אתגר דיאלוג

ifatrosh

משתמש מקצוען
כתיבה ספרותית
דיאלוג ספרותי מכיל דרמה במשפט, והוא משמש כותבים המבקשים לצנזר או לגלות מידע בצורה שאינה נמסרת באופן ישיר על ידם. הדיאלוג מביע את התנועה הגלית של המחשבה האנושית באופן ספונטני, המשכיח כמעט את הצורך בניתוחו. על פי רוב מהווה הדיאלוג הספרותי רשומה המכילה את מילותיהם של יצורים קיימים או דמיוניים המוצגת בפורמט של דו-שיח. (ויקיפדיה)

כולנו מכירים את הסיפור על אותו חסיד שתינה את צרותיו בפני הרבי על שבֵּיתּו צר עליו והרבי יעץ לו להביא עֵז לבית.

בסיפור ישנן דמויות שונות חוץ מהרב העני והעז: אשת העני, ילדיו, שכניו, בעלי חיים ואפילו הרהיטים שהיו או לא היו וכדומה.

האתגר, לכתוב את הסיפור מנקודת מבט של אחת הדמויות שלא יודעת הכל, בצורת דיאלוג עם רעותה.
לנספח

נ"ב
האתגר ייסגר בע"ה במוצאי שבת פרשת קורח.
 
נערך לאחרונה ב:

כותב השורות

מהמשתמשים המובילים!
מנוי פרימיום
כתיבה ספרותית
מוזיקה ונגינה
- היום יוני לא הבאת כלום, עצלן שכמוך...
סיכמנו שעוד השבוע נסיים לבנות את הקן מעל הארון של הגברת המצוברחת
אין מצב שהיא תשים לב, גם ככה כולם שם אחד על השני, גם שנה שעברה היא לא שמה לב.

- בסדר, בסדר, יונה, אל תחפרי, ארבעים זרדים עלי, ועוד ארבע עלי תאנה, אם אני ישיג.

- לא אני לא יכולה לסמוך עליך, שנה שעברה לא עזרת לי והייתי צריכה להשלים עם הסמרטוט המלוכלך שלהם, יואוו זה היה כבד, וגם הריח לא נעים.

- את מדברת על ריח, את זוכרת טוב מאוד איזה סירחון היה שם, ריח של דגים, איייףףף זה היה נורא, בקושי החזקנו מעמד עד סוף הקינון.


- זה החיים יוני, מה לא עושים בשביל הילדים, אל תשכח שיש גם פלוסים בלהיות קרובים למטבח.

כעבור שבוע...

- לא אני לא יכול עם זה, מה זה הריח הזה?


- ששש אל תצייץ בקול, הם ישמעו ויסלקו אותנו.

- אבל אי אפשר לנשום מה הם הכניסו הבייתה?

- אם אני מזהה נכון, זה ריח של דיר עיזים, כשהייתי קטנה סבתא ציפורה לקחה אותי לטיול, והיה שם ריח, וואו, למות...

- אז מה זה? עיזים??? בתוך הבית, בחיים לא ראיתי, לא זה לא לעניין, שיוציאו אותם וכמה שיותר מהר.

- בוא נקווה אני גם לא יכולה לסבול את זה, אני מתגעגעת לריח של הדגים.

- גם אני תאמיני לי.

כעבור שבועיים...


- וואי איזה אויר, סוף סוף אפשר לנשום.

- כן, נכון, וגם הריח של הדגים פתאום עושה לי תאבון...

אין לי מושג אבל אני מקווה שאכן יש ליונים חוש ריח...
 

מתרגשת

משתמש מקצוען
עיצוב גרפי
"אליסף! אתה לא תאמין מה קרה!" צווח ראובן בהתרגשות.

"מה קרה?" מתעניין אליסף באדישות.

"אבא שלי קנה תרנגולת" ראובן משלב ידיים.

אליסף קופץ מהמקום בבת אחת. "תרנגולת? אמיתית ממש?"

"אמרתי לך שלא תאמין" צוחק ראובן.

"אפשר לבוא לראות אותה?" מתחנן אליסף.

"אחים שלי משחקים איתה עכשיו. אבל בסדר, בוא" הוא מתרצה.

אליסף פוער את פיו בשמחה. "יש! אתה החבר הכי טוב בעולם!" .

-
"ואז התרנגולת ניקרה למשה, אח של ראובן, את היד, וזה היה מצחיק נורא!" מפטפט אליסף בהתלהבות.

