הנושאים החמים
הנושאים החמים
השולחן הסימטרי העגול ניצב במקומו הקבוע. הפרחים אותם פרחים, הדגלים אותם דגלים, הדוברים אותם דוברים – ובעיקר סבר הפנים החמור הינו אותו הסבר. שפמים מפוארים, תסרוקות אופנתיות, כאפיות משובצות, עניבות מגוהצות, שמלות ארוכות וחליפות מגונדרות, לכולם עינים מצומצמות ושפתיים חשוקות.
נשיא המועצה התורן, שליח מדינת ירדן למועצה, הרים את ידו המצולקת מקרבות סכינים ברחובות והניף את פטיש היו"ר.
"מועצת חובות ישראל וזכויות האיסלאם מתכנסת לישיבתה השנתית. על סדר יום הועידה כרגיל – מדיניותה הדיקטטורית של מדינת הכיבוש הטרוריסטית והאכזרית השוכנת בליבה של האומה המוסלמית המכובדת איפשהו בין דיר יאסין לתיאטרון הבימה והסינמה סיטי".
האירופאים שיחררו עניבות. פתיחה מרשימה ללא כל ספק. האיזון הקדוש נשמר כשבמקביל לטיעונים נגד הז'ידים מוצגים גם חלק מהישגיהם ותרומתם לעולם. היהודים לא יוכלו לטעון לאנטישמיות.
"סדר הדוברים מייצגי זכויות האדם בעולם, שומרי ותורמי הסדר העולמי, נציגי מדינות איראן-סוריה-אפגניסטן-פאקיסטאן-ניגריה-ניז'ר-סומליה-שבדיה-תימן-עיראק-עשרת" הכריז הנציג המשופם בנשימה אחת. "איתנו עימנו ידידינו הנאמנים נציגינו מן הישות הקולוניאלית אנשי ארגוני הקרן החדשה שיציגו את טיעונינו בזוית אוקייטיבית ובהירה כראוי לאלו הנאנקים בשלטון המרושע השולט בכוח הזרוע. יודגש כי היהודים בין הדוברים התחייבו להתאבד מיד עם סיום הכיבוש בכדי לאפשר לפלסטינים האומללים להתיישב בבתיהם".
אחרוני נציגי מדינות אירופה הסתדרו במקומותיהם. גם לישראל יש יצוג הולם בועידה. נציגי בריטניה, צרפת וגרמניה החליפו חיוכים אחד עם השני, כשידידיהם ממדינות המזרח התיכון מצ'פרים את כתפיהם בג'סטות נדיבות. היצוג הישראלי הגיע במימונו המלא של האיחוד האירופי בשיתוף ארגון ג'יי סטריט האמריקני.
הנשיא ההדור כחכח בגרונו וסידר את השברייה. (קהה, תודה שהתעניינתם. אנשי הביטחון לא אישרו את כניסתו החמושה של האיש בעקבות מידע שהגיע מארגון 'המוסד' אודות קשריו של הירדני עם מדינה מוסלמית חשובה ומרכזית המכונה כיום ארגון דאע"ש. למרבה הצער לא הצליחו נציגינו להכניס גם נציג רשמי מטעמם בשל התנגדות של האמריקנים בראשות נשיאם התמהוני שלא נמנה על אלו המבינים עניין ושל הרוסים שנלחמים איתם בסוריה בשל שיקולים קטנוניים. חבל.) "לאחר שבשנה שעברה נאלצנו למחזר החלטות קודמות, הציע אחד הפרופסורים מהאונ0יברסיטה העברית בתל אביב לטפל בשורשי הבעיה".
שקט השתרר באולם. את המתח היה ניתן לחתוך בסכין, לו היו מרשים להכניס כזה. (לא הרשו. כנ"ל.)
"מתולדות הסכסוך הישראלי עוד מראשית ההיסטוריה ניצב סיפורו של דוד, לוחם דובים ואריות נודע, שמונה לימים למלך ישראל והיכה את שכניו הפלישתים והפלסטינים שוק על ירך, כשלמולו ניצב השייח' גלית, מגדולי הלוחמים לשחרור פלסטין ההיסטורית. למרבה הצער נתקבעה גרסתו המעוותת של הסיפור מן הצד היהודי, בעוד הסיפור האמיתי נמחק לאורך אלפי שנים ברגל גסה על ידי השודדים הציונים. הצעת ההחלטה תביא כעת לדיון מחודש בכל פרטי האירוע החמור והפרת זכויות האדם החמורה שהתרחשה במהלכו".
