עזרה האם יש לאכוף אי הגעת ילדות עם ראשים נגועים למוסדות החינוך

חוק שימנע הגעת ילדות נגועות בכינים למוסדות הלימוד. יישום החוק ייעשה ברגישות ובעדינות. דעתך?

  • בעד. כך נמגר את המטרד סופית, כמו בארה"ב ובמדינות נוספות

  • נגד. אין סיבה לנקוט באמצעי קיצוני כל כך. אפשר להסתפק בהסברה ציבורית נרחבת.

  • אין לי דעה. אני מצביע בסקר רק כדי לראות את התוצאות.


תוצאות הסקר יוצגו רק לאחר הצבעתכם.
מצב
הנושא נעול.

מנוחהלה

משתמש סופר מקצוען
עיצוב גרפי
הדמיות בתלת מימד
רוצה ליידע אותך, שאני רואה ילדים שמגיעים עם בגדים חדשים ונוצצים והם ילדי שמנת... אבל עם אפס מודעות להגיינה, הילדה יכולה לבוא למעון עם צמות מאתמול ושלשום... מצב סוציו-אקונומי לא מעיד בגרוש על נקיון או להיפך, ודווקא ילדים עם בגדים לא חדשים בכלל אבל נקיים ומדיפים ריח של אמבטיה וחוטם נקי...
לא אמרתי שלא.
מכירה יפה מאוד את אותה שכנה שקונה לילדה שלה את הבגדים הכי הכי
ומגעיל אותה (כן, ממש כך)
לטפל בגן החיות שמסתובב על הראש של הבת שלה.
לאמהות כאלו החוק סופר יעיל.
אבל לפני שמעבירים חוק צריך בדוק את כלל האוכלסיות שעלולות להיפגע.

נראה לי שחוק שכזה יכול לעבור רק בבתי"ס חרדים
כי שם זאת הבעיה האחרונה שנשארה.
בבתי ספר כלליים קצת יותר מעניין את ההורים לדעת שהילדים שלהם לא יהיו קורבן לאלימות ולא יחטפו איזו דקירת סכין בגב
ושהחטיף שהם שלחו עם הילד לכיתה אכן יגיע לפה שלו ולא של החבר.

לאף אחת מבנותי לא היה אף פעם כינים ב"ה!
אולי זה תלי גם במזג האויר?
זאת לא חוכמה להביא דוגמה ממקומות עם אקלים כ"כ שונה.
 

רוקי

משתמש סופר מקצוען
הפקות ואירועים
שקודם ילמדו איך לחתל תינוק מבלי לבזבז חבילת מגבונים בכל החתלה.
לא יודעת למה אבל לפלות כינים זו עבודת נשים, אולי במצרים הגברים עשו את זה.
למה את חושבת שהם לא יכולים?
הכי קל להם לצאת מזה בשלום כי הם "לא יודעים". תראי לו פעם אחת והוא ידע (לא לוקחת אחריות כי לפי חבילת המגבונים שנגמרת לך על כל החתלה אז אולי זה באמת לא יעזור.)
ומה? עדיף להביא משהיא מבחוץ????
 

חיה לנדאו

משתמש מקצוען
עיצוב גרפי
רק מעניין אותי איך הדור הקודם הסתדר בלי כל העצות ורעיונות המפוצצים פה.
שלחו מכתב לגן
בדקו
וחלאס
או חוזר חלילה...
לא אוהבת את הדיון :(
סליחה @רותי קפלר
מבינה שאצלך זה הנושא קרוב בגלל הבנות...
 

nori

משתמש מקצוען
עיצוב ואדריכלות פנים
שקודם ילמדו איך לחתל תינוק מבלי לבזבז חבילת מגבונים בכל החתלה.
לא יודעת למה אבל לפלות כינים זו עבודת נשים, אולי במצרים הגברים עשו את זה.

דברו פה על מצב שהאמא מתקשה לתפקד כן? מי אמור לסבול מזה האבא או הילדים? הוא לפחות שמח שזה מהסיבות הנכונות. כמובן שאפשר גם לגייס עוד עזרה. אבל זה שהאמא לא מסוגלת לא אמור להיות עילה לאי ביצוע המשימה.
 

efrat1

משתמש סופר מקצוען
לא אמרתי שלא.
מכירה יפה מאוד את אותה שכנה שקונה לילדה שלה את הבגדים הכי הכי
ומגעיל אותה (כן, ממש כך)
לטפל בגן החיות שמסתובב על הראש של הבת שלה.
לאמהות כאלו החוק סופר יעיל.
אבל לפני שמעבירים חוק צריך בדוק את כלל האוכלסיות שעלולות להיפגע.

נראה לי שחוק שכזה יכול לעבור רק בבתי"ס חרדים
כי שם זאת הבעיה האחרונה שנשארה.
בבתי ספר כלליים קצת יותר מעניין את ההורים לדעת שהילדים שלהם לא יהיו קורבן לאלימות ולא יחטפו איזו דקירת סכין בגב
ושהחטיף שהם שלחו עם הילד לכיתה אכן יגיע לפה שלו ולא של החבר.


אולי זה תלי גם במזג האויר?
זאת לא חוכמה להביא דוגמה ממקומות עם אקלים כ"כ שונה.

להפך
אם מזג האוויר כאן גורם להדבקת יתר, צריך לאכוף יותר את הנושא.
לא פחות.
כמו שבכבישים שיש יותר נפגעים בתאונות דרכים, צריך אכיפה מוגברת.
 

GRN

משתמש סופר מקצוען
מנוי פרימיום
בוגר/תלמיד פרוג
עיצוב גרפי
צילום מקצועי
עיצוב ואדריכלות פנים
רק מעניין אותי איך הדור הקודם הסתדר בלי כל העצות ורעיונות המפוצצים פה.
שלחו מכתב לגן
בדקו
וחלאס
או חוזר חלילה...
חזרתי :)
עניין של עמידות.



