כללית נפוצה.)

עכשיו, אני לא רוצה להפחיד, אבל שתדעו שהאחריות בעיקר עלינו.
בציבור החרדי כמעט כל המדיה החזותית מתמקדת בערוץ אחד: קומיקס.
כן, יש גם תעשיית סרטים חרדיים, אבל עליה אני בכלל לא רוצה לדבר, כי שם בכלל חוגגת התייחסות עתיקה, מיושנת, סטייל סרטים שחור לבן של המאה הקודמת, לכל המושג של יופי, ושמעולם לא ראיתי באף סרט דמות שמייצגת משהו שונה, ואם היא ייצגה משהו שונה- זה רק מפני שהיא הייתה צריכה להיות השמנה המצחיקה, או עוזרת הבית הכהה (מי מלהק את זה? היי, שלום, מלהקת. זה נכון שכתבת דמות של עוזרת אתיופית, שגם זה- בואי נודה על האמת, לא הכי נחמד, אבל מכאן ועד ללהק בחורה תימניה...? כאילו, כל הכהי עור אותו דבר אצלכם?)
בציבור שלנו, הילדים קוראים קומיקס בכמויות הזויות. קומיקס נלווה לכל קמפיין פרסומי, מערכת בחירות, מאצ'ינג, התרמה ושאר ירקות. קומיקס הוא כמעט המדיה החזותית היחידה שבאמצעותה ניתן לגשת לקהל.
ונחשו מי אחראי על הנישה הזאת?
נכון, אנחנו.
אני, אישית, אגלה לכם סוד, כבר התחלתי לנסות את זה בעצמי. אני משתדלת, בכל פרויקט שלי, להציג עוד צדדים. גם את הילדה הכהה. גם את הילד השמן. ואם היו נותנים לי, כמו בקומיקס הזה ש @RacheliArt העלתה, לשמחתי כי רבה- הייתי בוחרת דמות אתיופית, ואם אפשר אז ששם המשפחה של לפחות אחד מהדמויות, בחייאת, לא יהיה עם סיומת 'סקי' ודומיו.
ולא תאמינו: הלקוחות זורמים עם זה.
כן, לרובנו יש שכל, ורובנו לא אנשים צרי אופק, ורובנו כן רוצים לעודד חשיבה פתוחה שלא מתמקדת בחיצוניות, ובטח לא בחיצוניות סטיגמתית. הסטיגמות האלה לא באות במכוון, אלא מהתת מודע, משנים של טפטוף מסיבי, עיצוב התודעה, וחשיפה רק לצורה אחת, מיושנת וחקוקה בברזל, של נראות.
רובנו כן רוצים להכיל ולקבל את כל סוגי הנראות שקיימים בין הילדים החמודים שלנו- וגם בין המבוגרים, ורוצים לעודד שיח שיעיף את הסטיגמות הישנות האלה לחיריה, על טיל פאג'ר טועה. כי באמת הם ריקים מתוכן ואין בהם שום דבר נכון, וגם בקידושם אין אף ערך.
כמו כן תמיד יהיו את אלה שלא. והאמת, לא ממש מעניין אותי למה.
מספיק לי אם אנחנו נעשה את השינוי, לאט אבל בטוח.

בהצלחה עם זה!
תדמיינו אותי עכשיו יוצאת מהחדר ונכנסת שוב רק כדי לקחת את הדפים ששכחתי, בזמן שיש שקט מתוח ואפשר לחתוך את האויר בסכין, ועוד דימויים של תיבת פנדורה שנפתחה. תדמיינו אותי מתקשה לאסוף את הדפים, והרעש ממלא את החלל של החדר, ואנשים מסתכלים זה על זה ונעמדים בשקט, ואז פתאום המיקרופון חורק וכולם מתחילים להתלונן על זה במקום לדבר על הדבר המביך שעומד באוויר.
אתם יודעים, איך שכינוסים טעונים נגמרים.
לא, בעצם תדמיינו אותי מסיימת את הנאום בשירת 'הקדוש ברוך הוא אנחנו אוהבים אותך', ומחלקת סוכר ושום בתוך שקיות. מה רע? ככה כינוסים טעונים מסתיימים אצל אחרים, תלמדו. כן אני יודעת שזה היה סטריאוטיפי, אבל אני מנסה להבהיר נקודה, יא קשים.

