ג'ורג' קזאחי פותח קליניקה, פציינטים לבוא ולבכות- כולל פרקים חדשים!

Natan Galant

כתיבה שדגה לך לקוחות, ובכמויות!
מנוי פרימיום
עיצוב גרפי
כתיבה ספרותית
מוזיקה ונגינה
עריכה תורנית
עיצוב ואדריכלות פנים
סיפור רביעי מאת קליניקה טיפולית בשיטת מילצ'אייב בהגשת ג'ורג' הקזאחי! | אורך לשוני בוריס! | במימון משרד הקליטה והתרבות.


הבחור שנכנס היה שמן מאוד.
פה בישראל אנשים מפחדים להגיד אמת, אז אומרים:
הוא לא רזה.
יש יותר רזים ממנו.
הוא קצת מלא.
אני נולדתי בקזחסטן, ארץ מפוארת. ארץ טובה.
אני לא מכיר חוכמות. אני חשבתי מייד:
הבחור הזה שמן מאוד מאוד.
דיאטה דחוף, ולהפסיק לזלול.

מלבד המשקל, הבחור היה נראה נורמלי לגמרי, עד שהוא התחיל לדבר.
אני כל פעם מופתע מחדש, כמה אנשים יכולים להיות משוגעים לגמרי.
יש אנשים שאסור להם לדבר. כל החיים. פשוט שיהיו בשקט, ואז העולם לא יסבול מהם כל כך.
את מי מעניינות בכלל הבעיות שלהם?
לפעמים אני ממש מתחרט שלקחתי על כתפיי עבודה כל כך קשה.

הפציינט התיישב בהנאה על הכורסה מסכנה, ודרש:
לפני שאני מספר לך את הבעיות שלי, תספר לי מי אתה. מה הידע המקצועי שלך. מהן ההצלחות שלך.
נדהמתי!
כל פעם הישראלים מפתיעים אותי מחדש עם חוצפה שלהם וחוסר אמון בסיסי במטפל רגשי.
הצבעתי לו על התעודות התלויות מאחוריי, על קיר בוריס צבע רק לא מזמן.
הבחור לעס את השפתיים, ושאל:
לא שאני לא מאמין לך, ג'ורג. אבל כל התעודות ברוסית.
אני צריך לדעת אם יש לך כלים לסייע לי, אם יש לך איך לעזור לי.

אמרתי לו לאט לאט:
חוצפן, חיז'מאייס, דרעק. אני לא מוכר פלאפל או מכין אוכל, אז אני לא יכול ממש לעזור לך. אני יכול רק לתת לך טיפול רגשי בשיטת מילצ'אייב.

רוצה או לא רוצה?
תגיד לי עכשיו. כי אם לא-
אנחנו נפסיק פה.
תבין. אני לא פסיכולוג ישראלי או מטפל רגיל. אני חייב אמון מלא שלך.

דפקתי חזק על השולחן, דמיינתי שהשולחן הוא גרישה, וכך הייתה לי אמביציה לתת מכה כמו שצריך לשולחן.
צעקתי:
בשיטת מילצ'אייב חייבים אמון מלא בין מטופל ומטפל. אין אמון-אין הצלחה.
אין הצלחה-אין בשביל מה להתחיל.
אתה מבין??

השמן קצת נבהל מהצעקות, ואמר. סליחה, ג'ורג'. אני בטוח שאתה מטפל טוב.
סליחה ששאלתי, סליחה שפתחתי את הפה שלי.

זה הצחיק אותי מאוד.
אמרתי:
אל תבקש ממני סליחה, תבקש מעצמך סליחה.
תבקש סליחה מעצמך על זה שאתה פותח פה. כל הזמן רק פותח פה. אוכל ואוכל.
אולי תנסה קצת לסגור פה שלך? קצת לאכול פחות?

הבחור נבעת! נבהל! כמעט בלע את הלשון.
התחלה טובה. מילצ'אייב צריך להתגאות בי.

הוא נהיה אדום מאוד, ואמר:
אני מבקש לא לדבר על המשקל שלי. באתי לפה בעניין אחר.
בסדר, אין בעיה. ג'ורג' הוא מטפל טוב, זורם עם מטופלים.
לקחתי לגימה קטנה מהוודקה, וסימנתי לו באצבע: תגיד מה שאתה רוצה. קדימה, דבר.

השמן סיפר:
אין לי סיפוק בחיים. פשוט אין לי. אני כל כך מיואש.
מסביבי כולם לומדים, מתפללים, כותבים חבורות. רק אני לא מרגיש הנאה וסיפוק.
אני מנסה לקום מוקדם כמו שמוליק- לא מצליח.
אני מנסה להתפלל שמונה עשרה 13 דקות כמו שמערל- לא מצליח.
אני מנסה ללמוד שלוש שעות ברציפות כמו געציל-ולא מצליח.
הוא התחיל לבכות!
דמעות מפחידות שלו טפטפו על הרצפה, על השטיח הפרסי.
נכנסתי ללחץ.
לא יכולתי לאפשר לו לבכות.
הגשתי לו מהר מהר חבילת טישו, וניגבתי את השטיח.
אמרתי לו:
אסור לך לקלקל את השטיח. הוא ממש יקר. אם אתה חייב לבכות בגלל בעיות קטנות שלך בחיים-תכין מראש טישו, ורק אז תבכה.
אחרת אין טיפול, ואנחנו גומרים כאן.

הוא ניגב את הדמעות שלו, ואני חשבתי קצת. מה מילצ'אייב היה אומר לו? איך אני יכול לעזור לשמן המסכן? לא מספיק שהוא שמן, הוא גם שבור. טוב שהוא בא אליי, אני אעזור לו, ברור לי גם איך.
לקחתי עוד לגימה מהוודקה, השתעלתי קצת, והסברתי.
תראה, אתה מציב לעצמך יותר מידי יעדים, ואז אתה אוכל לעצמך את הלב בגלל שאתה לא עומד בשום יעד.
ושוב פעם אתה מציב לעצמך עוד יעדים, ושוב פעם אוכל את הלב.

הרבצתי שוב פעם לשולחן, חזק:
מי קבע?
מי אמר?
אולי אל תקבע לעצמך יעדים רבים כל כך?
אולי תפסיק לאכול את הלב בגלל דברים שבכל מקרה לא היית מצליח?
תקעתי בו אצבע. ממש חזק. ישר בתור לחי שמנה שלו.
רשפתי:
אתה צריך לזרוק לפח כל היעדים.
תבחר לך יעד חדש, אבל קטן. יעד שאתה כן יכול לעמוד בו.
למשל ללמוד שעה שלימה ברציפות, כל יום, במשך שבוע. זה הכל.
קבלה קטנה, מאתגרת, שאתה יכול ואמור להצליח בה.
ואז לקחתי לגימה ענקית מהוודקה, כפיצוי על המאמץ, והשתתקתי.

הוא ישב וחשב וישב וחשב, והזמן עבר מהר, וזה טוב.
הוא עצם עיניים, התרכז במה שאמרתי לו.
ראיתי שהעיניים שלו עצומות חזק, אז הורדתי את השעון מהקיר, ודחפתי את המחוגים רבע שעה קדימה. ככה אתפטר ממנו יותר מהר.

השמן פתח בסוף את העיניים, איגרף בצדקנות את כפות הידיים שלו, הניע את ראשו ימינה ושמאלה, כיווץ את השפתיים, ואמר לי בהתלהבות מפתיעה:
ג'ורג', ממש עזרת לי. שיניתי לי לגמרי את כל נקודת המבט שלי על עצמי.
תודה רבה לך!!!
יישר כוח!!
עלה והצלח!!
הוא חייך חיוך גדול, לקח את השקית שלו, והתכונן לצאת מהחדר.