אבא שלו מכווץ גבות. "המשפחה של ראובן לא גרה בבית של אברמסקי הזקן?" הוא מתחקר את אליסף.

"מי זה אברמסקי הזקן? האיש שהיה הולך כל הזמן עם כובע הפוך?" תוהה אליסף.

"כן, נו"

"אהה, אז בטח. הם גרים איפה שהוא היה גר."

שמעון מתפלא. "זה בית ממש קטן, ויש ליצחק'ל בלי עין הרע עשרה ילדים. מה השגעון שלו להכניס תרנגולת לבית?" הוא ממלמל לעצמו.

"אבא, אני גם רוצה תרנגול!" מודיע אליסף.

"אז תלך לשחק עם ראובן. אני לא מכניס לפה תרנגול, אליסף, בשום פנים ואופן!"
-
"למה הגעת לפה?" ראובן סוקר את אליסף בפרצוף מותש, עשבים דבוקים למכנסיו.

''התרנגולת שלכם אוכלת עשבים?" מתעניין אליסף.

"העז שלנו אוכלת עשבים," דייק אותו ראובן.

"עז?" אליסף היה המום. "ממתי יש לכם עז?" התפלא.

"מהיום בבוקר." הפטיר ראובן בעצבים.

"אפשר להכנס?" שואל אליסף בכמיהה. "החלום שלי זה שיהיה לי עז!" הוא מצהיר, ונכנס מבעד לפתח שראובן מפנה לו.

"תזהר! היא קופצת עליך!" צועק ראובן מאחור.

אליסף נסוג בבעתה. "לא ככה דמיינתי עז," הוא ממלמל. "אז… להתראות" הוא אומר, מבויש.

"להתראות". סוגר אחריו ראובן את הדלת, ומתיישב על הרצפה, נואש.
 

הזדמנות

משתמש מקצוען
כתיבה ספרותית
"דיר מוזר! כל רגע נתקלים כאן ברהיט או בבנאדם" אומרת העז היא דורכת על צלחת שמשמיעה קולות התבקעות פריכים.
"צפוף צפוף, אבל העיקר יש מה לאכול". הזבוב דווקא מרוצה ממשכנם החדש.
בעלת הבית מנסה לנפנף אותו עם מגבת מבעד לחלון
"חה! אישה עצבנית זאת!" הוא צוחק, מתיישב לה על האף וקורץ אל העז. אבל היא פחות צוחקת.
"דייייי!" ילד יחפן ומנוזל מושך לה בזנב.
"ראית את החצוף?" היא אומרת לזבוב וניגשת אל סלסלת הירקות. היא מכרסמת גזר ובעלת הבית נותנת לה חבטה הגונה עם התרווד.
"אהההה!" העז נראית די מפחידה כשהיא עצבנית.
"אני אראה לחדלי האישים האלה עם מי יש להם עסק" היא רודפת אחרי היחפן המנוזל ומנסה לנגוח אותו בקרניה.
"גיבור גדול!" צוחק הזבוב על הילד שמטפס על השולחן בצרחות.
"מצחיק, אה?!" אומרת העז כשהיא רותחת מזעם אבל את הזבוב זה אפילו מצחיק יותר.
בסוף כולם נופלים מותשים וסוף סוף יורד הלילה. ובבוקר-
"אוה!" מפהקת העז ומתמתחת. "אתה עדיין צוחק?" היא שואלת את הזבוב.
"כבר לא" הוא אומר בעצב.
"למה לא?"היא תוהה. "נראה שדווקא בסדר לך בדיר הנורא הזה"
"כן, זהו, ששמעתי את בעל הבית אומר לגברת שהיום הוא מעיף אותך מפה".
 

שיילה

מהמשתמשים המובילים!
כתיבה ספרותית
"אז זהו שאכלנו הרבה קש עם העז הזו", שח לי זעלמל'ה בין מנחה למעריב.

"נו נו, ועכשיו?" שאלתי בעדינות שלא לסדוק את האמונס חכומים.

"עכשיו בורוך השם רווח לנו" העביר זעלמלה יד על כרסו, "שבוע היא ישנה במיטה שלי, ואני מה אני? עז?"

"אתה יודע שזה רק פסיכולוגי", לא התאפקתי.

"פסיכולוגי? מה פתאום?!" אמר מכורכם מעט, "הכל אמיתי לגמרי, גאונות של הרב".

הבטתי בו ברחמנות מה, "וכי נוספו חדרים ליחידה?" תמהתי.

