דיון | התייעצות | אל-חרז

[גדי ישראלי]

אוי, זה כל כך מזמין לכתוב בחרוזים. לא יכול להתאפק...

שמעתי שקראו לי בקופה ראשית,
התכוננתי כבר למתקפה חזיתית.

רק יצאה שבת המלכה,
מישהו עלי יוצא במתקפה?

מה פשעי ומה חטאי?
הלא כל רצוני לשמח זולתי!

מדוע יגרע חלקם של חורזים,
כותבים תגובות בחרוזים עזים?

קם לו סופר ישראלי (א)גדי,
ומקיים התייעצות כאילו הוא יחידי.

בא בטענות על טחינה גולמית,
מאכלי האהוב מימי בראשית.

אמור לגברת שקנתה חמוצים,
שהמוצץ נמצא בין החריצים!

(חמוצים במלח - מי לא אוכל?
גד אל-חרז הוא שהתבלבל...)

וגם לבחור והשוטר שצריכים אשפוז,
פלאפון ורישיון - אינם כלל חרוז!

והתרגום באידיש שהועלה לאתר,
בשפתם לעולם לא אומרים בשר!

('טשולנט מיט פלייש' זה שמו,
בליל שישי פתוח, אללה ירחמו...)

וכמו שכתבת - הכל בהומור,
בוא נסיים בשיר ובמזמור.

אם את תגובותיי אינך מחבב,
ולי אינך מסכים להשתובב,

זו זכותך ועשה כרצונך,
'אהבתי' אל תסמן - שיהיה בהצלחה!

***

ועתה ברצינות: באמת מפריעים לך החרוזים?
אם כן, אקבל על עצמי בלי נדר להפחית, העיקר שלא אצער אותך...

בתקווה להבנה, ועכשיו בכוונה.
אסיים ללא חרוז.
כי כמו שכבר כתבו - יש עוד סגנונות!
(שלום ולהתראות!)*

(*פליטת מקלדת. זה לא ברשותי...)

עצום!!!

וזה לא שמפריעה לי השירה שלך, אלא הייתי נהנה הרבה יותר מכתיבה סיפורית. ויש לך את זה...
יש לנו פה אתגר, אז שוט!

 

[גדי ישראלי]

יפהפה ונכון מאד!
מי שלא אוהב לקרוא ז'אנר מסויים
שבו בשקט, תאכלו חסה עם צנון
ואל תקשרו לאחרים את הידיים.

הופה. כתבת בלי חרוזים.
פסילה!
נשארו לך עוד שמונה...

 

[יענקי R]

וזה לא שמפריעה לי השירה שלך, אלא הייתי נהנה הרבה יותר מכתיבה סיפורית. ויש לך את זה...
יש לנו פה אתגר, אז שוט!

אכן, בשבילי זה אתגר.
אתה יודע, לפעמים המילים מוקלדות מעצמם בדרך התפייטותית...
זה כמו להגיד לשוטר (לא ההוא...) שנמצא בחופשה לא להביט יותר מדי על התנועה...
או כמו לבקש ממורה קשוחה שלא לדבר בחומרה, גם בביתה פנימה...
זה סוג של הרגל, אולי צריך להיגמל.

ובע"ה יש חומר בדרך, לשיתוף, לביקורת ולהתייעצות.
כמובן, בשיטת 'אל-חרז' הישראלית...

אז הנה לך תגובה נחמדה, שכמעט הצלחתי לכתוב אותה ללא חריזה.
להתראות בקרוב!!

 

[גדי ישראלי]

אכן, בשבילי זה אתגר.
אתה יודע, לפעמים המילים מוקלדות מעצמם בדרך התפייטותית...
זה כמו להגיד לשוטר (לא ההוא...) שנמצא בחופשה לא להביט יותר מדי על התנועה...
או כמו לבקש ממורה קשוחה שלא לדבר בחומרה, גם בביתה פנימה...
זה סוג של הרגל, אולי צריך להיגמל.

