עיתונאות ועריכת תוכן
משתמש מקצוען
האישה שבחרה גיהנום
העולם ההוא היה מאיר פנים אליה, רוב הזמן. היא הלכה בשבילים עם התחלה ברורה ומהלך סלול. השמים היו מוצקים מעליה ונדיר שנתקלו רגליה בבוץ על הארץ. היא היתה עטופה באויר נקי ובאטמוספרה של הגנה עמוקה. האישה ההיא.
ככל שהלכה יותר בשבילים, שמה לב שהיא גדלה יותר, שולחת מבטים לצדדים ומראות נוספים חודרים לחושיה. בעולם ההוא היו אנשים עם שבילים ללא התחלה, אנשים שהגיחו מג'ונגל או מדבר או ביצה ומשם- פילסו בחריקת שיניים שביל ראוי למדרך.
בעוד האישה ההיא הולכת יציבה על רגליה, נושמת בקלילות ובחיונית. גילו עיניה אנשים מדרכים אחרות- חלשים עד אימה, נאבקים על כל נשימה, נוטים למות. אימה אחזה אותה כששמה לב כמה גדלה והחלה לזהות את פניהן של דמויות מוכרות שצעדיהן נקטעו.
לאישה ההיא היה שביל עמוס בטוב, היו בו משפחה מורחבת ומשפחה גרעינית, היו בו נשמות ענוגות קטנטנות שהגיחו לעולם כל שנה שנתיים שלוש. בשביל שלה היו התחדשות ושמחה ורגשות מלא חופניים. ובשבילים מקבילים לא היו כל אלו. היו שבילים בהם חיכו והמתינו והתעכבו. היו שבילים של דממה ושבילים עם נשמות ענוגות מעולם אחר.
הלכה האשה וגדלה, והעולם המשיך להאיר לה פנים.
בעולם ההוא היה השביל שלה גן עדן.
אך האישה ההיא שהלכה וגדלה, בחרה לראות אחרת
בעודה הולכת חיונית ויציבה ונושמת בקלילות, זכרה רק את המשקל העודף, עקמימות האף והוורידים
ביתה החם והנאה השתקף לה כאוסף ערימות כביסה בלתי כלות, עקבות טפטופי איגלו וידית מגירה שנשברה
הנשמות הענוגות בכו באוזניה כשהוציאו שיניים, העלו חום או סתם דלפו נזלת
ונוכחותו של בן הזוג מצאה ביטוי בליבה בפרחים שלא נקנו לכבוד שבת ובכוס הקפה הריקה שלא הונחה בכיור
האישה ההיא כעסה על אחות שלא שיתפה במידע, על אח שהוזמן יותר להורים, ועל כך שלא תומכים בה בכסף בארוחות ובשמירה על הקטנים, היא היתה רוצה שיציעו לה גיהוץ מפעם לפעם וכללית להרגיש בראש מעייניהם
בעבודה, כן היתה לה עבודה. אבל לא מכניסה מספיק אלפים, והנסיעות בפקקים והבוסית לא עליכם
וחשבון הבנק, כן היה כזה ולא מעוקל וכמעט לא במינוס. חשבון שהאישה ההיא לא גמרה לרוקן על בגדים ואבזור לילדים כמובן או לעצמה ופאה וחופשה משותפת וכוסות אייס קפה
בעולם ההוא האישה ההיא
כל זה היה לה
אבל מה היא ראתה?
בעולם ההוא האישה ההיא
שהלכה וגדלה וראתה את אלו שלא זכו לגן עדן
קשה לכתוב
ומוזר
איך
האישה ההיא
בחרה לראות גיהנום
העולם ההוא היה מאיר פנים אליה, רוב הזמן. היא הלכה בשבילים עם התחלה ברורה ומהלך סלול. השמים היו מוצקים מעליה ונדיר שנתקלו רגליה בבוץ על הארץ. היא היתה עטופה באויר נקי ובאטמוספרה של הגנה עמוקה. האישה ההיא.
ככל שהלכה יותר בשבילים, שמה לב שהיא גדלה יותר, שולחת מבטים לצדדים ומראות נוספים חודרים לחושיה. בעולם ההוא היו אנשים עם שבילים ללא התחלה, אנשים שהגיחו מג'ונגל או מדבר או ביצה ומשם- פילסו בחריקת שיניים שביל ראוי למדרך.
בעוד האישה ההיא הולכת יציבה על רגליה, נושמת בקלילות ובחיונית. גילו עיניה אנשים מדרכים אחרות- חלשים עד אימה, נאבקים על כל נשימה, נוטים למות. אימה אחזה אותה כששמה לב כמה גדלה והחלה לזהות את פניהן של דמויות מוכרות שצעדיהן נקטעו.
לאישה ההיא היה שביל עמוס בטוב, היו בו משפחה מורחבת ומשפחה גרעינית, היו בו נשמות ענוגות קטנטנות שהגיחו לעולם כל שנה שנתיים שלוש. בשביל שלה היו התחדשות ושמחה ורגשות מלא חופניים. ובשבילים מקבילים לא היו כל אלו. היו שבילים בהם חיכו והמתינו והתעכבו. היו שבילים של דממה ושבילים עם נשמות ענוגות מעולם אחר.
הלכה האשה וגדלה, והעולם המשיך להאיר לה פנים.
בעולם ההוא היה השביל שלה גן עדן.
אך האישה ההיא שהלכה וגדלה, בחרה לראות אחרת
בעודה הולכת חיונית ויציבה ונושמת בקלילות, זכרה רק את המשקל העודף, עקמימות האף והוורידים
ביתה החם והנאה השתקף לה כאוסף ערימות כביסה בלתי כלות, עקבות טפטופי איגלו וידית מגירה שנשברה
הנשמות הענוגות בכו באוזניה כשהוציאו שיניים, העלו חום או סתם דלפו נזלת
ונוכחותו של בן הזוג מצאה ביטוי בליבה בפרחים שלא נקנו לכבוד שבת ובכוס הקפה הריקה שלא הונחה בכיור
האישה ההיא כעסה על אחות שלא שיתפה במידע, על אח שהוזמן יותר להורים, ועל כך שלא תומכים בה בכסף בארוחות ובשמירה על הקטנים, היא היתה רוצה שיציעו לה גיהוץ מפעם לפעם וכללית להרגיש בראש מעייניהם
בעבודה, כן היתה לה עבודה. אבל לא מכניסה מספיק אלפים, והנסיעות בפקקים והבוסית לא עליכם
וחשבון הבנק, כן היה כזה ולא מעוקל וכמעט לא במינוס. חשבון שהאישה ההיא לא גמרה לרוקן על בגדים ואבזור לילדים כמובן או לעצמה ופאה וחופשה משותפת וכוסות אייס קפה
בעולם ההוא האישה ההיא
כל זה היה לה
אבל מה היא ראתה?
בעולם ההוא האישה ההיא
שהלכה וגדלה וראתה את אלו שלא זכו לגן עדן
קשה לכתוב
ומוזר
איך
האישה ההיא
בחרה לראות גיהנום