"אה מה פתאום, השתגעת?" צחק תוך שהוא מודד לי דופק, "פשוט מאד - העז הזו אכלה את הכורסא האפורה, את נעלי החורף, את האלבומים הישנים, את הכריות של פסח, את שק הבגדים ששמנו בצד כדי למסור לאימוץ אבל לא היה לנו את האומץ, את הציציות בלי הפתילים והפתילים בלי הציציות, את תבניות הביצים ששמרנו בשביל הגננת של דבוירה שעלתה עכשיו לסמינר, את כל השבועונים שאספנו בזמנים שהיה מותר לקרוא אותם, את משחק השח-מט שחייליו ערקו זה מכבר, שני שרפרפים, אוסף מפיונים, כמה ספרי טלפונים ובלון של סיפולוקס".

"וזה פינה מספיק מקום לשמונת ילדיכם?" שאלתי נפעם.

"שמונה?" הרהר זעלמל'ה, "עכשיו כשאני חושב על זה גם את שלוימל'ה לא ראיתי לאחרונה".
 

איש חדש

מהמשתמשים המובילים!
צילום מקצועי
רבה, הגיע כאן ר' דוד, האיידעם אצל פולנסקי. הוא גר מול השטיבלך 'בקריה'.
עכשיו יש אצלם בעיה, יש יורש אחד, שרוצה לבוא לגור אצלם בבניין, מישהו לא מאנ"ש, הוא עורך דין.

"האישה... תגיד על האישה," לחש ר' דוד, "היא מהאקדמיה, והלבוש."

"רבה, ר' דוד אומר, שזה בעיה גדולה, גם בעניין חינוך הילדים.
אי אפשר להרשות פריצה של חומות הקדושה, אצלנו בקריה."



הרבה הרים את עיניו הקדושות מהספר, ופסק, "שיקנה עז".

ר' דוד פקח עיני עגל, "עז... מה... מה..."

הרבה החזיר את עיניו לספר, וברך, "שיהיה בהצלחה".


*


"אלימלך, תעזוב את העז. הם באים, רוץ תפעיל את המוזיקה."
"אבא, איזה שיר לשים?"
"לא משנה שים משהו של 'פישל', אבל בקול."


"שולם עליכם" אמר ר' דוד, "מחפשים משהו".

"שלום לך, אני אייל, זאת אשתי נעמה." והצביע לעבר הגברת שעמדה במרחק מה, והביטה בעז במיאוס. "יש לנו דירה, פה בבניין, חשבנו לעבור לפה."

"איזה יופי, ברוכים הבאים." קרא ר' דוד בהתלהבות מעושה. "אם אתם צריכים משהו רק תגיד, אנחנו גרים כאן בכניסה."

"תגיד," שאל אייל בגמגום, "זה תמיד ככה המוזיקה הזאת?"

"לא, לא, מה פתאום." השיב ר' דוד בצעקה, מנסה להתגבר בקולו על המוזיקה. "זה רק כשהרבה נכנס ויוצא, לא כל היום. אתה רואה פה ממול, זה הביס מדרש, אז בבוקר כשהרבה הולך למקווה, וכמובן כשהרבה יוצא. וגם לשחרית ואחרי שחרית, ובמנחה, ובמעריב, נראה לי הבנת את הרעיון.

"המ... נראה לי הבנתי." אייל גירד בראשו, "תגיד, זה לא מפריע לשכנים?"

"מפריע?" נעלב ר' דוד, "מה פתאום, אנחנו מאוד מתחשבים, נגיד כשהרבה מגיע ל'תיקון חצות', אנחנו מדליקים, רק בהלוך, מתחשבים. רגע..." הפסיק ר' דוד משתף דיבורו וצעק:

"אלימלך, תתפוס את העז, שלא תאכל את הנעלים של הגברת."

אייל הביט בדאגה בעז, ושאל: "זה תמיד ככה, העז מסתובבת פה?"

"לא, מה פתאום." הזדעק ר' דוד, "נראה לך ככה לבד, שבוע שעבר היו עוד ארבע. אבל היה יארצייט, של 'הסבא קדישא', שחטנו אותם, כל החצר הייתה מלאה שולחנות.
הנה אתה רואה, שם בפינה, עשינו 'כיסוי הדם', מצווה גדולה.

יש לנו אחד, מכין עיזים דליקטס. אפילו 'מדיר אל אסד' באו לפה ללמוד איך להכין.
יודע מה אייל, כשתבואו לגור, נעשה חגיגה, נשחט עז..."