אתה מספר לי?
בבחרותי המוקדמת לא הפסקתי לכתוב חרוזים עם רעיונות ומסרים...
איפשהו השתחררתי מזה.
היום רק החובה במקרים מסויימים מחזירים אותי לאחור.
לא הייתי אומר להיגמל... רק לשחרר קצת...

 

[שרלוט]

הופה. כתבת בלי חרוזים.
פסילה!
נשארו לך עוד שמונה...

אני מבולבלת לגמרי
כתבתי בחרוזים- אתם מתלוננים
אז לא כתבתי בחרוזים- גם מתלוננים.
מתי תפסיקו להתלונן?

 

[נריה מגן]

גדי, כל מילה ומילה פנינה.
רק נקודה קטנה:
הייתי שם, יחד עם האברך באותו המעשה,
וכששאל אותו השוטר מה לו יעשה
הגיב וענה: לא רק שלא שוחחתי באמצעות הפלאפון,
הרי שגם הנה הוא כאן הרישיון.
עיקם השוטר את פניו אחת ושתיים,
וקנסות לאותו אחד נתן מלא חופניים.
האם אינך יודע, קולו רעם,
שרישיון ופלאפון בחריזה יחדיו אינם?

 

[שרה מגן]

לא נורא חגיגה לקלקל
כמעט והורם פה מקל.
על צמצום של תכנים שבאים בנקל
ועל צמצום של ראשים שבאים להקל.
הניסיתם אי פעם לפנות לילדון
בחרוז בא נלמד בא נראה מה נידון?
או ילדה חמודה בטלה, עצלה
לה פניה עם חרוז היא גלגל הצלה.
ואשה עיפה סחוטה מרוטה
וכמה חרוזים לא עלו לה פרוטה.
מנהלת הכל בשקט וגיל
ובזכות החרוז הכל כרגיל.
תודו כאן חבריה בפה מלא
בחרוזים חייב הפורום להתמלא!
הביטו תמונה, תגידו תודה
על חרוז שמניע הכל. נקודה.

 

[נריה מגן]

לא נורא חגיגה לקלקל
כמעט והורם פה מקל.
על צמצום של תכנים שבאים בנקל
ועל צמצום של ראשים שבאים להקל.
הניסיתם אי פעם לפנות לילדון
בחרוז בא נלמד בא נראה מה נידון?
או ילדה חמודה בטלה, עצלה
לה פניה עם חרוז היא גלגל הצלה.
ואשה עיפה סחוטה מרוטה
וכמה חרוזים לא עלו לה פרוטה.
מנהלת הכל בשקט וגיל
ובזכות החרוז הכל כרגיל.
תודו כאן חבריה בפה מלא
בחרוזים חייב הפורום להתמלא!
הביטו תמונה, תגידו תודה
על חרוז שמניע הכל. נקודה.

או.קיי. אני מתנגד נמרצות! צריך שיהיה כאן גם חרוזים. לא להיסחף עם העניין.

 

[שרה מגן]

או.קיי. אני מתנגד נמרצות! צריך שיהיה כאן גם חרוזים. לא להיסחף עם העניין.

הכל בסדר.
עם חרוזים מושחלים, וגם מפוזרים.

 

[יענקי R]

חברים יקרים - היכונו היכונו...

 

[חגי פאהן]

בעזהי"ת

כל הזכויות שמורות לנתנאל ובת שבע אפשטיין.

 

[גדי ישראלי]

לא נורא חגיגה לקלקל
כמעט והורם פה מקל.
על צמצום של תכנים שבאים בנקל
ועל צמצום של ראשים שבאים להקל.
הניסיתם אי פעם לפנות לילדון
בחרוז בא נלמד בא נראה מה נידון?
או ילדה חמודה בטלה, עצלה
לה פניה עם חרוז היא גלגל הצלה.
ואשה עיפה סחוטה מרוטה
וכמה חרוזים לא עלו לה פרוטה.
מנהלת הכל בשקט וגיל
ובזכות החרוז הכל כרגיל.
תודו כאן חבריה בפה מלא
בחרוזים חייב הפורום להתמלא!
הביטו תמונה, תגידו תודה
על חרוז שמניע הכל. נקודה.

