הנושאים החמים
הנושאים החמים
עיר פתוחה, עיר סגורה: מסע בין קצוות התמודדות המדינה עם הקורונה. למרות 127 חולים מאומתים, ברעננה לא חוששים. "אולי יסגרו כמה רחובות, אבל לא סגר כללי", אומרת בתיה | עם 148 חולים מאומתים, בית שמש כבר נכנסה בסוף השבוע לסגר. "פה חרדים, אז סוגרים", טוען נתן.
רעננה ובית שמש, מי ייסגר ומי יישאר פתוח?
למרות 127 חולים מאומתים בעיר, ברעננה לא מאמינים שיהיה סגר. "אולי יסגרו כמה רחובות, אבל לא סגר כללי, זו עיר גדולה", אומרת בתיה. דני משוכנע שהסיפור אחר, "אם היה אותו מספר חולים כמו בבני ברק, היה שם כבר סגר".
בינתיים, בבית שמש:
ב-13:00 סגרו את הכניסות והיציאות בשכונות 'נחלה ומנוחה' ו'קנה הבושם', להן קראה ראש העיר עליזה בלוך בהודעת הוואטסאפ שהפיצה לתושבים 'חפציבה' והקריה החרדית'.
הילדים שהתגודדו ליד הגדרות שהוצבו על הכביש בכניסה ל'נחלה ומנוחה' נראו מבסוטים מהאטרקציה החדשה. השבת תכף נכנסת, והרחובות ריקים, ילדים חוזרים עם קניות אחרונות מהסופר, גברים צעירים בדרכם למקווה או בחזרה ממנו. נתן, בן 18.5 שמתגורר בשכונה הסמוכה, חוזר ברגל מהאופטומטריסט. "חושש מהקורונה, אבל מה? אני אלך בלי עדשות?", הוא מסביר למה בחר להגיע לאזור הסגור.
"החרדים שומרים, עם הקנסות שנותנים פה, ברור שישמרו", אומר נתן, "שומרים יותר מתל אביב. לפי מה שאני רואה בעיניים".
כמה חולים בבית שמש? 20 יותר מרעננה, 148 מאומתים, והתושבים בטוחים שהם נתונים לאכיפה סלקטיבית. "פה חרדים, אז סוגרים. כמות הבדיקות יותר גדולה, בגלל זה יש יותר חולים", אומר נתן, בן 17, שעומד עם עוד כשמונה ילדים צעירים יותר תחת עץ, לא רחוק מאחת החסימות בשכונה. בטלפון הכשר שלו הקליט שוטר אחד שהפציר בהם לשרוף פחים ולזרוק עליו אבנים. "כנראה רגיל כבר מירושלים" אומר נתן, "אבל פה אחרים".
"הייתי בבידוד כמה ימים", אומר נתן, ומודה שלא פשוט לשמור על בידוד כשיש שש נפשות בבית. "איך שומרים? כפשוטו, צריך בידוד, סוגרים חדר אחד". אז שווה להיות בבידוד, ככה יש קצת שקט? "תנסה להיות בבידוד שעתיים, אחרי זה נדבר". לעומת רוב המבוגרים שחששו לדבר עם התקשורת, הילדים דווקא נהנים. נער צעיר יותר לוחש על אזנו של נתן להדגיש את הסיבה שהוטל סגר על השכונה "בגלל שאנחנו חרדים", הוא אומר שוב. המסר הופנם.
בכניסה ל'קנה הבושם' כבר יש כוחות משטרה גדולים. מג"בניקים צעירים עומדים עם ווסט צהוב בשמש הקופחת, והמון ילדים קטנים על הגדרות, מחכים לקצת אקשן. הניגוד בין האסתטיקה המאופקת של השכונות החרדיות והרי ירושלים הפראיים מתנקז לאנרגיה של הילדים, שיודעים שנכנסו לסגר שהטילה המדינה כמה שעות לפני הסגר הקצר יותר מהקדוש ברוך הוא. מאוחר יותר ינסו לעשות שם בלגן, אבל ארטיקים ירגיעו את הרוחות.
"בטוח שיש הרבה הסתה, ואוכפים בחרדים הרבה יותר" אומר י.מ, שכמו כולם סירב להצטלם. הוא בן 21, נשוי +1 והגיע לשכונה לפני שנה בעקבות אשתו. הוא בדרך למקווה, עם מסכה, ולא נראה מוטרד, לא מהסגר ולא מהקורונה. "למה נטפלים יותר לחרדים?", הוא תוהה, "כנראה שאין לנו מספיק נציגים בכנסת".
הסגר על השכונות לא הרמטי, השוטרים מנוסים ויודעים מתי לשחרר ומתי להתעקש, וגם התושבים מקבלים בהבנה מסוימת. כולם רוצים למגר את הנגיף.