מחיאות כפיים מהוססות. הדיון נפתח. תמונות, מצגות, נואמים, ויכוחים.
-סיכום הדיונים-
בפרספקטיבה של שנים, ניתן לאבחן ולנתח את האירוע החמור מזוית מדוייקת ונכונה.
באשר לעובדות: אין כל ויכוח לאחר שנים של התכתשות חוזרת ונשנית וכיבוש אלים מצד אנשי הממלכה היהודית הגיעה המתיחות לשיא חדש, מה שהביא לפריסת כוחות צבאיים ניכרים על ידי הצדדים הלוחמים משתי צדדיו של קו שביתת הנשק, בסמוך לאחת מערי הספר באיזור.
במשך ארבעים יום נהג השייח' גלית לצאת לשטח שביתת הנשק ולשאת נאום חוצב להבות אש בגנות המלחמה וכנגד שפיכות הדמים המיותרת. לדבריו על היהודים לוותר על כל תביעותיהם הטריטוריאליות ולחזור למקורם (במקור נאמר 'למצרים', אלא שמצרים התנגדה. לאחר מכן הוחלט לכתוב 'אור כשדים' אלא שעיראק הטילה וטו. הוחלט להתעלם מהגדרה מדוייקת בעניין). לדבריו עליהם פשוט להרוג אחד את השני, והנותרים יוגלו כאמור – למקורם. (כנ"ל). למטרות מדינתיות פנימיות והסברה פנים פלישתית הוסיף גלית וחירף בהתלהבות מערכות אלוקים חיים. יצויין כי גלית עשה זאת באריכות רבה, בהתגרות מכוונת ובכוונה גדולה – אך על היהודים היה לקחת בחשבון את דרישות הציבור הפלסטיני-פלישתי.
כתום ארבעים יום הופיע דוד וחיסל את יריבו באכזריות בלתי מצויה, כשלמעשה הוא הורג אותו כליל, במקביל מנע דוד מגלית לבצע את המעשה האלמנטרי והפשוט – להרוג אותו עצמו.
לאור העובדה כי במשך ארבעים יום דוד לא שהה כלל במקום, בעוד גלית ניצב כאמור בחזית, ובכל זאת לא פרצה הלחימה ניתן להסיק מעל לכל ספק כי הצד הישראלי הוא התוקפן בסבב הלחימה התורן.
עד כאן העובדות. מכאן מוצאת מועצת זכויות האדם של האו"ם שורת שאלות נוקבות שנותרו ללא תשובות כנות מן הצד הישראלי.
הוכח מעבר לכל ספק כי במהלך הדו-קרב חרגה הלחימה מגבולות ההשוואה הבסיסית שבין שני לוחמים מקבילים, כשהצד הישראלי שלט בעליונות רבה במהלך הקרב כולו, בעוד הצד הפלישתי סובל מנחיתות עצומה במקביל ללוחם הישראלי. גלית לבוש היה בקסדת פלדה, שריון קשקשים כבד, חרב גדולה וחנית נחושת, מגן פלדה וכידון ארוך, שמשקלם הכולל הגיע לכדי מאות ק"ג, כשלעומתו נהנה דוד מניידות מקסימלית ועדיפות תנועתית שעמדה לימינו.
בנוסף לכך נודע השייח' גלית בממדי גופו העצומים ששיוו לגופו סירבול רב. המועצה מציינת בהזדמנות זו כי מן הראוי לתת לגלית פרס נובל לשלום עקב מספר הלוחמים הרב שהרג בזכות ממדיו במלחמות הרבות בהם שירת – מה שמנע לחימה ארוכה וחסרת תוחלת. בחזרה לעניין, הרי שכעת, ממדיו העצומים, שהניבו לו את כינויו 'גלית עורף הראשים', עמדו לרועץ אל מול הלוחם הישראלי הקטן והזריז, קל התנועה והמהיר.
בחישוב טקטי מחושב הביא היהודי לשדה הקרב פיתוח חדשני וסודי של תעשיות הנשק הישראליות, אותו בחר בקפידה בין חלוקי הנחל השונים. בנוסף, על פי עדותו הוא, הסתמך דוד על נשק בלתי קונבנציונלי להשמדה המונית כשהוא כולל עימו בלחימתו גם סיוע שמימי ובלתי הוגן בעליל. גלית למולו ניצב כשידיו ריקות כליל, למעט הנשק הנזכר – חנית, חרב, כידון ומגן. את בל, אלוהיו של גלית, ניתן להסיר מן התמונה לאחר שלאורך ההיסטוריה נמצא בל במצב עגום למדי כשראשו וגפיו כרותות מול ארון הברית הישראלי, מה שמוכיח כי הנשק הישראלי גבר אף עליו.
