ביקורת ספרים/ תן לישון, געציל!

Ruty Kepler

צוות הנהלה
מנהל
מנוי פרימיום
כתיבה ספרותית
מוזיקה ונגינה
ביקורת ספרים/תן לישון, געציל


ז'אנר: הספר הוא קומדיה, ראשון מסוגו במגזר החרדי.
לא בדיחות-בדיחות, לא טורי הומור, אלא קומדיה אחת ארוכה (ומעט טראגית, כמו שיובהר להלן).

הספר לא מתאים לאנשים חמורי סבר, רציניים, נכבדים, כאלו שבאופן כללי מרגישים חכמים יותר מכל הסביבה. עזבו. לא בשבילכם. חבל על העותק השובב של הספר שידעך אט אט על המדף שלכם.

מבנה העלילה: העלילה כתובה במבנה פשוט יחסית. מסע בן כמה ימים לבלגיה, בגוף ראשון, עם פלאשבקים לעבר. חלק מהפלאשבקים ארוכים מדי לטעמי, וסוטים מהנושא. אבל לגעציל זה מן הסתם לא אכפת, הרי הוא הנושא, וכל עוד הסיפורים הם עליו – הרי הם ממוקדים ביותר בנושא.

מחשבותיו של געציל מתלבשות, תוך כדי הסיפור, בתוך דמויות של מנהיגים מדיניים ופוליטיים. כשהוא חושב משהו לוחמני, למשל, הוא מדמיין את צ'רצ'יל מדבר אליו. הרעיון חינני, הדמיון מופרע, אבל לפעמים – לטעמי הדל – מופרע מדי, מסתבך מדי. אנחנו אוהבים פשטות. אין כוח לאמץ את המוח. הרי קנינו ספר קומדיה.

הגיבורים: הגיבור הראשי הוא געציל, בחור מתבגר ש'ממילא לא יחסר לאף אחד בארץ', כלשונו הזהב של נחמן. געציל עובד במחלקת התרמות בעמותה, והוא פטפטן לאין קץ. גיבור משני הוא נחמן מרכוס, תמהוני נחמד ורב-תחומי, צלם חובב ובשלן חובב.

במפתיע, לאחר שמכירים את דמותו של נחמן, מתברר שיש פטפטנים גדולים יותר מגעציל. אל דאגה – כשנחמן יגזים בקשקשת, געציל ינתק לו את הטלפון, ולהפך, וכך הקוראים לא ייאלצו לסבול עד הסוף. שניהם, גם נחמן וגם געציל רוצים לכתוב ספר, ועסוקים עד מאד בעצמם. נחמן עסוק גם במתכונים. כל מתכון שהוא אי פעם הכין או יכין, אתם תיאלצו לספוג תיאורים שלו במהלך הספר, יחד עם געציל המסכן והכמה לקצת שקט.

מה אין: אין בספר דמויות נשיות כלל, למרות שהיינו סקרנים לדעת מי אמו של געציל, למשל, או אחותו. ואיך אשתו של נחמן שורדת את החיים עם יצור כמוהו. הספר גברי לחלוטין, חוץ מדודה אחת חילונית. כפועל יוצא מהגבריות הזו, החיים בספר פשוטים מאד: סדר היום כולל תפילה, אוכל, עבודה/טיול, עוד תפילה, עוד אוכל, הולכים לישון. בלי רגשות ענוגים ומורכבים, בלי התפתלויות מילוליות ורמזים. כשרוצים משהו, אומרים אותו. כשרעבים, אוכלים.

בניגוד למה שהיינו מצפים מספר שלם על רווק מתבגר, גם שידוכים לא הוזכרו. אפילו לא בפלאשבקים. כביכול מעולם לא הוצע לגעציל שום שידוך. כביכול הוא מתכונן להשאר רווק כל חייו. אין מילה על הקמת בית. אולי בכוונה בחר המחבר להשאיר את העצב הזה מחוץ לספר. הרי אנחנו בקומדיה כאן. ואולי ההיעדר הזה מגיע בכוונה, כזעקה שקטה. כדי שהקורא הממוצע והנשוי, יתפוס פתאום מה עובר על בחור מבוגר שכבר מזמן אף אחד לא מציע לו הצעות.