רתחתי.
מה החיוך הגדול?
מה זאת החדוות מנצחים הזו?
ממש לא קיבלת טיפול למה שאתה באמת צריך.
בתור מטפל מקצוען, ידעתי שאני חייב לעזור למטופל, גם אם הוא לא יודע בעיה שלו ענקית.

התכוננתי נפשית להוריד לי מהלב את מה שישב לי שם.
נשענתי אחורה, גמרתי את הוודקה בלגימה אחת גדולה, ואמרתי:
תעשה לעצמך עוד טובה, תפסיק לזלול כל היום, אתה שמן, אתה מכוער, להיות שמן זה מום, זו מחלה, זה מגיפה. אתה חולה במחלת הפרה המשוגעת. אתה צריך לשים לפה שלך רסן, להפסיק לאכול כל היום. אני בטוח שאף אחד לא אמר לך אף פעם שום דבר, כי אצלכם כולם נחמדים כאלו.
אני לא נחמד, אני אומר לך את האמת בפרצוף.

חיוך זחוח שלו סוף סוף ירד לו מהפנים.
הוא רץ אליי, ונענע אותי חזק מאוד.
הוא סינן:
אין לך שום מושג, נכון?
בנאדם אטום לב שכמוך, בנאדם רע, שיכור קזאחי.
אין לך מושג כמה קשה זה להיות שמן, נכון?
אין לך מושג כמה כאבי לב יש לי כל יום.
הזלזול שלך אולי מוקצן מאוד, אבל כל כך הרבה אנשים מסביבי חושבים בדיוק כמוך.
הוא פתאום צעק, ואני שמחתי כי זה אומר הצלחתי להזיז לו משהו:
כולם חושבים כמוך.
כולם חושבים ששמן צריך פשוט לאכול פחות ואז הוא ירזה. כאילו שזה הכל, כאילו שזה כל מה שאני צריך לעשות.

הוא ממש בכה עכשיו, ורציתי רק שיצא לי כבר מהקליניקה. אין לי מושג אם אצליח לתקן את הנזק לשטיח.
חיכיתי עוד קצת, והוא נרגע ויצא החוצה.
רק כאשר הוא נרגע לגמרי ושטיח לא היה בעמדת סיכון, הסברתי בנועם:
קראתי בקזאחסטן מחקר אמין מאוד.
המחקר הוכיח דבר שכולם ממילא יודעים אותו, אבל טוב שיש מחקר שמוכיח את העניין בצורה אמפירית.
אנשים שמנים הם אנשים טיפשים.


השמן האדים כמו יין קזאחי טוב, והתחיל לרוץ ברחוב, ממש ברח ממני.
רדפתי אחריו, צעקתי:
אל תהיה כפוי טובה-
תפרסם עליי מכתב הוקרה בעיתון שלכם!!!
 

Natan Galant

כתיבה שדגה לך לקוחות, ובכמויות!
מנוי פרימיום
עיצוב גרפי
כתיבה ספרותית
מוזיקה ונגינה
עריכה תורנית
עיצוב ואדריכלות פנים
סיפור חמישי מאת קליניקה טיפולית בשיטת מילצ'אייב בהגשת ג'ורג' הקזאחי! | אורך לשוני בוריס! | במימון משרד הקליטה והתרבות.


יום חדש, יום יפה בא.
אני לקום מהר מהר, שעון מעורר שלי עושה בעיות. סוג זול, לא אמין. אני מתגעגע שעון היה לי בקזחסטן.
השעון הכי טוב, שעון ביולוגי:
התרנגולים של גרישה.
השמש עוד לא זורחת, והם כבר מקרקרים בקדחת: לקום, לקום.

קמתי מהר, הלכתי לקליניקה שלי.
המטופל הראשון חיכה לי בכניסה.
פתחתי את הדלת, הדלקתי את האורות.
הוא אמר בזלזול: אתה לא עושה טוב, לא נקי פה.

רשפתי לכיוונו מבט מצמית, אבל הוא לא הבין מסר. הוא המשיך לדבר:
המסדרון לא שטוף, במטבחון יש שאריות של ניירות. השיש מלוכלך. צריכים לפטר אותך ולהחליף מנקה.
לקחתי נשימה ארוכה, לא רציתי להסתבך עם משטרה ישראלית.
אמרתי לו בלי אלימות: אני ג'ורג'. המטפל הרגשי. אני לא המנקה.
הוא לא הגיב.

קראתי לו לחדר טיפולים, הוא ישב נוקשה בכורסה, ואמר בקול מדוד, מדוייק:
חיי אינם חיים.
אני בשידוכים, ולא הולך לי. בגלל האף.

האף?

כן, הוא עקום וארוך בצורה מחרידה. פעם מישהו השאיר לי פתק: האף שלך הוא מגדל פיזה הישראלי.
לא הצלחתי להתאפק, פרצתי בצחוק ענק ותוסס.
אף שלך באמת משהו מיוחד, אמרתי. עקום בדיוק בצורה מצחיקה. לא בצורה מעצבנת, בדיוק המינון הנכון.
אני חושב שטוב שבאת אליי לטיפול. ג'ורג' ילמד אותך להפוך את האף ליתרון.

יתרון?

כן. אתה צריך למצוא דברים חיוביים באף, ואני פה כדי לעזור. תתחיל לחשוב.
הוא שתק כמה דקות, ואני הספקתי בינתיים לעבור על כל הכותרות מהבוקר.
ראיתי שהוא חושב, וחושב.
רציתי להרביץ לו עם מחבת!
כמה אפשר לחשוב? בסך הכל אתה באת לקבל ייעוץ בשידוכים, לא טיפים איך לנצח בשח-מט.
הוא לא מצא שום יתרונות, ואני כעסתי.
אני עושה מה שאני יכול, והוא לא מסייע! הוא לא נוקף אצבע!
איך ג'ורג' יכול עוזר אם מטופל לא מושיט יד???

הושטתי יד. לחצתי בכעס האף שלו. הוא צעק: איהההה!
זה נתן לי רעיונות טובים.
נתתי לו עט ודף קזחי עבה ששמרתי אצלי, הכתבתי לו יתרונות אף עקום:

אחד: אף עקום מזמין לך אוייבים. חשוב מאוד. בלי האף העקום היית צריך לעבוד הרבה יותר קשה כדי להשיג אוייבים, ואף פעם לא היית יודע למה הם אוייבים שלך. עכשיו אתה יודע: בגלל האף. ידע הוא כוח!

שתיים: האף שלך בנוי היטב. אני מהנדס בקזחסטן, אני יודע מה אני אומר. בגלל שהאף עקום יש לו עצמות חזקות, קונסטרוקציה חזקה. אתה יכול לקנות משקפיים הכי זולות שיש בשוק והכי כבדות. אף שלך לא יישבר.

שלוש: בגלל האף תהיה לך אשה ממש טובה, ובעלת מידות טובות.

סוף סוף הוא הביע עניין:
למה? מה זה קשור?
ספקתי כפיים בצער:
אני מצטער, פגישה שלנו נגמרה. פעם הבאה להביא מזומן ולא צ'ק.
הוא קרטע לדלת, ואז הסתובב ואמר:
שמע, אחי. אני לא חוזר יותר לפגישה שניה. תעשה ג'סטה. תסביר לי בכל זאת.

אין בעיה.
אמרתי:
אני לא יודע מי תהיה אשתך. אבל אם היא מסכימה להתחתן איתך למרות אף מזעזע- היא אשה ממש טובה...
 

גדי ישראלי

משתמש מקצוען
ז-ה!!! אמור לעבור עריכה קלה ולצאת כספר. המקבץ סיפורים המשעשעים עד מוות האלו, משאיר אותך עם מסר קליל ולא נחוץ בו זמנית, כך שנותרת לקורא ההרגשה שהוא לא צחק לחינם, או בקיצור - טעם טוב.