על פי עדויות עדי ראיה הרי לאחר שפגע דוד בגלית והפילו אפיים ארצה מיהר הלוחם הישראלי אל עבר הפליט הפלישתי האומלל ששכב מנוטרל חסר אונים ולא היווה סכנה לאי מי, וכשהוא משתמש בחרבו של גלית עצמו כרת דוד את ראשו של הפלישתי והרגו בצורה שאינה מוטלת בספק. לאחר שהרג את גלית אסף דוד את כליו של גלית ובזז אותם, כשחיילי הצבא הישראלי מצטרפים אליו ברדיפה אחר שרידי הלוחמים הגיבורים הפלישתים-פלסטינים, הורגים בהם באלפיהם, ובוזזים את רכושם של השהאידים שנרצחו ומתו מוות הירואי ומפואר. נמסר כי בית המשפט הצבאי בישראל לא דן באותה העת בעניין החמור של ירי במחבל מנוטרל.
המועצה מפנה את תשומת לב קורא ההחלטות לדבריה של אלמנתו של השייח' גלית, שפי שאמרה לנציג אונר"א שהגיע לאוהל האבלים (תרומת אונסק"ו) שהוצב על חורבות הבית שנהרס על ידי צה"ל: "גלית היה איש טוב... כל רצונו לא היה אלא לעזור לעולם, לטהר אותו מנגע הסרטן שפשה בו ולחסל את הנגע אחת ולתמיד... כל מה שרצה גלית היה לדאוג לכולנו... גלית, למה הלכת? (בכי קורע לב) גל....גליייייייייייייית אאאאוווווווווההההההההההה מה אני אגיד לילדים? הבטחת להם בשר ישראלי לשבת!!! גלייי--------------ת"
לאור האמור הרי שברור כי לא קרב מפואר היה הקרב, אלא ההיפך הגמור הוא הנכון, וניצחונו של דוד היה מובטח מראש כנגד לוחם החופש הפלסטיני, כששורת יתרונותיו הטקטיות של דוד קבעו את תוצאות הלחימה עוד בטרם התחילה.
משכך מצביעה המועצה על שורת העוולות המזעזעות כל לב:
1. התוקף היה הלוחם הישראלי, מה שנתן לו גם את יתרון ההפתעה.
2. לא היה כל שוויון הוגן בין הצדדים.
3. העליונות עמדה בכל העניינים לטובת הצד הישראלי התוקפן.
4. הצד הישראלי השתמש בנשק סודי ביותר.
5. הצד הישראלי השתמש בנשק להשמדה המונית, מה שמחייב התערבות צבאית מצד מועצת הביטחון.
6. הצד הישראלי הפר את החוק הבינלאומי כשהשתמש בנשק של הקורבן.
7. הצד הישראלי ירה בגלית כשהיה מנוטרל ולא היווה כל סכנה. הלוחם לא נענש על כך כלל, אלא קיבל בתמורה את ביתו של שליט ישראל דאז לכלה.
8. הצד הישראלי בזז את רכוש הפלסטינים בהפקרות משולחת רסן.
9. על הצד הישראלי לסגת מיידית מכל כיבושיו הטריטוריאליים, להשיב את הרכוש הגזול, ולהסגיר את דוד לידי בית הדין הבינלאומי בהאג.
10. על הצד הישראלי לסגור את מפעלי הנשק להשמדה המונית ולהסגיר אותו לידי האו"ם – או עדיף מכך, לחסוך את עלויות הנסיעות ולהעבירו בעצמו ישירות לידי האומה הפלסטינית-פלישתית המדוכאת.
קרב זה יכנס לדפי ההיסטוריה הנלמדים בכל בתי הספר העולמיים כסמל הגבורה של האדם הקטן הניב אל מול מכונת הרג ולחימה אכזרית ומשומנת עד לנצחון הברוטאלי של הכוח והתוקפנות.
מועצת זכויות האדם של האו"ם.
