בעקבות הממתינות.

אשר שרבר

משתמש סופר מקצוען
בעקבות הדיונים שעלו כאן.
אני מתלבט אם זה לא מכאיב מידי, זה בכל אופן נגמר מתסכל. אבל אשמח לתובנותיכם.
האמת כשר' שלוימה חזר מהכוילל כמו בכל יום בשבע עשרים ושמונה בדיוק, הוא הופתע למראה הבלונים והחגיגיות שעטפה את הבית. ניסה להיזכר אם פספס יום נישואין, או יום הולדת, ממש חסר לו. אבל לא. הוא נולד באדר, היא בחשוון. והילדים, שלושתם נולדו באותו חודש, כל שנה הייתה חגיגה משותפת.

שאלוווום, מה נשמעעע, הוא קרא לחלל.

יוסי רץ אליו ראשון. אבא, תראה איזה יופי הכנו לך. עשינו עוגה עם סוכריות. בגללך.

בגללי? מה עשיתי? הוא חייך.

כן. היא הגיחה מהמטבח כולה מלאה סיפוק, מקנחת את ידיה בסינר המוכתם. ומיישרת את המטפחת. כן. בגלל הסיום שעשיתם בכויילל כל כך שמחנו, רצינו להרגיש חלק.

יופי, נהדר שהילדים יחוו את זה, מקסים.

כן, היא אומרת ומביטה בו, העיניים נוצצות הוא מכיר אותם. כל פעם שהיא מלווה אותו לדלת בבוקר עם סנדוויץ שהיא עוטפת עם ניילון נצמד ומדבקות, שיהיה לך כוח ללמוד היא לוחשת.

כשהם היו זוג צעיר ממש היא הייתה מלווה אותו, ומחכה לו בחזור. בהתחלה זה הרגיש לו נעים אחר כך זה נהיה מביך. ושוב זה חזר להיות נעים. היה לו נעים לדעת שיש מי שמחכה לו, אפילו שלפעמים זה העיק, לא היה להם טלפון להגיד לה שהוא מתעכב קצת עם חבר אבל זה היה נעים המחוייבות הזו עטפה אותו.

פעם אחת הוא חיכה לה כשהיא חזרה מהעבודה.

אתה חיכית לי? התפלאה.

כן. יש בעיה?

לא הכל בסדר, אבל אתה יודע אתה לא צריך לחכות לי.

אני יודע. אבל נעים לי לחכות לך.

היא שתקה. הוא לא הבין למה שאלה.

פעם הוא חזר מהכויילל ערב מוקדם והיא לא היתה בבית, הוא דאג לה, ויצא לכניסה לחכות לה, היא הגיעה בחמישה לאחת עשרה, והוא הפתיע אותה בכניסה.

מה קרה, למה חזרת מוקדם?

התגעגעתי. הוא אמר.

על חשבון הלימוד?

התגעגעתי אלייך. מה זה קשור ללימוד?

כי... כי... הלכתי ללוות קישואים ללצ'ו לארוחת ערב.

נו, ו?

וזהו חשבתי שאני מחכה שתחזור מהכולל.

ואני חיכיתי לך. מה הבעיה?

לא, זה בסדר. אבל אני משקיעה בשביל זה.

אה. הוא אמר. ושתק.

הוא חשב להציע לשחק משהו יחד, רמי, דמקה אולי מטקות. חבר סיפר לו שהם משחקים, הוא אהב את הרעיון, אבל הרגע הוא הרגיש שזה לא מתאים, היא תרגיש שהוא מבטל תורה בשביל השטויות האלו.

הוא חיבר לזה את העיניים שלה מיום שישי בבוקר אחד שלא היה לה בית ספר היא ראתה אותו פורס את יתד נאמן על השולחן עם הקפה של הבוקר.

בכל יום שישי בבוקר אתה קורא עיתון? היא שאלה אז. והוא ענה כן. והוסיף מהר, לפני שאני הולך ללמוד.

אבל הוא הרגיש שכשהיא בבית אין לו באמת מקום לשים ת'ראש סתם ככה. צריך סיבה לשים ראש. אולי לא להרגיש טוב. אבל בשביל זה יש מיטה בחדר. לא ספה בסלון. והוא לא אשה שמפטפטת סתם עם חברות, או מעבירה זמן בבית ככה סתם.