*****

"תשמע ר' יענקב, אתה לא תאמין, איזה מופת היה לי." אמר ר' ישראל תוך כדי חליצת התפילין.

"הייתי אצל הרבה, בעניין הדירה, דיברתי על השכירות הגבוהה ב'קריה'. הייתי בטוח, שהרבה ידבר עם ר' מרדכי מ'קרן הדיור', שידאגו לי."

הרבה הסתכל עלי, בעיניו הקדושות, ואמר: "ר' ישראל, אתה צריך לגור במקום קודוש, מול 'ביס כנסת', זה יתן לך שפע. בעז"ה, כמה שיש לך, זה יספיק."

"אני אומר לך, ר' יענקב, ישר רצתי לבניין מול השטיבלאך, שאלתי אולי יש דירה להשכרה. נתנו לי שם, מספר של מישהו, והוא רוצה להשכיר.
עכשיו אני ראש קטן, כמו שהרבה אמר. אמרתי לו, יש לי רק אלפיים שקל לשלם. תחזיק חזק, ההוא, בכלל לא משלנו, אומר "אין בעיה". איזה מופת אה..."

"אבל למה שההוא יקח סכום כל כך נמוך?" שאל ר' יענקב.

"זה מה שאני אומר לך, הכל בזכות הברכה. האמת נראה לי הוא קצת מתקרב לחסידות, הוא שאל אותי "וואס הרצך בדיר..."



(בפרק הבא, אני יספר בעז"ה, על הסגולה החדשה של הרבה שליט"א. חלב עיזים לחיזוק במצב מיוחד. וגם נביא עדות נאמנה מאחד שהסגולה עבדה אצלו במיוחד, הוא גר מול השטיבלאך, אתם יכולים לברר אצלו, איזה שפע.)
 

הנף מקלדת

משתמש סופר מקצוען
כתיבה ספרותית
-אתה זוכר את קדישמן?

-איזה קדישמן המשתכנזים?

-מה פתאום. מנשה.

-מה מנשה

-מנשה קדישמן הצייר.

-נו שמעתי עליו, מצייר עיזים וכבשים.

-בדיוק הוא. אז הוא מטופל אצלינו במרפאה. הגיע היום, עם כיס מרה מפוצץ באבנים.
הוא כל כך התלהב מהטיפול, הבטיח שיעשה לי תמונה. מה אתה אומר?

-מגניב לגמרי. תביאי את זה הביתה. מתאים לי בסלון מעל הקמין. במקום הזיוף של פיקאסו שיהיה לי איזה קדישמן אחת.

-איזה קטע. לא ידעתי שאתה רוצה תמונה של קדישמן.

-ברור. מה? ציור של עז. זה סמל סטטוס.

איזה עז בראש שלך?! הבטיח שיעשה איתי סלפי. עכשיו יש לי תמונה שלו.

פחחח... העיזים האלה של קדישמן מגוחכות. מה רע בפיקאסו מה?
 

c.s.h.

משתמש פעיל
מנוי פרימיום
בוגר/תלמיד פרוג
פרסום וקופי
עימוד ספרים
בס"ד

אחר הצהרים שמשי פינת הדיר בקצה השכונה.

"אמרתי לך" קראה עזיזה לבעלה,

"חם לי וצפוף לי ומחניק, אי לא יכולה יותר.

תעשה משהו עם עצמך לו רק יכולתי לצאת קצת לנופש נורמלי כמו בני אדם לא רק לשבת לאכול קש כל היום."

תשישיא קשישא הרים מבט תמה " מה עכשיו היא רוצה" רטן לעצמו "נו מה נעשה ככה זה שמתחיל הקיץ החום עולה לראש לאנשים וישר מתחילים לחשוב על החופש שתלך תהנה מה אני אגיד..."

"על מה את מסתכלת שם?" שואל תשישיא קשישא את אישתו,

"סתם פרסומות לחופשות אם אתה לא מגיע אני הולכת לבד אני צריכה את זה כמו אוויר לנשימה, אבל הנה מצאתי משהו מעניין להרגיש כבנאדם זה נשמע די מעניין, לא?!"

"אם את רוצה עד חצי הדיר בשבילך אני מקווה שתהני ותחזרי עם כוחות זה הכי חשוב לנו"

שעת ערב בבית הצמוד לבית הכנסת

עז נסחבת עם תיק טיולים ענק מאחורי בעל הבית סוקרת בהתעניינות את הנוף העירוני הזר לה.

"שלום הגענו" קורא בעל הבית בהיכנסו אל תוך הבית....