בעד: 127
נגד: 2
נמנעים:8
הטור נכתב בעקבות חמשת החלטות מועצת זכויות החמאס(/אדם) של האו"ם מאמש. כמנהגי אבקש את סליחתכם על האורך. את ההשראה קיבלתי מאי מי שאינני זוכר מי הוא - נדמה לי כי היה זה אפרים קישון - אשר את תיאורו לעניין קראתי לפני שנים.
נשיא המועצה התורן, שליח מדינת ירדן למועצה, הרים את ידו המצולקת מקרבות סכינים ברחובות והניף את פטיש היו"ר.
"מועצת חובות ישראל וזכויות האיסלאם מתכנסת לישיבתה השנתית. על סדר יום הועידה כרגיל – מדיניותה הדיקטטורית של מדינת הכיבוש הטרוריסטית והאכזרית השוכנת בליבה של האומה המוסלמית המכובדת איפשהו בין דיר יאסין לתיאטרון הבימה והסינמה סיטי".
האירופאים שיחררו עניבות. פתיחה מרשימה ללא כל ספק. האיזון הקדוש נשמר כשבמקביל לטיעונים נגד הז'ידים מוצגים גם חלק מהישגיהם ותרומתם לעולם. היהודים לא יוכלו לטעון לאנטישמיות.
"סדר הדוברים מייצגי זכויות האדם בעולם, שומרי ותורמי הסדר העולמי, נציגי מדינות איראן-סוריה-אפגניסטן-פאקיסטאן-ניגריה-ניז'ר-סומליה-שבדיה-תימן-עיראק-עשרת" הכריז הנציג המשופם בנשימה אחת. "איתנו עימנו ידידינו הנאמנים נציגינו מן הישות הקולוניאלית אנשי ארגוני הקרן החדשה שיציגו את טיעונינו בזוית אוקייטיבית ובהירה כראוי לאלו הנאנקים בשלטון המרושע השולט בכוח הזרוע. יודגש כי היהודים בין הדוברים התחייבו להתאבד מיד עם סיום הכיבוש בכדי לאפשר לפלסטינים האומללים להתיישב בבתיהם".
אחרוני נציגי מדינות אירופה הסתדרו במקומותיהם. גם לישראל יש יצוג הולם בועידה. נציגי בריטניה, צרפת וגרמניה החליפו חיוכים אחד עם השני, כשידידיהם ממדינות המזרח התיכון מצ'פרים את כתפיהם בג'סטות נדיבות. היצוג הישראלי הגיע במימונו המלא של האיחוד האירופי בשיתוף ארגון ג'יי סטריט האמריקני.
הנשיא ההדור כחכח בגרונו וסידר את השברייה. (קהה, תודה שהתעניינתם. אנשי הביטחון לא אישרו את כניסתו החמושה של האיש בעקבות מידע שהגיע מארגון 'המוסד' אודות קשריו של הירדני עם מדינה מוסלמית חשובה ומרכזית המכונה כיום ארגון דאע"ש. למרבה הצער לא הצליחו נציגינו להכניס גם נציג רשמי מטעמם בשל התנגדות של האמריקנים בראשות נשיאם התמהוני שלא נמנה על אלו המבינים עניין ושל הרוסים שנלחמים איתם בסוריה בשל שיקולים קטנוניים. חבל.) "לאחר שבשנה שעברה נאלצנו למחזר החלטות קודמות, הציע אחד הפרופסורים מהאונ0יברסיטה העברית בתל אביב לטפל בשורשי הבעיה".
שקט השתרר באולם. את המתח היה ניתן לחתוך בסכין, לו היו מרשים להכניס כזה. (לא הרשו. כנ"ל.)
"מתולדות הסכסוך הישראלי עוד מראשית ההיסטוריה ניצב סיפורו של דוד, לוחם דובים ואריות נודע, שמונה לימים למלך ישראל והיכה את שכניו הפלישתים והפלסטינים שוק על ירך, כשלמולו ניצב השייח' גלית, מגדולי הלוחמים לשחרור פלסטין ההיסטורית. למרבה הצער נתקבעה גרסתו המעוותת של הסיפור מן הצד היהודי, בעוד הסיפור האמיתי נמחק לאורך אלפי שנים ברגל גסה על ידי השודדים הציונים. הצעת ההחלטה תביא כעת לדיון מחודש בכל פרטי האירוע החמור והפרת זכויות האדם החמורה שהתרחשה במהלכו".
מחיאות כפיים מהוססות. הדיון נפתח. תמונות, מצגות, נואמים, ויכוחים.