העיניים שהיא מביטה בו עכשיו, והטון שהיא מספרת לילדים על הסיום של אבא מזכירת לו את אותם עיניים של יום שישי ההוא, רק מהצד השני, גם אמא שלו היתה מסתכלת עליו ככה. והוא כל כך רצה לעשות לה נחת.

בערב הם ישבו לכמה דקות והוא אמר לה שהוא רוצה להתחיל לחזור מהכולל בחמש, הוא רוצה להיות בבית עם הילדים אחר הצהריים. היא לא ידעה מאיפה זה בא לה.

הוא ניסה להסביר שהוא רוצה להיות יותר בבית עם הילדים, לעזור לה בהשכבה. הוא מרגיש מנותק. בקושי מכיר אותם.

מה רע באיך שאני מטפלת בהם, אני לא מחנכת אותם טוב? הוא הרגיש משחק בטלפון שבור. מתוסכל הוא נכנע. היא לא תבין.

את מטפלת בהם נהדר וגם בבית, אני אלך. ותודה שאת ככה מאפשרת לי ללמוד.
 

מוישה

צוות הנהלה
מנהל
מנוי פרימיום
כתיבה ספרותית
עריכה תורנית
בעקבות הדיונים שעלו כאן.
אני מתלבט אם זה לא מכאיב מידי, זה בכל אופן נגמר מתסכל. אבל אשמח לתובנותיכם.
האמת כשר' שלוימה חזר מהכוילל כמו בכל יום בשבע עשרים ושמונה בדיוק, הוא הופתע למראה הבלונים והחגיגיות שעטפה את הבית. ניסה להיזכר אם פספס יום נישואין, או יום הולדת, ממש חסר לו. אבל לא. הוא נולד באדר, היא בחשוון. והילדים, שלושתם נולדו באותו חודש, כל שנה הייתה חגיגה משותפת.

שאלוווום, מה נשמעעע, הוא קרא לחלל.

יוסי רץ אליו ראשון. אבא, תראה איזה יופי הכנו לך. עשינו עוגה עם סוכריות. בגללך.

בגללי? מה עשיתי? הוא חייך.

כן. היא הגיחה מהמטבח כולה מלאה סיפוק, מקנחת את ידיה בסינר המוכתם. ומיישרת את המטפחת. כן. בגלל הסיום שעשיתם בכויילל כל כך שמחנו, רצינו להרגיש חלק.

יופי, נהדר שהילדים יחוו את זה, מקסים.

כן, היא אומרת ומביטה בו, העיניים נוצצות הוא מכיר אותם. כל פעם שהיא מלווה אותו לדלת בבוקר עם סנדוויץ שהיא עוטפת עם ניילון נצמד ומדבקות, שיהיה לך כוח ללמוד היא לוחשת.

כשהם היו זוג צעיר ממש היא הייתה מלווה אותו, ומחכה לו בחזור. בהתחלה זה הרגיש לו נעים אחר כך זה נהיה מביך. ושוב זה חזר להיות נעים. היה לו נעים לדעת שיש מי שמחכה לו, אפילו שלפעמים זה העיק, לא היה להם טלפון להגיד לה שהוא מתעכב קצת עם חבר אבל זה היה נעים המחוייבות הזו עטפה אותו.

פעם אחת הוא חיכה לה כשהיא חזרה מהעבודה.

אתה חיכית לי? התפלאה.

כן. יש בעיה?

לא הכל בסדר, אבל אתה יודע אתה לא צריך לחכות לי.

אני יודע. אבל נעים לי לחכות לך.

היא שתקה. הוא לא הבין למה שאלה.

פעם הוא חזר מהכויילל ערב מוקדם והיא לא היתה בבית, הוא דאג לה, ויצא לכניסה לחכות לה, היא הגיעה בחמישה לאחת עשרה, והוא הפתיע אותה בכניסה.

מה קרה, למה חזרת מוקדם?

התגעגעתי. הוא אמר.

על חשבון הלימוד?

התגעגעתי אלייך. מה זה קשור ללימוד?

כי... כי... הלכתי ללוות קישואים ללצ'ו לארוחת ערב.

נו, ו?

וזהו חשבתי שאני מחכה שתחזור מהכולל.

