דרוש מידע בענין השארת ילדים אצל דודים ודודות ולברוח לחופשה

[מרים ליף]

אני בכל אופן עוד לא נתקלתי בכאלה...

לדוג' סבים וסבתות שכבר נפטרו, צעירים או לא.
לי לדוג' יש כמה חברות קרובות ששולחות אלי ילדים לעיתים לשבת וגם אני יכולה להיעזר בהם.
זה משהו שאת יכולה ליצור בעצמך עם השנים.
ממליצה!

 

[דבורי פשדנובק צלמת (חו''ל כשר)]

אני מאמינה ששום הורה לא יפגע בילד שלו רק כדי להינות בעצמו.
לפעמים מהצד זה נראה כך אבל אי אפשר לדעת שהגיעו מים עד נפש.
וחוצמזה תלןי מאד בסוג הילדים ובמארחים, יש ילדים שיהנו מאד ולא ירגישו שום חסר אצל מארחים מסוימים.
כמובן שיש גם את ענייין הגיל ולא כדאי להשאיר ילדים קטנים מידי שלא מבינים.
אישית,אני לא מוכנה להוציא את הילדים מהבית אם משאירה אותם ודואגת להביא בייביסיטר הביתה, כשאחותי שמרה עליהם היה להם כ''כ טוב שקיבלתי דשים חמים אחכ מהגננות שעדיף להם בלעדי...

 

[efrat1]

הדיון ארוך, לא הצלחתי לצלצל אבל קראתי כמעט הכל ואני רוצה להעלות עוד נקודה שלא עלתה בכלל. אכתוב את זה בידיעה שאני עומדת להקים עלי עכשיו את כל יושבי הפורום.
מקובל לחלק בין השארת ילדים בזמן נסיעה לחופש לבין השארת ילדים לאחר לידה. ההבדל ברור מאוד אבל אני חושבת שגם לאחר לידה יש דרכים לעשות את זה ויש דרכים.
אני רואה כאלו שמפזרים את הילדים למשך זמן ארוך, ל24/7, גם אם הרבה פעמים הם לא באמת חייבים. האישה בבי"ח, הבעל נהנה מהחופש, יוצא עם חברים, שורץ בבי"ח (ומפריע לנשים האחרות) ובאופן כללי חי ללא עול.
לעומת זאת אפשר לחשוב קצת ולהפחית את חלוקת הילדים למינימום! הבעל יכול בדר"כ לשלוח אותם בבוקר (חצי מהבעלים עושים את זה ממילא תמיד, אז מה השתנה?), אחרי צהריים הם יכולים ללכת לשחק אצל חברים / בני דודים, כל פעם מישהו אחר כדי לפזר את הטיפול בהם ולא להעמיס על מישהו אחד, אפשר לבקש שיאכלו שם ארוחת ערב ומהדודות אפשר בדר"כ לבקש גם מקלחת, ולחזור הביתה להשכבה ע"י האבא. זה אפשרי ומומלץ גם אחרי שהאמא משתחררת הביתה. רווח נוסף הוא שהילדים נשארים הרבה יותר נורמלים ובתחושת יציבות, הם מרגישים חלק מהבית בזמן השמחה, והטלטלה שגם ככה תמיד עוברים כשמתווסף תינוק היא פחותה בהרבה.
ואם האבא יוצא בערבים כשהאמא עוד לא נמצאת, ואין בייביסיטר, תנסו לבקש בייביסיטר מקרובי המשפחה. תתפלאו כמה עדיף להם לשלוח את הבת לבייביסיטר מאשר לקבל ילדים לשבועיים.
כמובן שיכול להיות מצב של ילד בן שנתיים שקשור לאמא, או כל מצב אחר של ילד שלא יכול להיות בבית בשום אופן, אז אותו אפשר כן להעביר. אבל ילדים גדולים יותר בדר"כ יכולים ורוצים להשאר בבית כמה שניתן.
ומהצד של הילד: בתור ילדה בת 10 נשלחתי לבית הדודים כשאמי ילדה. לא יכולה לשכוח כמה שהרגשתי דחויה ומיותרת כשהייתי שם בליל שבת בזמן ה"שלום זכר" של אחי הקטן שנערך בביתנו, בעוד אני נמצאת בעיר אחרת, וכל אחי ואחיותי הגדולים חוגגים ונהנים. בכיתי שם שעות. והייתי רגילה לשהות אצלם מלא כשההורים שלי נסעו ואפילו בחופשות, רק שההרגשה הזאת שמעיפים אותי מהבית כדי לא להפריע היתה נוראית.