-סיכום הדיונים-
בפרספקטיבה של שנים, ניתן לאבחן ולנתח את האירוע החמור מזוית מדוייקת ונכונה.
באשר לעובדות: אין כל ויכוח לאחר שנים של התכתשות חוזרת ונשנית וכיבוש אלים מצד אנשי הממלכה היהודית הגיעה המתיחות לשיא חדש, מה שהביא לפריסת כוחות צבאיים ניכרים על ידי הצדדים הלוחמים משתי צדדיו של קו שביתת הנשק, בסמוך לאחת מערי הספר באיזור.
במשך ארבעים יום נהג השייח' גלית לצאת לשטח שביתת הנשק ולשאת נאום חוצב להבות אש בגנות המלחמה וכנגד שפיכות הדמים המיותרת. לדבריו על היהודים לוותר על כל תביעותיהם הטריטוריאליות ולחזור למקורם (במקור נאמר 'למצרים', אלא שמצרים התנגדה. לאחר מכן הוחלט לכתוב 'אור כשדים' אלא שעיראק הטילה וטו. הוחלט להתעלם מהגדרה מדוייקת בעניין). לדבריו עליהם פשוט להרוג אחד את השני, והנותרים יוגלו כאמור – למקורם. (כנ"ל). למטרות מדינתיות פנימיות והסברה פנים פלישתית הוסיף גלית וחירף בהתלהבות מערכות אלוקים חיים. יצויין כי גלית עשה זאת באריכות רבה, בהתגרות מכוונת ובכוונה גדולה – אך על היהודים היה לקחת בחשבון את דרישות הציבור הפלסטיני-פלישתי.
כתום ארבעים יום הופיע דוד וחיסל את יריבו באכזריות בלתי מצויה, כשלמעשה הוא הורג אותו כליל, במקביל מנע דוד מגלית לבצע את המעשה האלמנטרי והפשוט – להרוג אותו עצמו.
לאור העובדה כי במשך ארבעים יום דוד לא שהה כלל במקום, בעוד גלית ניצב כאמור בחזית, ובכל זאת לא פרצה הלחימה ניתן להסיק מעל לכל ספק כי הצד הישראלי הוא התוקפן בסבב הלחימה התורן.
עד כאן העובדות. מכאן מוצאת מועצת זכויות האדם של האו"ם שורת שאלות נוקבות שנותרו ללא תשובות כנות מן הצד הישראלי.
הוכח מעבר לכל ספק כי במהלך הדו-קרב חרגה הלחימה מגבולות ההשוואה הבסיסית שבין שני לוחמים מקבילים, כשהצד הישראלי שלט בעליונות רבה במהלך הקרב כולו, בעוד הצד הפלישתי סובל מנחיתות עצומה במקביל ללוחם הישראלי. גלית לבוש היה בקסדת פלדה, שריון קשקשים כבד, חרב גדולה וחנית נחושת, מגן פלדה וכידון ארוך, שמשקלם הכולל הגיע לכדי מאות ק"ג, כשלעומתו נהנה דוד מניידות מקסימלית ועדיפות תנועתית שעמדה לימינו.
בנוסף לכך נודע השייח' גלית בממדי גופו העצומים ששיוו לגופו סירבול רב. המועצה מציינת בהזדמנות זו כי מן הראוי לתת לגלית פרס נובל לשלום עקב מספר הלוחמים הרב שהרג בזכות ממדיו במלחמות הרבות בהם שירת – מה שמנע לחימה ארוכה וחסרת תוחלת. בחזרה לעניין, הרי שכעת, ממדיו העצומים, שהניבו לו את כינויו 'גלית עורף הראשים', עמדו לרועץ אל מול הלוחם הישראלי הקטן והזריז, קל התנועה והמהיר.
בחישוב טקטי מחושב הביא היהודי לשדה הקרב פיתוח חדשני וסודי של תעשיות הנשק הישראליות, אותו בחר בקפידה בין חלוקי הנחל השונים. בנוסף, על פי עדותו הוא, הסתמך דוד על נשק בלתי קונבנציונלי להשמדה המונית כשהוא כולל עימו בלחימתו גם סיוע שמימי ובלתי הוגן בעליל. גלית למולו ניצב כשידיו ריקות כליל, למעט הנשק הנזכר – חנית, חרב, כידון ומגן. את בל, אלוהיו של גלית, ניתן להסיר מן התמונה לאחר שלאורך ההיסטוריה נמצא בל במצב עגום למדי כשראשו וגפיו כרותות מול ארון הברית הישראלי, מה שמוכיח כי הנשק הישראלי גבר אף עליו.
