אוי באמת...לאחר שנה של תסכול מתמשך, הבעל המתוסכל מחליט לשים לדבר סוף.
בוקר אחד הוא רואה שהאישה יוצאת מהבית ואינה מאופרת בדיוק כפי שרצה. רגע לפני שהיא יוצאת הוא עוצר אותה, מסתכל לה על הפנים, עושה פרצוף, ואומר יום טוב חלוש ומאוכזב.
כשהיא חוזרת הביתה ומניחה את התיק שלה על הכיסא בסלון, הוא מסתכל על התיק ועליה חליפות, לא אומר דבר, עושה פרצוף, ואומר "שלום, איך היה?" בנימה תמהה.
היא מכינה ארוחת צהריים, והאוכל לא יצא לגמרי בטעם שהוא אהב, הוא עושה פרצוף קטן, פולט מחמאה חטופה, מברך והולך.
אחר הצהריים הוא רואה אותה יושבת וקוראת ספר על הספה. הוא מסתכל בה בתמיהה ולא אומר דבר. בשלב הזה היא כבר מתפוצצת "מה הבעיה שלך היום?!" "לא, כלום", הוא עונה לה, "חשבתי שבזמן הזה את כבר מתחילה להכין ארוחת ערב" (ואולי גם לווה מהשכנה קישואים ללצ'ו...).
נראה לך שאשה מהסוג הזה מתאפרת? זה עלול להחטיא וכו'! וגם אם היא מתאפרת, מעולם לא עולה על קצה דעתה שלבעלה הצדיק אמורה להיות דעה באיפור שלה!
כך גם לגבי האוכל. לבעל ששקוע בלימוד לא אמור להיות בכלל טעם באוכל! הפרצופים שהוא עושה? כנראה זה בגלל שיש לו קושיא מציקה ברשב"א!
קוראת ספר על הספה? רחמנא ליצלן! קוראת את כל היום תהילים! הוא מסתכל עליה בתמיהה? זה בגלל שבדיוק באותו רגע עולים בראשו דברי התוספות התמוהים!