מדעי הבריאות 15.08.2017
נקמתן של הכינים העמידות
קארן וינטרוב
חשיפת־יתר לקוטלי חרקים הובילה להתפתחות של עמידות בקרב הטפילים והיא מקשה יותר מתמיד על הטיפול בהדבקות

קארן סוקולוף חשה סיפוק מסוים כשהיא פולה כינים מן הקרקפת של מישהו, מחליקה שמן זית אל בין קווצות השיער ומעבירה ביניהן מסרק מתכת כדי ללכוד את אלה שנותרו ביניהן. מזל שהיא נהנית מזה: היא המייסדת השותפה של LiceDoctors, אחד מקומץ ארגונים בארה"ב של פולי כינים, ומדובר בעסק משגשג, בין השאר מפני שהטיפולים המסורתיים בכינים נעשו בלתי יעילים במידה ניכרת.

כדי להיפטר מכיני ראש, השתמשו אנשים במשך עשרות שנים בתכשירים מיוחדים לחפיפת שיער המכילים קוטלי חרקים מקבוצת חומרים ששמם פּירֶתְרינים, המופקים מצמחים, או מן התחליפים הסינתטיים שלהם הקרויים פּירֶתְרואידים. כשהופיעו לראשונה בשוק, פעלו החומרים האלה היטב. אבל שימוש מתמשך בהם גרם לטפילים מוצצי הדם לפתח עמידות כלפיהם. מחקר בעמידות של כינים שנערך לאחרונה בארה"ב על ידי הטוקסיקולוג של חומרי הדברה ג'ון מרשל קלארק מאוניברסיטת מסצ'וסטס באמהרסט ועמיתיו, העלה כי בין שני־שלישים לשלושה־רבעים מאוכלוסיית הכינים עמידים להשפעות של חומרי ההדברה. הן הפכו ל"כיני־על."

השכיחות הגבוהה הזאת של עמידות משמעה שרוב האנשים מבזבזים את כספם כשהם קונים תכשירי שמפו נגד כינים, שמחיריהם מצויים בטווח של 30 עד 120 שקל לבקבוק, והם עדיין הנשק המועדף על מי שנאבקים בכינים. השימוש בסוגי השמפו נגד כינים עשוי אפילו להאריך את מצוקתם של המטופלים, שכן נדרש לפחות שבוע כדי לגלות שהטיפול נכשל. הבעיה מציקה במיוחד לילדים, הקורבנות השכיחים ביותר של כינים, שכן בארה"ב יש גנים ובתי ספר הדורשים מן הילדים להישאר בבית עד שראשיהם נקיים לגמרי מכינים ומביצים.

בעיית העמידות הזו דִרבנה את המדענים לנסות למצוא שיטות אחרות לטיפול בכינים. באירופה, כמה חומרים שאינם קוטלי חרקים נחלו הצלחה. בארה"ב, רופאים הוסיפו לאחרונה כמה תרופות מרשם חדשות למאגר אמצעי הטיפול. אבל מדענים מזהירים מפני שימוש לא זהיר בתרופות החדשות, כדי למנוע התפתחות עמידות גם כלפיהן באוכלוסיית הכינים.

טפיל נפוץ בכל מקום
הכינים נפוצות יותר מכפי שאנחנו סבורים, או מבחינים במבט ראשון. במחקר מ-2001 שערכו קוסטה מומצ'וגלו ועמיתיו באוניברסיטה העברית בירושלים, הם בדקו קרקפות של 280 ילדים ישראלים. קבוצה אחת של חוקרים חיפשו כינים שאפשר להבחין בהן בהסתכלות בלבד. הם מצאו שיעור הידבקות של יותר מ-5%. קבוצה אחרת שבה ובדקה אותם ילדים תוך שימוש במסרקי כינים. בבדיקה הקפדנית יותר נמצאו כינים על הראשים של ילדים בשיעור גדול פי ארבעה מן הבדיקה הקודמת. חוקרים דיווחו על שיעור גבוה של הדבקה בארצות נוספות, לרבות טורקיה ואנגליה. לדברי מומצ'וגלו, הממצאים מלמדים על כך שבממוצע, ילד אחד מתוך חמישה בארצות המפותחות נגוע בכינים.


איור: שרה ג'ירוני קרנבלה
כינים מתפשטות בעיקר כשיש מגע בין ראשיהם של אנשים. ילדים חשופים במיוחד מפני שכשהם משחקים, הם מצויים במגע גופני קרוב יותר לעומת מבוגרים. סוקולוף, שרשת רופאי הכינמת שלה מעסיקה עובדים ב-40 מדינות בארה"ב, אומרת שבחברה שלה מבחינים בעלייה בולטת בהדבקה כשהילדים חוזרים הביתה ממחנות קיץ, וגם אחרי חופשות החורף הארוכות, כשהם ישנים יחד עם חברים או עם קרובי משפחה.

רמת ההיגיינה האישית כנראה אינה הגורם הקובע מי יידבק. שיער ארוך מסתיר את הכינים בקלות רבה, ומקשה על סירוק וסילוק הביצים.

כיני ראש וכיני גוף משתייכות לאותו מין ביולוגי, Pediculus humanus. אבל כיני גוף מסוגלות להפיץ מחלות לרבות טיפוס, קדחת חפירות ואפילו דֶבֶר, ואילו כיני ראש לא הואשמו מעולם בהפצה מסיבית של מחלות כאלה. ההבדל בין שני טיפוסי הכינים נעוץ כנראה בהבדלים בתגובה החיסונית שלהם לחיידקים. קלארק ועמיתיו מצאו כי כשהדביקו את שני טיפוסי הכינים בחיידק הגורם לקדחת החפירות, הגיבו כיני הראש בתגובה חיסונית בעוצמה גדולה בהרבה בהשוואה לתגובה של כיני הגוף. ייתכן שכיני ראש אינן מעבירות את המחלה מפני שמערכת החיסון שלהן מדכאת את החיידק לפני שהוא יכול לעבור לבני אדם.

עם זאת, כיני ראש מציקות והן מטרד לא מבוטל. במקרים של הדבקה קשה ממש, כזו הפוגעת בחסרי בית או באנשים החיים בצפיפות רבה, הגירוד הקשה בקרקפת עלול לאפשר חדירה של חיידקים ולהוביל לזיהומים קשים.