מוזר.
לא נתקלתי בסביבתי באף אמא ששולחת את הילדים לכמה ימים, המקסימום הוא לשבת.
אני המוזרה?
או שזה עוד הבדל בין ליטאים לחסידים

 

[ששונית]

אגב, זאת אמא מתעללת או מחשלת?
לפי התגובות של כל אחד בפורום, אפשר כבר בערך לדעת מה יהיו התגובות לזה.

סרטון מדהים.
אבל מה?
זה בדיוק ההבדל בין חיות לבני אדם.
אין יחס יחידני. האמא מאמינה ביכולותיהם ועומדת שם בסבלנות לתת את הפידבק והאמון עד האחרון שבהם.
אצל ילדים זה לא ככה.
יש ילד שטוב לו להתאמץ כמו במשל הגולם והפרפר, יש ילד שבלי דחיפה מאחורה פשוט לא יתקדם.
יש ילד שזקוק רק לאמון ולספייס, וילד אחר חייב מחמאות על כל ניסיון.
אז הסרט הזה מלמד הרבה על אמון, ובטוחה שמנחות הורים ואמהות שפריות כבר אימצו אותו בחום, אבל זהו בדיוק העניין, שילדים רבים זקוקים לעוד כמה נתונים כדי לגדול בריא.

 

[tosfot]

סיימתי סו"ס לקרוא את האשכול,
אספתי לעצמי כמה תובנות חשובות.
רציתי להעלות פה נקודה שלא דיברו עליה עדין.
חשבתם על הורים שמתמודדים עם בעיות התנהגות של ילדים ?
ילדים היפר אקטיביים או סתם שובבים מאוד.
או כאלו שאוהבים לבדוק גבולות ואלו שתמיד חוזרים עם מכנסיים קרועות.
דווקא הורים לילדים כאלו צריכים כמה שעות או ימים לעצמם,
לפעמים בצורה נואשת. כדי לאגור כח להמשך ההתמודדות.
אלפי תודות על הבריאות והכשרונות והרעיונות המקוריים.
אבל כל יום הוא שדה קרב.
אז לוקחים חופש מהעבודה, מוצאים מקום מקסים לסוע אליו,
מתחילים לבקש טובות ממשפחה וחברים.
ואופס...מתברר שאף אחד לא יכול לקבל אליו את יוצמח.
יש כאלו שמתחמקים ויש כאלו שאומרים את האמת.
קשה לנו איתו.
הוא מרביץ/היא רבה/בפעם שעברה הוא שבר את ה.../הקטנה שלי פוחדת ממנה...
מה אתם אומרים?
יש דרך שתאפשר לאבא-אמא של יוצמח לצאת פעם בשנה/שנתיים להחליף כוח?

לא בטוח שיש.
וזה חלק מההתמודדות.
מהיכרות קרובה.

 

[ארבע]

ילדים מאובחנים כחינוך מיוחד זה יותר קל.
יש משפחות מדהימות ומתנדבות רבות שמארחות ילדים כאלה לשבתות. יש גם פרויקט הקלה של משרד הרוחה שמממן את זה.
אני נפעמת, הרבה יותר מזה, אין לי יכולה להביע את ההתפעלות שלי כל פעם שאני שומעת על המשפחות האלו, שמכניסות את הילדים האלו הביתה, גם אם הם לא פשוטים לשבתות שלמות.
זו הזדמנות בשבילי להגיד על המשפחות האלו שאין להן מושג כמה מעגל ההשפעה של הנתינה שלהם רחב. ומלבד התודה רבה של ההורים שאת זה הם שומעים, יש מסביב מעגל רחב של סבים, סבתות דודים ודודות שמתפעלים, מודים ומעריכים אתכם על החסד העצום הזה.

לא כל ילד זכאי, כך יש משפחות שנופלות בין הכיסאות. הילדים המקסימים שלהן הם ילדי טורבו והצורך של ההורים באיוורור ובהיטענות גדול ורב, אך אין למשפחות האלו מענה.

מעבר לכך, לא כל ילד חינוך מיוחד יסכים/יכול ללכת למשפחה זרה.

וישנם סתם ילדים שקשה איתם, הם לא מוגדרים כילדי חינוך מיוחד, ואף מארח לא שש בהם.