יום אחד לאחר מכן.

תשישיא קשישא יושב בפינתו הקבועה מעלעל בעיתון היומי וממולל דשא בקצות אצבעותיו כאשר צעדים נשמעים צעדים מוכרים יחסית אופיניים למישהי.

"נו איך היה למה חזרת כזה מוקדם?" תוהה הבעל ממקום מושבו.

"עזוב אם אני רוצה צפוף חם ומחניק עדיף לי את זה בבית שלי, לפעמים הדשא של השני ירוק יותר ולהרגיש כבנאדם עדיף לי להיות מי שאני ולא לנסות להיות מה שלא".



#אל-תשפטו-לחומרה
 

R.E.Y

משתמש מקצוען
כתיבה ספרותית
צילום מקצועי
"את יודעת עיזי, אפילו שאני בת שש, לפעמים יש לי מחשבות של מבוגרים".
"מממ..."
"בעצם, מחשבות שאפילו למבוגרים אין. כשאני שואלת את אמא שאלות מהסוג הזה היא נאנחת עמוקות".
"מ...?"
"כן! היא משתדלת באותו רגע לא להיאנח, אבל אני רואה איך היא מעיפה מבט הצידה, נושמת (עמוקות), ואז היא מחזירה אליי את הפנים שלה ואומרת, 'מה אמרת, חומי? השמים/הציפורים/כח המשיכה?' כל פעם לפי העניין".
שתיקה.
"את האמת, אין לי למי לספר את ההגיגים שלי, אז טוב שאת כאן. את רואה את זה? זה יצירה שהיום צבעתי בגן שולה. הגננת אמרה לצבוע את הפרה בצבע חום, אבל אני ראיתי פרות בשחור לבן, את מבינה? אחר כך היא כעסה כשלא ראו מה יש מתחת לגושים השחורים שנצבעו לי בטעות מידי חזק".
"מה - "
"כן, את מבינה? עד עכשיו עוד סומקות לי הלחיים מהגערה שלה. בושות לוהטות. איי!! אח... אה.. מה זה היה? בנצי?"
"היא אוכלת לי את המחברת!!!"
"בנצי, תבקש יפה, היא נבהלת!"
"היא אוכלת לי את המחברת! זוזי מכאן, חומי, היא ממשיכה לאכול לי גם את הדף שהרבה חילק אתמול! נו, אין פה מקום לעבור. זוזי!"
"אבל זזתי עד הקיר!"
"לכי, לכי, לשם, אחורה, רחוק, כלומר החוצה!"
"אבל אין מעבר".
"חומי, נו!!! היא כבר אוחזת בדף השלישי! נו!!!"
"לאן? איך?"
"תקפצי מעל השידה, מעל הארונות, מעל העיזה האוכלת הזאת. נו!"
"מה נו? אני נראית לך עיזה? איך אני אדלג על כל הדברים האלו?"
"צריך להעיף מפה את העיזה הזאת לדיר שלה. איזה נוראית! חומי, תתכופפי, אני קופץ מעלייך, אני קודם כל מציל את המחברת, אחר כך תרוצי לקרוא לנחום השכן, שיעזור להוציא אותה. נראה לי נצטרך לפנות את כל הבית אם היא תתנגד".
"אבל - "
"מה אבל?"
"אני באמצע לדבר איתה שיחות נפש".
"חה ההה. שיחות נפש!"
"היא מקשיבה יפה".
"בטח! היא גם עונה לך, הא?"
"כן! תשמע: עיזי, עיזי! רוצה להמשיך לדבר איתי?"
"מֶההה!"
"ראית? היא רוצה!"
"טוב, בעונג רב העיקר שכשהיא ענתה לך נפלה לה המחברת סוף סוף מהפה. תמשיכי לשאול אותה שאלות, שהיא תענה לך בלי הפסקה, ככה היא לא תאכל כלום. אני רץ לקרוא לנחום השכן. חכי חכי איך יהיה פה מקום לזוז בלי האכלנית הזאת!"
"מֶה... אַמ אַמ מממ... יאמי..."
 

שועל ספרות.

רודיום לשעבר. מהמשתמשים המובילים!
מנוי פרימיום
עיצוב גרפי
פרסום וקופי
צילום מקצועי
"כמה בכית היום בתפילתך, בעלי היקר."

"כן, הוריתי היום הוראה לתלמיד. קשה מאוד."

"אני מבינה לליבך, בעלי. האם מותר לי להתעניין, מי הוא, ומה ההוראה, או שמא לשון הרע יש בכך?"