עמידות הולכת וגדלה
ראשיתה של העמידות לקוטלי מזיקים מצויה בעבר, בימי מלחמת העולם השנייה. בתקופה שמיד לאחר תום המלחמה, טופלו מיליוני אנשים שנעקרו מבתיהם וחיו במחנות עקורים בכמויות גדולות של קוטל חרקים, שהיה אז חדש, DDT, במטרה למנוע את הפצתן של כיני הגוף ושל המגפות שהן מעבירות. השימוש בו למאבק בכיני גוף ובחרקים טפילים אחרים נמשך במקומות מסוימים באירופה ובאסיה עד שנות ה-80 של המאה ה-20; בארה"ב הופסק השימוש בהדרגה בשנות ה-70 בשל חששות לבטיחות השימוש בו. אבל השימוש המרובה הותיר מורשת ארוכת ימים בקרב החרקים.

כשהוכנסו פירתרואידים לשימוש בישראל בתחילת שנות ה-90, טיפול יחיד היה מחסל את הכינים הבוגרות על ראשו של אדם בתוך שבועות מעטים. החומר נותר על הקרקפת במשך זמן ארוך דיו כדי להמית גם את הביצים, שבדרך כלל בוקעות כ-10 ימים או יותר לאחר ההטלה. עם זאת, בתוך שנתיים-שלוש מתחילת השימוש המוגבר בהם, איבדו הטיפולים בתכשירים מבוססי פירתרואידים את כושרם ורוב הכינים לא נפגעו מהם.

השימוש שנעשה שנים קודם לכן ב-DDT התניע בכינים את הכושר להתפתחות העמידות הזאת. החומר פועל על ידי פגיעה במערכת העצבים של חרקים. בקרומי התא של תאי העצב יש נקבים זעירים המאפשרים מעבר של יוני נתרן אל תוך התא והחוצה. הכניסה והיציאה של יוני נתרן לתא עצב מווסתות העברה של דחפים עצביים על ידי התא. ה-DDT גורם לנקבים האלה להישאר פתוחים בקביעות, ומאפשר זרימה בלתי מבוקרת של יוני נתרן לתוך התאים. הזרימה המתמדת של יוני נתרן פנימה גורמת לתאים להעביר דחפים עצביים ברצף ובלא הפסקה, והדבר מוביל להתעוותות של גוף החרק, לשיתוק ובסופו של דבר למוות. עשרות שנים של חשיפה לחומר גרמו להופעת מוטציות בזנים מסוימים של כינים שנטרלו את השפעת ה-DDT. המוטציות התרבו ונעשו שכיחות עד שרוב אוכלוסיית הכינים נעשתה עמידה לחומר. פירתרינים ופירתרואידים משפיעים גם הם על ידי שיבוש פעולתם של נקבי הנתרן. עקב כך, הכינים לא התקשו לפתח עמידות לחומרים האלה באמצעות אותן מוטציות שהגנו עליהן מ-DDT.

מוטציות המקנות עמידות לכיני ראש התפשטו והגיעו לשכיחות גבוהה. החוקר קיונג סופ יון, אֶנטומולוג באוניברסיטת דרום אילינוי באדוורדסוויל, אסף בשנים 2013-2015 כינים מ-48 מדינות בארה"ב. הוא ועמיתיו, ובהם גם קלארק, מצאו כי 132 מתוך 138 האוכלוסיות שנבדקו, נשאו מוטציות לעמידות מלאה, שבגללן מערכת העצבים של הכינים נעשתה בלתי רגישה לגמרי לפירתרואידים.

טקטיקות חדשות
בני האדם העניקו יתרון לכיני הראש בכך שחשפו אותן פעם אחר פעם לאותם חומרים. קלארק מסביר שחשיפה חוזרת ונשנית כזאת מובילה להתפתחות של עמידות לא רק לחומר המשמש לטיפול, אלא לכל התכשירים הפועלים באותו אופן, או במנגנוני פעולה דומים. במצב זה, הדרך היחידה להביס את הכינים היא בשימוש בגישה חדשה לגמרי, כזו שאין לטפילים התאמות קודמות אליה המכשירות אותם להתמודד אתה. לשם כך, בשנים האחרונות חוקרים פיתחו תכשירים מעטים המבוססים על מנגנוני פעולה שונים לגמרי מזה של פירתרואידים. בארה"ב, מנהל המזון והתרופות אישר שלושה מרשמים לטיפול מאז 2009: החומר Ulesfia, המכיל אלכוהול בריכוז גבוה שלמעשה ממית את הכינים בחנק; Natroba, הגורם לעירור-יתר של תאי עצב על ידי גירוי קולטנים לאצטיל-כולין-ניקוטיני; ו-Sklice, המעכב דחפים עצביים על ידי הפעלת תעלות גלוטמאט כלוריד בקרומי התאים.

כדי שהתכשירים האלה יפעלו לטווח ארוך, מי שרושמים אותם למטופלים חייבים להחליף ביניהם ולתת תכשיר שונה בכל סבב טיפול, כדי למנוע חשיפת־יתר של הכינים לתכשיר אחד, ולמנוע בדרך זו התפתחות של עמידות. אבל אין הנחיות רפואיות רשמיות לרוטציה כזאת של התכשירים. הרופאים יכולים לרשום כל תכשיר שהם מעדיפים, ובדרך כלל הם אינם מודעים לתועלת שבשימוש בתכשירים שונים לסירוגין.

התשלום שיש לשלם לרופא, נוסף על מחירם של התכשירים החדשים שאינם מכוסים תמיד על ידי הביטוח הרפואי, כל אלה מכבידים על המטופלים ומצמצמים את הנגישות שלהם לתכשירים האלה. לכן, על אף הירידה ביעילותם, תכשירי שמפו שנמכרים ללא מרשם ממשיכים להיות הטיפול הראשון המומלץ על ידי הרופאים, ואפילו על ידי האקדמיה האמריקנית לרפואת ילדים. שיטת הסירוק במסרק כינים, לדבריהם של קלארק ויון, שהורים רבים ופולי כינים מקצועיים משתמשים בה, יעילה באופן תיאורטי, אבל למעשה קשה לבצע אותה כראוי.