אז בסוף לא התאפקתם, הא?

 

[אשר שרבר]

אתם מתעלים מרגע לרגע, פשוט תענוג.

 

[יענקי R]

אתם מתעלים מרגע לרגע, פשוט תענוג.

בטח, עפים על עצמינו...

 

[סימי]

יכתוב כל אחד כאשר אהב...
ויקרא האשכולות- על פי העדפותיו. דבר דבור על פי טעמו...
ואם בחרתם לחרוז- אנא! אל תחרזו בשור וחמור...

 

[תמר21]

וואו. איזה אשכול. אההההה (נשימה עמוקה / שאיפת ניחוח בשמים במוצ"ש / וכן על זו הדרך)
אני מדלגת מהודעה להודעה ולא מפסיקה לצחוק. מהקמים נגד חריזה שיטתית ומהחורזים והופכים את החריזה ללחם חוקם כאחד.
מההתחלה.
זה יפה. באמת.
רק מה? פשוט ממש התקשיתי לקרוא ברצף. המחשבות שלי לא הפסיקו לעבוד...
אני חיבת לתת פה טעימה של איך זה נראה ומרגיש. רק כדי לחלוק מהעובר עלי.
למה לא תעשו לטקסט הגהה קטנה קודם הפרסום?
או, לכל הפחות, לאחר הפרסום - תיקונים קטנים שישנו את כל התמונה?

התחלתי לקרוא בנשימה עצורה. הנשימות הופכות לשטחיות. כמה מתח!
החרז חדה וההזוי הבלתי נסלח הצחיקו אותי, (הפשירו את המתח והמלח והקרח ושות')

ממשיכה לקרוא. המוח עוד לא מאותת לי לעצור בצד - (אגב, בגוגל דוקס יש יופי של שולי'ים לכל הערה) ולבדוק מה חסר.
אבל אחרי המישהו והמישהי וכו' נדלק בי משהו. על מי זה אומר? לא יפה לדוש בזאת. משתדלת לסגור כאן.
אבל אחרי ה'תאמרו לי אתם', בקושי יכל עוד מוחי להתאפק עד שאגמור את הפיסקה. חזרתי שוב. מה זה הטון הזה? הנואם הי'ה צריך לשתול פה הגברה בהדרגה - "האם אני צריך לשמוע - מכאן זה כבר עולה לרמות צורמות -
שניק פלוני עומד ביום שישי בתור למכולת (- ב! במכולת! איפה שמענו שעומדים בתור רק כדי להיכנס למכולת? נו מילא, ביום שישי, בטח בב"ב או בי - ם זה אפשרי כנראה. התור מתחיל כבר מבחוץ, אחרי שבאו לסגור את החנות והמאחר הקבוע הכניס רגלו 'רק נרות לשבת, רק נרות!' ומוסיף בליבו - וממתק לילדים כי בלי זה אי אפש[ר]י לשבות בבית וחובה להביא תגבורת או לארוז מיטלטלים ולהתרבץ בבית שיסכים שנתארח עם כ- ולם, ועם השתחלותו בדלתי'ים סגורות מופיעה אחריו שי'ירת עוזרים שמתפרסת עפ"נ עמדות מפתח קבועות מראש וכהרף עין הם מתקבצים כל אחד בקופה ושללו בידו ומביטים בקופאית המותשת בתחנונים, ואת נשיפת העצבים שלה אפשר לשמוע עד לקצה הארץ) ש... הוא ממשיך, לא נפריע -
ובסוף, (כאן - הפסקה דרמטית!) הוא הוריד את הנריות והצ'יטוס (ואנוכי הקטנה חשבתי שלשמם הוא הגיע!), כי לא היה לו שום דבר שמתחרז איתם.