ואני חיכיתי לך. מה הבעיה?

לא, זה בסדר. אבל אני משקיעה בשביל זה.

אה. הוא אמר. ושתק.

הוא חשב להציע לשחק משהו יחד, רמי, דמקה אולי מטקות. חבר סיפר לו שהם משחקים, הוא אהב את הרעיון, אבל הרגע הוא הרגיש שזה לא מתאים, היא תרגיש שהוא מבטל תורה בשביל השטויות האלו.

הוא חיבר לזה את העיניים שלה מיום שישי בבוקר אחד שלא היה לה בית ספר היא ראתה אותו פורס את יתד נאמן על השולחן עם הקפה של הבוקר.

בכל יום שישי בבוקר אתה קורא עיתון? היא שאלה אז. והוא ענה כן. והוסיף מהר, לפני שאני הולך ללמוד.

אבל הוא הרגיש שכשהיא בבית אין לו באמת מקום לשים ת'ראש סתם ככה. צריך סיבה לשים ראש. אולי לא להרגיש טוב. אבל בשביל זה יש מיטה בחדר. לא ספה בסלון. והוא לא אשה שמפטפטת סתם עם חברות, או מעבירה זמן בבית ככה סתם.

העיניים שהיא מביטה בו עכשיו, והטון שהיא מספרת לילדים על הסיום של אבא מזכירת לו את אותם עיניים של יום שישי ההוא, רק מהצד השני, גם אמא שלו היתה מסתכלת עליו ככה. והוא כל כך רצה לעשות לה נחת.

בערב הם ישבו לכמה דקות והוא אמר לה שהוא רוצה להתחיל לחזור מהכולל בחמש, הוא רוצה להיות בבית עם הילדים אחר הצהריים. היא לא ידעה מאיפה זה בא לה.

הוא ניסה להסביר שהוא רוצה להיות יותר בבית עם הילדים, לעזור לה בהשכבה. הוא מרגיש מנותק. בקושי מכיר אותם.

מה רע באיך שאני מטפלת בהם, אני לא מחנכת אותם טוב? הוא הרגיש משחק בטלפון שבור. מתוסכל הוא נכנע. היא לא תבין.

את מטפלת בהם נהדר וגם בבית, אני אלך. ותודה שאת ככה מאפשרת לי ללמוד.
תובנות ביקשת? הדברים מדברים בעד עצמם. חבל שהמורות בסמינר צריכות גם לתת את הפרופורציות האלו. כואב.
@בבא קמא תן כאן את ההשקפה הטהורה. אדרבה, חייבים לחנך שהאשה צריכה לעשות הכל [אקטיבית] בשביל שהבעל ילמד כל היום, וגמרא בעיון דווקא.
 

אפקטכתיב

משתמש מקצוען
בעקבות הדיונים שעלו כאן.
אני מתלבט אם זה לא מכאיב מידי, זה בכל אופן נגמר מתסכל. אבל אשמח לתובנותיכם.
האמת כשר' שלוימה חזר מהכוילל כמו בכל יום בשבע עשרים ושמונה בדיוק, הוא הופתע למראה הבלונים והחגיגיות שעטפה את הבית. ניסה להיזכר אם פספס יום נישואין, או יום הולדת, ממש חסר לו. אבל לא. הוא נולד באדר, היא בחשוון. והילדים, שלושתם נולדו באותו חודש, כל שנה הייתה חגיגה משותפת.

שאלוווום, מה נשמעעע, הוא קרא לחלל.

יוסי רץ אליו ראשון. אבא, תראה איזה יופי הכנו לך. עשינו עוגה עם סוכריות. בגללך.

בגללי? מה עשיתי? הוא חייך.

כן. היא הגיחה מהמטבח כולה מלאה סיפוק, מקנחת את ידיה בסינר המוכתם. ומיישרת את המטפחת. כן. בגלל הסיום שעשיתם בכויילל כל כך שמחנו, רצינו להרגיש חלק.

יופי, נהדר שהילדים יחוו את זה, מקסים.

כן, היא אומרת ומביטה בו, העיניים נוצצות הוא מכיר אותם. כל פעם שהיא מלווה אותו לדלת בבוקר עם סנדוויץ שהיא עוטפת עם ניילון נצמד ומדבקות, שיהיה לך כוח ללמוד היא לוחשת.