מה אהבתי בגעציל: הפשטות. התמימות. הכנות. היכולת להודות, למשל, שהוא שמח לטוס. סתם לטוס. לבלגיה. בלי לתאר תיאורים נשגבים על הנוף החו"לי מרומם הנשמה, על מה רבו מעשיך ה', או על הרוגע הנפשי. בלי לחפש תירוצים כמו שידוך או עסקים. בלי לאתר צדיק שנקבר שם ולנסוע להתפלל על קברו.

געציל טס לבלגיה לגמרי סתם. הוא אומר בבירור: אני רוצה לטוס, לכן אני טס. ז ה ו. כמו שאמר הרבי מקוצק: מוטב יהודי שחושב על פרה ומדבר על פרה, מיהודי שחושב על פרה ומדבר על אלוקים. כמובן שלרבו הוא מסביר כמה חשובה הבריאות הנפשית שהטיול יספק לו. אבל בתכל'ס, ברור לנו כמו גם לגעציל, שהוא נוסע ללא כל סיבה. וזה יופי. כי האמת יפה מכל קישוט.

המסר: מעודן ומרומז מאד. במהלך הנסיעה לבלגיה, והבילוי בביתם של המארחים, געציל ונחמן כמעט מתחרים ביניהם מי יהיה אנוכי יותר, מי יהיה מרוכז יותר בעצמו ובספר שהוא רוצה לכתוב. ההגחכה של המידות הרעות לא באה בליווי הטפות מוסר. היא פשוט באה בעצמה. כי אתה רואה כמה מגוחך לקנא / להתגזען / להיות אנוכי ואטום / לחשוב רק על עצמך. ההומור העצמי דק, דקיק ממש, כחוט השערה. אולי אפילו דק מדי. בקלות יכולתי לדמיין קוראים רציניים או מחנכות נכבדות שלא יתפסו את האירוניה.

גב הספר: אוי, זה טוב.

האיורים: מקסימים. למה לא נכתב שם הצייר?

תגובת הסופר: הוא קיבל קרדיט בעמוד שלם.

תגובת הביקורת: נכון. לא שמנו לב. בעמוד של הקרדיטים שמו לא הופיע ואחריו דילגנו מיד לסיפור עצמו.

הערה לסיום: כיוון שהספר הוא ספר ביכורים, מחברו מן הסתם לא ידע את הכלל הבסיסי, שעשרות סופרים למדו על בשרם: לא עושים אף פעם 'החלפה גורפת' בוורד. אי לכך, בתום לב מוחלט, הוא הלך והחליף את כל ה'יאוש' שבספר (ויש הרבה. געציל מיואש כל הזמן כמעט), ב'ייאוש', עם שתי יו"ד.

מה שהוא לא לקח בחשבון, שגם המילה 'ייאוש' עם שתי י', כוללת בתוכה את 'יאוש' עם י' אחת. והמחשב הלך והחליף המוני 'ייאוש' בכל רחבי הספר, ל'יייאוש', עם שלוש יו"דים. מצד שני, היה משהו חביב בשגיאה הזו. היא העמיקה את היייאוש, הרחיבה אותו, הדגישה אותו.

לסיכום: קומדיה עליזה ומקפיצה. צחקנו. היה כיף.
 

שרה מגן

מהמשתמשים המובילים!
מנוי פרימיום
עימוד ספרים
עריכה תורנית
כל הכבוד. ביקורת שווה!!
בז'נאר יש משהו כנראה מדבק. הביקורת נשמעת כמעט כאילו נכתבה מעט המחבר.

מסוג הביקורות ששווה לצרף לספר עם איזושהו איור שיקי.
 
נערך לאחרונה ב:

מ. י. פרצמן

סופרת ועורכת, מנהלת קהילת כתיבה
מנהל
מנוי פרימיום
עיצוב גרפי
כתיבה ספרותית
D I G I T A L
לייק אחד נפרד על כל הביקורת,

ולייק אחד נפרד על זה,
הערה לסיום: כיוון שהספר הוא ספר ביכורים, מחברו מן הסתם לא ידע את הכלל הבסיסי, שעשרות סופרים למדו על בשרם: לא עושים אף פעם 'החלפה גורפת' בוורד. אי לכך, בתום לב מוחלט, הוא הלך והחליף את כל ה'יאוש' שבספר (ויש הרבה. געציל מיואש כל הזמן כמעט), ב'ייאוש', עם שתי יו"ד.