אגב, רק לי מרגיש שג'ורג' השתפר בעברית? לא, כי בסיפורים הקודמים שלו, המבטא היה הרבה יותר כבד... ולכו תדעו, אולי עוד כמה סיפורים הוא יהפוך לאבי הצברי, והכי קטע יהיה שנגלה שאין ביניהם הרבה הבדל!!! אבל... אנחנו לא אוהבים ספויילרים, אז תתעלמו בבקשה מהשורות האחרונות שלי בהודעה זו, כן... להתעלם, תודה!
 

Natan Galant

כתיבה שדגה לך לקוחות, ובכמויות!
מנוי פרימיום
עיצוב גרפי
כתיבה ספרותית
מוזיקה ונגינה
עריכה תורנית
עיצוב ואדריכלות פנים
ז-ה!!! אמור לעבור עריכה קלה ולצאת כספר. המקבץ סיפורים המשעשעים עד מוות האלו, משאיר אותך עם מסר קליל ולא נחוץ בו זמנית, כך שנותרת לקורא ההרגשה שהוא לא צחק לחינם, או בקיצור - טעם טוב.

אגב, רק לי מרגיש שג'ורג' השתפר בעברית? לא, כי בסיפורים הקודמים שלו, המבטא היה הרבה יותר כבד... ולכו תדעו, אולי עוד כמה סיפורים הוא יהפוך לאבי הצברי, והכי קטע יהיה שנגלה שאין ביניהם הרבה הבדל!!! אבל... אנחנו לא אוהבים ספויילרים, אז תתעלמו בבקשה מהשורות האחרונות שלי בהודעה זו, כן... להתעלם, תודה!
הספר נכתב במקביל, בס"ד אעדכן בקרוב...

תודה רבה על מחמאותיך.
אתה יותר ממוזמן להשתמש בדמות של ג'ורג'. אולי מפגש פסגה בינו ובין בוקי מזו'רי?
 

חגי פאהן

משתמש סופר מקוצען
מנוי פרימיום
בוגר/תלמיד פרוג
עיצוב גרפי
עימוד ספרים
הספר נכתב במקביל, בס"ד אעדכן בקרוב...

תודה רבה על מחמאותיך.
אתה יותר ממוזמן להשתמש בדמות של ג'ורג'. אולי מפגש פסגה בינו ובין בוקי מזו'רי?
והטבלתו לחסיד מילצ'וב? והשאר היסטורייע.
 

יענקי R

ספר יהלום - עימוד נוצץ ברמה אחרת
מנוי פרימיום
בוגר/תלמיד פרוג
עיצוב גרפי
פרסום וקופי
עימוד ספרים
צילום מקצועי
עריכה תורנית
עריכה והפקת סרטים
אגב, רק לי מרגיש שג'ורג' השתפר בעברית? לא
את זה תשאל את בוריס המלומד (לומד בחריצות באולפנה ללימוד עברית לעולים הישנים...).
וככתוב:
אורך לשוני בוריס! |

---
(ולחובבי מחשקי המילים...:rolleyes: הנה לכם אחד מג'ורג':
התפקיד של בוריס (עורך את סיפוריו הארוכים של ג'ורג'):
'אורך ספרותי'...)
 

Natan Galant

כתיבה שדגה לך לקוחות, ובכמויות!
מנוי פרימיום
עיצוב גרפי
כתיבה ספרותית
מוזיקה ונגינה
עריכה תורנית
עיצוב ואדריכלות פנים
---
(ולחובבי מחשקי המילים...:rolleyes: הנה לכם אחד מג'ורג':
התפקיד של בוריס (עורך את סיפוריו הארוכים של ג'ורג'):
'אורך ספרותי'...)
יפה!
חשבתי שזו סתם שגיאת כתיב, נחמד שנתת לה פרשנות מלאת תוכן.
אכן, אהוב.

(עוד כמה טיפים כאלו, ותקבל שובר הנחה של 5% לטיפול רגשי אצל ג'ורג' קזאחי, ללא כפל מבצעים ו/או החזרים ו/או טענות ומענות על טיב המוצר...)
 

Natan Galant

כתיבה שדגה לך לקוחות, ובכמויות!
מנוי פרימיום
עיצוב גרפי
כתיבה ספרותית
מוזיקה ונגינה
עריכה תורנית
עיצוב ואדריכלות פנים
בס"ד
זה הטור האחרון שלי, עד אחרי פורים...
הטור הפעם קצת רגיש, התייעצתי עם מספר מומחים רבי שם טרם פרסומו, תודה לכולם.
==========================
סיפור שישי מאת קליניקה טיפולית בשיטת מילצ'אייב בהגשת ג'ורג' הקזאחי! | אורך לשוני בוריס! | במימון משרד הקליטה והתרבות.


הלקוח הבא נכנס שפוף ומסכן.
עסמאצ'ו, קוסגועטו!
רציתי להרביץ אותו עם מחבת קזחית:
למה כבר עכשיו אתה שפוף, טיפול עוד לא התחיל!

הוא התיישב על הכורסה, ועוד לפני שהתיישב, שאל אותי:
תגיד, ג'ורג', מה אתה יודע על ההבדלים בין חסידים לליטאים?
חסידים?
ליטאים?
כולם יהודים שחורים, הסברתי.
אלו לומדים כל היום, אלו רוקדים כל היום.
הפציינט חייך:
נראה שאתה יותר ממולח ממה שאתה נראה, אמר.
טוב, תשמע את הבעיה שלי, אולי תדע לעזור.

פתאום הוא פרץ בבכי קורע לב, ואני ממש נהניתי.
אני אוהב אנשים בוכים אצל ג'ורג', זה סימן טיפול מתקדם טוב. ככה אומר סעיף ראשון בשיטת מילצ'אייב.

הבאתי לו חבילת טישו קזחית, והוא סיפר:
אני שייך לזרם הליטאי, ממש מהגרעין הקשה, כמו שאומרים. אבא שלי ר"ם באחת הישיבות הקטנות הטובות בארץ, ומצד אימי אני נכד לגדולי רה"י בדורות קודמים.
יחד עם הלחם והחלב, גדלתי על הזלזול המובנה בחסידים.
תבין, ג'ורג', יהודי צריך ללמוד יומם וליל. והגית בו יומם ולילה. החסידים המציאו דת מחודשת, לא קשורה לכלום. דת של אוכל, הנהגות מוזרות, ובעיקר- תלות ברבי.
אנחנו, בני התורה האמיתיים, יודעים את האמת הפשוטה: צריך ללמוד תורה, בכל מצב, בכל שעה, בכל עת. וללמוד תורה חשוב יותר מכל דבר אחר, ובוודאי מאשר להעריץ רבי חסידי שלא ברור כמה הוא למד תורה בחייו.
אצלנו יש הקפדה גדו--

עצרתי את הנאום הדתי שלו, ושאלתי:
תגיד, איפה הפואנטה?
הוא חשב רגע, וקפץ ישר לפואנטה.
בפורים האחרון הייתי שותף בחסדי ה' בת"ת שלנו. כתבתי עלונים, סטיקרים, סלוגנים. כמובן כמובן שלא הייתי לבד, אבל ב"ה הייתי מראשי החבורה, וכתבתי דברים מצחיקים כדי לעודד את החבר'ה לתרום.