כשהם היו זוג צעיר ממש היא הייתה מלווה אותו, ומחכה לו בחזור. בהתחלה זה הרגיש לו נעים אחר כך זה נהיה מביך. ושוב זה חזר להיות נעים. היה לו נעים לדעת שיש מי שמחכה לו, אפילו שלפעמים זה העיק, לא היה להם טלפון להגיד לה שהוא מתעכב קצת עם חבר אבל זה היה נעים המחוייבות הזו עטפה אותו.

פעם אחת הוא חיכה לה כשהיא חזרה מהעבודה.

אתה חיכית לי? התפלאה.

כן. יש בעיה?

לא הכל בסדר, אבל אתה יודע אתה לא צריך לחכות לי.

אני יודע. אבל נעים לי לחכות לך.

היא שתקה. הוא לא הבין למה שאלה.

פעם הוא חזר מהכויילל ערב מוקדם והיא לא היתה בבית, הוא דאג לה, ויצא לכניסה לחכות לה, היא הגיעה בחמישה לאחת עשרה, והוא הפתיע אותה בכניסה.

מה קרה, למה חזרת מוקדם?

התגעגעתי. הוא אמר.

על חשבון הלימוד?

התגעגעתי אלייך. מה זה קשור ללימוד?

כי... כי... הלכתי ללוות קישואים ללצ'ו לארוחת ערב.

נו, ו?

וזהו חשבתי שאני מחכה שתחזור מהכולל.

ואני חיכיתי לך. מה הבעיה?

לא, זה בסדר. אבל אני משקיעה בשביל זה.

אה. הוא אמר. ושתק.

הוא חשב להציע לשחק משהו יחד, רמי, דמקה אולי מטקות. חבר סיפר לו שהם משחקים, הוא אהב את הרעיון, אבל הרגע הוא הרגיש שזה לא מתאים, היא תרגיש שהוא מבטל תורה בשביל השטויות האלו.

הוא חיבר לזה את העיניים שלה מיום שישי בבוקר אחד שלא היה לה בית ספר היא ראתה אותו פורס את יתד נאמן על השולחן עם הקפה של הבוקר.

בכל יום שישי בבוקר אתה קורא עיתון? היא שאלה אז. והוא ענה כן. והוסיף מהר, לפני שאני הולך ללמוד.

אבל הוא הרגיש שכשהיא בבית אין לו באמת מקום לשים ת'ראש סתם ככה. צריך סיבה לשים ראש. אולי לא להרגיש טוב. אבל בשביל זה יש מיטה בחדר. לא ספה בסלון. והוא לא אשה שמפטפטת סתם עם חברות, או מעבירה זמן בבית ככה סתם.

העיניים שהיא מביטה בו עכשיו, והטון שהיא מספרת לילדים על הסיום של אבא מזכירת לו את אותם עיניים של יום שישי ההוא, רק מהצד השני, גם אמא שלו היתה מסתכלת עליו ככה. והוא כל כך רצה לעשות לה נחת.

בערב הם ישבו לכמה דקות והוא אמר לה שהוא רוצה להתחיל לחזור מהכולל בחמש, הוא רוצה להיות בבית עם הילדים אחר הצהריים. היא לא ידעה מאיפה זה בא לה.

הוא ניסה להסביר שהוא רוצה להיות יותר בבית עם הילדים, לעזור לה בהשכבה. הוא מרגיש מנותק. בקושי מכיר אותם.

מה רע באיך שאני מטפלת בהם, אני לא מחנכת אותם טוב? הוא הרגיש משחק בטלפון שבור. מתוסכל הוא נכנע. היא לא תבין.

את מטפלת בהם נהדר וגם בבית, אני אלך. ותודה שאת ככה מאפשרת לי ללמוד.

זה קונפליקט שמוצג מעולה!

מקווה שהתסכול עבר ע"י הכתיבה.
 

אשר שרבר

משתמש סופר מקצוען
כתיבה מעודנת. יפה. נוגעת.
יש מוצא לזוג כזה?
אני כל כך רוצה לחשוב שכן.
למרות שזה יהיה קשה.
יצטרכו לקרוע שם כמה מוסכמות לפרוס אותם לזקק ולתפור מחדש.
העיקר יהיה לשים הכל השולחן, ולדבר. לא בטוח שמישהו מהם יעשה את זה, וכשיעשו את זה עלול להיות מאוחר.