מה שהוא לא לקח בחשבון, שגם המילה 'ייאוש' עם שתי י', כוללת בתוכה את 'יאוש' עם י' אחת. והמחשב הלך והחליף המוני 'ייאוש' בכל רחבי הספר, ל'יייאוש', עם שלוש יו"דים. מצד שני, היה משהו חביב בשגיאה הזו. היא העמיקה את היייאוש, הרחיבה אותו, הדגישה אותו.
כמה צחקתי. :) נראה שזה קורה במשפחות הכי טובות.

בספר הראשון שלי עשיתי החלפה גורפת של כל ה"עשרי" ל"עשרים".
בספר המודפס היה בערך פעמיים את המילה "עשרים", ו100 פעמים "עשריםם".
 
נערך לאחרונה ב:

Natan Galant

כתיבה שדגה לך לקוחות, ובכמויות!
מנוי פרימיום
עיצוב גרפי
כתיבה ספרותית
מוזיקה ונגינה
עריכה תורנית
עיצוב ואדריכלות פנים
תודה רבה על הביקורת המפורטת!
נחמד שאנשים כבר קראו וכבר מספיקים לבקר ולהגיב.

שמח שהיא נכתבה, אישית. מקווה שיעלו עוד ביקורות מפורטות כאלו לסייע ולייעל את כתיבת הספר הבא.

הפתיע אותי העניין של היאוש. כנראה שכל היאוש הוחלף בייאוש, וממילא כמה ייאוש (2 יודים) שכבר היו קיימים -- הפכו ליייאוש. לא נתקלתי בזה, אגב. ובאמת שעברתי על הספר איזה 900 פעם.

אגב, בספר ההמשך, פרי עטו של 'זעליג', אחיו של געציל - יש בדיוק את כל האינפורמציה החסרה: הוריו, משפחה, מגורים, וכולי.
מטבע הדברים, הספר של זעליג תואם את דמותו - וממילא בעל אופי שונה. הטיוטה נכתבת בימים אלו.. יקח עוד זמן.

מה שחסר לי בביקורת: התייחסות להשקעה של שותפי לדרך, ישראל קיש. לחדי העין מציע לחפש את הפרטים הקטנים בציורים. למשל בפרק 16 יש פרט משעשע מאוד...

ופה המקום להודות לפותחת האשכול על הייעוץ ובנפרד לגב' רות רפפורט, ולגב' וינמן, שעברו על טיוטת הספר או על חלקו, והעירו את הערותיהן...
הן התחננו לוותר על מתעלק ומילים נוספות, דוגמת סבבות למיניהם, אז ויתרתי.
וזה כואב: כי סבבה היא סבבה היא סבבה.

(בזעליג, הכנסתי 10 פעם בערך את המילה סבבה בצורה מחוכמת, כזו שתוכל להחליק פנימה...)
 

Natan Galant

כתיבה שדגה לך לקוחות, ובכמויות!
מנוי פרימיום
עיצוב גרפי
כתיבה ספרותית
מוזיקה ונגינה
עריכה תורנית
עיצוב ואדריכלות פנים

Ruty Kepler

צוות הנהלה
מנהל
מנוי פרימיום
כתיבה ספרותית
מוזיקה ונגינה
מה שחסר לי בביקורת: התייחסות להשקעה של שותפי לדרך, ישראל קיש. לחדי העין מציע לחפש את הפרטים הקטנים בציורים. למשל בפרק 16 יש פרט משעשע מאוד...

ההשקעה מדהימה והציורים בליגת-על, מהשורה הראשונה ממש. ההבעות, המאפיינים, ההצללות המתוחכמות, הקו החלק והנעים.
לגבי הפרטים הקטנים: יש בעיה שהציור מופיע בתחילת כל פרק, ולא בסופו.
הקורא שעדיין לא מכיר את הפרק, לא שם לב לפרטים.
וכשהוא גומר את הפרק הוא עובר מיד לציור הבא ולפרק הבא, ושוכח לחזור ולבדוק.
 