יאללה שבוע מוצלח!
התחלתי לחבב את ''ההרצאות'' האלה, נושאים מעניינים ומשאירים נקודה למחשבה.
הנושא מאוד נכון וההתקוממות מוצדקת לגמרי ופה הנקודה מגיעה, יש הרבה מקומות שאנשים מתלוננים ואין להם מה לעשות עם זה אבל אצלנו זה שונה.

כמו שאמרתם האיור והקומיקס מאוד נפוץ בציבור שלנו ודרכו מעבירים כמעט כל מסר אפשרי לילדים (הם הציבור הנפוץ יותר לקומיקס) וזה הכוח של המאיירים, זה לא כמו הפגנת ענק בחדשות או מחאה נוראה של מישו ברדיו על אפליה כלשהי בעם, זה יכול לעורר התגוננות של הציבור ה''מותקף'' ולעשות היפך המטרה.

הקומיקס הוא שקט ונעים יותר והמסרים שמועברים בו נכנסים הרבה יותר חלק, לדוגמה ממה שנאמר פה, אם גיבור הסיפור הוא מפוזר שחום מתולתל והוא מסתדר יופי בחברה למרות שהוא לא סמל היופי והחן, מאוד יכול להיות שלילד/להורה שייקרא את זה יעבור לו בראש שזה לא כזה 'נורא' להיות חום/שחום/שחור וכו', עובדה שהילד בספר מסתדר מצוין ויש לו מלא חברים.

אם יבוא מישהו ויצעק בראש חוצות ''הפסיקו עם הסטיגמות! הלאה בלונדינים!!'' (סליחה עם הקצנתי...) זה ממש לא יעזור... כמעט בטוח שהצד המותקף יגיב ''מה פתאום?! מי הוא בכלל?!'' וכו' וכו'...

שורה תחתונה הכוח לשנות נמצא אצלנו ולא במרחק תיבת אוצר על אי בודד אלא במרחק בחירת צבע;)
הרבה יותר קל לצייר שיער חלק זה נכון, למה לי להסתבך עכשיו עם תלתלים לכל כיוון?
אבל רוב הפעמים הדבר הנכון יותר קשה מהדבר הנוח...

הרבה הצלחה לכולם ולכל אלו שכבר מיישמים את זה שאפו ענק!!!
 

הגיבן

משתמש סופר מקצוען
אני מחכה לזמן שבו לא יהיה את האחד.

האחד בחבורה השמן "הבדחן". כי שמנים חייבים לשמֵייח, אחרת אין להם זכות קיום.
האחד בחבורה כהה העור "האזורי". אין לו ממש תפקיד מוגדר אחר. הוא פשוט...שם.
האחד בחבורה הג'ינ'גי ה"שובב" - כי, נו, כולם יודעים שככה זה ג'ינג'ים.

אני רוצה לראות את הצייר/סופר החסכן הראשון שיעלה על הרעיון לצמצם את כל הדמויות לכושי ג'ינג'י שמן ומאושר, שובב ומהיר חימה . כי אם אפשר לחסוך במספר הדמויות שאנחנו תורמים למען ההתחשבות הציבורית, אז למה לא?
 

יפית כוכב

מהמשתמשים המובילים!
מנוי פרימיום
בוגר/תלמיד פרוג
איור וציור מקצועי
יש גם קומיקס של @יפית כוכב עם ילד בכסא גלגלים....
גם גיוון מעניין ומשקף מציאות אמיתית בחיים.
זו הייתה המטרה שלהם כשבנינו את הדמויות
ושימו לב לבולנדיני המתאמץ פה בפרופיל- הוא שמן כהוגן. ומבולגן כהוגן. ולגמרי נזקק לחברו הנכה המסודר וכהה העור.
 

כבי צישינסקי

סטודיו רץ. כל אתר תותח
מנוי פרימיום
בוגר/תלמיד פרוג
איור וציור מקצועי
D I G I T A L
תרצו או לא אבל מה שאתם מציירים נכנס ישר למח של הקוראים מהדלת האחורית ,
זה מחנך אותם בדקויות ומכניס להם לראש אז שימו לב!! להזהר כפליים. זו אחריות גדולה.
 

