דרוש מקור---

[הפצחן]

לאותה מעשייה ידועה, שאחשוורוש היה האחראי על האורוות, ומצא ספינות של נחושת שהחביא נבוכדנצר ומהן התעשר.
ע"פ רוב המדרשים שמצאתי מדובר בכורש בכלל, שמצא אוצרות נבוכדנצר תחת לנהר פרת והוריש לאחשוורוש.
בכלל, ישנם חילוקים רבים בין המדרשים במדרש זה. יש שמביאים בשם אבא גוריון, ויש בשם רבי תנחומא. יש שאומרים תחת לנהר פרת, ויש אומרים מתחת לנהר אחר. יש אומרים שהטמין בארץ והפך עליהם עופרת.
קיצור, אשמח למראה מקום מדויק לאותו מדרש עלום, על כל פרטיו ודקדוקיו.
ייש"כ.

 

[אבק]

נראה לי זה חיבור

יש מדרש שהעושר של אחשוורוש הגיע מהספינות שנמצאו על ידי כורש אסתר רבה ב א, ילקוט שמעוני אסתר א תתרמו.
ויש גמרא במגילה יב. על הארוות

 

[ר.ב.ב.ש]

בפרקי דרבי אליעזר [מט] כתוב שהיה עשיר גדול, ומביא ראיה מן הפסוק בדניאל [יא, ב] 'והרביעי יעשיר עשר גדול', ולכאורה מיד המפרשים עומדים על כך שפסוק זה אינו מדבר על אחשורוש אלא על דרויש, והרד"ל שם מביא ראיה שאכן המדרש רבה סובר שזהו אותו אחד 'דרש רבי נחמיה, הוא אחשורוש שביטל בנין בית המקדש, הוא שגזר עליו שיבנה'. והדבר מצריך עיון רב להבנה, כי הנה המדרש [ויקרא רבה יג, וכן באסתר רבה ו] מבואר שדריוש היה בנה של אסתר ואחשורוש, ואמו מישראל ואביו גוי, ועיין שם במפרשים.

לגבי הסיפור עצמו שמצא ספינות של נחושת, באוצר מדרשי אסתר [הוצאת זכרון אהרן] מובא באריכות במדרש אבא גוריון, [פרשה א] והדבר מרתק שם – כי המדרש מובא על הפסוק 'בהראתו את עשר', ושואל המדרש ומהיכן היה לו העשר הזה, והתירוץ הוא שנבוכדנצר היה צרה עיניו בממונו, ועל כן הטמינו בארץ, והפך שנהר פרת יעבור עליו, וכורש הוא זה שמצא את המטמון בזמן שרצה לבנות את בית המקדש. וראיה מן הפסוק בישעיה 'ונתתי לך אוצרות חשך, ומטמני מסתרים'.

ועיין שם בהערות שהביאו מכתבי יד המשך לדברי המדרש 'ולא הספיק כורש לחיות עד שבא אחשורוש ולקחם', ויש שכתבו 'ומשם ירש אחשורוש אותו ממון'. [וכן איתא בפירוש בעלי התוספות על המגילה]

 

[הפצחן]

בפרקי דרבי אליעזר [מט] כתוב שהיה עשיר גדול, ומביא ראיה מן הפסוק בדניאל [יא, ב] 'והרביעי יעשיר עשר גדול', ולכאורה מיד המפרשים עומדים על כך שפסוק זה אינו מדבר על אחשורוש אלא על דרויש, והרד"ל שם מביא ראיה שאכן המדרש רבה סובר שזהו אותו אחד 'דרש רבי נחמיה, הוא אחשורוש שביטל בנין בית המקדש, הוא שגזר עליו שיבנה'. והדבר מצריך עיון רב להבנה, כי הנה המדרש [ויקרא רבה יג, וכן באסתר רבה ו] מבואר שדריוש היה בנה של אסתר ואחשורוש, ואמו מישראל ואביו גוי, ועיין שם במפרשים.