Natan Galant

כתיבה שדגה לך לקוחות, ובכמויות!
מנוי פרימיום
עיצוב גרפי
כתיבה ספרותית
מוזיקה ונגינה
עריכה תורנית
עיצוב ואדריכלות פנים
ההשקעה מדהימה והציורים בליגת-על, מהשורה הראשונה ממש. ההבעות, המאפיינים, ההצללות המתוחכמות, הקו החלק והנעים.
לגבי הפרטים הקטנים: יש בעיה שהציור מופיע בתחילת כל פרק, ולא בסופו.
הקורא שעדיין לא מכיר את הפרק, לא שם לב לפרטים.
וכשהוא גומר את הפרק הוא עובר מיד לציור הבא ולפרק הבא, ושוכח לחזור ולבדוק.
המטרה הייתה לייצר אתנחתא לנשימה בין פרק לפרק....
יש משהו יפה שהציור פלוס שם הפרק (שבד"כ תלוש לחלוטין מתוכן הפרק עצמו, כמובן) מופיע בתחילה, לגרות הסקרנות.
סוג של רובד נוסף.
 

שרה מגן

מהמשתמשים המובילים!
מנוי פרימיום
עימוד ספרים
עריכה תורנית
הן התחננו לוותר על מתעלק ומילים נוספות, דוגמת סבבות למיניהם, אז ויתרתי.
וזה כואב: כי סבבה היא סבבה היא סבבה.
ההרגשה היתה של ניקוי בשר משובח משכבות של שומן עסיסי. לא בריא.
נשארנו עם הבשר. הוא נפלא ומשובח בפני עצמו.

התייחסות להשקעה של שותפי לדרך, ישראל קיש. לחדי העין מציע לחפש את הפרטים הקטנים בציורים. למשל בפרק 16 יש פרט משעשע מאוד...
הציורים המושקעים והמשובבים מקפיצים את הספר, והיו ראויים לביקורת נפרדת. עם פיצוח נפרד לכל ציור.
 

מרגניתא

משתמש מקצוען
עיצוב גרפי
נתן מכובדי. עוד מילותיים מגרות יותר מדי בעניין ספרך ואנ'לאיודע מה אני עושה לך!
פליזזזזז לא מגיע לי אי של הומור ארץ ישראלי משובח איפה שאני?
 

רותי רפפורט

משתמש מקצוען
מנוי פרימיום
כתיבה ספרותית
בדיוק בגלל זה
בקלות יכולתי לדמיין קוראים רציניים או מחנכות נכבדות שלא יתפסו את האירוניה.
הורדתי את זה
הן התחננו לוותר על מתעלק ומילים נוספות, דוגמת סבבות למיניהם, אז ויתרתי.
היו שם תאורים כואבים עד העצם, חותכים ממש, על התנהגויות שונות, שאפעס, אנשים לא יבינו מה הם אמורים להביע. איך יכול להיות שככה הוא חושב - ואם חושב, איך מעז לומר בקול?! כי געציל הוא כן עד דמעות, מצרך שחסר לעיתים מאותם אנשים המוזכרים לעיל (בלי הכללה, בלי הכללה) וחששתי שיצא קול קורא "שומו שמים והזדעזעי ארץ על אשר עלתה בחלוננו"
העדפתי להוריד קצת, כדי להביא את החומר המקסים הזה, התמים-חד, ילדותי-בוגר, כן-מיתמם, אל שולחן הקוראים כולם.
מחילה...
 

Ruty Kepler

צוות הנהלה
מנהל
מנוי פרימיום
כתיבה ספרותית
מוזיקה ונגינה
איך יכול להיות שככה הוא חושב - ואם חושב, איך מעז לומר בקול?!

בדיוק.
והטיסה לבלגיה היא רק משל, לכל הספר.

כידוע לכולנו, לחו"ל נוסעים רק בשביל נופש בריאותי. רק בשביל חתונות (של בת דודה שניה, אבל למי משנה). רק בשביל השתלמות מורות (אמיתי). רק בשביל לגמול חסדים/לעזור לאחרים/ללמוד על ההיסטוריה של עמנו, כמובן. וגם להשתטח על קברי צדיקים (סנובים, בהר הזיתים כבר הייתם?)

פתאום בא געציל אחד ואומר: לחו"ל נוסעים כי כיף.

אאוץ'.

הסופר דויד גרוסמן, אלוקים יחזירהו בתשובה שלמה, כתב שהוא רוצה לזוב אמת. "כן, זה מה שאני רוצה, שתהיי לי הסכין, וגם אני לך, מבטיח, סכין חדה, אבל בחמלה".