ו תודה.
 

כנפיים

משתמש סופר מקצוען
כתיבה ספרותית
איור וציור מקצועי
בעקבות הדיונים שעלו כאן.
אני מתלבט אם זה לא מכאיב מידי, זה בכל אופן נגמר מתסכל. אבל אשמח לתובנותיכם.


וואו!
תודה. תודה. תודה.

לאורך כל הדיונים אני לא מוצאת מילים להסביר ולהגדיר, והנה, ככה, בסיפור-לא-סיפור שכזה, הכל מונח על השולחן.

תודה שוב!
 

שני זאת אני :)

משתמש מקצוען
מוזיקה ונגינה
במילים אחרות 'הוא החליט להמשיך להרוס לעצמו ולילדים את החיים'

למה להכנע? זה נשמע קצת עצלות, הרי אף אחד לא גדל מהרגשה תמידית של מרצה או מאכזב.
לא הוא, ולא הילדים שכנראה הציפייה הזאת תמשיך ישירות גם אליהם.

ובשני האשכולות, עושה רושם שהאשה בטוחה שהיא בלבד הפטרון על רוחניות הבעל.
בסופו של דבר, לכל אחד יש את הבחירה שלו והוא ישא בתוצאות מעשיו.
יכולה להשתדל בכיוון נכון כמובן, אבל נשמע בבסיס שאין לה ספק לא בזה שהיא אחראית על כך, ולא בדרך שהיא עושה את זה.
 
נערך לאחרונה ב:

אשר שרבר

משתמש סופר מקצוען
למה להכנע? זה נשמע קצת עצלות, הרי אף אחד לא גדל מהרגשה תמידית של מרצה או מאכזב.
עצלות היא תכונה קיימת
בפרט כשצריכים לדחוף הר. בפרט כשמנסים לשנות תובנות של שנים. ועוד יותר כשצריך בעצם לבגר חלקים מסויימים במוח.
 

שני זאת אני :)

משתמש מקצוען
מוזיקה ונגינה
עצלות היא תכונה קיימת
בפרט כשצריכים לדחוף הר. בפרט כשמנסים לשנות תובנות של שנים. ועוד יותר כשצריך בעצם לבגר חלקים מסויימים במוח.
נכון
קל זה בטוח לא.
אבל אם רוצים יעיל, נכון וגם קל יותר להמשך. כנראה שזאת האופציה היחידה.
 

רחשי הלב

משתמש מקצוען
@בבא קמא תן כאן את ההשקפה הטהורה. אדרבה, חייבים לחנך שהאשה צריכה לעשות הכל [אקטיבית] בשביל שהבעל ילמד כל היום, וגמרא בעיון דווקא.
אוקיי, נעקצתי. אם זה עושה לך טוב.
ובקשר להשקפה הטהורה, אני חלש בזה (למען האמת אני שייך לצד שכנגד...), אבל כל הנושא של עזרה בבית הוא אינדיבידואלי לכל זוג, לכל אישה. מה שמתאים לרבנית קניבסקי ע"ה לא מתאים למישהי שראתה דברים אחרים בבית הוריה.
ובעניין דרכי הלימוד -
אותי מלווה הסיפור הידוע עם מרן הרב שך.
אישה פנתה לרב פינקוס עם טענות כרימון על בעלה הצעיר. לדבריה, בסדר ג' הוא לומד משנה ברורה כמו איזה בעלבת במקום ר' שימען. ניסה להסביר לה כה וכה ללא הועיל.
הציע לה לשטוח את טענותיה בפני מרן הרב שך.
מרן שמע אותה בקשב רב, ומשסיימה ביקש מנכדו להביא מהמטבח עוגה.
כשהובאה העוגה, התעניין הרב אצל האישה האם תדע לומר לו פרטים על מרכיבי העוגה ודרכי הכנתה. האישה נבוכה והסמיקה אבל ענתה כמיטב יכולתה.
משסיימה, ביקש מרן להביא עוגה נוספת, וגם הפעם חקר ודרש עליה ועל ההבדלים בינה לבין הקודמת.
בסוף, נענע הרב בראשו בשביעות רצון ואמר 'אני רואה שאת מבינה טוב בעוגות, זה דבר טוב. את הראש שלך תשקיעי בזה ותתני לו להחליט בדברים שהוא מבין....'
יש מוצא לזוג כזה?
למה לא? ייעוץ, נכונות להקשיב ולהשתנות יכולים להציל כל זוג.
 