לעניות דעתי, כדי למנוע את ההגעה למקום של צורך חמור באיוורור, כי מגיעים לסף קריסה, ואז או שמצניחים את הילדים על מישהו, קלים כקשים, בין אם המארח מסכים ברצון ובין אם נסחט, או שנמנעים מיציאה, חשוב לתת לעצמנו נקודות היטענות אפילו קצרות וקטנות לאורך הדרך. האמור לעיל מכוון בעיקר כלפי עצמי - זו המסקנה שהגעתי אליה בדם ובדמעות ):

יצאנו לאחרונה לשבת נופש אחרי תקופה עמוסה ומורכבת. את התאומים הקטנים לקחנו איתנו - הם מאד שובבים ולא היה לי לב להפיל אותם על אף אחד. התחושה היתה שלא ממש נפשתי ונחתי. בסופו של דבר. נשארתי עייפה ונטענתי אך במעט, הצורך הגדול לא נמלא. מעודדת את עצמי שנהגתי נכון - אלו הילדים שלי, ולי הזכות והחובה לטפל בהם ולדאוג להם. אם הייתי שולחת אותם אני בטוחה בוודאות כמעט גמורה שהמארחת היתה נוטרת לי או מצפה לתגמול של השבת טובה בסדר גודל מקביל, ואני כל כך מרוקנת, שכרגע אין לי טיפת אנרגיה להחזיר במטבע הזו.

 

[מיסי]

אני מתכוונת לקחת אחיינית כבייבי סיטר ולשלם לה כמה מאות שקלים כדי שהילדים ישארו במסגרת הביתית ללא שאף אדם זר היה צריך לשלם את מחיר חופשתי.
אני יודעת שיש אנשים שמארחים ביתר קלות ובגמישות. אני אישית- לא.

עם כל הדיונים על בייביסיטר
עוד נקודה למחשבה-
חשבתם פעם מה קורה בבית של בנים?
ייחוד, כן או לא?
תיארתם לעצמכם שכל יציאה מהבית
ו/או בייביסיטר צריך לקחת את זה בחשבון?
אז אפשר אולי להמליץ באופן כללי-
אבל כל מקרה לגופו...

 

[miami]

תודה על האשכול!
הוא מעולה מעולה מעולה!!!! ומוסיף המון רגישות לחיים.
ולתגובה שלי.
לעולם, אבל לעולם אך תדונו אשים שיוצאים לחופש,
אין לכם אף פעם אפשרות לדעת מה עומד מאחורי זה.....
טיפולים רפואיים-רגשיים-זוגייםוכו'.
וב"כ מדוב רבדברים שלא יודעים עליהם!!!!
אז אנא,
תקבלו את הילדים אם מסתדר לכם ואם לא תענו לא,
אבל אל תדונו!!!!!
בנפשי הדבר...

 

[tosfot]

תודה על האשכול!
הוא מעולה מעולה מעולה!!!! ומוסיף המון רגישות לחיים.
ולתגובה שלי.
לעולם, אבל לעולם אך תדונו אשים שיוצאים לחופש,
אין לכם אף פעם אפשרות לדעת מה עומד מאחורי זה.....
טיפולים רפואיים-רגשיים-זוגייםוכו'.
וב"כ מדוב רבדברים שלא יודעים עליהם!!!!
אז אנא,
תקבלו את הילדים אם מסתדר לכם ואם לא תענו לא,
אבל אל תדונו!!!!!
בנפשי הדבר...

מליון אחוז.
כי יצא לי לשמוע רינונים סביב זוג שהשאיר ילדים לסבתא
המדברים לא ידעו, ולי היה אסור להסביר - שהאבא עובר טיפולים כימותרפים.
וכן - הוא בריא היום ברוך ה'.

 

[פונפונית אדומה]

בלת"ק
לענ"ד במילה אחת,
אכן אין הצדקה שבעולם לגרום לשני לעבוד יותר קשה כדי שאתה תוכל לנסוע לנופש...

אלא אם כן -
מדובר בסוג של שמור לי ואשמור לך...
ואז כל התמונה שונה לחלוטין.

זו רק אני שרואה פה אבסורד הזוי??? (ולא רק בתגובה הזו)
זה לא הכי מובן שבעולם שהנופש הזה שאנשים יוצאים אליו זה בעצם בד"כ אוויר לנשימה כפשוטו???
נראה לי שכל אישה בעולם יודעת שהיא פושעת לה ולמשפחתה אם היא לא יוצאת לנופש מידי פעם לפני שהיא קורסת.
למה להיות יומיים בבי"ח אחרי הלידה- זה מובן. ואח"כ עוד יומיים בבית החלמה- זה מובן.ושאישה שעובדת ומתקתקת ומנהלת בית ודואגת לילדים ומכבסת ומבשלת ומנקה ומלטפת ומפשרת ומרגיעה ומרדימה ומעירה ושולחת ומביאה ו... ו... ו... במשך שנה ויותר ברצף- צריכה לצאת מידי פעם להתאווררות ודווקא עם בעלה, ודווקא בלי הילדים, כן!
אם תשאלו אותי- זה חובה. ומי שעושה את זה- עושה קודם כל חסד עם הילדים שלה, אח"כ עם בעלה, ואח"כ עם עצמה.
הנופש המדובר- זה לא נופש. זה אויר.
ואם צריך שהילדים לא יהיו בבית כמה ימים בשביל האויר הזה, ושיבכו קצת בכרית בשביל האויר הזה, ושיתגעגעו קצת או הרבה בשביל האויר הזה- אז זה שווה את זה. כי זה אויר. חמצן. בסיס. ואחרי הכל- שוב- זה הכי הרבה בשביל הילדים, שיהיו להם הורים רגועים ונינוחים. שמנהלים את החיים שלהם כמו שצריך ולא בצורה של להלחם על כל טיפת אויר. (לא צריך לפרט איך זה נראה כשהאמא גמורה, אה?!)
(כמובן, שצריך לעשות את זה בצורה שתהיה עם הכי פחות הפסדים ונזקים. שלא יצא שכרו בהפסדו. אבל...)

נאום האישה שמהחתונה- לפני כמה שנים טובות- יצאה פעם אחת בלבד לנופש, לילה אחד, עם הבייבי, בלי הבעל, ולא מצליחה לצאת שוב- כי הילדים.... אבל אני יודעת שזה לא תקין ושאני פושעת לילדים שלי. בעז"ה- בקרוב

ומה שהכי צרם לי לאורך כל האשכול- מה זה 'שמור לי ואשמור לך'???
מה זה סדום פה?
אם את מרגישה שאת לא מסוגלת לקחת ילדים אלייך לכמה ימים- אל תעשי את זה. אבל לקחת רק כי אולי פעם תוכלי לדרוש את התשלום???
אני אישית מרגישה כרגע שאני לא יכולה להכניס אלי ילד נוסף הביתה. הבית שלי קטן מאוד וה-2 ילדים שלי ממלאים אותה עד אפס מקום. הצפיפות אוכלוסין מורגשת אצלי במהלך כל היום.
אבל בעז"ה ברגע שאני עוברת לדירה גדולה יותר- המשפחה כבר יודעת שיוכלו להשאיר אצלי ילדים בכיף!
ואני כבר לא מדברת על הכיף שלי האמיתי- כשאני חושבת על זה שזוג יכול לצאת לכמה ימידם לאגור כוחות ולהביא לילדים הורים סבלניים וטובים יותר- כי אני לוקחת את הילדים. זה עונג אמיתי!

 

[miami]

@פונפונית אדומה
כל מילה!!!!

 

[Natan Galant]

ברצוני להעלות כאן נושא לדיון
המדובר כאשר זוג רוצה להינפש ולהיחפש אך דא עקא א"א לקחת את כל הילדים כי איזה חופש זה עם הילדים, ובכלל יש להם לימודים וכו',
אז מה עושים?
הנה רעיון מבריק מהמוח הקודח: נעיף אותם לכל הרוחות לדודים ולדודות, לחברים ולחברות, שישתובבו וישתוללו שם, כי מה יותר פשוט למשפחה שגם כך מתמודדים עם החמשה או שישה ויותר או פחות קוצ'קאלאך שלה, שיקבלו תוספת נחמדה של ילדון קטן וצרחן או שניים, שאינו מודע להלך הרוח בבית הזה ומביא איתו את כל שגיונותיו מבית, ומהיום השני ואילך מתחילה הספירה לאחור מתי ההורים שלו כבר חוזרים.
טוב, לא נורא, העיקר שהזוג נופש וחופש לו אי שם בקצה הארץ, ונחמד להם וטוב להם.
כמובן שתמיד ישנם ילדים קלים יותר וקשים יותר לאירוח, אבל האם לא צריכים להפעיל שיקול דעת רחב יותר לפני שעושים זאת?
הגזמתי? אולי.
מה דעתכם?

זה תלוי מאיזו זווית מסתכלים.
מהזווית של השכנים מלמטה: ישתבח שמו. סוף סוף שבוע שקט מהמופרעים של קוניצוב מעלינו.
מהזווית של השכנה החטטנית: אוי, טאטע, איך אשרוד שבוע בלי שום התרחשות אצל השכנים ממול?
מהזווית של בית המלון: נהדר. טוב לראות שיש ביקוש לחדרים בקומת המרתף (אלו שמחלקים להם קופונים בעיתונים של החרדים) גם בספירת העומר.
מהזווית של הדודה: לא משהו, אבל היי! מהיום צילה ומוישה יהיו חייבים לי, ויפסיקו כבר להזכיר לי את השבע ברכות שלהם בטבריה, שאז הגעתי אחרונה.
מהזווית של ההורים: איך אפשר ליהנות בחופשה? מתגעגעים לילדים, ובכלל, המזגן במלון ממש חלושעס, וההכשר ככה ככה, אפשר לחזור יום קודם?
מהזווית של הילדים: אבא ואמא לא אוהבים אותנו! הם רוצים חופש מאיתנו!
מהזווית של המטפלת הרגשית כעבור שמונה עשרה שנה: אני לא מאמינה איזה הורים היו לכם, הם ממש הרסו לכם את הילדות.
מהזווית של גולשי פרוג: אוהו, יש לנו כל כך הרבה מה לומר...

 

[elibeli]

אני עוקבת אחרי האשכול מתחילתו ןהוא ממש מרתק.
הסתקרנתי מאד לשמוע איך ילדי יגיבו על הרעיון.
אמרתי להם( בני 8,7,4.5) שאבא ואמא אולי יסעו לכמה ימים לנוח, והם ישארו אצל שכנים או חברים.
העיניים שלהם ממש ברקו. ובן ה-4.5 שאל: היום??
טוב... נראה מה יגיד בן ה-2.5..

אני כן בדעה שהנופש הכרחי להורים וגם לילדים.
ההורים עובדים מאד קשה והמרווח נשימה שזה נותן הוא חשוב.
כמובן שצריכים לדעת מה המצב כרגע, כמו שכתבו מעלי- גמילה, ילד רגיש במיוחד, ילד שובב במיוחד וכו'. וגם אם החלטתם לצאת בתקופה יותר רגישה צריך לעדכן את המארחים במצב הרגיש ולתת להם את החלטה אם מתאים להם או לא ולא ששעה אחרי שהילד יגיע, הוא יפספס, יבכה וכו' בהפתעה. לדוג': הזמנתי אחיין מתוק שאמו הייתה אחרי לידה. והיא עדכנה אותי שהוא עוד לא מסתדר עם השירותים כ"כ. עשיתי את השיקול שלי מול הכוחות שהיו לי באותה תקופה והחלטתי שהרווח שזה יתן לה עם הפיצקאלך שלה שווה לי את הטרחה.

 

[מוישה זוכמיר]

זה תלוי מאיזו זווית מסתכלים.
מהזווית של השכנים מלמטה: ישתבח שמו. סוף סוף שבוע שקט מהמופרעים של קוניצוב מעלינו.
מהזווית של השכנה החטטנית: אוי, טאטע, איך אשרוד שבוע בלי שום התרחשות אצל השכנים ממול?
מהזווית של בית המלון: נהדר. טוב לראות שיש ביקוש לחדרים בקומת המרתף (אלו שמחלקים להם קופונים בעיתונים של החרדים) גם בספירת העומר.
מהזווית של הדודה: לא משהו, אבל היי! מהיום צילה ומוישה יהיו חייבים לי, ויפסיקו כבר להזכיר לי את השבע ברכות שלהם בטבריה, שאז הגעתי אחרונה.
מהזווית של ההורים: איך אפשר ליהנות בחופשה? מתגעגעים לילדים, ובכלל, המזגן במלון ממש חלושעס, וההכשר ככה ככה, אפשר לחזור יום קודם?
מהזווית של הילדים: אבא ואמא לא אוהבים אותנו! הם רוצים חופש מאיתנו!
מהזווית של המטפלת הרגשית כעבור שמונה עשרה שנה: אני לא מאמינה איזה הורים היו לכם, הם ממש הרסו לכם את הילדות.
מהזווית של גולשי פרוג: אוהו, יש לנו כל כך הרבה מה לומר...

לקח זמן אבל בסוף זה הגיע
ציפיתי לתגובתך, ואכן לא אכזבת...