הנושאים החמים
הנושאים החמים
בעקבות אשכול מספר XX,XXX# על ליטאים דירות ומה שביניהם (רמז: כסף, והרבה).
כשהוא חזר באותו יום מהכולל היא הבינה שהנושא חתום, מנוי וגמור.
עוד במדרגות שמעה אותו מתנשף. אפשר לחשוב. בן 30 עם כרס ממוצעת לגילו. מה הקטר הזה.
הוא פתח את הדלת וקרס לספה. קראאאח. אוי. בעצם אולי זה טוב. הספה החדשה מתקרבת.
דיברתי עם אמזלג. הוא אומר שהקהילה מתרכזת ברחוב ההגנה ויצחק שדה. ועוד כל מיני מפוזרים. בדרך לפה נכנסתי לגן-עדנט ליד2. יש שם כמה דברים שיכולים לבוא בחשבון.
היא כבר לא שמעה אותו. ישבה במרפסת שעוד מעט לא תהיה שלהם, וצפתה על הנוף המוכר שיתחלף בדבשות ובדואים.
למה הוא עושה את זה.
כאילו קרא את מחשבותיה.
אני לא יכול אחרת. אבא שלך נתן לי את הדירה למטרה מסוימת מאוד. אם אני לא עומד בציפיות, זה... זה... זה מועל בהקדש!
היא לא ענתה.
הוא מצידו המשיך לקדם את העניינים. נסע לדרום, רשם את הילדים למוסדות לימוד, בירר על עבודה בשבילה, ועבודה בשבילו גם.
הוא היה שלם עם עצמו. לא יתכן שימשיך ויגור בדירה שהשווער האברך כולל הקיז מדמו כדי לקנות אותה, והוא יצא לעבוד. זה מועל בהקדש.
הרגע הקשה מכל הגיע. היא ניסתה להמתיק אותו עם כמה גביניות מאפה בית.
שעת לילה. השוויגר בטלפון. השווער יושב עם עוד ספר הלכתי בענין שעטנז. נושא שהשתקע בו לאחרונה.
הם דופקים.
השווער פותח.
הוא נושם עמוק. היא לא נושמת בכלל.
הוא מכניס את היד לכיס לאט לאט. שאוני והטילוני אל הים, צף במוחו הפסוק משום מה.
מגע המתכת קר.
השווער מביט בו תוהה במקצת.
הוא עונה לו במבט יציב.
קח. הרי שלך לפניך.
היה טוב, וטוב שהיה.
הוא מצפה רגע לראות אולי השווער יחזיר את המפתח, אולי יחוס עם עני ואביון.
לא. השווער משלשל את המפתח לכיסו ואומר שכוייח. ובזה תמה הדרמה.
הם לא מסוגלים להישאר יותר.
בי אמא! היא אומרת לאמא שהרגע סיימה את השיחה, ושניהם פונים החוצה שפופים, הגביניות נשארו לה ביד.
את רואה, אומר אבא, כבר דאגת מאיפה תהיה לנו דירה לציבי. הנה יש. הקב"ה עוזר למי שלומד. ועד ברכי השם יעזור.
כשהוא חזר באותו יום מהכולל היא הבינה שהנושא חתום, מנוי וגמור.
עוד במדרגות שמעה אותו מתנשף. אפשר לחשוב. בן 30 עם כרס ממוצעת לגילו. מה הקטר הזה.
הוא פתח את הדלת וקרס לספה. קראאאח. אוי. בעצם אולי זה טוב. הספה החדשה מתקרבת.
דיברתי עם אמזלג. הוא אומר שהקהילה מתרכזת ברחוב ההגנה ויצחק שדה. ועוד כל מיני מפוזרים. בדרך לפה נכנסתי לגן-עדנט ליד2. יש שם כמה דברים שיכולים לבוא בחשבון.
היא כבר לא שמעה אותו. ישבה במרפסת שעוד מעט לא תהיה שלהם, וצפתה על הנוף המוכר שיתחלף בדבשות ובדואים.
למה הוא עושה את זה.
כאילו קרא את מחשבותיה.
אני לא יכול אחרת. אבא שלך נתן לי את הדירה למטרה מסוימת מאוד. אם אני לא עומד בציפיות, זה... זה... זה מועל בהקדש!
היא לא ענתה.
הוא מצידו המשיך לקדם את העניינים. נסע לדרום, רשם את הילדים למוסדות לימוד, בירר על עבודה בשבילה, ועבודה בשבילו גם.
הוא היה שלם עם עצמו. לא יתכן שימשיך ויגור בדירה שהשווער האברך כולל הקיז מדמו כדי לקנות אותה, והוא יצא לעבוד. זה מועל בהקדש.
הרגע הקשה מכל הגיע. היא ניסתה להמתיק אותו עם כמה גביניות מאפה בית.
שעת לילה. השוויגר בטלפון. השווער יושב עם עוד ספר הלכתי בענין שעטנז. נושא שהשתקע בו לאחרונה.
הם דופקים.
השווער פותח.
הוא נושם עמוק. היא לא נושמת בכלל.
הוא מכניס את היד לכיס לאט לאט. שאוני והטילוני אל הים, צף במוחו הפסוק משום מה.
מגע המתכת קר.
השווער מביט בו תוהה במקצת.
הוא עונה לו במבט יציב.
קח. הרי שלך לפניך.
היה טוב, וטוב שהיה.
הוא מצפה רגע לראות אולי השווער יחזיר את המפתח, אולי יחוס עם עני ואביון.
לא. השווער משלשל את המפתח לכיסו ואומר שכוייח. ובזה תמה הדרמה.
הם לא מסוגלים להישאר יותר.
בי אמא! היא אומרת לאמא שהרגע סיימה את השיחה, ושניהם פונים החוצה שפופים, הגביניות נשארו לה ביד.
את רואה, אומר אבא, כבר דאגת מאיפה תהיה לנו דירה לציבי. הנה יש. הקב"ה עוזר למי שלומד. ועד ברכי השם יעזור.