כשתוהים מדוע הישראלים מתקשים לקבל את מרות השלטון בגל השני, אפשר לחזור להנחות המוצא שעולות בבית שמש וברעננה באופן ברור: מה שקובע את ההתמודדות עם הקורונה הוא לא מספר החולים, אלא מי הם.
(מקור: דבר העובדים)
רעננה ובית שמש, מי ייסגר ומי יישאר פתוח?
למרות 127 חולים מאומתים בעיר, ברעננה לא מאמינים שיהיה סגר. "אולי יסגרו כמה רחובות, אבל לא סגר כללי, זו עיר גדולה", אומרת בתיה. דני משוכנע שהסיפור אחר, "אם היה אותו מספר חולים כמו בבני ברק, היה שם כבר סגר".
בינתיים, בבית שמש:
ב-13:00 סגרו את הכניסות והיציאות בשכונות 'נחלה ומנוחה' ו'קנה הבושם', להן קראה ראש העיר עליזה בלוך בהודעת הוואטסאפ שהפיצה לתושבים 'חפציבה' והקריה החרדית'.
הילדים שהתגודדו ליד הגדרות שהוצבו על הכביש בכניסה ל'נחלה ומנוחה' נראו מבסוטים מהאטרקציה החדשה. השבת תכף נכנסת, והרחובות ריקים, ילדים חוזרים עם קניות אחרונות מהסופר, גברים צעירים בדרכם למקווה או בחזרה ממנו. נתן, בן 18.5 שמתגורר בשכונה הסמוכה, חוזר ברגל מהאופטומטריסט. "חושש מהקורונה, אבל מה? אני אלך בלי עדשות?", הוא מסביר למה בחר להגיע לאזור הסגור.
"החרדים שומרים, עם הקנסות שנותנים פה, ברור שישמרו", אומר נתן, "שומרים יותר מתל אביב. לפי מה שאני רואה בעיניים".
כמה חולים בבית שמש? 20 יותר מרעננה, 148 מאומתים, והתושבים בטוחים שהם נתונים לאכיפה סלקטיבית. "פה חרדים, אז סוגרים. כמות הבדיקות יותר גדולה, בגלל זה יש יותר חולים", אומר נתן, בן 17, שעומד עם עוד כשמונה ילדים צעירים יותר תחת עץ, לא רחוק מאחת החסימות בשכונה. בטלפון הכשר שלו הקליט שוטר אחד שהפציר בהם לשרוף פחים ולזרוק עליו אבנים. "כנראה רגיל כבר מירושלים" אומר נתן, "אבל פה אחרים".
"הייתי בבידוד כמה ימים", אומר נתן, ומודה שלא פשוט לשמור על בידוד כשיש שש נפשות בבית. "איך שומרים? כפשוטו, צריך בידוד, סוגרים חדר אחד". אז שווה להיות בבידוד, ככה יש קצת שקט? "תנסה להיות בבידוד שעתיים, אחרי זה נדבר". לעומת רוב המבוגרים שחששו לדבר עם התקשורת, הילדים דווקא נהנים. נער צעיר יותר לוחש על אזנו של נתן להדגיש את הסיבה שהוטל סגר על השכונה "בגלל שאנחנו חרדים", הוא אומר שוב. המסר הופנם.
בכניסה ל'קנה הבושם' כבר יש כוחות משטרה גדולים. מג"בניקים צעירים עומדים עם ווסט צהוב בשמש הקופחת, והמון ילדים קטנים על הגדרות, מחכים לקצת אקשן. הניגוד בין האסתטיקה המאופקת של השכונות החרדיות והרי ירושלים הפראיים מתנקז לאנרגיה של הילדים, שיודעים שנכנסו לסגר שהטילה המדינה כמה שעות לפני הסגר הקצר יותר מהקדוש ברוך הוא. מאוחר יותר ינסו לעשות שם בלגן, אבל ארטיקים ירגיעו את הרוחות.
"בטוח שיש הרבה הסתה, ואוכפים בחרדים הרבה יותר" אומר י.מ, שכמו כולם סירב להצטלם. הוא בן 21, נשוי +1 והגיע לשכונה לפני שנה בעקבות אשתו. הוא בדרך למקווה, עם מסכה, ולא נראה מוטרד, לא מהסגר ולא מהקורונה. "למה נטפלים יותר לחרדים?", הוא תוהה, "כנראה שאין לנו מספיק נציגים בכנסת".
הסגר על השכונות לא הרמטי, השוטרים מנוסים ויודעים מתי לשחרר ומתי להתעקש, וגם התושבים מקבלים בהבנה מסוימת. כולם רוצים למגר את הנגיף.
כשתוהים מדוע הישראלים מתקשים לקבל את מרות השלטון בגל השני, אפשר לחזור להנחות המוצא שעולות בבית שמש וברעננה באופן ברור: מה שקובע את ההתמודדות עם הקורונה הוא לא מספר החולים, אלא מי הם.
(מקור: דבר העובדים)
נערך לאחרונה ע"י מנהל:
