בעקבות הממתינות.

[שרה מגן]

פעמים רבות האשה מגיעה עם זה מבית אביה, בית שבו אימה דואגת בקפדנות לתורה של אביה, שהוא תלמיד חכם בעל שיעור קומה, והמסקנה של האשה היא שזוגיות זה לדאוג לרוחניות של הבעל. הרי זה הדבר היחיד שהיא רואה בקשר שבין אביה ואמה.

מעיזה לומר, שהמשגה המוצג בסיפור מופיע בעיקר אצל נשים שלא גדלו בבתים של תורה.
ובית של תורה חי בדמיונן בלבד. ומשם הן שואבות את ההשראה. ולא מהמציאות בשטח.
בין הפרישות לשקיעה בתאוות הטווח רחב מאוד, ובו נמצאים רוב בני האדם. גם תלמידי החכמים.

 

[yonatanr]

מעיזה לומר, שהמשגה המוצג בסיפור מופיע בעיקר אצל נשים שלא גדלו בבתים של תורה.
ובית של תורה חי בדמיונן בלבד. ומשם הן שואבות את ההשראה. ולא מהמציאות בשטח.
בין הפרישות לשקיעה בתאוות הטווח רחב מאוד, ובו נמצאים רוב בני האדם. גם תלמידי החכמים.

אני לא סבור כן.
דמיון המבוסס על מילים בעלמא של מורה בסמינר, עם כל הכבוד למורה הכבודה, הרי שמסתבר שתכף כשהאישה תיפול לחיים האמתיים, ותראה כיצד גברים מתנהגים בפועל, היא תשכח מהר מאד מכל המילים היפות, ותתנהג כמו שראתה אצל ההורים.
התנהגות מסוג זה היא בדרך כלל התנהגות שנספגה היטב בעצמות, על ידי דוגמה אישית שהבת ראתה בבית הוריה.

 

[שרה מגן]

אני לא סבור כן.
דמיון המבוסס על מילים בעלמא של מורה בסמינר, עם כל הכבוד למורה הכבודה, הרי שמסתבר שתכף כשהאישה תיפול לחיים האמתיים, ותראה כיצד גברים מתנהגים בפועל, היא תשכח מהר מאד מכל המילים היפות, ותתנהג כמו שראתה אצל ההורים.
התנהגות מסוג זה היא בדרך כלל התנהגות שנספגה היטב בעצמות, על ידי דוגמה אישית שהבת ראתה בבית הוריה.

אשמיע קצת דברי "כפירה" ביחס להאשמות המטילים על הצוותות החינוכיות.
התנהגות זו מקורה לא בצוות החינוכי ולא בדוגמא אישית מהבית. מקורה ממקום לא מאוזן.
אפשר למצוא אותן אצל מתחזקות למיניהן. ואין הכוונה רק בעלות תשובה. כי גם במחנינו יש אנשים עם נטיה לקיצוניות, הבאה לידי ביטוי בהעדפה של החלטות רגשיות, על פני הכל.
והרצון להיות יותר, נתפס אצלן בצורה מעוותת. המשפיעה בין היתר בהתערבות לא נכונה בעיסוקי הבעל, ויתכן מאוד גם בלחץ על הילדים.
אני מכירה יותר מידי בתים של תלמידי חכמים בשביל לומר בוודאות, שהתפיסה הרווחת שזו האווירה הקיימת בבתים הללו לא מתקרבת למציאות.
ומאידך, מכירה אישית מספר נשים המתנהלות בצורה זו במשך שנים. כולן מגיעות ממשפחות של "בעלי בתים" והחליטו שלהן יהיה בעל "תלמיד חכם" ויהי מה. והן עובדות קשה. קשה לתאר כמה...
חוסר איזון יכול להיות קיים אצל כולם. ולא משנה במה הוא עוסק.

 

[אשר שרבר]

מביא גם מהצד השני
כמובן בהקצנה, כך טבעו של עולם.​

שממתינות בשכרן

שאלווום

מה נשמעעע?

אני פותחת את הדלת אוגרת כל בדל של כוח וחיוך שיש בי

השעה 16:24 אני באיחור אופייני הדרך מלאת פקקים ואוטובוס אחד שלא מסתנכרן והוא כבר מפספס את שמירת הסדרים בכוילל.

מה נשמע? הוא מתנער מהספה ומהעיתון החינמי שעלה מהדואר, מה כבר יש לקרוא כל כך הרבה במודעות הנדלן שבסוף? שוב להשקיע?

איך היה בעבודה? הוא שואל נחמד, תמיד הוא נחמד. מנומס.

בסדר, אכלתם? מה שלום הילדים?

בשש בבוקר העמדתי קציצות אורז ושעועית ירוקה. תמיד אני מקפידה על ירקות, ועוד היו לי נקיפות מצפון שלא הכנתי מנה ראשונה, מקווה שהוא מגיש להם את זה נורמלי.

כן, תודה, היה לנו טעים, לא השאירו פירור שמרתי לך בכוח במקרר. סליחה על הבית קצת פיזרו לא היה לי כוח לרדוף אחריהם. איך היה לך? הוא סוחב זמן בכוח.

בסדר, אתה יודע יצאתי מוקדם הבוקר, היתה לנו ביקורת היום אני קרועה מעייפות, אבל תלך אני אסתדר.

מחייכת לאחד, מנשקת את השני, מנגבת אף נוזל של השלישית.

הוא לא מציע להישאר, שיילך. אז מה אם פספס את השמירסדרים, הוא לומד בשביל זה?.

לא אומרת כלום בלב מתפוצצת. למה הוא מחכה??? אני פה, לישון לא אוכל ממילא, שיילך.

ארבע ארבעים וחמש. זהו יצא. הבעירה מתקררת טיפה.

בערב הוא חוזר. עייף עייף עייף.

לא יכול לשמוע את העייפות שלי. כמה אפשר לשמוע תלונות של אישה?

ואני שוב נושכת שפתיים. הרי היתה לך הפסקה לישון- למה לא ישנת?


וקשה לי. אני עובדת קשה כל כך. רוצה לדעת שזה הדדי.

שאני לא נקרעת לחינם.

 

[yonatanr]

אכן, כואב.
אך עדיין זו לא תמונת המראה של הסיפור הקודם.
אולי הוא היה מאד שמח להתחלף איתה? שהוא ילך לעבוד קשה מ-7 בבוקר ועד -5 בצהריים, והיא תשב מול הגמרא / התהילים כל היום?
עדיין זה אותו הסיפור, של ציפיות מהצד השני.

תמונת המראה תהיה במקרה שהבעל יתלה בה ציפיות שתלך לעבוד בתכנות למשל, והיא רוצה להישאר בבית ולטפל בילדים, או לעבוד בתור מטפלת.

 

[אשר שרבר]

אכן, כואב.
אך עדיין זו לא תמונת המראה של הסיפור הקודם.
אולי הוא היה מאד שמח להתחלף איתה? שהוא ילך לעבוד קשה מ-7 בבוקר ועד -5 בצהריים, והיא תשב מול הגמרא / התהילים כל היום?
עדיין זה אותו הסיפור, של ציפיות מהצד השני.

תמונת המראה תהיה במקרה שהבעל יתלה בה ציפיות שתלך לעבוד בתכנות למשל, והיא רוצה להישאר בבית ולטפל בילדים, או לעבוד בתור מטפלת.

תלוי איך מעמידים מראה, ואיזה זווית היא מציגה.
התלבטתי אם להציג את התמונה הזו שאתה מדבר עליה, הכאב שעלה גם כאן, ובעוד מקומות כולל תגובות בפרטי זה המסר שחשבתי שנכון להעלות.

הסיפור כאן על הסיבות והבנת הצד השני.

אדרבה זה יכול להיות תרגיל כתיבה לא רע בכלל. להעלות תמונת מראה של אברך שיורד לחיי אשתו שלא שטפה כלים. אבל עוד לא התחלנו טיפול זוגי.

 

[yonatanr]

תלוי איך מעמידים מראה, ואיזה זווית היא מציגה.
התלבטתי אם להציג את התמונה הזו שאתה מדבר עליה, הכאב שעלה גם כאן, ובעוד מקומות כולל תגובות בפרטי זה המסר שחשבתי שנכון להעלות.

הסיפור כאן על הסיבות והבנת הצד השני.

אדרבה זה יכול להיות תרגיל כתיבה לא רע בכלל. להעלות תמונת מראה של אברך שיורד לחיי אשתו שלא שטפה כלים. אבל עוד לא התחלנו טיפול זוגי.

אם כוונתך כעת היתה להציג את צד האשה באותו סיפור ראשוני, על אשה שמאלצת את בעלה בפה רך ללמוד, גם אם הוא לא כל כך מתחבר ללימוד וכדומה, לא היה כל צורך לפתוח סיפור חדש. היה אפשר להמשיך את אותו הסיפור, ולהציג את צד האשה, איך שכל שנותיה בסמינר חלמה על הבעל האידאלי, רבי עקיבא אייגר של הדור הבא, שלא ירים את עיניו מהגמרא, ולפתע מתנפצים להם כל חלומותיה, כי איך, איך אפשר לגדול רבי עקיבא אייגר אם מעניין אותך מה שכתוב בעיתון, הא?! והרי החזון איש אמר של'קצות החושן' לא היה טעם בקוגל, אז למה הוא מעווה את הפנים כשהתבשיל שרוף מדי?
אלא מאי?
הסיפור הזה עדיין לא נשמע טוב. כי עם כל הכאב על תקוותיה שאינן מתממשות, ועל חלומותיה המנופצים, זה לא חכם להראות לו את האכזבה ואת העצב. וגם - הוא בן אדם בזכות עצמו, לא בזכות מה שרצית שיהיה, ומגיעה לו הערכה שאינה תלויה בדבר.
ואם כן, גם סיפור שמראה את האכזבה של האשה מבעלה, שהוא לא מקיים את הציפיות שלה ללכת בזמן לכולל, או לארגן את הבית, לא מצליח לעורר את רחמי. הרי רוב הסיכויים שעם כל ה'סבל' שלה בעבודה, היא לא הייתה מעדיפה לבלות את יומה בבית, בין ארבעה קירות. וגם מסתבר מאד שהמצב הזה, שהוא 'ככה ככה' בכולל, עדיף לה מאשר שיהיה לה בעל 'עובד' שיוצא כל יום לעבודה 8 שעות. אז למעשה זו הבחירה שלה.
אם היה מדובר במקרה שהיא רוצה שילך לעבוד והיא תשאר בבית, והוא מבקש להישאר בכולל ושהיא תביא את הפרנסה, בהחלט הייתי זועף במקרה שהוא מאחר לכולל, או לא מראה מספיק רצון ללמוד בו.

 

[מ"ם]

הודעה של @א.ש. אמיתי :

טרררררררררר......

5:45 AM

אההההה......

אני קורע את עצמי מהמיטה, התפילה תכף תתחיל ואני מוכרח להגיע בזמן, גם ככה אני יוצא מיד אחרי "אשרי ובא לציון", שהיא תוכל להספיק את ההסעה לעבודה, לפחות אגיע בזמן לתחילת התפילה.

לעיתים אני מרגיש כמו נטע זר בין המתפללים במניין הראשון בבית הכנסת, אנשים 'פשוטים' העמלים לפרנסתם, אברכים בני עליה אמיתיים כמוני מתפללים במניינים האטיים והאיכותיים, שהם כמובן בשעה מאוחרת יותר.

..."ועל כל ישראל ואמרו אמן". אני חולץ את התפילין בזריזות, ושועט לכיוון הבית, היא כבר מחכה על המדרכה על יד הבניין, סקירת מצב קצרה "רותי הרטיבה, צריך לחפש את הציצית של מוישי ואל תשכח להביא לנחמי כסף לטיול" והבית עובר לאחריותי.

6:55 AM

אני משרך את רגלי במעלה המדרגות, בעוד כמה דקות יתחיל מרוץ הבוקר, אני מרתיח מים לקפה של שחרית, ואל המטבח פורץ בסערה ייצור מוזר בעל ארבע ידיים וארבע רגליים "אבא היא צובטת אותי" "היא התחילה" "לא נכון היא", לא יאומן איזה מרץ יש להן על הבוקר...

7:50 AM

מדהים כמה אפשר להספיק תחת מכבש הלחץ של שעת תחילת הלימודים, להעיר, להחליף, לחתל, להלביש, לסרק, לחפש את הסיכה/כיפה/גומיה/נעל אבודה, למרוח כריכים, להפריד בין ניצים ו:"ילדים רוצו עוד 10 דקות הצלצול"...

אני נשאר לבדי עם שתי הקטנות והתינוק, קדימה לעגלה אין זמן ל'שעת איכות' על הבוקר.

