דקדוק בתורה שבעל פה

[יצחק ג.]

תוכל לתת ציון מדויק?

אולי הכוונה לזה

 

[Panda]

תוכל לתת ציון מדויק?

ראיתי אחרי ששלחתי את ההודעה שהמקור כבר הובא כאן . מה שנכתב הוא מפירוש שראיתי על חידה הזה

צא וראה מה שכתב האבן עזרא בחידתו
צפה בקובץ המצורף 691875

 

[דיונון]

צא וראה מה שכתב האבן עזרא בחידתו
צפה בקובץ המצורף 691875

שימו לב, הראיות שהאב"ע מביא כולן עוסקות בריבויי נקבה, והוא עצמו משליך מהן על ריבוי זכר.
כרגיל אני עדיין נדהם ומתמוגג.

 

[השמח בחלקו]

אולי איש נאמן יתן לנו את פתרון החידה כולה..

 

[דיונון]

אולי איש נאמן יתן לנו את פתרון החידה כולה..

א. לפתוח את הראש.
ב. האב"ע עושה שימוש גאוני בפסוקים שמערבים ריבויי זכר ונקבה, ומשמעותם מתפרשת גם כקובלנה על כך.
אולי בהמשך אעלה ביאור עד כמה שידי תשיג.

 

[מוטי A]

בדיוק התחבטתי בשאלה זו לפני שבוע בפרשת פינחס, ובס"ד נזדמנה לידי התשובה בדברי הרז"ה:

 

[מוטי A]

ובאותו ענין אוסיף, שבעוד התורה כמעט לעולם לא משנה במילת "ותהיינה", "ותלכנה" וכדו', לכתוב "ויהיו", "וילכו", אלא רק בחילוף מ"ם ונו"ן שהן אותיות מתחלפות וכמבואר. דומה שחז"ל מקפידים שלא להחליף נו"ן הנקבה במ"ם, אך כמעט לעולם לא ישתמשו בצורת "תהיינה", אלא "יהיו" אף לנקבה.

ספוילר: מתוך האקדמיה ללשון

הן יִהְיוּ או הן תִּהְיֶינָה – נוכחות ונסתרות בעתיד ובציווי
הצורות המיוחדות לנקבה רבות בעתיד ובציווי – בסיומת ־נָה – היו סדירות בלשון המקרא הקלסית – בתורה ובנביאים, למשל "וַתֵּצֶאנָה שְׁתַּיִם דֻּבִּים מִן הַיַּעַר וַתְּבַקַּעְנָה מֵהֶם" (מלכים ב ב, כד). בספרי המקרא מתקופת הבית השני כבר יש עדויות לשימוש בצורת הזכר כשהכוונה לנקבות, למשל במגילת אסתר (א, כ): "וְכָל הַנָּשִׁים יִתְּנוּ יְקָר לְבַעְלֵיהֶן". בלשון חכמים צורת הזכר היא דרך המלך, כגון: "הַבָּנִים יִרָשׁוּ וְהַבָּנוֹת יִיזּוֹנוּ" (משנה, כתובות ד, ו; הניקוד על פי כתב יד קאופמן). מן הממצאים שבמקורות עולה אפוא ששתי האפשרויות תקניות.

עם זאת חשוב שדוברי העברית בני ימינו יכירו גם את הצורות הקלסיות כגון תִּרְאֶינָה, תִּלְבַּשְׁנָה, הנדירות בלשון הדיבור בעברית בת ימינו. על כן המורים מדגישים את הצורות האלה בהוראה.

 

[השמח בחלקו]

את הטקסט דלהלן לא הבנתי, אפשר הסבר:

דברי נעמי, ורות ?!
לאיש נאמן

 

[סערצע]

'ומעתה אל תתמה על דברי נעמי ורות' בפסוקים שציטט, בהם לא הקפידו על זו"נ.

 

[מוטי A]

אולי איש נאמן יתן לנו את פתרון החידה כולה..