באירופה המצב שונה לגמרי. שם נטשו לגמרי את הפירתרואידים, ולמעשה את כל קוטלי החרקים כבר לפני עשור, לדברי איאן ברג'ס, נשיא אגודת חוקרי הכינים הבין־לאומית. במקום זאת, באירופה נפוץ השימוש בסיליקון ובשמנים סינתטיים כאמצעי לחיסול כיני ראש. השמנים עוטפים את הכינים במעטפת בלתי חדירה למים ומונעים מהן להפריש מים. ככל שנוזלים מצטברים בגוף הכינה, האיברים הפנימיים שלה מתחילים לקרוס עקב המאמץ לשאוב ולפנות מים מן הגוף החוצה. הכינה מתה מתשישות שנובעת מן המאמץ, או שהמעי שלה מתפוצץ מעודף נוזלים.

ברג'ס מסביר שבאירופה, השמנים הסינתטיים נחשבים לתכשירים רפואיים אך לא לתרופות, ולכן הם פחות כפופים לרגולציה; בארה"ב הם נחשבים לתרופות שלא עברו את המכשולים הרגולטוריים. ברג'ס שגם עובד בחברת מחקר המפתחת אמצעים נגד כינים. ככלל, ברג'ס סבור שהגישה האירופית למלחמה בכינים פועלת היטב. כיום, כשהוא בודק ילדים בבתי הספר, הוא מוצא אותו שיעור הדבקה כמו לפני עשרים שנה, אבל לכל ילד יש פחות כינים.

ובכל זאת, על אף ההתקדמות, נראה שהכינים מתכוונות לגרום לחוקרים, לנו ולילדינו, להמשיך לגרד את הראש במשך זמן רב.
 

תפוח אדמה

משתמש מקצוען
מנוי פרימיום
עיצוב גרפי
D I G I T A L
לא קראתי את האשכול עד תומו, אבל דבר אחד למדתי על ראש ילדיי,
אם חופפים כל ערב את השיער,
ועוברים שלוש דקות במסרק סמיך איכותי (ה-2000 ההוא, מה שמו)
אין כינים!!


יש אולי הדבקונת טריה מהיום, אבל את מזהה שזה טרי מהיום,
הם בד"כ לא ביצים, כי אם כינות (בעעעעההההה) ענקיות שהצליחו לדלג ראש.
אבל אם זה על בסיס יומיומי למניעה אין כינים. בדוק.

אם הייתי מדלגת לפעמים בחורף על חפיפה אחת, או סירוק במסרק, הייתי אוכלת אותה ואז כבר הרבה יותר קשה.

אה, ומשהו נוסף חשוב מאוד: רק שיער אסוף, והכי הדוק.
הילדה שלי אסופה בצמות קשורות למעלה, רק ככה היא לא מצליחה לפרק אותן בגן. כל תסרוקת אחרת עוברת את ידיה וידי חברותיה המיומנות.
 

לווים

משתמש מקצוען
ההשוואה לא נכונה בעיני.
החברים של הפעוט לא יצחקו או ירכלו עליו, בניגוד לילדות בגיל בית הספר שבהחלט עלולות לעשות את זה.

גם לדעתי

לא סתם תופעת הכינים נקראת "מכה" ולא "מחלה"

ומי ערב לי שכול אותן אמהות יקרות ונקיות שמצקצקות בלשונן שזה לא לעניין שאמהות אחרות לא מנקות כינים. לא פספסו איזו כינה סוררת.:mad::mad::mad::mad::mad::mad::mad::mad:

איננו כגויים ולא צריך לדמות להם... ולא סתם נאמר "עדיף שיכניס עצמו לכבשן האש....ולא ילין פני חברו ברבים"

ילד בגיל מעון לא נעלב!!!!
אמא שלו נעלבת כי היא לא יכולה ללכת לעבודה

אבל ילדה בבית ספר מבינה שהיא לא יכולה להכנס לכיתה או שמדברים עם אמא שלה האשמה וכולם רוצים להתרחק ממנה כי היא לא נקיה ומדביקה....וזה יכול להיות פגיעה לשנים!!

תחשבו על זה
 

ינשופי

משתמש סופר מקצוען
[
גם לדעתי

לא סתם תופעת הכינים נקראת "מכה" ולא "מחלה"

ומי ערב לי שכול אותן אמהות יקרות ונקיות שמצקצקות בלשונן שזה לא לעניין שאמהות אחרות לא מנקות כינים. לא פספסו איזו כינה סוררת.:mad::mad::mad::mad::mad::mad::mad::mad:

איננו כגויים ולא צריך לדמות להם... ולא סתם נאמר "עדיף שיכניס עצמו לכבשן האש....ולא ילין פני חברו ברבים"

ילד בגיל מעון לא נעלב!!!!
אמא שלו נעלבת כי היא לא יכולה ללכת לעבודה

אבל ילדה בבית ספר מבינה שהיא לא יכולה להכנס לכיתה או שמדברים עם אמא שלה האשמה וכולם רוצים להתרחק ממנה כי היא לא נקיה ומדביקה....וזה יכול להיות פגיעה לשנים!!

תחשבו על זה
צודקת!!! רגישות לפני הכל!
אני ממש דמעתי מהתרגשות כשבני סיפר לי איך במו עיניו ראה כינה נופלת מראש חברו על השולחן (איכססססס), העיף אותה לרצפה עם טישו,ואמר לחברו בקול אדיש- "אוף, מה זה הג'וק הזה שהגיע לכאן..."
נכון שבערב עברתי עם מסרק על פאותיו, אבל היה שווה לי!
 

מטריה

משתמש מקצוען
אני בחרתי באפשרות השלישית כי רציתי לראות את התוצאות ולא כי אין לי דעה...
מעניין אותי, רותי, את הרי כתבת על תופעת ההיפרמאזיס שגורמת לחולשה מטורפת בעקבות הקאות בלתי פוסקות.

אני לא סובלת מההקאות הללו (שלפחות יש להן שם...) אלא רק מהחולשה המזעזעת ומעוד אי אלו תופעות לוואי אחרות (שלרובן אין שם בכלל אז גם לא שמץ לגיטימציה) שהתוצאה הסופית שלהן היא אמא לא מתפקדת בבית לתקופה של 9 חודשים.