לגבי הסיפור עצמו שמצא ספינות של נחושת, באוצר מדרשי אסתר [הוצאת זכרון אהרן] מובא באריכות במדרש אבא גוריון, [פרשה א] והדבר מרתק שם – כי המדרש מובא על הפסוק 'בהראתו את עשר', ושואל המדרש ומהיכן היה לו העשר הזה, והתירוץ הוא שנבוכדנצר היה צרה עיניו בממונו, ועל כן הטמינו בארץ, והפך שנהר פרת יעבור עליו, וכורש הוא זה שמצא את המטמון בזמן שרצה לבנות את בית המקדש. וראיה מן הפסוק בישעיה 'ונתתי לך אוצרות חשך, ומטמני מסתרים'.

ועיין שם בהערות שהביאו מכתבי יד המשך לדברי המדרש 'ולא הספיק כורש לחיות עד שבא אחשורוש ולקחם', ויש שכתבו 'ומשם ירש אחשורוש אותו ממון'. [וכן איתא בפירוש בעלי התוספות על המגילה]

אבל כל זה לפי הסברה שירש את כורש, ולא מצד שהיה אחראי על האורוות ומצא בעצמו

 

[ר.ב.ב.ש]

אבל כל זה לפי הסברה שירש את כורש, ולא מצד שהיה אחראי על האורוות ומצא בעצמו

הגמרא במגילה [יב] אומרת שושתי שלחה לו שאכן היה שומר האורוות של אביה,
אמנם בילקוט כתוב שהיה בנו של דריוש
ובתרגום כתוב שהיה בנו של כורש

ולכאורה לפי הילקוט והתרגום, כיצד שלחה לו שהיה שומר הסוסים, וראיתי מן המפרשים שמביאים שלא באמת התכוונה לומר לו שהיה שומר הסוסים, אלא שסוסים פרוצים מאד, ורמזה לו.... ויש אומרים שאחיו בא אמו וזהו הרמז שלה.

ובכדי ליישב הדבר עיין בחתם סופר בתורת משה לפרשת תצוה [פורים] שביאר בדרכו הנפלאה את סתירת המדרשים.

 

[הפצחן]

הגמרא במגילה [יב] אומרת שושתי שלחה לו שאכן היה שומר האורוות של אביה,
אמנם בילקוט כתוב שהיה בנו של דריוש
ובתרגום כתוב שהיה בנו של כורש

ולכאורה לפי הילקוט והתרגום, כיצד שלחה לו שהיה שומר הסוסים, וראיתי מן המפרשים שמביאים שלא באמת התכוונה לומר לו שהיה שומר הסוסים, אלא שסוסים פרוצים מאד, ורמזה לו.... ויש אומרים שאחיו בא אמו וזהו הרמז שלה.

ובכדי ליישב הדבר עיין בחתם סופר בתורת משה לפרשת תצוה [פורים] שביאר בדרכו הנפלאה את סתירת המדרשים.

ייש"כ רב ועצום

 

[ר.ב.ב.ש]

ייש"כ רב ועצום

אני רואה שרשום אצלי להסתכל בבן יהוידע, שביאר שאכן לא היה שומר הסוסים,
ולפי זה יש להקשות מה שאמרה הגמרא 'המולך - שמלך מעצמו', ויש דורשים לשבח ויש לגנאי, ועיין ברש''י שם.

אבל לפי מה שכתבתי לעיל אפשר לבאר קושיה נפלאה אחרת -
מדוע השומרים העבירו לאחשורוש את תשובתה של ושתי כלשונה וככתבה, האם לא היו יכולים לעדן מילותיה?
והנראה - שלא אמרה לו שהיה שומר הסוסים, אלא רמזה לו על התנהגותו הדומה לזימת הסוסים.
והשומרים לא הבינו עומק כוונתה, ואילו אחשורוש הבין גם הבין.