אחרי פורים קרא לי ראש הישיבה לשיחה, לא ממש ידעתי למה.
כמובן שלא התרגשתי, בישיבה כולם יודעים שאני נכנס מידי פעם להתייעצויות עם רה"י בקשר לת"ת.
הפעם זה היה שונה.
ראש הישיבה הרים את הראש מהגמ', ונפנף מולי בעלון הפורימי שהפקנו בישיבה.
הוא נענע בעלון בעווית מסויימת של דחיה:
אתם כתבתם את הסיפור "מעשה בליצן חסידי בעל בשר"?
בוודאי, הראש ישיבע, אישרתי. אני כתבתי אותו, הבחורים אהבו מאוד, ברוך השם.
רה"י שאל אותי שוב, בקול מאופק:
אתם כתבתם גם את השיר "מעשה בחמישה חסידים וחמישה סירי קוגל"?
כן, עניתי. סיפור נפלא.

רה"י המשיך ושאל:
אתם כתבתם את... הוא דפדף לאט בעלון, עד העמוד לפני האחרון, והקריא:
..."לו הייתי חלק מגדוד חסידים שוטים"?
שתקתי, הבנתי שכנראה הגדשתי את הסאה.
לא העזתי לנשום, שתקתי באימה וביראה.

הראש ישיבע גנח, ואני הזדעזעתי. פתאום הבנתי שאולי גרמתי לו צער, רחמנא לצלן.
לפתע הוא סגר את הגמ', והצביע על תמונה קטנה שתלויה אצלו בחדר, תמונה שאף פעם לא שמתי לב שהיא שם. הוא אמר:
זהו סבי מצד אימי, הרעב'ע ממילצ'וב זיע"א. המשפחה של אשתי מהבית חסידית, וגם שלי.
נכון, דרכנו שונה, ואני סבור שטוב שאנחנו זוכים ב"ה ללמוד תורה בחשק ובהתלהבות ולא מחפשים שום דבר מחוץ לזה.
אבל.
יש גבול!
ישנם סייגים!



פתאום הבנתי שראש הישיבה ממש מקפיד עליי, רחמנא לצלן:
איך אפשר לכתוב על אחינו החסידים סיפורים כל כך מרושעים??
מַמֶּש אכזָריוּת!
איך אפשר לכתוב: "הוא רץ בכבדות ברחוב השומם, פאותיו המסולסלות המשומנות בשמן הרינג מתנופפות לצידיו, בעוד לשונו מלקקת בהנאה את סיר הקוגל המתרוקן"??
איפה האהבת ישראל שלכם? לאיזו דיוטא נוראה של שנאת ישראל התדרדרתם??
דיברנו על העניין, אני והמשגיח שליט"א. החלטנו שאין ממש ברירה.
פניתי לראש ישיבת מילצ'וב, הוא מהמשפחה שלנו. הוא הסכים לקבל אותכם לשבוע של 'חיזוק'. תסעו לשם עכשיו, תלמדו שגם החסידים הם בני אדם, ואולי גם תגלו שיש שם בחורים שיודעים ללמוד עם כל ה'רייד'...



הבחור ירד לטון נמוך, וסיפר בצער:
עכשיו אני חוזר מהשבוע חיזוק שם. ואני ממש אבוד. הראש ישיבע אמר לי שהוא שמע שאתה נולדת בעיר מילצ'וב. לכן החלטתי לבוא אלייך, ממש בתור סוג של הימור. אני ממש מבולבל.
אני מרגיש קרוע, לא סגור על עצמי.
אני מרגיש שנאה עצמית גדולה.
אני לא יכול לסבול את עצמי. נעשיתי חסיד!...
התאהבתי בחום שם, בשמחת החיים.
מצד שני..
אני שונא חסידים, הם מגעילים, שמנים, עם געזונגלאך, עם גרטלאך, עם טישים.
ועכשיו אני בעצמי חסיד!
מה אני עושה, ג'ורג'???
הוא התחיל לבכות מולי, על השולחן.

יש גבול!
מוגזם לחלוטין!
בלתי אפשרי!!!
סיזמאצ'עס!!!

זינקתי אליו, נתתי לו סטירה ימין וסטירה בשמאל. טראח! נבועטינאייע, סטארעעצ'יס', גלאאק!
בעיה שלך, אמרתי.
אם לא היית שונא אם מי ששונה ממך מלכתחילה, לא היית צריך לשנוא את עצמך עכשיו.
נתתי לו שתי סטירות על הקודקוד בשביל האיזון, ועוד יריקה בפנים כדי לטשטש את השריטות. בעטתי אותו אל הדלת, ורק אז גיליתי לו את האמת:
הרעבע' ממילצ'וב הראשון היה שכן של אבא שלי בקזחסטן, ארץ נהדרת. הוא הציל את אבא שלי ואותנו מחרפת רעב.
מאז אני מחפש איך להשיב לו טובה.
תמיד חיפשתי איך להחזיר לו, עכשיו אני יכול-
ונתתי לבחור עוד בוקס ענק לכתפיים.


סיננתי: עכשיו לך תעלה על הציון שלו, תבקש סליחה!
אתה צריך להתחיל ללמוד ממנו איך צריכים לאהוב כל אחד, גם אם הוא שונה ממך, לבוש אחרת ממך, גם אם הוא מדבר באידיש ואוכל גאלע לתיאבון.


הרגיז אותי הבחור!
צ'יזמאייס,
גרייעט,
נמושעס',
בויטעס',
גרייץ'!!
חיז'מאייעס!!!!
 

בן מיכאל

משתמש מקצוען
עריכה תורנית
סיפור רביעי מאת קליניקה טיפולית בשיטת מילצ'אייב בהגשת ג'ורג' הקזאחי! | אורך לשוני בוריס! | במימון משרד הקליטה והתרבות.


הבחור שנכנס היה שמן מאוד.
פה בישראל אנשים מפחדים להגיד אמת, אז אומרים:
הוא לא רזה.
יש יותר רזים ממנו.
הוא קצת מלא.
אני נולדתי בקזחסטן, ארץ מפוארת. ארץ טובה.
אני לא מכיר חוכמות. אני חשבתי מייד:
הבחור הזה שמן מאוד מאוד.
דיאטה דחוף, ולהפסיק לזלול.

מלבד המשקל, הבחור היה נראה נורמלי לגמרי, עד שהוא התחיל לדבר.
אני כל פעם מופתע מחדש, כמה אנשים יכולים להיות משוגעים לגמרי.
יש אנשים שאסור להם לדבר. כל החיים. פשוט שיהיו בשקט, ואז העולם לא יסבול מהם כל כך.
את מי מעניינות בכלל הבעיות שלהם?
לפעמים אני ממש מתחרט שלקחתי על כתפיי עבודה כל כך קשה.

הפציינט התיישב בהנאה על הכורסה מסכנה, ודרש:
לפני שאני מספר לך את הבעיות שלי, תספר לי מי אתה. מה הידע המקצועי שלך. מהן ההצלחות שלך.
נדהמתי!
כל פעם הישראלים מפתיעים אותי מחדש עם חוצפה שלהם וחוסר אמון בסיסי במטפל רגשי.
הצבעתי לו על התעודות התלויות מאחוריי, על קיר בוריס צבע רק לא מזמן.
הבחור לעס את השפתיים, ושאל:
לא שאני לא מאמין לך, ג'ורג. אבל כל התעודות ברוסית.
אני צריך לדעת אם יש לך כלים לסייע לי, אם יש לך איך לעזור לי.

אמרתי לו לאט לאט:
חוצפן, חיז'מאייס, דרעק. אני לא מוכר פלאפל או מכין אוכל, אז אני לא יכול ממש לעזור לך. אני יכול רק לתת לך טיפול רגשי בשיטת מילצ'אייב.

רוצה או לא רוצה?
תגיד לי עכשיו. כי אם לא-
אנחנו נפסיק פה.
תבין. אני לא פסיכולוג ישראלי או מטפל רגיל. אני חייב אמון מלא שלך.