או ניקית אחרת שמתלוננת על כך(,! - לעצור, לעצור שני'ה!) שהקטן שלה מאבד מוצצים באופן שיטתי, ולאחרונה, היא נאלצת להוסיף לקניה גם 'חמוצים' כדי שיתחרז לה עם 'מוצצים'?

אבל למה? למה ככה?
נכון הרבה יותר פשוט - חמצוצים? כמה יפה שזה יכל להיות! יותר משתלב עם המוצצים. פספוס!

"ועכשו היא תקועה עם סטוק ענק של מלפפונים במלח. מה היא תעשה איתם, למען השם? מי בכלל אוכל חמוצים במלח?"

כמה נורא , בזבוז כזה! באמת לא חבל??
גם יכל להישמע מתאים יותר, שני'הם קצת ילדותי'ים כאלו גם כן. אבל מה נעשה - קנתה? קנתה.
ממש, לא יודעת מי לא בסדר כאן.

באמת לא התכוונתי להתחיל פה הגהות... רק להראות כמה שזה הפריע לי לקרוא ברצף - ולא יעזרו השכנועים שזה לא לעבודה כרגע... זה קופץ בלי שליטה, ואני לא גומרת את הקריאה בלי זה...
אבל זה לא נגמר. זה ממשיך.

בנאדם הולך לקנות 'לחמית', וחוזר גם עם @טחינה גולמית רק בשביל החרוז שבדבר. איפה נשמע כדבר הזה?

לא יכולה להפסיק.
לא נורמלי! זה מצחיק!
ועכשיו נדבקתי ברוח המחורזת הזו!

ממש מתלבטת, שמא עדיף לי כבר לא להמשיך? (חסר סיכוי )
תעזרו לי.
ולכמה מילים: אני באמת מבינה את הצורך לראות חריזה בתור שיר ולא ככל דבר אחר,
אבל יש בי הבנה לכך שדווקא בפורום ספרותי מרגישים (מרגישות) צורך לחרוז, גם אם לא יניחו את החמור למשמור ע"י הר המור, אך בכ"א זו כנראה התחדדות לטור שהולך להתפרסם וצריך השחזה, וברצון אישה או איש להניח המשחזת למשמרת בין העלים במדפסת?
רק שואלת. עימכם הסליחה.

 

[גדי ישראלי]

נ

וואו. איזה אשכול. אההההה (נשימה עמוקה / שאיפת ניחוח בשמים במוצ"ש / וכן על זו הדרך)
אני מדלגת מהודעה להודעה ולא מפסיקה לצחוק. מהקמים נגד חריזה שיטתית ומהחורזים והופכים את החריזה ללחם חוקם כאחד.
מההתחלה.
זה יפה. באמת.
רק מה? פשוט ממש התקשיתי לקרוא ברצף. המחשבות שלי לא הפסיקו לעבוד...
אני חיבת לתת פה טעימה של איך זה נראה ומרגיש. רק כדי לחלוק מהעובר עלי.
למה לא תעשו לטקסט הגהה קטנה קודם הפרסום?
או, לכל הפחות, לאחר הפרסום - תיקונים קטנים שישנו את כל התמונה?

התחלתי לקרוא בנשימה עצורה. הנשימות הופכות לשטחיות. כמה מתח!
החרז חדה וההזוי הבלתי נסלח הצחיקו אותי, (הפשירו את המתח והמלח והקרח ושות')

