הנושאים החמים
הנושאים החמים
גבינה מותכת מוכרים היום בגביעים, בטעמים. אבל במקרר הגדול של 'יש', למעלה מאחור, יש עיגולים מקרטון עם עיטורים ירוקים של טנא נוגה.
בתוכם יש משולשים עם חוט אדום ונייר כסף. כן. כזה שסבתא היתה שמה ליד הסלט בארוחת בוקר כשהייתי ישן אצלה.
סבתא היתה לבד מאז שסבא נפטר, והייתי הולך לישון אצלה.
היא היתה פורשת סדין מכותנה קשה, ומעליה פרינה עבה, בלי תפרים. באמצע הלילה הייתי מוצא את הנוצות בורחות למטה ואני נשאר עם הציפוי העבה והסדין שסבתא קיבלה לנדוניה וראשי התיבות של הכלה רקומים בפינה.
ובאמצע הלילה הייתי מתעורר ובודק שסבתא נושמת, הרגליים על שמיכת צמר מקופלת שתהיה זרימה לדם, מביט לראות שיש תזוזה ונרגע. מנסה לסחוב את השמיכה העבה, ונרדם. וסבתא, כשהיא היתה קמה, אוהוהו היא היתה עוטפת אותי חזרה, מכף רגל ועד ראש. ולוחשת לילה טוב.
בבוקר אחרי שבחדשות של שש הקריין היה מכריז שמע ישראל, סבתא היתה מעמידה אותי על המיטה, ליד השידה הגדולה של השמיכות שמעל מפת התחרה הרקומה שעליה, היה צדף גדול ובתוכו החביאו כל מיני כפתורים לשימוש חוזר. לשידה לא היתה ידית רק מפתח נחושת שראשו היה מתקפל ואיתו היו פותחים את הדלת הרחבה השוכבת של השידה.
היא היתה מעמידה אותי על המזרן הקשה, העבה, מכניסה לי שרוול ועוד אחד, ומכפתרת כפתור אחר כפתור לזרז אותי לבית תלמודי, אפילו שהייתי כבר גדול.
ובהול היו מונחים על השולחן צלחת חומה-צהובה מזכוכית, כזו שרואים דרכה. וכוס של קפה חם, מדויק, בדיוק כמו זה של אתמול. וליד הסלט היתה פרוסה שלי מקמח לבן ושלה מקמח מלא והייתי מתבונן איך היא עוטפת איתה את הסלט אל המזלג. ומשם אל הפה.
וליד הסלט, על השוליים השטוחים של הצלחת הצהובה חומה, היתה גבינה משולשת. כן, כזו של טנא נוגה, שיש במקרר של 'יש' למעלה מאחור, עם נייר מוכסף וחוט אדום שיהיה נוח לקלף. קיבלנו אחד כל בוקר, אחד לי ואחד לה, והשאר חיכה למחר במקרר של אמקור שהיה בסלון.
בתוכם יש משולשים עם חוט אדום ונייר כסף. כן. כזה שסבתא היתה שמה ליד הסלט בארוחת בוקר כשהייתי ישן אצלה.
סבתא היתה לבד מאז שסבא נפטר, והייתי הולך לישון אצלה.
היא היתה פורשת סדין מכותנה קשה, ומעליה פרינה עבה, בלי תפרים. באמצע הלילה הייתי מוצא את הנוצות בורחות למטה ואני נשאר עם הציפוי העבה והסדין שסבתא קיבלה לנדוניה וראשי התיבות של הכלה רקומים בפינה.
ובאמצע הלילה הייתי מתעורר ובודק שסבתא נושמת, הרגליים על שמיכת צמר מקופלת שתהיה זרימה לדם, מביט לראות שיש תזוזה ונרגע. מנסה לסחוב את השמיכה העבה, ונרדם. וסבתא, כשהיא היתה קמה, אוהוהו היא היתה עוטפת אותי חזרה, מכף רגל ועד ראש. ולוחשת לילה טוב.
בבוקר אחרי שבחדשות של שש הקריין היה מכריז שמע ישראל, סבתא היתה מעמידה אותי על המיטה, ליד השידה הגדולה של השמיכות שמעל מפת התחרה הרקומה שעליה, היה צדף גדול ובתוכו החביאו כל מיני כפתורים לשימוש חוזר. לשידה לא היתה ידית רק מפתח נחושת שראשו היה מתקפל ואיתו היו פותחים את הדלת הרחבה השוכבת של השידה.
היא היתה מעמידה אותי על המזרן הקשה, העבה, מכניסה לי שרוול ועוד אחד, ומכפתרת כפתור אחר כפתור לזרז אותי לבית תלמודי, אפילו שהייתי כבר גדול.
ובהול היו מונחים על השולחן צלחת חומה-צהובה מזכוכית, כזו שרואים דרכה. וכוס של קפה חם, מדויק, בדיוק כמו זה של אתמול. וליד הסלט היתה פרוסה שלי מקמח לבן ושלה מקמח מלא והייתי מתבונן איך היא עוטפת איתה את הסלט אל המזלג. ומשם אל הפה.
וליד הסלט, על השוליים השטוחים של הצלחת הצהובה חומה, היתה גבינה משולשת. כן, כזו של טנא נוגה, שיש במקרר של 'יש' למעלה מאחור, עם נייר מוכסף וחוט אדום שיהיה נוח לקלף. קיבלנו אחד כל בוקר, אחד לי ואחד לה, והשאר חיכה למחר במקרר של אמקור שהיה בסלון.
נערך לאחרונה ב:
