הנושאים החמים
הנושאים החמים
אשמח אם תענו לי על הסקר:
הכתיבה שלי היא עקרונית על נושאים קלילים.
הכי שיכולים להיות.
לפני מספר שנים חשבתי שסגנון הכתיבה הזה מתאים אולי לספרות ילדים.
אז ניסיתי לכתוב סיפור תעלומה חביב.
"שימי הבלש בתעלומת העוגה" קראתי לו.
חושבת לשתף אתכם בסיפור ולקבל תגובות.
אבל זה נשמע לי משום מה פחות מתאים.
מה לפורום כתיבה ולסיפור ילדים?
אז אשמח אם תענו לסקר אם מתאים לפרסם כאן את 'תעלומת העוגה'.
כדי שתבינו על מה מדובר הנה קטע קטן מתחילת הסיפור:
פרק ראשון
נעים להכיר
היום התחיל עליז מהצפוי.
קמתי בבוקרו של יום שני לאוירה שונה וחגיגית. תוך כדי אמירת "מודה אני" שמתי לב לניחוח בלתי מזוהה של מאכל שלא הצלחתי לפענח את טיבו ולקולות הדיבורים והצחוק שהגיעו מכיוון הסלון.
הדממה שקידמה את פני מידי בוקר הוחלפה בהמולה רעשנית ומעוררת.
קפצתי מהמיטה ונתקלתי בקערה הירוקה בה עלי ליטול ידיים. נטלתי ידיים בזריזות, שטפתי פנים במהירות, ניגבתי אותם כלאחר יד בקצה השרוול, ויצאתי אל הסלון.
מול עיני הנדהמות ראיתי את שבט קצנלבוגן בהרכב מלא, יושב על הספה ולוטש בי עיניים צוחקות.
שבט קצנלבוגן, אם אתם שואלים, הם ילדי משפחת קצנלבוגן. ואם אתם סקרנים לדעת מי הם אז אספר לכם שמדובר בבני דודי האהובים שמתגוררים הרחק הרחק.
בראותם אותי הפכו הצחקוקים שלהם לצהלות של ממש, הם זינקו לקראתי והחלו לדבר בבת אחד דיבורים נרגשים. ואם לא די בכך הבנתי שהריח המתוק הזה שנישא בחלל הבית הוא ריחו של מעדן שאני אוהב באופן מיוחד: אורז בחלב.
בקיצור, הבוקר התחיל והביא עמו המון הפתעות מעניינות ומיוחדות. אך לפני שאמשיך, אציג את עצמי בפניכם: שמי שימי טיילר ואני בן שמונה וחצי. אני ילד כמו כולכם, לפעמים שובב ולפעמים רציני. יש בי תכונות אופי טובות ותכונות שאני צריך... המ... קצת לשנות אותן. אבל בינתיים זה אני. שימי.
נ.ב. שלחתי את הסיפור למספר הוצאות לאור וקיבלתי תשובה שלילית.
האם כדאי בכל זאת לפרסם אותו על במה זו?
הכתיבה שלי היא עקרונית על נושאים קלילים.
הכי שיכולים להיות.
לפני מספר שנים חשבתי שסגנון הכתיבה הזה מתאים אולי לספרות ילדים.
אז ניסיתי לכתוב סיפור תעלומה חביב.
"שימי הבלש בתעלומת העוגה" קראתי לו.
חושבת לשתף אתכם בסיפור ולקבל תגובות.
אבל זה נשמע לי משום מה פחות מתאים.
מה לפורום כתיבה ולסיפור ילדים?
אז אשמח אם תענו לסקר אם מתאים לפרסם כאן את 'תעלומת העוגה'.
כדי שתבינו על מה מדובר הנה קטע קטן מתחילת הסיפור:
פרק ראשון
נעים להכיר
היום התחיל עליז מהצפוי.
קמתי בבוקרו של יום שני לאוירה שונה וחגיגית. תוך כדי אמירת "מודה אני" שמתי לב לניחוח בלתי מזוהה של מאכל שלא הצלחתי לפענח את טיבו ולקולות הדיבורים והצחוק שהגיעו מכיוון הסלון.
הדממה שקידמה את פני מידי בוקר הוחלפה בהמולה רעשנית ומעוררת.
קפצתי מהמיטה ונתקלתי בקערה הירוקה בה עלי ליטול ידיים. נטלתי ידיים בזריזות, שטפתי פנים במהירות, ניגבתי אותם כלאחר יד בקצה השרוול, ויצאתי אל הסלון.
מול עיני הנדהמות ראיתי את שבט קצנלבוגן בהרכב מלא, יושב על הספה ולוטש בי עיניים צוחקות.
שבט קצנלבוגן, אם אתם שואלים, הם ילדי משפחת קצנלבוגן. ואם אתם סקרנים לדעת מי הם אז אספר לכם שמדובר בבני דודי האהובים שמתגוררים הרחק הרחק.
בראותם אותי הפכו הצחקוקים שלהם לצהלות של ממש, הם זינקו לקראתי והחלו לדבר בבת אחד דיבורים נרגשים. ואם לא די בכך הבנתי שהריח המתוק הזה שנישא בחלל הבית הוא ריחו של מעדן שאני אוהב באופן מיוחד: אורז בחלב.
בקיצור, הבוקר התחיל והביא עמו המון הפתעות מעניינות ומיוחדות. אך לפני שאמשיך, אציג את עצמי בפניכם: שמי שימי טיילר ואני בן שמונה וחצי. אני ילד כמו כולכם, לפעמים שובב ולפעמים רציני. יש בי תכונות אופי טובות ותכונות שאני צריך... המ... קצת לשנות אותן. אבל בינתיים זה אני. שימי.
נ.ב. שלחתי את הסיפור למספר הוצאות לאור וקיבלתי תשובה שלילית.
האם כדאי בכל זאת לפרסם אותו על במה זו?