מי מסרק את הבנות שלך בתקופה הזו?


=
אם מתייחסים לנקיון הראש ברמת צורך בסיסי שאי אפשר לוותר עליו בשפו״א, מוצאים פתרונות כמו לדברים אחרים שחייבים לעשות בכל זאת בתקופה הזאת.
בעלוני פרסום באנגלית ראיתי לא אחת נשים שמפרסמות את עצמן כמסרקות/ממגרות כינים - בתשלום כמובן.
אבל אפילו לא ברמת חיים גבוהה, גיסותי סיפרו לי שכשחמותי שכבה בשמירת הריון, היא הזמינה פעמיים בשבוע בחורה מאור החיים שתסרק את שיער הבנות. ולהבהרה: מדובר בבית דל אמצעים וסגפני עד מאד!
אם כך, הכל עניין של סדר עדיפויות, כמו בכל דבר בחיים.
ולכן אני חושבת שאכיפה מעודנת תיתן מענה לרוב הבעיות, כי רוב הבנות המכונמות שנתקלתי בהן לא היו בנות מבתי רווחה... גם בתור ילדה וגם מכיתות בנותי. אלא מה, לאמא יש עיסוקים אחרים יותר חשובים. לגיטימי. אבל אם הבת תשלח הביתה זה יעורר אותן להקדיש את הזמן לזה בראש הרשימה.
 

חיה לנדאו

משתמש מקצוען
עיצוב גרפי
חזרתי :)
עניין של עמידות.



מדעי הבריאות 15.08.2017
נקמתן של הכינים העמידות
קארן וינטרוב
חשיפת־יתר לקוטלי חרקים הובילה להתפתחות של עמידות בקרב הטפילים והיא מקשה יותר מתמיד על הטיפול בהדבקות

קארן סוקולוף חשה סיפוק מסוים כשהיא פולה כינים מן הקרקפת של מישהו, מחליקה שמן זית אל בין קווצות השיער ומעבירה ביניהן מסרק מתכת כדי ללכוד את אלה שנותרו ביניהן. מזל שהיא נהנית מזה: היא המייסדת השותפה של LiceDoctors, אחד מקומץ ארגונים בארה"ב של פולי כינים, ומדובר בעסק משגשג, בין השאר מפני שהטיפולים המסורתיים בכינים נעשו בלתי יעילים במידה ניכרת.

כדי להיפטר מכיני ראש, השתמשו אנשים במשך עשרות שנים בתכשירים מיוחדים לחפיפת שיער המכילים קוטלי חרקים מקבוצת חומרים ששמם פּירֶתְרינים, המופקים מצמחים, או מן התחליפים הסינתטיים שלהם הקרויים פּירֶתְרואידים. כשהופיעו לראשונה בשוק, פעלו החומרים האלה היטב. אבל שימוש מתמשך בהם גרם לטפילים מוצצי הדם לפתח עמידות כלפיהם. מחקר בעמידות של כינים שנערך לאחרונה בארה"ב על ידי הטוקסיקולוג של חומרי הדברה ג'ון מרשל קלארק מאוניברסיטת מסצ'וסטס באמהרסט ועמיתיו, העלה כי בין שני־שלישים לשלושה־רבעים מאוכלוסיית הכינים עמידים להשפעות של חומרי ההדברה. הן הפכו ל"כיני־על."

השכיחות הגבוהה הזאת של עמידות משמעה שרוב האנשים מבזבזים את כספם כשהם קונים תכשירי שמפו נגד כינים, שמחיריהם מצויים בטווח של 30 עד 120 שקל לבקבוק, והם עדיין הנשק המועדף על מי שנאבקים בכינים. השימוש בסוגי השמפו נגד כינים עשוי אפילו להאריך את מצוקתם של המטופלים, שכן נדרש לפחות שבוע כדי לגלות שהטיפול נכשל. הבעיה מציקה במיוחד לילדים, הקורבנות השכיחים ביותר של כינים, שכן בארה"ב יש גנים ובתי ספר הדורשים מן הילדים להישאר בבית עד שראשיהם נקיים לגמרי מכינים ומביצים.

בעיית העמידות הזו דִרבנה את המדענים לנסות למצוא שיטות אחרות לטיפול בכינים. באירופה, כמה חומרים שאינם קוטלי חרקים נחלו הצלחה. בארה"ב, רופאים הוסיפו לאחרונה כמה תרופות מרשם חדשות למאגר אמצעי הטיפול. אבל מדענים מזהירים מפני שימוש לא זהיר בתרופות החדשות, כדי למנוע התפתחות עמידות גם כלפיהן באוכלוסיית הכינים.

טפיל נפוץ בכל מקום
הכינים נפוצות יותר מכפי שאנחנו סבורים, או מבחינים במבט ראשון. במחקר מ-2001 שערכו קוסטה מומצ'וגלו ועמיתיו באוניברסיטה העברית בירושלים, הם בדקו קרקפות של 280 ילדים ישראלים. קבוצה אחת של חוקרים חיפשו כינים שאפשר להבחין בהן בהסתכלות בלבד. הם מצאו שיעור הידבקות של יותר מ-5%. קבוצה אחרת שבה ובדקה אותם ילדים תוך שימוש במסרקי כינים. בבדיקה הקפדנית יותר נמצאו כינים על הראשים של ילדים בשיעור גדול פי ארבעה מן הבדיקה הקודמת. חוקרים דיווחו על שיעור גבוה של הדבקה בארצות נוספות, לרבות טורקיה ואנגליה. לדברי מומצ'וגלו, הממצאים מלמדים על כך שבממוצע, ילד אחד מתוך חמישה בארצות המפותחות נגוע בכינים.


איור: שרה ג'ירוני קרנבלה
כינים מתפשטות בעיקר כשיש מגע בין ראשיהם של אנשים. ילדים חשופים במיוחד מפני שכשהם משחקים, הם מצויים במגע גופני קרוב יותר לעומת מבוגרים. סוקולוף, שרשת רופאי הכינמת שלה מעסיקה עובדים ב-40 מדינות בארה"ב, אומרת שבחברה שלה מבחינים בעלייה בולטת בהדבקה כשהילדים חוזרים הביתה ממחנות קיץ, וגם אחרי חופשות החורף הארוכות, כשהם ישנים יחד עם חברים או עם קרובי משפחה.