"לא! ממש לא לשון הרע. זהו בערל, מסוף הרחוב כאן."

"שגר בתוך דירת שני חדרים קטנה, עם עשר ילדיו בצפיפות נוראה?"

"בדיוק! הוא בא אליי היום, וביכה לי על כך."

"ומה אמרת לו?"

"להכניס עז לביתו"

"להכניס מה?"

"עז! בשביל שהוא יחוש בדוחק גדול יותר, וכשתצא יחוש רווחה במה שיש לו!"

"גאון אתה, בעלי היקר. אך מדוע אם כן בכית?"

"משני סיבות. א' הוא סובל נורא כעת מהוראתי! ב' אם זה לא ילך בסוף, מה הוא יחשוב על רבנים והוראותיהם!"


שבוע לאחר מכן:

"בעלי היקר, מדוע בכית היום בכי כל כך חזק בתפילתך?"

"ואיך לא אבכה. הגיע אליי היום שוב בערל, וביכה שהעז דוחקת אותם אף יותר. והחלטתי שיותר סיכויים שהוא יחוש ברווחה, אם יהיו לו שני עיזים בביתו וכך הוראתי לו לעשות. אך שוב, ליבי עליו על מה שהוא עובר כעת, וחשש עומד עדיין בליבי, שמא לא יחוש הוא את הרווחה אחר כך. צריך הרבה סייעתא דשמיא בשביל זה."

ושבוע לאחר מכן:

"בעלי היקר, איך הארוחה? טעימה לך?"

"בהחלט, אשתי היקרה. רגע, יש דפיקות בדלת, אלך לפתוח."

"בסדר גמור"

"הווו ר' בערל, מה נשמע?"

"כבוד הרב, גאונות! לא יאומן כי יסופר. איזו רווחה, כאילו התרחב לי הבית בעשר חדרים זה נפלא! האם אוכל לספר סיפור זה לכל החבריא?"

"הייתי מעדיף שלא. אך מכיוון שיש בזה מוסר גדול, תוכל להפיץ. אבל לא עליי, אלא סתם סיפור על רב ועיזים"

"בסדר גמור כבוד הרב, יישר כח גדול!"

"בעלי היקר, זה עבד!"

"כן, אבל עכשיו כשאני חושב על זה, חבל שלא אמרתי לבערל להוסיף לסיפור את התפילות, שהיו כה נחוצות כאן. עכשיו זה נשמע רק פסיכולוגי, וזה לא רק, אלא גם. מי כמוך יודע כמה תפילות ודמעות שפכתי על זה."

"אל דאגה בעלי, כל אחד שיעמיק בסיפור יבין את זה, ובוודאי שיום אחד זה אף יתפרסם כך."
 

7שבע7

משתמש מקצוען
כתיבה ספרותית
איור וציור מקצועי
- את בטוחה שאת רוצה לעשות את זה?
- בטח, למה לא? לא יזיק לי שדרוג בחיים...
- המ-המ-המ... שדרוג. בה.
- מה בה? למה את מהמהמת ככה, כאילו את יודעת משהו שאני לא יודעת?
- אני? מה פתאום! לא אמרתי כלום!
- אז תאמרי!
- לא, לא... אני לא רוצה לפגוע בשדרוג שלך...
- אה! את מקנאה! אני יודעת שאת מקנאה! את מקנאה בי שאני עוברת לבית של ממש בעוד את נשארת לגור ב - בדיר!

