לא מגיע להם שום דבר. נכון.
גם לאנשים שיש להם דירות למכור 'לא מגיע שום דבר'.
אבל אם מישהו רוצה את הדירה שלהם - שישלם.
תרצה או לא, יש מושג של 'שוק השידוכים', ובשוק הזה לכל בחור מוצמד תו מחיר.
נכון, אפשר לבכות על זה עד מחר, אפשר גם להתעצבן על כך שאי אפשר לקנות דירה בירושלים במחיר של מיליון שקל. אבל אם אין לך כסף - אל תקנה דירה בירושלים.
העובדות הם שהורים של בחורים טובים, מוכנים לגשת רק לשידוכים שמציעים 40OK ומעלה.
אם אתה רוצה בחור טוב - תשלם. לא רוצה לשלם - תיקח בחור פחות טוב.
משום מה, אף אחד לא בא לאדם שמוכר דירה בקרית ספר ואומר לו 'התחייבתי לחתן שלי דירה בקרית ספר וזה מאד קשה לי, בבקשה תמכור לי אותה במחיר של חצי מליון'.
היתה לי תחושה כזו, שיש בחורים שמרגישים שבעצם זה שהסכימו להתחתן עם פלונית הם למעשה מכרו לאביה משהו יקר מאוד, ששוייו מגיע למאות אלפים ולמעלה מכך.
ובאמת אפילו תודה רבה לא צריך לומר לאבי הבת, וכי המוכר אמור לומר תודה לקונה על מה ששילם? אלא שיש בחורים שעושים לפנים משורת הדין ואומרים תודה בכל זאת.
זו אכן גישה מעניינת. אבל בפוסקים מבואר לא כך.
אצטט לדוגמא מתשובות הרשב"א ב, ב:
"דהתם הוא במכר, דכיון שהוא לוקח קרקעו של זה וחייב ליתן לו דמיו וכו', אבל זו שנותנת לו בתה ועוד נותנת לו נדוניא עמה, מאי אגר נטר לי איכא הכא, הא למה הדבר דומה למי שנתן מתנה לחברו ואומר אני נותן לו כך וכך לזמן פלוני, וכו' "
ויש בזה נפקא מינה להלכה בהלכות ריבית כמבואר ברשב"א שם, והלכה זו נפסקה בשולחן ערוך בלא חולק.
כללו של דבר, לדעת הפוסקים בכל אופן, הנדוניה אינה נחשבת "מקח" אלא מתנה. ההורים נותנים לחתן את בתם במתנה ועוד נותנים לו מתנה נוספת של נדוניא.
המונח "שוק החתנים" הוא כמובן לשון מושאלת. החתן אינו מקנה את עצמו לאף אחד. אדרבא, הוא זה שקונה כאן קנין, כלשון המשנה "האשה נקנית".
הנושאים החמים
הנושאים החמים