דפקתי חזק על השולחן, דמיינתי שהשולחן הוא גרישה, וכך הייתה לי אמביציה לתת מכה כמו שצריך לשולחן.
צעקתי:
בשיטת מילצ'אייב חייבים אמון מלא בין מטופל ומטפל. אין אמון-אין הצלחה.
אין הצלחה-אין בשביל מה להתחיל.
אתה מבין??

השמן קצת נבהל מהצעקות, ואמר. סליחה, ג'ורג'. אני בטוח שאתה מטפל טוב.
סליחה ששאלתי, סליחה שפתחתי את הפה שלי.

זה הצחיק אותי מאוד.
אמרתי:
אל תבקש ממני סליחה, תבקש מעצמך סליחה.
תבקש סליחה מעצמך על זה שאתה פותח פה. כל הזמן רק פותח פה. אוכל ואוכל.
אולי תנסה קצת לסגור פה שלך? קצת לאכול פחות?

הבחור נבעת! נבהל! כמעט בלע את הלשון.
התחלה טובה. מילצ'אייב צריך להתגאות בי.

הוא נהיה אדום מאוד, ואמר:
אני מבקש לא לדבר על המשקל שלי. באתי לפה בעניין אחר.
בסדר, אין בעיה. ג'ורג' הוא מטפל טוב, זורם עם מטופלים.
לקחתי לגימה קטנה מהוודקה, וסימנתי לו באצבע: תגיד מה שאתה רוצה. קדימה, דבר.

השמן סיפר:
אין לי סיפוק בחיים. פשוט אין לי. אני כל כך מיואש.
מסביבי כולם לומדים, מתפללים, כותבים חבורות. רק אני לא מרגיש הנאה וסיפוק.
אני מנסה לקום מוקדם כמו שמוליק- לא מצליח.
אני מנסה להתפלל שמונה עשרה 13 דקות כמו שמערל- לא מצליח.
אני מנסה ללמוד שלוש שעות ברציפות כמו געציל-ולא מצליח.
הוא התחיל לבכות!
דמעות מפחידות שלו טפטפו על הרצפה, על השטיח הפרסי.
נכנסתי ללחץ.
לא יכולתי לאפשר לו לבכות.
הגשתי לו מהר מהר חבילת טישו, וניגבתי את השטיח.
אמרתי לו:
אסור לך לקלקל את השטיח. הוא ממש יקר. אם אתה חייב לבכות בגלל בעיות קטנות שלך בחיים-תכין מראש טישו, ורק אז תבכה.
אחרת אין טיפול, ואנחנו גומרים כאן.

הוא ניגב את הדמעות שלו, ואני חשבתי קצת. מה מילצ'אייב היה אומר לו? איך אני יכול לעזור לשמן המסכן? לא מספיק שהוא שמן, הוא גם שבור. טוב שהוא בא אליי, אני אעזור לו, ברור לי גם איך.
לקחתי עוד לגימה מהוודקה, השתעלתי קצת, והסברתי.
תראה, אתה מציב לעצמך יותר מידי יעדים, ואז אתה אוכל לעצמך את הלב בגלל שאתה לא עומד בשום יעד.
ושוב פעם אתה מציב לעצמך עוד יעדים, ושוב פעם אוכל את הלב.

הרבצתי שוב פעם לשולחן, חזק:
מי קבע?
מי אמר?
אולי אל תקבע לעצמך יעדים רבים כל כך?
אולי תפסיק לאכול את הלב בגלל דברים שבכל מקרה לא היית מצליח?
תקעתי בו אצבע. ממש חזק. ישר בתור לחי שמנה שלו.
רשפתי:
אתה צריך לזרוק לפח כל היעדים.
תבחר לך יעד חדש, אבל קטן. יעד שאתה כן יכול לעמוד בו.
למשל ללמוד שעה שלימה ברציפות, כל יום, במשך שבוע. זה הכל.
קבלה קטנה, מאתגרת, שאתה יכול ואמור להצליח בה.
ואז לקחתי לגימה ענקית מהוודקה, כפיצוי על המאמץ, והשתתקתי.

הוא ישב וחשב וישב וחשב, והזמן עבר מהר, וזה טוב.
הוא עצם עיניים, התרכז במה שאמרתי לו.
ראיתי שהעיניים שלו עצומות חזק, אז הורדתי את השעון מהקיר, ודחפתי את המחוגים רבע שעה קדימה. ככה אתפטר ממנו יותר מהר.

השמן פתח בסוף את העיניים, איגרף בצדקנות את כפות הידיים שלו, הניע את ראשו ימינה ושמאלה, כיווץ את השפתיים, ואמר לי בהתלהבות מפתיעה:
ג'ורג', ממש עזרת לי. שיניתי לי לגמרי את כל נקודת המבט שלי על עצמי.
תודה רבה לך!!!
יישר כוח!!
עלה והצלח!!
הוא חייך חיוך גדול, לקח את השקית שלו, והתכונן לצאת מהחדר.

רתחתי.
מה החיוך הגדול?
מה זאת החדוות מנצחים הזו?
ממש לא קיבלת טיפול למה שאתה באמת צריך.
בתור מטפל מקצוען, ידעתי שאני חייב לעזור למטופל, גם אם הוא לא יודע בעיה שלו ענקית.

התכוננתי נפשית להוריד לי מהלב את מה שישב לי שם.
נשענתי אחורה, גמרתי את הוודקה בלגימה אחת גדולה, ואמרתי:
תעשה לעצמך עוד טובה, תפסיק לזלול כל היום, אתה שמן, אתה מכוער, להיות שמן זה מום, זו מחלה, זה מגיפה. אתה חולה במחלת הפרה המשוגעת. אתה צריך לשים לפה שלך רסן, להפסיק לאכול כל היום. אני בטוח שאף אחד לא אמר לך אף פעם שום דבר, כי אצלכם כולם נחמדים כאלו.
אני לא נחמד, אני אומר לך את האמת בפרצוף.

חיוך זחוח שלו סוף סוף ירד לו מהפנים.
הוא רץ אליי, ונענע אותי חזק מאוד.
הוא סינן:
אין לך שום מושג, נכון?
בנאדם אטום לב שכמוך, בנאדם רע, שיכור קזאחי.
אין לך מושג כמה קשה זה להיות שמן, נכון?
אין לך מושג כמה כאבי לב יש לי כל יום.
הזלזול שלך אולי מוקצן מאוד, אבל כל כך הרבה אנשים מסביבי חושבים בדיוק כמוך.
הוא פתאום צעק, ואני שמחתי כי זה אומר הצלחתי להזיז לו משהו:
כולם חושבים כמוך.
כולם חושבים ששמן צריך פשוט לאכול פחות ואז הוא ירזה. כאילו שזה הכל, כאילו שזה כל מה שאני צריך לעשות.

הוא ממש בכה עכשיו, ורציתי רק שיצא לי כבר מהקליניקה. אין לי מושג אם אצליח לתקן את הנזק לשטיח.
חיכיתי עוד קצת, והוא נרגע ויצא החוצה.
רק כאשר הוא נרגע לגמרי ושטיח לא היה בעמדת סיכון, הסברתי בנועם:
קראתי בקזאחסטן מחקר אמין מאוד.
המחקר הוכיח דבר שכולם ממילא יודעים אותו, אבל טוב שיש מחקר שמוכיח את העניין בצורה אמפירית.
אנשים שמנים הם אנשים טיפשים.


השמן האדים כמו יין קזאחי טוב, והתחיל לרוץ ברחוב, ממש ברח ממני.
רדפתי אחריו, צעקתי:
אל תהיה כפוי טובה-
תפרסם עליי מכתב הוקרה בעיתון שלכם!!!
אדיר!!!!!!!
נ. ב. בזמן שחלף ג'ורג' הצליח לשפר מאד את העברית שלו.
 