[כעבור שבועיים]
- מההההההה! בהההההה! אהההההה!
- מה קרה?? את נראית מחריד!! מה? למה חזרת, בעצם? לא נהנית מהשדרוג שלך??
- בההההההה......
- די, די, אל תבכי. הנה, קחי חציר פריך וטוב, תירגעי קצת... אם חציר זה בכלל לרמה שלך עכשיו...
- בהההה... מֶה, מֶה, מֶה... הָמ, הָמ, הָמ... תו - תודה...
- מרגישה יותר טוב עכשיו? מוכנה לספר לי מה קרה? איך זה שחזרת ככה, אחרי שכל כך התלהבת לעבור דיר - כלומר, דירה?
- מההההה... אוי, זה היה נורא! בההההה... זה היה מגעיל! צפיפות נוראית, מיליון ילדים היו שם, בערך, מיליון רהיטים גם היו שם. תגידי, למה צריך מיטה, בכלל? הם לא שמעו על ערמת חציר טובה ונוחה? והאוכל - בלעכס! איך הם מצפים שאצליח לאכול את הירקות המבושלים האלה? ואת הדג האפוי יותר מדי הזה? ואת ה - עוגה הזאת, שהיא סתם תערובת מתוקה להחליא של קמח וסוכר... איכס! ו - הרעש!! כל היום צעקות, בכיות, צחקוקים, פטפוטים, נשיקות, שירים... מה רע ב"מהההה" רך ונעים לאוזן? וכל היום הם קפצו עליי, כאילו שאני איזו חית מחמד, והחליטו שהחלב והצמר שלי שייכים להם - חצופים! בההה! זה היה נורא...
- מֶה, מֶה מֶה... מה אני אגיד לך... באמת מסכנה...
- מסכנה מֶהההמָש...
- תשמעי, אני לא אגיד לך שלא קינאתי - קצת שינוי מהחיים המשעממים, מחיי השגרה במקום השגרתי הזה. אבל תאמיני לי - עכשיו אני מבינה שטעיתי. טוב דיר עיזים מלא ריח - מדירה שאתה בה כאורח!
 

Sara led

משתמש מקצוען
עיצוב גרפי
כתיבה ספרותית
"ביי". אני מעבירה אצבע במכשיר הנוכחות ויוצאת לרחוב.
מעניין אם זלמי זוכר את היומולדת שלי.
תכלס חפרתי לו עליו כל החודש האחרון.
רמזתי לו על תיק החלומות כשהארכתי את הדרך לקנייה זוגית במכולת השכונתית דרך התחנה המרכזית.
מתאים לו עדיין לא להבין, אז ליתר ביטחון ביקשתי מגיטי השכנה שתגיד לבעלה שירמוז לזלמי שאם לאישתו היה עכשיו יומולדת הוא היה קונה לה את התיק המטורף הזה.
ברעיון לא באמת יש לנו איפה להניח את התיק החדש שזלמי כנראה לא הבין שהוא צריך לקנות.
הבית פיצי, צפוף ממש.
בדיוק היום הוא תכנן ללכת לרב לשפוך קצת, אולי לקבל ברכה או עצה.
מעניין מה כבר יכול להיות הפיתרון לזוג שאין לו בקושי מאיפה לשלם את דירת הסלח לי המפורסמת.
שואפת אוויר לפני שאני נכנסת לבניין.
למלא את הריאות בריח מרגש של עוגת יום הולדת שבטח נשרפה, או בריח טוב של ארוחה מפנקת או עור מעובד של תיק יוקרתי.
"הגעתי". אני מכריזה לחלל הטחוב.
"היא בחדר".
זלמן מדבר מהר. מקרב את הכורסה מקצה החדר צמוד לדלת "אני מקווה שלא תתעלפי לי."
"תיק זה זכר, אומרים הוא.
ואגב יש פה ריח חריף של כבשים"
 

מסוגל

משתמש מקצוען
כתיבה ספרותית
- "אתה זה לייבלה מהעיזים?"

- "אתה לא רואה את השלט? ואגב, אנחנו מוכרים גם כבשים, פרות, תרנגולים, תיישים. אם תרצה יהיו גם גמלים. מה אתה צריך?"

- "האמת היא שבאתי להחזיר את העז הזאת".

- "אין החלפות והחזרות".

- "כן.. הנקודה היא.. אם אתה זוכר, אני דברתי אתך לפני שבועיים. אנחנו סכמנו מראש שאני לוקח אותה רק לתקופה קצרה ומחזיר".

- "לא לא לא, רבי יהודי. אני בחיים לא אמרתי דבר כזה. אין אצלנו שום החזרות, זה החוק הראשון שלנו. אתה בטוח שזה היה אני?"

- "אני לא כל כך זוכר. הוא היה נראה כמוך כזה, גבוה, רחב".

- "נו, בטח זה היה חצקל. כזה חוצפן. כל פעם הוא עושה לי בעיות אחרות. לא, מצטער. לא יודע מה הוא בדיוק אמר לך, אבל אני לא יכול עם כל השטויות האלה. אין אצלי החזרות".

- "תראה, אולי בכל זאת. אני ממש ממש מבקש, אין לי פרוטה. אני באמת לקחתי אותה רק לתקופה קצרה. זה הרב אמר לי לקחת".

- "הרב? מה פתאום הרב אמר לך לקחת עז?"

- "זה בגלל שהיה לי קצת.. הממ, אפשר לקרוא לזה שלום בית".