מתוך חשיבה על בריאותם של התושבים, כנראה, מקפידה העיריה לשבץ את הילדות דווקא בגנים שאינם סמוכים לביתם, מילא מעט כושר לא יזיק, אבל לשבץ שתי ילדות לאותה משפחה בשני גנים שכל אחד מרוחק כמה רחובות מהשני זה כבר גובל בהתעללות, מה גם שהמטפלת "שכווווולן ממליצות עליה" נמצאת דווקא בשכונה הסמוכה, אני יוצא בכל בוקר למרתון.

8:45 AM

אני חוזר הביתה סחוט, תרתי משמע, לעולם לא אבין אנשים שמרצונם החופשי בוחרים לגור בסאונה הזו שמכונה בטעות עיר חוף, עוד 15 דקות הסדר מתחיל אבל אני חייב להיכנס להתקלח בשביל להישאר שפוי, אני מבין שגם היום אפסיד את "שמירת הסדרים", לא יודע עוד כמה זמן 'ראש הכולל' יסכים לסלוח על האיחורים.

1:00 PM

השמש קופחת ללא רחמים אבל אני נאלץ לעשות את הסבב היומי בחזרה, "צהרון הוא לא מקום לזרוק אליו את הילדים" ו"אסור שהעבודה תבוא על חשבון הילדים", כך טענה פעם החמות, ועל דבריה אין עוררין כמובן.

1:45 PM

החבורה פורצת פנימה "אבא, מה יש לאכול היום"?, אני מעמיד על האש בזריזות חבילת פתיתים וזורק אל התנור שניצלים (תירס, אלא מה), ומתכונן לעוד צהריים מתיש של מריבות והתכתשויות.

15:45 PM

היא פותחת את הדלת, ונכנסת הביתה, ופונה ישירות אל הספה, "אתה לא מבין מה עבר עלי היום", "העבודה הזו ממש גומרת עלי" ו"תאמין לי שאם לא הייתי צריכה לפרנס את הבית, הייתי עפה משם אתמול"...

אני עומד מהצד מחריש, הלוואי עלי לקום בבוקר בניחותא, להתלבש ולצאת ישירות אל ההסעה, משם למשרד הממוזג החף מצרחות ילדים, להעביר את היום בנעימים ולחזור לבית נקי ולילדים שבעים ורגועים...

אבל ברוך ד' גם אני חונכתי להקרבה עבור בית של תורה, כנראה שזהו תפקידי...

לעזור לה לעזור לי.

 

[אשר שרבר]

@א.ש. אמיתי תודה על זה.

לעזור לה לעזור לי.

שלנו ושלנו, שלנו הוא.

 

[RACHELIZ]

לעזור לה לעזור לי.

האבסורד בהתגלמותו (גם לשון גולם שקם על יוצרו)
היטבת לתאר!

 

[shira bira]

@א.ש. אמיתי . היטבתם לתאר.
כתיבה שנונה וצולפת.
ומשקפת מציאות בחדות צורבת.
אבל זה

הלוואי עלי לקום בבוקר בניחותא, להתלבש ולצאת ישירות אל ההסעה, משם למשרד הממוזג החף מצרחות ילדים, להעביר את היום בנעימים ולחזור לבית נקי ולילדים שבעים ורגועים..

פשוט
לא
הוגן.

כן. אני יודעת שעלולים למחוק את התגובה בשל סטיה מהנושא וכו, אבל הרגשתי חובה למחות.
בשם כל הנשים העובדות שקמות בניחותא בשש בבוקר או לפני.
רצות מהכא להתם בהכנת בגדים וכריכים.
ומשם בניחותא לאוטובוס ופקקים.
עובדות בניחותא בלחץ מטורף של מכסות ולקוחות תובעניים.
וחוזרות למשמרת ב'.
אבל העיקר שזה בניחותא...

 

[yonatanr]

אני עומד מהצד מחריש, הלוואי עלי לקום בבוקר בניחותא, להתלבש ולצאת ישירות אל ההסעה, משם למשרד הממוזג החף מצרחות ילדים, להעביר את היום בנעימים ולחזור לבית נקי ולילדים שבעים ורגועים...

אבל ברוך ד' גם אני חונכתי להקרבה עבור בית של תורה, כנראה שזהו תפקידי...

ברוך ד' כעת הגיע תור הבעל ללכת לכולל לסדר ב', לשבת בנוחות מול הגמרא עם מזגן מעולה, ותור האשה לטפל בילדים צרחנים ונודניקים, לעשות כביסות, לתלות להוריד ולקפל, להכין אוכל למחר, לרחוץ להשכיב ולהרדים...