הנושאים החמים
הנושאים החמים
מ. י. פרצמן
סופרת ועורכת, מנהלת קהילת כתיבה
מנהל
מנוי פרימיום
עיצוב גרפי
כתיבה ספרותית
D I G I T A L
לא רק לאחרונה, אבל בעיקר בה צפה ועלתה גם על גבי הפורום וגם בתיבה האישית שלי הבקשה:
בבקשה, תנו ביקורת.
אנחנו אוהבים ביקורת, טָעַנּוּ. אנחנו רוצים אותה.
אנחנו מעלים שיתוף כדי ללמוד, כדי להשתפר. כדי להיות כותבים טובים יותר. מחמאות זה כיף, ביקורת זה מחשל.
למה אין בפורום ביקורת? טענו ניקים מאוכזבים באישי.
הם צדקו, הם לא צדקו. יש ביקורת. לא מספיק.
קשה לתת ביקורת. אני יודעת, מי כמוני יודעת. צריך להשקיע בה, לחשוב בה, להתאמץ לתת אותה. זה לא נשלף מהשרוול, זאת עבודה אמיתית של טוויה ואריגה נכונות כדי לבנות. כדי לא להרוס.
כמה קל יותר פשוט לתת 'וואו', 'מדהים', 'מיוחד ביותר'. גם לצאת בזול וגם לצאת נדיבה, מה רע?
אבל אין מה לעשות, העם קובע ברגליים: אנחנו רוצים ביקורת.
רוצה לגלות כאן סוד: מי שאמור לתת ביקורת זה אתם.
אנחנו.
אל תחכו למישהו אחר לעשות את זה בשבילכם. קראתם משהו, יש לכם הערה? נסחו אותה ופרסמו. אין חלוקת תפקידים, זה צריך לבוא ממנו.
ביקורת לא חייבת לבוא ממקצוענים מורמים מעם עם 80 שנות ניסיון, לשון קסמים עשירה, חוכמה כבירה, מילות זהב פיוטיות ומבט אפוף מסתורין בעיניים.
ביקורת חייבת לבוא מחברי הפורום.
גם בלי 80 שנות ניסיון. גם בלי לשון קסמים.
פשוט מעצם העובדה שאנחנו עונים להגדרת 'כותבים'.
אפילו אם אין לנו די ניסיון או די חוכמה. לעולם לא יהיה לנו די ניסיון או די חוכמה. יש לנו עכשיו. לכל אחד ואחת מאיתנו, מעצם היותו בפורום הזה - כותבים, יש מה להגיד, מה לחשוב, מה להעיר. משהו שהיינו עושים אחרת. תמיהה על מילה. מחשבה על משפט. רעיון על קטע. אם לא היה לנו, לא היינו כותבים. אנחנו כן בעלי ניסיון, אנחנו כן חכמים, אנחנו כן מבינים.
הפורום הזה מלא באנשים מדהימים. כשרונות אמיתיים, מוחות אדירים. יש כאן רוח של יצירה ואווירת כתיבה אמיתית. ולכל אחד מאיתנו, מתחיל או מתקדם, מוכר או מגשש, יש יכולת לטוות עולמות במילה, בהנף מקלדת.
כל שעלינו לעשות הוא פשוט לתת את המחשבות שלנו. את הרעיונות, את העזרה. לזרוק רעיון. להוסיף הערה. לפעמים לקחת, לפעמים להעניק.
ככה עובדת הדדיות. זה הכוח של קהילה.
בבקשה, תנו ביקורת.
אנחנו אוהבים ביקורת, טָעַנּוּ. אנחנו רוצים אותה.
אנחנו מעלים שיתוף כדי ללמוד, כדי להשתפר. כדי להיות כותבים טובים יותר. מחמאות זה כיף, ביקורת זה מחשל.
למה אין בפורום ביקורת? טענו ניקים מאוכזבים באישי.
הם צדקו, הם לא צדקו. יש ביקורת. לא מספיק.
קשה לתת ביקורת. אני יודעת, מי כמוני יודעת. צריך להשקיע בה, לחשוב בה, להתאמץ לתת אותה. זה לא נשלף מהשרוול, זאת עבודה אמיתית של טוויה ואריגה נכונות כדי לבנות. כדי לא להרוס.
כמה קל יותר פשוט לתת 'וואו', 'מדהים', 'מיוחד ביותר'. גם לצאת בזול וגם לצאת נדיבה, מה רע?
אבל אין מה לעשות, העם קובע ברגליים: אנחנו רוצים ביקורת.
רוצה לגלות כאן סוד: מי שאמור לתת ביקורת זה אתם.
אנחנו.
אל תחכו למישהו אחר לעשות את זה בשבילכם. קראתם משהו, יש לכם הערה? נסחו אותה ופרסמו. אין חלוקת תפקידים, זה צריך לבוא ממנו.
ביקורת לא חייבת לבוא ממקצוענים מורמים מעם עם 80 שנות ניסיון, לשון קסמים עשירה, חוכמה כבירה, מילות זהב פיוטיות ומבט אפוף מסתורין בעיניים.
ביקורת חייבת לבוא מחברי הפורום.
גם בלי 80 שנות ניסיון. גם בלי לשון קסמים.
פשוט מעצם העובדה שאנחנו עונים להגדרת 'כותבים'.
אפילו אם אין לנו די ניסיון או די חוכמה. לעולם לא יהיה לנו די ניסיון או די חוכמה. יש לנו עכשיו. לכל אחד ואחת מאיתנו, מעצם היותו בפורום הזה - כותבים, יש מה להגיד, מה לחשוב, מה להעיר. משהו שהיינו עושים אחרת. תמיהה על מילה. מחשבה על משפט. רעיון על קטע. אם לא היה לנו, לא היינו כותבים. אנחנו כן בעלי ניסיון, אנחנו כן חכמים, אנחנו כן מבינים.
הפורום הזה מלא באנשים מדהימים. כשרונות אמיתיים, מוחות אדירים. יש כאן רוח של יצירה ואווירת כתיבה אמיתית. ולכל אחד מאיתנו, מתחיל או מתקדם, מוכר או מגשש, יש יכולת לטוות עולמות במילה, בהנף מקלדת.
כל שעלינו לעשות הוא פשוט לתת את המחשבות שלנו. את הרעיונות, את העזרה. לזרוק רעיון. להוסיף הערה. לפעמים לקחת, לפעמים להעניק.
ככה עובדת הדדיות. זה הכוח של קהילה.