- "רגע רגע רגע, אני רוצה להבין אם אני שומע נכון. אתה בעצם אומר לי שאתה שלמת לי רק עשרים רובל על עז של שלום בית?"

- "אני חושב שרק.."

- "רבונו של עולם, איך עמך ישראל מרמים אותי ביום ובלילה. היהודי קונה עז של שלום בית, ומשלם לי עשרים רובל כאילו זו סתם עז של חלב ובשר. אתה חייב לי עוד עשרים רובל, רבי יהודי".

- "מה? אני לא.. מה פתאום. בבקשה. אין לי מאיפה לשלם לך, תרחם עליי".

- "מה אתה חושב, שאני גביר? גם אני צריך פרנסה".

- "לא, אני לא יכול. פשוט אין לי, אני מבטיח לך. מאיפה אני אביא עכשיו כל כל הרבה כסף, מאיפה? אין לי לחם לילדים המסכנים שלי, אני מתחנן אליך הרב לייבלה".

- "טוב נו, די, אני יכול לראות יהודי ככה בוכה? אשתי תמיד אומרת לי, לייבלה תהיה לי בריא, הלב הכי רך בכפר יש לך. בקיצער, תראה מה נעשה, אני אוותר לך על רוב הסכום ואתה תשלם לי רק עוד חמש רובל".

- "ואוו. תודה רבה, תודה רבה. אין לי מילים הרב לייבלה".

- "ופלוס, תמורת שני רובל בלבד, אני אתן לך לשבועיים שור של שלום בית. זה שור שור, הוא הולך לעשות לך כזה שלום בית. אתה עוד תתגעגע לעז שלי, אני מבטיח לך".
 

ifatrosh

משתמש מקצוען
כתיבה ספרותית
שבוע טוב, האתגר נסגר.
תודה רבה לכל הכותבים והכותבות.
נעמתם ועניינתם מאוד.
הסיפור הידוע קיבל גוונים חדשים, יישר כח!
 

ifatrosh

משתמש מקצוען
כתיבה ספרותית
כל כך אהבתי את אשת הרב שמעודדת, ואת זוג היונים במטבח ואליסף שפחד מהעז שיצאה לנופש למרות קינאת חברתה לדיר, ובראשה זבוב דעתן. זלמעל'ה שלא מוצא את שלוימל'ה ובתוך הכאוס חומי מצאה בעז בת שיחה נאמנה, ואשתו של זלמי שרוצה תיק (מותר לה) וקיבלה עז ממוכר הבהמות רך הלבב.

אבל בכללי האתגר צריך לבחור רק שלושה מקומות...

מקום שלישי-@כותב השורות - דיאלוג חינני מספר מנקודת המבט של היונים. ואגב, יש ליונים חוש ריח.

מקום שני- @7שבע7- דיאלוג וגם מסר בצידו "טוב דיר עיזים מלא ריח מדירה שאתה בה כאורח".

מקום ראשון- @רודיום- דיאלוג מושלם, רציני שמגלה את מאחורי הקלעים אצל הרב. בהצלחה באתגר הבא.
תודה לכולכם.
 

אולי מעניין אותך גם...

הפרק היומי

הפרק היומי! כל ערב פרק תהילים חדש. הצטרפו אלינו לקריאת תהילים משותפת!


תהילים פרק קיט ק'

קמה קָרָאתִי בְכָל לֵב עֲנֵנִי יְהוָה חֻקֶּיךָ אֶצֹּרָה:קמו קְרָאתִיךָ הוֹשִׁיעֵנִי וְאֶשְׁמְרָה עֵדֹתֶיךָ:קמז קִדַּמְתִּי בַנֶּשֶׁף וָאֲשַׁוֵּעָה (לדבריך) לִדְבָרְךָ יִחָלְתִּי:קמח קִדְּמוּ עֵינַי אַשְׁמֻרוֹת לָשִׂיחַ בְּאִמְרָתֶךָ:קמט קוֹלִי שִׁמְעָה כְחַסְדֶּךָ יְהוָה כְּמִשְׁפָּטֶךָ חַיֵּנִי:קנ קָרְבוּ רֹדְפֵי זִמָּה מִתּוֹרָתְךָ רָחָקוּ:קנא קָרוֹב אַתָּה יְהוָה וְכָל מִצְוֹתֶיךָ אֱמֶת:קנב קֶדֶם יָדַעְתִּי מֵעֵדֹתֶיךָ כִּי לְעוֹלָם יְסַדְתָּם:
נקרא  15  פעמים

לוח מודעות

למעלה