רמת ההיגיינה האישית כנראה אינה הגורם הקובע מי יידבק. שיער ארוך מסתיר את הכינים בקלות רבה, ומקשה על סירוק וסילוק הביצים.

כיני ראש וכיני גוף משתייכות לאותו מין ביולוגי, Pediculus humanus. אבל כיני גוף מסוגלות להפיץ מחלות לרבות טיפוס, קדחת חפירות ואפילו דֶבֶר, ואילו כיני ראש לא הואשמו מעולם בהפצה מסיבית של מחלות כאלה. ההבדל בין שני טיפוסי הכינים נעוץ כנראה בהבדלים בתגובה החיסונית שלהם לחיידקים. קלארק ועמיתיו מצאו כי כשהדביקו את שני טיפוסי הכינים בחיידק הגורם לקדחת החפירות, הגיבו כיני הראש בתגובה חיסונית בעוצמה גדולה בהרבה בהשוואה לתגובה של כיני הגוף. ייתכן שכיני ראש אינן מעבירות את המחלה מפני שמערכת החיסון שלהן מדכאת את החיידק לפני שהוא יכול לעבור לבני אדם.

עם זאת, כיני ראש מציקות והן מטרד לא מבוטל. במקרים של הדבקה קשה ממש, כזו הפוגעת בחסרי בית או באנשים החיים בצפיפות רבה, הגירוד הקשה בקרקפת עלול לאפשר חדירה של חיידקים ולהוביל לזיהומים קשים.

עמידות הולכת וגדלה
ראשיתה של העמידות לקוטלי מזיקים מצויה בעבר, בימי מלחמת העולם השנייה. בתקופה שמיד לאחר תום המלחמה, טופלו מיליוני אנשים שנעקרו מבתיהם וחיו במחנות עקורים בכמויות גדולות של קוטל חרקים, שהיה אז חדש, DDT, במטרה למנוע את הפצתן של כיני הגוף ושל המגפות שהן מעבירות. השימוש בו למאבק בכיני גוף ובחרקים טפילים אחרים נמשך במקומות מסוימים באירופה ובאסיה עד שנות ה-80 של המאה ה-20; בארה"ב הופסק השימוש בהדרגה בשנות ה-70 בשל חששות לבטיחות השימוש בו. אבל השימוש המרובה הותיר מורשת ארוכת ימים בקרב החרקים.

כשהוכנסו פירתרואידים לשימוש בישראל בתחילת שנות ה-90, טיפול יחיד היה מחסל את הכינים הבוגרות על ראשו של אדם בתוך שבועות מעטים. החומר נותר על הקרקפת במשך זמן ארוך דיו כדי להמית גם את הביצים, שבדרך כלל בוקעות כ-10 ימים או יותר לאחר ההטלה. עם זאת, בתוך שנתיים-שלוש מתחילת השימוש המוגבר בהם, איבדו הטיפולים בתכשירים מבוססי פירתרואידים את כושרם ורוב הכינים לא נפגעו מהם.

השימוש שנעשה שנים קודם לכן ב-DDT התניע בכינים את הכושר להתפתחות העמידות הזאת. החומר פועל על ידי פגיעה במערכת העצבים של חרקים. בקרומי התא של תאי העצב יש נקבים זעירים המאפשרים מעבר של יוני נתרן אל תוך התא והחוצה. הכניסה והיציאה של יוני נתרן לתא עצב מווסתות העברה של דחפים עצביים על ידי התא. ה-DDT גורם לנקבים האלה להישאר פתוחים בקביעות, ומאפשר זרימה בלתי מבוקרת של יוני נתרן לתוך התאים. הזרימה המתמדת של יוני נתרן פנימה גורמת לתאים להעביר דחפים עצביים ברצף ובלא הפסקה, והדבר מוביל להתעוותות של גוף החרק, לשיתוק ובסופו של דבר למוות. עשרות שנים של חשיפה לחומר גרמו להופעת מוטציות בזנים מסוימים של כינים שנטרלו את השפעת ה-DDT. המוטציות התרבו ונעשו שכיחות עד שרוב אוכלוסיית הכינים נעשתה עמידה לחומר. פירתרינים ופירתרואידים משפיעים גם הם על ידי שיבוש פעולתם של נקבי הנתרן. עקב כך, הכינים לא התקשו לפתח עמידות לחומרים האלה באמצעות אותן מוטציות שהגנו עליהן מ-DDT.

מוטציות המקנות עמידות לכיני ראש התפשטו והגיעו לשכיחות גבוהה. החוקר קיונג סופ יון, אֶנטומולוג באוניברסיטת דרום אילינוי באדוורדסוויל, אסף בשנים 2013-2015 כינים מ-48 מדינות בארה"ב. הוא ועמיתיו, ובהם גם קלארק, מצאו כי 132 מתוך 138 האוכלוסיות שנבדקו, נשאו מוטציות לעמידות מלאה, שבגללן מערכת העצבים של הכינים נעשתה בלתי רגישה לגמרי לפירתרואידים.

טקטיקות חדשות
בני האדם העניקו יתרון לכיני הראש בכך שחשפו אותן פעם אחר פעם לאותם חומרים. קלארק מסביר שחשיפה חוזרת ונשנית כזאת מובילה להתפתחות של עמידות לא רק לחומר המשמש לטיפול, אלא לכל התכשירים הפועלים באותו אופן, או במנגנוני פעולה דומים. במצב זה, הדרך היחידה להביס את הכינים היא בשימוש בגישה חדשה לגמרי, כזו שאין לטפילים התאמות קודמות אליה המכשירות אותם להתמודד אתה. לשם כך, בשנים האחרונות חוקרים פיתחו תכשירים מעטים המבוססים על מנגנוני פעולה שונים לגמרי מזה של פירתרואידים. בארה"ב, מנהל המזון והתרופות אישר שלושה מרשמים לטיפול מאז 2009: החומר Ulesfia, המכיל אלכוהול בריכוז גבוה שלמעשה ממית את הכינים בחנק; Natroba, הגורם לעירור-יתר של תאי עצב על ידי גירוי קולטנים לאצטיל-כולין-ניקוטיני; ו-Sklice, המעכב דחפים עצביים על ידי הפעלת תעלות גלוטמאט כלוריד בקרומי התאים.