בן מיכאל

משתמש מקצוען
עריכה תורנית
ר לו לבכות.
הגשתי לו מהר מהר חבילת טישו, וניגבתי את השטיח.
אמרתי לו:
אסור לך לקלקל את השטיח. הוא ממש יקר. אם אתה חייב לבכות בגלל בעיות קטנות שלך בחיים-תכין מראש טישו, ורק אז תבכה.
אחרת אין טיפול, ואנחנו גומרים כאן.
בס"ד
זה הטור האחרון שלי, עד אחרי פורים...
הטור הפעם קצת רגיש, התייעצתי עם מספר מומחים רבי שם טרם פרסומו, תודה לכולם.
==========================
סיפור שישי מאת קליניקה טיפולית בשיטת מילצ'אייב בהגשת ג'ורג' הקזאחי! | אורך לשוני בוריס! | במימון משרד הקליטה והתרבות.


הלקוח הבא נכנס שפוף ומסכן.
עסמאצ'ו, קוסגועטו!
רציתי להרביץ אותו עם מחבת קזחית:
למה כבר עכשיו אתה שפוף, טיפול עוד לא התחיל!

הוא התיישב על הכורסה, ועוד לפני שהתיישב, שאל אותי:
תגיד, ג'ורג', מה אתה יודע על ההבדלים בין חסידים לליטאים?
חסידים?
ליטאים?
כולם יהודים שחורים, הסברתי.
אלו לומדים כל היום, אלו רוקדים כל היום.
הפציינט חייך:
נראה שאתה יותר ממולח ממה שאתה נראה, אמר.
טוב, תשמע את הבעיה שלי, אולי תדע לעזור.

פתאום הוא פרץ בבכי קורע לב, ואני ממש נהניתי.
אני אוהב אנשים בוכים אצל ג'ורג', זה סימן טיפול מתקדם טוב. ככה אומר סעיף ראשון בשיטת מילצ'אייב.

הבאתי לו חבילת טישו קזחית, והוא סיפר:
אני שייך לזרם הליטאי, ממש מהגרעין הקשה, כמו שאומרים. אבא שלי ר"ם באחת הישיבות הקטנות הטובות בארץ, ומצד אימי אני נכד לגדולי רה"י בדורות קודמים.
יחד עם הלחם והחלב, גדלתי על הזלזול המובנה בחסידים.
תבין, ג'ורג', יהודי צריך ללמוד יומם וליל. והגית בו יומם ולילה. החסידים המציאו דת מחודשת, לא קשורה לכלום. דת של אוכל, הנהגות מוזרות, ובעיקר- תלות ברבי.
אנחנו, בני התורה האמיתיים, יודעים את האמת הפשוטה: צריך ללמוד תורה, בכל מצב, בכל שעה, בכל עת. וללמוד תורה חשוב יותר מכל דבר אחר, ובוודאי מאשר להעריץ רבי חסידי שלא ברור כמה הוא למד תורה בחייו.
אצלנו יש הקפדה גדו--

עצרתי את הנאום הדתי שלו, ושאלתי:
תגיד, איפה הפואנטה?
הוא חשב רגע, וקפץ ישר לפואנטה.
בפורים האחרון הייתי שותף בחסדי ה' בת"ת שלנו. כתבתי עלונים, סטיקרים, סלוגנים. כמובן כמובן שלא הייתי לבד, אבל ב"ה הייתי מראשי החבורה, וכתבתי דברים מצחיקים כדי לעודד את החבר'ה לתרום.

אחרי פורים קרא לי ראש הישיבה לשיחה, לא ממש ידעתי למה.
כמובן שלא התרגשתי, בישיבה כולם יודעים שאני נכנס מידי פעם להתייעצויות עם רה"י בקשר לת"ת.
הפעם זה היה שונה.
ראש הישיבה הרים את הראש מהגמ', ונפנף מולי בעלון הפורימי שהפקנו בישיבה.
הוא נענע בעלון בעווית מסויימת של דחיה:
אתם כתבתם את הסיפור "מעשה בליצן חסידי בעל בשר"?
בוודאי, הראש ישיבע, אישרתי. אני כתבתי אותו, הבחורים אהבו מאוד, ברוך השם.
רה"י שאל אותי שוב, בקול מאופק:
אתם כתבתם גם את השיר "מעשה בחמישה חסידים וחמישה סירי קוגל"?
כן, עניתי. סיפור נפלא.

רה"י המשיך ושאל:
אתם כתבתם את... הוא דפדף לאט בעלון, עד העמוד לפני האחרון, והקריא:
..."לו הייתי חלק מגדוד חסידים שוטים"?
שתקתי, הבנתי שכנראה הגדשתי את הסאה.
לא העזתי לנשום, שתקתי באימה וביראה.

הראש ישיבע גנח, ואני הזדעזעתי. פתאום הבנתי שאולי גרמתי לו צער, רחמנא לצלן.
לפתע הוא סגר את הגמ', והצביע על תמונה קטנה שתלויה אצלו בחדר, תמונה שאף פעם לא שמתי לב שהיא שם. הוא אמר:
זהו סבי מצד אימי, הרעב'ע ממילצ'וב זיע"א. המשפחה של אשתי מהבית חסידית, וגם שלי.
נכון, דרכנו שונה, ואני סבור שטוב שאנחנו זוכים ב"ה ללמוד תורה בחשק ובהתלהבות ולא מחפשים שום דבר מחוץ לזה.
אבל.
יש גבול!
ישנם סייגים!



פתאום הבנתי שראש הישיבה ממש מקפיד עליי, רחמנא לצלן:
איך אפשר לכתוב על אחינו החסידים סיפורים כל כך מרושעים??
מַמֶּש אכזָריוּת!
איך אפשר לכתוב: "הוא רץ בכבדות ברחוב השומם, פאותיו המסולסלות המשומנות בשמן הרינג מתנופפות לצידיו, בעוד לשונו מלקקת בהנאה את סיר הקוגל המתרוקן"??
איפה האהבת ישראל שלכם? לאיזו דיוטא נוראה של שנאת ישראל התדרדרתם??
דיברנו על העניין, אני והמשגיח שליט"א. החלטנו שאין ממש ברירה.
פניתי לראש ישיבת מילצ'וב, הוא מהמשפחה שלנו. הוא הסכים לקבל אותכם לשבוע של 'חיזוק'. תסעו לשם עכשיו, תלמדו שגם החסידים הם בני אדם, ואולי גם תגלו שיש שם בחורים שיודעים ללמוד עם כל ה'רייד'...



הבחור ירד לטון נמוך, וסיפר בצער:
עכשיו אני חוזר מהשבוע חיזוק שם. ואני ממש אבוד. הראש ישיבע אמר לי שהוא שמע שאתה נולדת בעיר מילצ'וב. לכן החלטתי לבוא אלייך, ממש בתור סוג של הימור. אני ממש מבולבל.
אני מרגיש קרוע, לא סגור על עצמי.
אני מרגיש שנאה עצמית גדולה.
אני לא יכול לסבול את עצמי. נעשיתי חסיד!...
התאהבתי בחום שם, בשמחת החיים.
מצד שני..
אני שונא חסידים, הם מגעילים, שמנים, עם געזונגלאך, עם גרטלאך, עם טישים.
ועכשיו אני בעצמי חסיד!
מה אני עושה, ג'ורג'???
הוא התחיל לבכות מולי, על השולחן.

יש גבול!
מוגזם לחלוטין!
בלתי אפשרי!!!
סיזמאצ'עס!!!