נערך לאחרונה ב:

הפקות כתיבה

משתמש מקצוען
מנוי פרימיום
מוזיקה ונגינה
וואו זה כואב וגם קצת מעצבן
כאילו היא אוהבת שמשגיחים לה על אופן אפיית העוגות ואידוי הבצל. (קרדיט להרב שך)
ולמה אי אפשר לחיות נורמלי
ו... טוב זה ממש מעצבן, כלומר, כתוב ממש יפה

עריכה: לא ראיתי תתגובה של @בבא קמא
ברוך שכיוונתי
 

מוישה

צוות הנהלה
מנהל
מנוי פרימיום
כתיבה ספרותית
עריכה תורנית
אוקיי, נעקצתי. אם זה עושה לך טוב.
ובקשר להשקפה הטהורה, אני חלש בזה (למען האמת אני שייך לצד שכנגד...), אבל כל הנושא של עזרה בבית הוא אינדיבידואלי לכל זוג, לכל אישה. מה שמתאים לרבנית קניבסקי ע"ה לא מתאים למישהי שראתה דברים אחרים בבית הוריה.
ובקשר לדרכי הלימוד -
אותי מלווה הסיפור הידוע עם מרן הרב שך.
אישה פנתה לרב פינקוס עם טענות כרימון על בעלה הצעיר. לדבריה, בסדר ג' הוא לומד משנה ברורה כמו איזה בעלבת במקום ר' שימען. ניסה להסביר לה כה וכה ללא הועיל.
הציע לה לשטוח את טענותיה בפני מרן הרב שך.
מרן שמע אותה בקשב רב, ומשסיימה ביקש מנכדו להביא מהמטבח עוגה.
כשהובאה העוגה, התעניין הרב אצל האישה האם תדע לומר לו פרטים על מרכיבי העוגה ודרכי הכנתה. האישה נבוכה והסמיקה אבל ענתה כמיטב יכולתה.
משסיימה, ביקש מרן להביא עוגה נוספת, וגם הפעם חקר ודרש עליה ועל ההבדלים בינה לבין הקודמת.
בסוף, נענע הרב בראשו בשביעות רצון ואמר 'אני רואה שאת מבינה טוב בעוגות, זה דבר טוב. את הראש שלך תשקיעי בזה ותתני לו להחליט בדברים שהוא מבין....'
הכל ברוח טובה, מקווה שתמחל לי. לגוף העניין, האם לא יתכן שיש אברכים שההשגחה של האשה עושה להם רק טוב ורק בזכות זה הם גדלים ומתפתחים לתפארת?
 

רחשי הלב

משתמש מקצוען
הכל ברוח טובה, מקווה שתמחל לי. לגוף העניין, האם לא יתכן שיש אברכים שההשגחה של האשה עושה להם רק טוב ורק בזכות זה הם גדלים ומתפתחים לתפארת?
ה-ה-ש-ג-ח-ה ???
לא. לאאאאלאאא.
הדירבון, ההערכה, ההשתתפות, ההוקרה. כל אלו. רק לא השגחה.
 

ארבע

משתמש סופר מקצוען
מנוי פרימיום
הפקות ואירועים
למה לא? ייעוץ, נכונות להקשיב ולהשתנות יכולים להציל כל זוג.

אבל נראה שהיא בכלל לא סופרת אותו. כלומר סופרת כל עוד הוא הולם את התבנית שלה. נראה שהיא נשואה מספיק זמן בשביל לקבל אותו קצת יותר, או להבין שאפשר להעריך (חוששתני לכתוב 'לאהוב') גם בשל צדדים אחרים שבבעל. אין פה נכונות להקשיב, כך נראה לענ"ד.
 