הפתרון כפי הנראה בינתיים לענ"ד (מסתמא יש עומקים נוספים, אשאיר לאחרים בקעה להתגדר בה...):

"ויבואו הרועים ויגרשום" (שמות ב י"ז)
"מקנה אביכם" (בראשית לא ט)
"ורעיהם לא יחמול עליהן" (זכריה יא ה)
גם "להבזות בעליהן בעיניהן" (אסתר א יז) [המשך הפסוק "באמרם"]
שבאו על הנשים שלא כדרכן - כל אלו הפסוקים מדברים בנקבות ובאו עליהן בלשון זכר
הסיבה היא:
להיותם בני תמורה - האותיות מ"ם ונו"ן מתחלפות הן
אף שאינם בני אב אחד - אין הם מקבוצת אותיות אשר יוצאות ממוצא אחד
אלא שפה אחת - המ"ם היא מאותיות בומ"ף שמוצאן בשפתיים
ולשון אחד - הנו"ן מאותיות דטלנ"ת שמוצאן בלשון
וזה החלם לעשות [עש"ה (בראשית יא ו) "הן עם אחד ושפה אחת לכלם וזה החלם לעשות"] להיותם בני נחור - סיבת חילופן היא מפני שקריאתן מסתייעת בנחיריים
ומעתה אל תתמה על דברי נעמי ורות "יעשה השם עמכם" (רות א ח) ו"לכם" (שם ט)
"הלהן תעגנה" וגומר (שם יג - "כי מר לי מאוד מכם")
שנהפכו מימהם ונינם יחד - שנהפכו הממים והנונין יחד [עש"ה (תהלים קה כט) "הפך את מימיהם לדם וימת את דגתם (דג בארמית "נונא")]
"ותלכנה שתיהם עד בואם" (שם יט [בפסוק "עד באנה"]) אל התבה זכר ונקבה - שהחליף הכתוב את התבה מנו"ן הנקבה למ"ם הזכר
"כרחל וכלאה אשר בנו שתיהם את בית ישראל" (שם ד יא)
ואז תבין "ותעמוד לגורלך לקץ הימין" (דניאל יב יג) - "הימין" תחת "הימים"

 

[יצחק ג.]

גם "להבזות בעליהן בעיניהן" (אסתר א יז)

לשון זכר?

 

[יצחק ג.]

שנהפכו מימהם ונינם יחד - שנהפכו הממים והנונין יחד [עש"ה (תהלים קה כט) "הפך את מימיהם לדם וימת את דגתם (דג בארמית "נונא")]

לענ"ד:
ע"פ אָמְרוּ בְלִבָּם נִינָם יָחַד שָׂרְפוּ כָל מוֹעֲדֵי אֵל בָּאָרֶץ (תהלים עד ח)

ואולי הכוונה למש"כ האבע"ז על הפסוק "וַיָּבֹאוּ הָרֹעִים וַיְגָרְשׁוּם וַיָּקָם מֹשֶׁה וַיּוֹשִׁעָן וַיַּשְׁקְ אֶת צֹאנָם" (שמות ב יז): 'צאנם' במ"ם שלא להתחבר שני נונין.

 

[מוטי A]

לשון זכר?

ראה עריכה

 

[מוטי A]

לענ"ד:
ע"פ אָמְרוּ בְלִבָּם נִינָם יָחַד שָׂרְפוּ כָל מוֹעֲדֵי אֵל בָּאָרֶץ (תהלים עד ח)

אדרבה, על שם שני הכתובים יחד

 

[יצחק ג.]

אדרבה, על שם שני הכתובים יחד

כמובן. התייחסתי רק לסיפא 'ונינם יחד'.

 

[יצחק ג.]

אל התבה זכר ונקבה - שהחליף הכתוב את התבה מנו"ן הנקבה למ"ם הזכר

ע"ש הכתוב בראשית ז ט:
שְׁנַיִם שְׁנַיִם בָּאוּ אֶל נֹחַ אֶל הַתֵּבָה זָכָר וּנְקֵבָה כַּאֲשֶׁר צִוָּה אֱלֹהִים אֶת נֹחַ