זינקתי אליו, נתתי לו סטירה ימין וסטירה בשמאל. טראח! נבועטינאייע, סטארעעצ'יס', גלאאק!
בעיה שלך, אמרתי.
אם לא היית שונא אם מי ששונה ממך מלכתחילה, לא היית צריך לשנוא את עצמך עכשיו.
נתתי לו שתי סטירות על הקודקוד בשביל האיזון, ועוד יריקה בפנים כדי לטשטש את השריטות. בעטתי אותו אל הדלת, ורק אז גיליתי לו את האמת:
הרעבע' ממילצ'וב הראשון היה שכן של אבא שלי בקזחסטן, ארץ נהדרת. הוא הציל את אבא שלי ואותנו מחרפת רעב.
מאז אני מחפש איך להשיב לו טובה.
תמיד חיפשתי איך להחזיר לו, עכשיו אני יכול-
ונתתי לבחור עוד בוקס ענק לכתפיים.


סיננתי: עכשיו לך תעלה על הציון שלו, תבקש סליחה!
אתה צריך להתחיל ללמוד ממנו איך צריכים לאהוב כל אחד, גם אם הוא שונה ממך, לבוש אחרת ממך, גם אם הוא מדבר באידיש ואוכל גאלע לתיאבון.


הרגיז אותי הבחור!
צ'יזמאייס,
גרייעט,
נמושעס',
בויטעס',
גרייץ'!!
חיז'מאייעס!!!!
@נתן גלנט עד היום שנאתי אותך כי אתה כל כך שונה ממני, כעת בזכות ג'ורג' התחלתי לאהוב אותך. חילך לאורייתא (ולקוגל)!
 

גדי ישראלי

משתמש מקצוען
נתן, אתה נסיך המילה הכתובה, שייח הטקסט, ראג'ה הפוסט... פשוט תענוג.
2 דברים: לא יודע למה, אבל הענין שישנו מסרון [מסר קטן לא SMS] אמיתי ופשוט מאחורי הטקסט פשוט עושה לי את זה לרמה אחרת.
אני נהנה כל פעם מחדש מהמילה "חיז'מאייעס", יש מצב לתרגום?
 

יענקי R

ספר יהלום - עימוד נוצץ ברמה אחרת
מנוי פרימיום
בוגר/תלמיד פרוג
עיצוב גרפי
פרסום וקופי
עימוד ספרים
צילום מקצועי
עריכה תורנית
עריכה והפקת סרטים
לא תאמינו!
הולדפה הקלטה פורימית מחדרו של ג'ורג (אחרי שמטופל פיתה אותו עם כמה כוסות אלכוהול)
קבלו!


@נתן גלנט - תקן אותי אם טעיתי בזיהוי. תודה. ;)
 

קבצים מצורפים

  • ג'ורג'.mp3
    1.6 MB · צפיות: 199

Natan Galant

כתיבה שדגה לך לקוחות, ובכמויות!
מנוי פרימיום
עיצוב גרפי
כתיבה ספרותית
מוזיקה ונגינה
עריכה תורנית
עיצוב ואדריכלות פנים
נתן, אתה נסיך המילה הכתובה, שייח הטקסט, ראג'ה הפוסט... פשוט תענוג.
2 דברים: לא יודע למה, אבל הענין שישנו מסרון [מסר קטן לא SMS] אמיתי ופשוט מאחורי הטקסט פשוט עושה לי את זה לרמה אחרת.
אני נהנה כל פעם מחדש מהמילה "חיז'מאייעס", יש מצב לתרגום?
בוודאי.
התרגום הוא:
אין לי כוח לכלום
תביאו לי משקה
מהר
אני הולך למות
הצילו
אני שונא את כולם

כן, כל הטוב הזה כלול המילה קוסמית אחת:
חיז'מאייעס
 

Natan Galant

כתיבה שדגה לך לקוחות, ובכמויות!
מנוי פרימיום
עיצוב גרפי
כתיבה ספרותית
מוזיקה ונגינה
עריכה תורנית
עיצוב ואדריכלות פנים

Natan Galant

כתיבה שדגה לך לקוחות, ובכמויות!
מנוי פרימיום
עיצוב גרפי
כתיבה ספרותית
מוזיקה ונגינה
עריכה תורנית
עיצוב ואדריכלות פנים
בס"ד
סיפור שביעי מאת קליניקה טיפולית בשיטת מילצ'אייב בהגשת ג'ורג' הקזאחי! | אורך לשוני בוריס! | במימון משרד הקליטה והתרבות.


שמעתי המולה גדולה בחוץ, חשבתי יש הפגנה, לא טרחתי לקום מכיסא שלי. לפי הרעש הבנתי שיש צעירים רבים בחוץ. כמה עשרות, לפחות.

הדלת נפתחה, וגרוני יבש בבת אחת!
זה האיש??
כל כך מרשים?
וואו.
אני באמת נבהלתי.
נעמדתי ביראת כבוד!
ראש הישיבה נכנס, קורן כולו.

אף אחד לא לימד אותי קודם, ידעתי לבד:
אעמוד עד שהוא ישב.
וכך עשיתי.
מילצ'אייב יכול להיות גאה בי. אני ככה מזהה מצבים.
סגרתי את הדלת, והתיישבתי ברעד מסויים על כורסת המטופלים, בזמן שסימנתי בהכנעה לראש הישיבה שיישב על כסא שלי. כיסא מפואר, נוח, קפיצים. ייבוא מיוחד מקזחסטן ארץ אהובה שלי.


חשבתי מהר מהר, בזמן ראש ישיבה מתיישב:
מתי ראש ישיבה קבע פגישה, חשבתי אני אלמֵּד אותו דבר או שניים.
טעיתי!!!
אדם מקרין כזה, אין לי מה להגיד.
ישבתי, שתקתי כמו דג.
לא יודע איך אנשים מקבלים כזו נוכחות, יכולתי לראות סביבו בועה זוהרת של אישיות קורנת.


בוריס אמר אתמול, מתי נתן לי יומן טיפולים להיום:
ראש ישיבה הולך להגיע אליך, אל תתרגש. תשאל אותו כמה בחורים מתגייסים מהישיבה שלו, וככה תביך אותו ותביא אותו למצב טיפולי.
בוריס חצוף מחוצף, חיצ'מוסאז'קו!!!

כמה שהוא טעה, הבוריס זבעק גרעפק חיצ'מוסאז'קו!!
ברגע שראיתי ראש ישיבה, ידעתי:
זה אדם גדול. פוּוּו, ענק.
אדם נדיר, אדם מיוחד.
יהודי כזה אני לא ראיתי בחיים שלי, בחיי.
זה אדם אני צריך לנשק ידיים שלו!

זה לא אדם אני יכול צועק עליו או נותנת לו עצות.
ממש לא.
התביישתי מדעת קדומות שלי.
זה אדם גדול!
מיוחד!
תמיר!
אישיות רוחנית נשגבה, אדם ערכי.
אדם מלא תוכן מיוחד!
כן, הוא גדול אפילו יותר ממילצ'אייב.


איבדתי את זה לגמרי, אני, ג'ורג' קזאחי מטפל רגשי גאה - התמוטטתי רגשית!
ישבתי על כורסת מטפל, ונפלטו לי מילים מוזרות מאוד מהפה, אמרתי:
רבינו ראש הישיבה, תודה רבה לכם שבאתם אליי.
אני מתרגש!
אין לי מה לכבד, ואיך להציע, ואני בכלל לא 'משלכם', ואני ממש מרג---
ראש הישיבה חייך לפתע, ואני סתמתי מהר פה טיפש שלי.
הוא אמר:
רֶעב ג'ורג', לא סתם באתי. ביקשתי מר' ליזר - הדלת נפתחה, ראש אדמוני של בחור צעיר הציץ פנימה, והראש אמר: אני לייזר, נעים מאוד, ונעלם בחזרה מאחורי הדלת - שיקח אותי אליכם. יש לי סיבה.