ממשיכה לקרוא. המוח עוד לא מאותת לי לעצור בצד - (אגב, בגוגל דוקס יש יופי של שולי'ים לכל הערה) ולבדוק מה חסר.
אבל אחרי המישהו והמישהי וכו' נדלק בי משהו. על מי זה אומר? לא יפה לדוש בזאת. משתדלת לסגור כאן.
אבל אחרי ה'תאמרו לי אתם', בקושי יכל עוד מוחי להתאפק עד שאגמור את הפיסקה. חזרתי שוב. מה זה הטון הזה? הנואם הי'ה צריך לשתול פה הגברה בהדרגה - "האם אני צריך לשמוע - מכאן זה כבר עולה לרמות צורמות -
שניק פלוני עומד ביום שישי בתור למכולת (- ב! במכולת! איפה שמענו שעומדים בתור רק כדי להיכנס למכולת? נו מילא, ביום שישי, בטח בב"ב או בי - ם זה אפשרי כנראה. התור מתחיל כבר מבחוץ, אחרי שבאו לסגור את החנות והמאחר הקבוע הכניס רגלו 'רק נרות לשבת, רק נרות!' ומוסיף בליבו - וממתק לילדים כי בלי זה אי אפש[ר]י לשבות בבית וחובה להביא תגבורת או לארוז מיטלטלים ולהתרבץ בבית שיסכים שנתארח עם כ- ולם, ועם השתחלותו בדלתי'ים סגורות מופיעה אחריו שי'ירת עוזרים שמתפרסת עפ"נ עמדות מפתח קבועות מראש וכהרף עין הם מתקבצים כל אחד בקופה ושללו בידו ומביטים בקופאית המותשת בתחנונים, ואת נשיפת העצבים שלה אפשר לשמוע עד לקצה הארץ) ש... הוא ממשיך, לא נפריע -
ובסוף, (כאן - הפסקה דרמטית!) הוא הוריד את הנריות והצ'יטוס (ואנוכי הקטנה חשבתי שלשמם הוא הגיע!), כי לא היה לו שום דבר שמתחרז איתם.

או ניקית אחרת שמתלוננת על כך(,! - לעצור, לעצור שני'ה!) שהקטן שלה מאבד מוצצים באופן שיטתי, ולאחרונה, היא נאלצת להוסיף לקניה גם 'חמוצים' כדי שיתחרז לה עם 'מוצצים'?

אבל למה? למה ככה?
נכון הרבה יותר פשוט - חמצוצים? כמה יפה שזה יכל להיות! יותר משתלב עם המוצצים. פספוס!

"ועכשו היא תקועה עם סטוק ענק של מלפפונים במלח. מה היא תעשה איתם, למען השם? מי בכלל אוכל חמוצים במלח?"

כמה נורא , בזבוז כזה! באמת לא חבל??
גם יכל להישמע מתאים יותר, שני'הם קצת ילדותי'ים כאלו גם כן. אבל מה נעשה - קנתה? קנתה.
ממש, לא יודעת מי לא בסדר כאן.

באמת לא התכוונתי להתחיל פה הגהות... רק להראות כמה שזה הפריע לי לקרוא ברצף - ולא יעזרו השכנועים שזה לא לעבודה כרגע... זה קופץ בלי שליטה, ואני לא גומרת את הקריאה בלי זה...
אבל זה לא נגמר. זה ממשיך.

בנאדם הולך לקנות 'לחמית', וחוזר גם עם @טחינה גולמית רק בשביל החרוז שבדבר. איפה נשמע כדבר הזה?

לא יכולה להפסיק.
לא נורמלי! זה מצחיק!
ועכשיו נדבקתי ברוח המחורזת הזו!

ממש מתלבטת, שמא עדיף לי כבר לא להמשיך? (חסר סיכוי )
תעזרו לי.
ולכמה מילים: אני באמת מבינה את הצורך לראות חריזה בתור שיר ולא ככל דבר אחר,
אבל יש בי הבנה לכך שדווקא בפורום ספרותי מרגישים (מרגישות) צורך לחרוז, גם אם לא יניחו את החמור למשמור ע"י הר המור, אך בכ"א זו כנראה התחדדות לטור שהולך להתפרסם וצריך השחזה, וברצון אישה או איש להניח המשחזת למשמרת בין העלים במדפסת?
רק שואלת. עימכם הסליחה.

נהניתי לקרא את הביקורת. קיבלתי.
הטור לא נכתב במגמה להכחיד את חורזי החרוזים אלא לאזן אותם קצת.
ולא, הטור לא במגמת פרסום בשומקום. חוץ מפרוג.
אגב, במבט לאחור אני באמת שואל את עצמי ומסמיק לאטי: "איך לא חשבתי על חמצוצים? איך?"