על פי עדויות עדי ראיה הרי לאחר שפגע דוד בגלית והפילו אפיים ארצה מיהר הלוחם הישראלי אל עבר הפליט הפלישתי האומלל ששכב מנוטרל חסר אונים ולא היווה סכנה לאי מי, וכשהוא משתמש בחרבו של גלית עצמו כרת דוד את ראשו של הפלישתי והרגו בצורה שאינה מוטלת בספק. לאחר שהרג את גלית אסף דוד את כליו של גלית ובזז אותם, כשחיילי הצבא הישראלי מצטרפים אליו ברדיפה אחר שרידי הלוחמים הגיבורים הפלישתים-פלסטינים, הורגים בהם באלפיהם, ובוזזים את רכושם של השהאידים שנרצחו ומתו מוות הירואי ומפואר. נמסר כי בית המשפט הצבאי בישראל לא דן באותה העת בעניין החמור של ירי במחבל מנוטרל.
המועצה מפנה את תשומת לב קורא ההחלטות לדבריה של אלמנתו של השייח' גלית, שפי שאמרה לנציג אונר"א שהגיע לאוהל האבלים (תרומת אונסק"ו) שהוצב על חורבות הבית שנהרס על ידי צה"ל: "גלית היה איש טוב... כל רצונו לא היה אלא לעזור לעולם, לטהר אותו מנגע הסרטן שפשה בו ולחסל את הנגע אחת ולתמיד... כל מה שרצה גלית היה לדאוג לכולנו... גלית, למה הלכת? (בכי קורע לב) גל....גליייייייייייייית אאאאוווווווווההההההההההה מה אני אגיד לילדים? הבטחת להם בשר ישראלי לשבת!!! גלייי--------------ת"
לאור האמור הרי שברור כי לא קרב מפואר היה הקרב, אלא ההיפך הגמור הוא הנכון, וניצחונו של דוד היה מובטח מראש כנגד לוחם החופש הפלסטיני, כששורת יתרונותיו הטקטיות של דוד קבעו את תוצאות הלחימה עוד בטרם התחילה.
משכך מצביעה המועצה על שורת העוולות המזעזעות כל לב:
1. התוקף היה הלוחם הישראלי, מה שנתן לו גם את יתרון ההפתעה.
2. לא היה כל שוויון הוגן בין הצדדים.
3. העליונות עמדה בכל העניינים לטובת הצד הישראלי התוקפן.
4. הצד הישראלי השתמש בנשק סודי ביותר.
5. הצד הישראלי השתמש בנשק להשמדה המונית, מה שמחייב התערבות צבאית מצד מועצת הביטחון.
6. הצד הישראלי הפר את החוק הבינלאומי כשהשתמש בנשק של הקורבן.
7. הצד הישראלי ירה בגלית כשהיה מנוטרל ולא היווה כל סכנה. הלוחם לא נענש על כך כלל, אלא קיבל בתמורה את ביתו של שליט ישראל דאז לכלה.
8. הצד הישראלי בזז את רכוש הפלסטינים בהפקרות משולחת רסן.
9. על הצד הישראלי לסגת מיידית מכל כיבושיו הטריטוריאליים, להשיב את הרכוש הגזול, ולהסגיר את דוד לידי בית הדין הבינלאומי בהאג.
10. על הצד הישראלי לסגור את מפעלי הנשק להשמדה המונית ולהסגיר אותו לידי האו"ם – או עדיף מכך, לחסוך את עלויות הנסיעות ולהעבירו בעצמו ישירות לידי האומה הפלסטינית-פלישתית המדוכאת.
קרב זה יכנס לדפי ההיסטוריה הנלמדים בכל בתי הספר העולמיים כסמל הגבורה של האדם הקטן הניב אל מול מכונת הרג ולחימה אכזרית ומשומנת עד לנצחון הברוטאלי של הכוח והתוקפנות.
מועצת זכויות האדם של האו"ם.
בעד: 127
נגד: 2
נמנעים:8
הטור נכתב בעקבות חמשת החלטות מועצת זכויות החמאס(/אדם) של האו"ם מאמש. כמנהגי אבקש את סליחתכם על האורך. את ההשראה קיבלתי מאי מי שאינני זוכר מי הוא - נדמה לי כי היה זה אפרים קישון - אשר את תיאורו לעניין קראתי לפני שנים.