פעם ראשונה גמגמתי בזמן טיפול!
בחיי, הייתי מובס.
שאלתי ראש ישיבה:
למה באתם אליי?
אני מטפל רגשי, אבל אתם לא הטיפוס של המטופל. אני לא מאבחן אצלכם בעיות באישיות---
הדלת נפתחה במהירות הבזק. וווש!
לייזר רץ פנימה, סטר לי בבת אחת ימין ושמאל, טראחחח, טראחחח, איייי!!!
הוא התכופף לתוך אוזן שלי, לחש: חצוף מחוצף! תדבר בכבוד למרן!, ורץ החוצה. חזר לעמדת האזנה שלו מאחורי דלת דקה קליניקה, מן הסתם.

ראש הישיבה קרא בקול ללייזר המגעיל שלו, ואמר:
ר' לייזר, אני מבקש ממך ומכל הבחורים לא להפריע, וגם - הוא הרים כף יד החלטית וחד משמעית - לא להקשיב לשיחה, היא פרטית.
הוא גער:
ואל תרים ידיים, על אף אחד.
האדמוני המכה הסמיק ופנים שלו נהיו בצבע של שיער חלודה שלו, והוא יצא מקליניקה.
ברוך השם!

אני תמיד שנאתי ג'ינג'ים, ולא לחינם.
ג'ינג'ים הם עם מסוכן, עם של מכשפים. עם של צרות, של בעיות.
סבא שלי המנוח היה אומר פעם בחודש, בדיוק מתי היה צלול ולא שיכור:
יש רק שני דברים שבאמת מסוכנים בעולם: ג'ינג'ים, וזקנים.
סבא טוב שלי הסביר:
אנשים ג'ינג'ים הם אנשים מקוללים, לכן צבע שיער שלהם אדום, כמו עור צבעוני של נחש ארסי.
ואנשים זקנים גם צריך להיזהר, ליתר ביטחון.
בגלל אולי הם היו ג'ינג'ים פעם, מתי היו צעירים.


פתאום נזכרתי אני באמצע טיפול, ואני הצטללתי וחזרתי לעולם האמיתי סביבי.
ראש הישיבה נעץ בי עיניים, ואני הרגשתי אני מתנמס. הצטערתי בוריס לא בא היום ולא רואה עיניים קדושות כאלו. הורדתי עיניים שלי מבויישות לשולחן, ואורח מכובד שלי אמר:
כמה בחורים שלי היו אצלכם, ושמעתי דברים מוזרים.
א מודנע זאך. ממש.
מצד אחד, דברי אמעס.
א גוועלדיג'ע דברי אמעס, דברי חוכמה, א ממש סייעתא דשמיא.
פתאום הוא נאנח ואני חשבתי אני מת במקום.
הוא אמר בצער:
מצד שני, הידיים ידי עשיו.
הוא ספק כפיים בצער, וגנח.
עצם עיניים בדביקות, אמר לי לאט-
אמר ר' חנינא:
הסוטר לועו של ישראל כאילו סוטר לועו של שכינה.
רחמנא ליצלן!
רעב ג'ורג', איך לא תבוש להרים יד על בחורי ישראל?...

שקט כבד השתרר ומילא את החלל הדחוס, הרגשתי את השקט נכנס בכל מקום: בכיסים שלי, במדפים בארון, בכספת מאחורי שטחי על הקיר, בכל מקום.
התקשיתי לנשום, נשנקתי. עמד לי גוש בגרון.


התחלתי לבכות.
ממש שמחתי שאני לבד היום, ובוריס גנב שקרן חיז'מאייס לא הגיע היום.
ישבתי ומיררתי בבכי.
אמרתי לראש הישיבה:
אני מבקש סליחה,
אני מתחרט,
טעיתי,
לא חשבתי-
לא ידעתי.
אני מבטיח-
מעומק לב שלי,
לא מרביץ יותר, לאף אחד.
כמובן, חוץ מילדים שלי מופרעים.


ראש הישיבה קם בהדרת כבוד, נפרד ממני.
הבחורים מחכים לי, עליי ללכת.
פתאום הוא חייך:
יש לכם תובנות טובות, ויש לכם מתנת שמיים.
תעשו חיל, עלו והצליחו, רק בלי מכות.

הוא טפח ברכוּת על שכמי, ואני התפרקתי!
נפלתי בחזרה לכורסת מטופל, ובכיתי כמו אישה זקנה יושבת שבעה על דודה שלה.
ניגבתי עיניים שלי, ובינתיים ראש הישיבה כמעט הגיע לדלת.
חשבתי אולי אני צריך לקום לעזור, אבל מישהו אחר בא:
לייזר, גרעייט.

לייזר רץ פנימה, ותמך בראש הישיבה.
יחד איתו נכנסו פנימה עשרות בחורים צעירים, מזיעים, דחוקים. נרגשים.
היו כמה פלאשים, ומחוץ לחלון מישהו דיבר וקִרְיין בקול גדול:
שלום לכל המאזינים! כאן שמעריל!
עדכון מסעיר:
ג'ורג' קזאחי, מטפל רגשי מוכר, קיבל את ברכתו של מרן רבינו ראש הישיבה. מקורות יודעי דבר מוסרים כי...

טרקתי חלון בכעס, רציתי לתפוס בחור ולתת לו קומקום באף ומחבת בראש, אבל נזכרתי:
אין יותר מכות, הבטחתי לראש הישיבה.
אני כבר מתחיל להצטער ולהתחרט על ההבטחה נתתי,
גרייעיץ'!!!

אני רוצה לשתות עד אני אאבד הכרה, גרייעט מוצ'טעצ'זעקעס!!!
 

אפשוטער איד

משתמש מקצוען
וואו..
ככל שהעברית שלו משתפרת במימון משרד הקליטה והתרבות. הקטעים עולים משלב לשלב
הקטע שבו הפסקתי לנשום סופית הוא..
אני תמיד שנאתי ג'ינג'ים, ולא לחינם.
ג'ינג'ים הם עם מסוכן, עם של מכשפים. עם של צרות, של בעיות.
סבא שלי המנוח היה אומר פעם בחודש, בדיוק מתי היה צלול ולא שיכור:
יש רק שני דברים שבאמת מסוכנים בעולם: ג'ינג'ים, וזקנים.
סבא טוב שלי הסביר:
אנשים ג'ינג'ים הם אנשים מקוללים, לכן צבע שיער שלהם אדום, כמו עור צבעוני של נחש ארסי.
ואנשים זקנים גם צריך להיזהר, ליתר ביטחון.
בגלל אולי הם היו ג'ינג'ים פעם, מתי היו צעירים.
 

אולי מעניין אותך גם...

הפרק היומי

הפרק היומי! כל ערב פרק תהילים חדש. הצטרפו אלינו לקריאת תהילים משותפת!


תהילים פרק קיט א'

א אַשְׁרֵי תְמִימֵי דָרֶךְ הַהֹלְכִים בְּתוֹרַת יְהוָה:ב אַשְׁרֵי נֹצְרֵי עֵדֹתָיו בְּכָל לֵב יִדְרְשׁוּהוּ:ג אַף לֹא פָעֲלוּ עַוְלָה בִּדְרָכָיו הָלָכוּ:ד אַתָּה צִוִּיתָה פִקֻּדֶיךָ לִשְׁמֹר מְאֹד:ה אַחֲלַי יִכֹּנוּ דְרָכָי לִשְׁמֹר חֻקֶּיךָ:ו אָז לֹא אֵבוֹשׁ בְּהַבִּיטִי אֶל כָּל מִצְוֹתֶיךָ:ז אוֹדְךָ בְּיֹשֶׁר לֵבָב בְּלָמְדִי מִשְׁפְּטֵי צִדְקֶךָ:ח אֶת חֻקֶּיךָ אֶשְׁמֹר אַל תַּעַזְבֵנִי עַד מְאֹד:
נקרא  38  פעמים

לוח מודעות

למעלה