על הספר הזה אפשר לומר כה הרבה, וגם ביקורת, אבל הוא זב אמת, הוא מטפטף אמת, הוא בועט אמת מטורפת. ואפשר למצוא בו איזה ראי עמוק, נסתר. כמה אנחנו אנוכיים. חושבים על עצמנו. כל כך בודדים. רוצים, לפעמים, שישרתו אותנו. שיפנקו אותנו.

את כל זה הוא עושה במעטה של קומדיה קלילה ופטפטנית, לעיתים מדי.
 

מוישה

צוות הנהלה
מנהל
מנוי פרימיום
כתיבה ספרותית
עריכה תורנית
מחשבותיו של געציל מתלבשות, תוך כדי הסיפור, בתוך דמויות של מנהיגים מדיניים ופוליטיים. כשהוא חושב משהו לוחמני, למשל, הוא מדמיין את צ'רצ'יל מדבר אליו. הרעיון חינני, הדמיון מופרע, אבל לפעמים – לטעמי הדל – מופרע מדי, מסתבך מדי. אנחנו אוהבים פשטות. אין כוח לאמץ את המוח. הרי קנינו ספר קומדיה.
הגדרה עדינה לאבחנה מדויקת יותר; געציל לוקה בנגיעות סכיזופרניות קלות.
מה אין: אין בספר דמויות נשיות כלל, למרות שהיינו סקרנים לדעת מי אמו של געציל, למשל, או אחותו. ואיך אשתו של נחמן שורדת את החיים עם יצור כמוהו. הספר גברי לחלוטין, חוץ מדודה אחת חילונית. כפועל יוצא מהגבריות הזו, החיים בספר פשוטים מאד: סדר היום כולל תפילה, אוכל, עבודה/טיול, עוד תפילה, עוד אוכל, הולכים לישון. בלי רגשות ענוגים ומורכבים, בלי התפתלויות מילוליות ורמזים. כשרוצים משהו, אומרים אותו. כשרעבים, אוכלים.
למען האמת אין בספר דמויות נוספות מהסביבה. למיטב זכרוני לא ידוע לנו כלום על משפחתו של געציל, גם לא על אבא שלו ושאר המשפחה הקרובה. אה, אולי יש שם איזה אח גדול שגעציל מנדנד לו לפעמים.
 

Natan Galant

כתיבה שדגה לך לקוחות, ובכמויות!
מנוי פרימיום
עיצוב גרפי
כתיבה ספרותית
מוזיקה ונגינה
עריכה תורנית
עיצוב ואדריכלות פנים
עכשיו אצטרך לקרוא את הספר שוב.
קראתי, התגלגלתי מצחוק, נהניתי מכל רגע, ו...אופס! לא שמתי לב לזיבת האמת ולמסר הדקיק-עד-לא-קיים שאמור היה להיות שזור בו.
(ת'אמת נתן, נכון שלא התכוונת לחצי ממה שכתוב פה?)
לא מגלה! לא מגלה! לא מגלה!
(ותודה על הקפה, אגב)
 

אולי מעניין אותך גם...

הפרק היומי

הפרק היומי! כל ערב פרק תהילים חדש. הצטרפו אלינו לקריאת תהילים משותפת!


תהילים פרק קיט א'

א אַשְׁרֵי תְמִימֵי דָרֶךְ הַהֹלְכִים בְּתוֹרַת יְהוָה:ב אַשְׁרֵי נֹצְרֵי עֵדֹתָיו בְּכָל לֵב יִדְרְשׁוּהוּ:ג אַף לֹא פָעֲלוּ עַוְלָה בִּדְרָכָיו הָלָכוּ:ד אַתָּה צִוִּיתָה פִקֻּדֶיךָ לִשְׁמֹר מְאֹד:ה אַחֲלַי יִכֹּנוּ דְרָכָי לִשְׁמֹר חֻקֶּיךָ:ו אָז לֹא אֵבוֹשׁ בְּהַבִּיטִי אֶל כָּל מִצְוֹתֶיךָ:ז אוֹדְךָ בְּיֹשֶׁר לֵבָב בְּלָמְדִי מִשְׁפְּטֵי צִדְקֶךָ:ח אֶת חֻקֶּיךָ אֶשְׁמֹר אַל תַּעַזְבֵנִי עַד מְאֹד:
נקרא  30  פעמים

לוח מודעות

למעלה