כדי שהתכשירים האלה יפעלו לטווח ארוך, מי שרושמים אותם למטופלים חייבים להחליף ביניהם ולתת תכשיר שונה בכל סבב טיפול, כדי למנוע חשיפת־יתר של הכינים לתכשיר אחד, ולמנוע בדרך זו התפתחות של עמידות. אבל אין הנחיות רפואיות רשמיות לרוטציה כזאת של התכשירים. הרופאים יכולים לרשום כל תכשיר שהם מעדיפים, ובדרך כלל הם אינם מודעים לתועלת שבשימוש בתכשירים שונים לסירוגין.

התשלום שיש לשלם לרופא, נוסף על מחירם של התכשירים החדשים שאינם מכוסים תמיד על ידי הביטוח הרפואי, כל אלה מכבידים על המטופלים ומצמצמים את הנגישות שלהם לתכשירים האלה. לכן, על אף הירידה ביעילותם, תכשירי שמפו שנמכרים ללא מרשם ממשיכים להיות הטיפול הראשון המומלץ על ידי הרופאים, ואפילו על ידי האקדמיה האמריקנית לרפואת ילדים. שיטת הסירוק במסרק כינים, לדבריהם של קלארק ויון, שהורים רבים ופולי כינים מקצועיים משתמשים בה, יעילה באופן תיאורטי, אבל למעשה קשה לבצע אותה כראוי.

באירופה המצב שונה לגמרי. שם נטשו לגמרי את הפירתרואידים, ולמעשה את כל קוטלי החרקים כבר לפני עשור, לדברי איאן ברג'ס, נשיא אגודת חוקרי הכינים הבין־לאומית. במקום זאת, באירופה נפוץ השימוש בסיליקון ובשמנים סינתטיים כאמצעי לחיסול כיני ראש. השמנים עוטפים את הכינים במעטפת בלתי חדירה למים ומונעים מהן להפריש מים. ככל שנוזלים מצטברים בגוף הכינה, האיברים הפנימיים שלה מתחילים לקרוס עקב המאמץ לשאוב ולפנות מים מן הגוף החוצה. הכינה מתה מתשישות שנובעת מן המאמץ, או שהמעי שלה מתפוצץ מעודף נוזלים.

ברג'ס מסביר שבאירופה, השמנים הסינתטיים נחשבים לתכשירים רפואיים אך לא לתרופות, ולכן הם פחות כפופים לרגולציה; בארה"ב הם נחשבים לתרופות שלא עברו את המכשולים הרגולטוריים. ברג'ס שגם עובד בחברת מחקר המפתחת אמצעים נגד כינים. ככלל, ברג'ס סבור שהגישה האירופית למלחמה בכינים פועלת היטב. כיום, כשהוא בודק ילדים בבתי הספר, הוא מוצא אותו שיעור הדבקה כמו לפני עשרים שנה, אבל לכל ילד יש פחות כינים.

ובכל זאת, על אף ההתקדמות, נראה שהכינים מתכוונות לגרום לחוקרים, לנו ולילדינו, להמשיך לגרד את הראש במשך זמן רב.
אתם לא נורמאלים עם האשכול הזה!!!!!
 

Mark 1

משתמש מקצוען
@רותי קפלר
שתי שאלות:

מה הגורם לכך שבישראל כינים זה משהו נפוץ ובארה"ב לא?
לו יצויר שלכל ילדי מדינת ישראל היו עושים יום סרוק כללי - היינו ממגרים את התופעה?
 

אפשרי

מהמשתמשים המובילים!
אני עובדת בבקרים בגן.
אתן לא יודעות מה הבנות האלו עוברות.(אני מתכוונת לנגועות.)
"הגננת, היא לא רוצה לשבת לידי..." העיניים הדומעות שמולי שייכות לדינה ילדה מתוקה וחיננית שחיוך דבשי מעטר בד"כ את פניה.
"מי לא רוצה לשבת לידך?" אני שואלת כשאני כבר יודעת את התשובה.
ליד דינה חצי מבנות הגן החמודות שלי לא מעוניינות לשבת.
וזו בעיה שאצלנו בגן מתמודדים אתה בצורה נפלאה.
אין כזה דבר לא לשבת ליד חברה כי "בגן שלנו כולן חברות של כולן"... זה ההמנון הדגל של הגן.
אבל מה אעשה שאני שומעת ילדונת אומרת לחברתה "אמ'שלי לא מרשה לי לשבת ליד ילדות עם כינים"?!

ובנימה אישית, נשית.
גם אני נדבקת והמון!!!
רחמו עלינו, על בנותינו, בנותיכן. ילדה שעסוקה לגרד את ראשה נמרצות לא יכולה להקשיב לגננת/מורה. ודוחה מחברתה בנות וכן גם הגננת לא מסוגלת יותר מידי לחבק וכו' כי הבגד גם הוא נדבק!
בקיצור, השיטה המוצעת (או כל פתרון יסודי אחר) היא דרך אכזרית שסופה רחמים,
והמשך המצב הנוכחי הוא רחמים שסופם אכזריות...
 
נערך לאחרונה ב:

חוח

משתמש מקצוען
מנוי פרימיום
תחשבו על הילדות האומללות שאמא שלהן משום מה לא מסרקת אותן.. איזה תחושה הן תרגשנה כשישאירו אותן בבית, ולא, זה לא יעורר את האמא, מקסימום הילדה תישאר בבית, כהמשך להזנחה...
ה״עונש״ אמור להיות לאמא, לא לילדה,
אולי אפשר לזמן את האמא לבית הספר ובמקום לקחת את הילדה היא תיכנס לחדר צדדי, תקבל מסרק ותנקה את ראש ביתה...
מסכימה עם כל מילה.
הרי אמהות טובות ומסורות כמונו:) מנקות את ראש הילדות כאשר יש צורך.(ולבת השנה וארבעה שלי נוצר צורך דחוף!!!)
והאמהות הפחות חרוצות ולחילופין משפחות מצוקה בהן האם אינה מתפקדת דיה,
עליהן יחול החוק? הם יקבלו בחזרה את הילד הביתה??
 