מרים יעל

מהמשתמשים המובילים!
מנוי פרימיום
איור וציור מקצועי
הפגין אומץ פורץ דרך: ילד אחד היה שמן באופן משמעותי, והגיבור, אתיופי. חרדי. כן. היה קסום.
אני זוכרת! זה עמד לי בראש! זה על מחזור בקבוקים נכון?
 

מרים יעל

מהמשתמשים המובילים!
מנוי פרימיום
איור וציור מקצועי
אה, הסתיגות קטנה - רק עוד לא השלמתי עם ציורים של שלדים, זה לא נראה לי חלק מהקונבנציונל :eek: :eek: :eek:
אני מצטערת, אני רק בודקת גבולות
אה ואגב, זה ממש טוב כי על הדרך עשיתי בדיקה איך נראה השלד. נראה לי שזה ידע טוב בסך הכל.
אם גיבור הסיפור הוא מפוזר שחום מתולתל והוא מסתדר יופי בחברה למרות שהוא לא סמל היופי והחן, מאוד יכול להיות שלילד/להורה שייקרא את זה יעבור לו בראש שזה לא כזה 'נורא' להיות חום/שחום/שחור וכו', עובדה שהילד בספר מסתדר מצוין ויש לו מלא חברים.
אני בטוחה שזה אכן יתרום לדימוי העצמי של חלק מהילדים שמרגישים שונים מכל סיבה שהיא.
יש גם קומיקס של @יפית כוכב עם ילד בכסא גלגלים....
ושימו לב לבולנדיני המתאמץ פה בפרופיל- הוא שמן כהוגן. ומבולגן כהוגן. ולגמרי נזקק לחברו הנכה המסודר וכהה העור.
לגמרי עמד לי בראש גם זה. אין מה לומר, הקהילה שלנו בקדמת הבמה בכל הנוגע לנושא הזה...
זו אחריות גדולה.
מאד.
לפעמים נראה לי שבגלל שזה תחום חזותי, זה הרבה יותר קשוח. נראה לי שזה נשאר במוח ליותר זמן מאשר מילה כתובה או שיר, אבל יכול להיות שאני טועה.
 

סא איור

מהמשתמשים המובילים!
איור וציור מקצועי
מסכימה לגמרי. ומיישמת באדיקות. אין אצלי בלונדינים ואין עינים כחולות.סוג של תשובת המשקל.
אחת מחברותי הצירות ומעורכות ביותר-
בסדרה שהיא הוציאה לגיל הרך- ציירה את האמא לא צעירה ולא רזה.
כתבתי בעבר ואכתוב שוב:
רואה שליחות גדולה בתחום הציור -ליצור לילדים "בנק" של תמונות וערכים.
חינוך לצניעות, מכובדות וטוב טעם.
 

אולי מעניין אותך גם...

הפרק היומי

הפרק היומי! כל ערב פרק תהילים חדש. הצטרפו אלינו לקריאת תהילים משותפת!


תהילים פרק קיט א'

א אַשְׁרֵי תְמִימֵי דָרֶךְ הַהֹלְכִים בְּתוֹרַת יְהוָה:ב אַשְׁרֵי נֹצְרֵי עֵדֹתָיו בְּכָל לֵב יִדְרְשׁוּהוּ:ג אַף לֹא פָעֲלוּ עַוְלָה בִּדְרָכָיו הָלָכוּ:ד אַתָּה צִוִּיתָה פִקֻּדֶיךָ לִשְׁמֹר מְאֹד:ה אַחֲלַי יִכֹּנוּ דְרָכָי לִשְׁמֹר חֻקֶּיךָ:ו אָז לֹא אֵבוֹשׁ בְּהַבִּיטִי אֶל כָּל מִצְוֹתֶיךָ:ז אוֹדְךָ בְּיֹשֶׁר לֵבָב בְּלָמְדִי מִשְׁפְּטֵי צִדְקֶךָ:ח אֶת חֻקֶּיךָ אֶשְׁמֹר אַל תַּעַזְבֵנִי עַד מְאֹד:
נקרא  27  פעמים

לוח מודעות

למעלה