מוישה

צוות הנהלה
מנהל
מנוי פרימיום
כתיבה ספרותית
עריכה תורנית
ה-ה-ש-ג-ח-ה ???
לא. לאאאאלאאא.
הדירבון, ההערכה, ההשתתפות, ההוקרה. כל אלו. רק לא השגחה.
כתבתי בכוונה 'ההשגחה', כי מדובר כאן על התופעה שנשים משגיחות על הבעלים. אגב, קראתי אצל יעקב שקולניק שכתב לאחד שהעיר לאשתו על צניעות שיחשוב שהיא תעיר לו על שמירת העיניים. כלומר זו בעיה שכיחה בשני המגדרים. בכל אופן באשכול הקודם כתבת שהקנאה והתסכול למראה הלומדים השטייגעניסטים שורפים לך את הנשמה אבל זה עושה לך רק טוב, לכן רק שאלתי בהיסוס האם ההשגחה של האשה לא יכולה לעשות טוב. לא בציניות, אני באמת שואל.
 

אמא ומתכנתת

משתמש סופר מקצוען
מנוי פרימיום
כתיבה ספרותית
הכל ברוח טובה, מקווה שתמחל לי. לגוף העניין, האם לא יתכן שיש אברכים שההשגחה של האשה עושה להם רק טוב ורק בזכות זה הם גדלים ומתפתחים לתפארת?
ועל זה כבר פסקו המורות הכבודות בסמינר: "אף בעל לא אוהב משגיח עם חצאית" :rolleyes:
 

רחשי הלב

משתמש מקצוען
כתבתי בכוונה 'ההשגחה', כי מדובר כאן על התופעה שנשים משגיחות על הבעלים. אגב, קראתי אצל יעקב שקולניק שכתב לאחד שהעיר לאשתו על צניעות שיחשוב שהיא תעיר לו על שמירת העיניים. כלומר זו בעיה שכיחה בשני המגדרים. בכל אופן באשכול הקודם כתבת שהקנאה והתסכול למראה הלומדים השטייגעניסטים שורפים לך את הנשמה אבל זה עושה לך רק טוב, לכן רק שאלתי בהיסוס האם ההשגחה של האשה לא יכולה לעשות טוב. לא בציניות, אני באמת שואל.
מה אתה משווה?
הקנאה היא דבר שבאה מבחירה שלי. אני זה שמחזק בעצמי יום יום שעה שעה את התחושה והידיעה שלומדי התורה הם מעל כולם. ביום שאפסיק לקנא ולבכות זה יהיה הרגע הנורא ביותר.
אבל אם יבוא מישהו שדואג לרוחנייעס שלי ויתן לי שמוע'ס על ערך לימוד התורה ועל מה אני מפסיד וכו' וכו' זה לא יתקבל טוב.
על אחת כמה וכמה כשזה מגיע מאישה שאין לה רבע מושג על הקושי והאתגרים בלימוד התורה ובשקיעות בלימוד ורק חוזרת כמו תוכי על מה שלמדה בסמינר.
 

אולי מעניין אותך גם...

אשכולות דומים

הפרק היומי

הפרק היומי! כל ערב פרק תהילים חדש. הצטרפו אלינו לקריאת תהילים משותפת!


תהילים פרק קיט א'

א אַשְׁרֵי תְמִימֵי דָרֶךְ הַהֹלְכִים בְּתוֹרַת יְהוָה:ב אַשְׁרֵי נֹצְרֵי עֵדֹתָיו בְּכָל לֵב יִדְרְשׁוּהוּ:ג אַף לֹא פָעֲלוּ עַוְלָה בִּדְרָכָיו הָלָכוּ:ד אַתָּה צִוִּיתָה פִקֻּדֶיךָ לִשְׁמֹר מְאֹד:ה אַחֲלַי יִכֹּנוּ דְרָכָי לִשְׁמֹר חֻקֶּיךָ:ו אָז לֹא אֵבוֹשׁ בְּהַבִּיטִי אֶל כָּל מִצְוֹתֶיךָ:ז אוֹדְךָ בְּיֹשֶׁר לֵבָב בְּלָמְדִי מִשְׁפְּטֵי צִדְקֶךָ:ח אֶת חֻקֶּיךָ אֶשְׁמֹר אַל תַּעַזְבֵנִי עַד מְאֹד:
נקרא  38  פעמים

לוח מודעות

למעלה