רפ

משתמש סופר מקצוען
צודקת!!! רגישות לפני הכל!
אני ממש דמעתי מהתרגשות כשבני סיפר לי איך במו עיניו ראה כינה נופלת מראש חברו על השולחן (איכססססס), העיף אותה לרצפה עם טישו,ואמר לחברו בקול אדיש- "אוף, מה זה הג'וק הזה שהגיע לכאן..."
נכון שבערב עברתי עם מסרק על פאותיו, אבל היה שווה לי!
זה באמת מרגש, ואם נחנך את ילדינו בצורה הזאת, זו לא תהיה בושה להישלח הביתה על כינים שנמצאו בשיער, ותבוא הרווחה לילדים ולהורים.
 

מרחבית

משתמש מקצוען
האימהות הן הן האחראיות לטפל בילדיהן.
אך הבעיה במהותה היא כיתתית, ולכן מערכת החינוך אמורה להתגייס לטפל בה.
למה?
כי באף מערכת אין מאה אחוז. ומספיק בכיתה ילדה אחת לא מטופלת, שבגללה מאמצים של 39 בנות אחרות ו39 אימהות - ירדו לטמיון, והן תישארנה מתוסכלות וחסרות אונים.

זו בעיה מערכתית, בעיה כיתתית מובהקת, שרק מערכות החינוך יכולות לטפל בה.
בלי לפטור, כמובן את ההורים.
אבל הורה לא יכול בשום אופן לפתור את הבעיה המערכתית הזו.

לשלוח ילדות הביתה - זה פיתרון אחד שמערכת החינוך יכולה לאמץ - אך זה פיתרון קיצוני ולא נעים, ועלול להיות פוגעני מידי.
מאמינה שיש פתרונות יעילים אחרים שמערכת החינוך יכולה לאמץ,לו רק יתגייסו במלוא הרצינות למשימה.
זה יקרה רק כאשר מערכת החינוך תדע ותפנים היטב - שהבעיה היא מערכתית וכיתתית, ויש לה כאן תפקיד ואחריות לטפל בזה. לא פחות מדברים אחרים.
 

מרחבית

משתמש מקצוען
אתם לא נורמאלים עם האשכול הזה!!!!!

עצם העיסוק בעניין - מגביר מאוד את המודעות.
אשכולות מהסוג הזה - גם אם לא יובילו לפתרון חד משמעי, הרי שהתועלת שלהן רבה מעצם הגברת המודעות ושימת לב לעניין.
 

אפשרי

מהמשתמשים המובילים!
הצבעתי אופציה א', אבל התשובה יותר מורכבת לדעתי. והיא:
נחוץ לחלוטין למצוא פתרון רדיקלי לבעיה הזו.
היינו, הפתרון לא יכול בשום אופן להיות תלוי ברצונו הטוב של המורה (קמץ או סגול), ואו הנהלת בית הספר.
והוא לא צריך להגיע בצורה עונתית אחרי שכמה הורים התלוננו באסיפת הורים.
לכן הפתרון צריך להיות חוק, או נוהל קבוע של משרד החינוך. או מצידי, החינוך העצמאי ואיגוד המוכש"ר.
אבל מה הפתרון?
לא בהכרח השעייה. אולי קנס כספי. או גברת פולת כינים בחצי משרה בכל בית ספר (בתתי"ם, גבר). אולי השעיה רק במקרים נשנים וחוזרים.
צריך לשבת, מורים והורים, לשמוע על מודלים שנוסו בהצלחה. מן הסתם לא רק בארה"ב יש כינים. היום הולך "חוק צרפתי" ו"חוק נורבגי", אז אולי כדאי לבדוק באמת גם עם הנורדים הענוגים איך הם מתמודדים עם הבעיה הזו (אולי לשם הכינים לא מעזות להגיע בכלל?). אבל לא רק בארצות רחוקות, גם כאן באשכול סיפרו על כל מיני מורים שהצליחו למגר את המכה, בשיטות שונות ומשונות.

הקיצור, צריך לעשות משהו, זה וודאי, אבל לא בהכרח שדווקא שיטת ההשעיה היא הטובה ביותר. גם מבחינה טכנית, בגלל שהיא נראית מאיימת, פשוט יש סיכוי גבוה שדעת המתנגדים תישמע ובסוף לא יקרה כלום.

ולכן בתשובות הסקר מוצגות רק שני קצוות, בשעה שיש הרבה מקום באמצע.

(קדמתני @מרחבית ).
 
נערך לאחרונה ב:
מצב
הנושא נעול.

אולי מעניין אותך גם...

הפרק היומי

הפרק היומי! כל ערב פרק תהילים חדש. הצטרפו אלינו לקריאת תהילים משותפת!


תהילים פרק קיט ר'

קנג רְאֵה עָנְיִי וְחַלְּצֵנִי כִּי תוֹרָתְךָ לֹא שָׁכָחְתִּי:קנד רִיבָה רִיבִי וּגְאָלֵנִי לְאִמְרָתְךָ חַיֵּנִי:קנה רָחוֹק מֵרְשָׁעִים יְשׁוּעָה כִּי חֻקֶּיךָ לֹא דָרָשׁוּ:קנו רַחֲמֶיךָ רַבִּים יְהוָה כְּמִשְׁפָּטֶיךָ חַיֵּנִי:קנז רַבִּים רֹדְפַי וְצָרָי מֵעֵדְוֹתֶיךָ לֹא נָטִיתִי:קנח רָאִיתִי בֹגְדִים וָאֶתְקוֹטָטָה אֲשֶׁר אִמְרָתְךָ לֹא שָׁמָרוּ:קנט רְאֵה כִּי פִקּוּדֶיךָ אָהָבְתִּי יְהוָה כְּחַסְדְּךָ חַיֵּנִי:קס רֹאשׁ דְּבָרְךָ אֱמֶת וּלְעוֹלָם כָּל מִשְׁפַּט צִדְקֶךָ:
נקרא  8  פעמים

לוח מודעות

למעלה