בזכות הקורונה קיבלנו קצת הגיון - חתונות נורמאליות, עדותו של בעל גמ"ח

העתק שמש

משתמש פעיל
מנוי פרימיום
בוגר/תלמיד פרוג
עימוד ספרים
בסוף עונת החתונות הנוכחית, בסביבות ז' בניסן תש"פ, יסתובבו בתוכנו מאות זוגות מאושרים שנישאו בחתונות הביתיות. הבה נשאל אותם האם הם היו מחליפים את האירוע הנפלא הזה באירוע גרנדיוזי חסר היגיון שעולה עשרות אלפי שקלים…


'חתונות הקורונה' מסרבות לרדת מסדר היום. והפעם: הרב בן ציון ראקוב, מנהל ארגון צדקה עירוני, מנתח את המספרים, סוקר את התחושות, ומביע אופטימיות לעתיד

כ"ח אדר תש"פ


בימים האחרונים השתתפתי במספר חתונות ביתיות, שמחות ומאוד מאושרות. בעיר מגוריי בית שמש התקיימו ביממה אחת כארבעים חתונות בלי עין הרע, כל אחת שמחה מהשניה.
מכיוון שלא הייתי אורח לא מצד החתן ולא מצד הכלה, עמדתי בקרן זווית על-פי כללי משרד הבריאות והתבוננתי סביבי בניסיון לקלוט את רחשי ליבם של החתן והכלה ובעיקר של המחותנים ומשפחתם.
למרות האלתור וחוסר הנוחות, אנשים היו מאושרים! מכל עבר שמעתי את המשפטים הבאים: "כמה יפה, כמה שמח, איזה אנושי, כמה זה מכובד". כל אחד וסגנון ההתבטאות שלו.
בשעות שלאחר החתונה, אל תוך הלילה ובבוקר למחרת, שוחחתי עם כמה עשרות מחותנים שחיתנו בימים האחרונים. שמעתי מהמחותנים על הלבטים לפני החתונה וכמה קשה היה לעכל את העובדה שאין חתונה מפוארת עם מאות מוזמנים ומנות גורמה, סידורי פרחים והתזמורת הכי עכשווית.
הכאב והצער, ובעיקר ההלם מביטול אירוע שתוכנן במשך חודשים, ובעצם היוה חלום חיים – לא נעלם מעיני, ובוודאי לא מעיני הכלה הבוכיה ומהוריה הנבוכים, אבל ברגע שאין ברירה ולאחר מעשה, החתונה הביתית המשפחתית לא הפילה את השמים והארץ לא רעדה. ההיפך, הזוג נישא באושר וההורים נותרו שפויים.
*
וכעת למספרים: עלות חתונות בשנים האחרונות האמירה למספרים בלתי שפויים והגיוניים בעליל. הזויים! באופן מכוון איני כולל ברשימת העלויות את עלות הביגוד והצלם, הנדוניה והדירה, שבע ברכות, אופרוף ושאר מרכיבי נישואי הילדים. אני מבקש להתייחס אך ורק לעלות שלושת מרכיבי ערב החתונה שהן – אולם, אוכל ותזמורת.
עלות שלושת המרכיבים הללו מגיעה למינימום 40,000 שקלים לשני הצדדים, 20,000 שקל לכל צד. בסטיה קלה ואולם מעט יותר יקר, העלויות טיפסו ל-50,000 שקלים.
הבדיקה האמורה לא נעשתה על חתונות פאר, אלא על חתונות של משפחות אברכים! המחירים האמיתיים עוברים את ה-60,000 שקלים לערב אחד!
שמתם לב? משפחות ברוכות ילדים שחיות מהכנסות חודשיות של 10-15 אלף שקלים, נאלצות בשל תסביך חברתי להוציא על ערב אחד של מספר שעות למעלה מ-40,000 שקלים על אולם, אוכל ותזמורת! להאכיל 400-500 אנשים ולהפיק עבורם ערב שכולו הנאה.
האם עלה אי-פעם בדעתו של אותו מחותן להזמין את כל שכניו למסעדה על חשבונו? האם הוא סבור כי הוא צריך להאכיל בארוחת ערב את כל משפחתו הרחוקה וידידיו לבית הכנסת? מדוע בחתונות אנשים נאלצים להאכיל את כל בני המשפחה המורחבת, שחלקם גם ייהנו מארוחות נוספות בשבוע השבע ברכות?
*
בנימה אישית וכמנהל ארגון צדקה עירוני, אודה ולא אבוש איך כל פעם גבאי הצדקה ועסקני החסד תוהים האם זה מוסרי שבקשות תמיכה לכספי צדקה מוגשות לקופות הצדקה, כשכל חטאם של המחותנים הוא המנהג שהושרש בציבור שיש להאכיל 400-500 אנשים בערב אחד, וכל מנה יפה מחברתה. האם מותר לתת כספי צדקה לארוחת ערב של אורחי חתונה? הזאת הכנסת כלה עליה דובר בהלכה?
עד כה, ניסיונות רבים שניסו רבים וטובים להנהיג בציבור נכשלו, ולו בשל המעגל הבלתי פוסק של חתונות ערב ערב ושמחות רבות כן ירבו במגזר החרדי, כשבכל תקופה רמת היוקרה וה'סטייל' עולים ועולים באופן בלתי מורגש.
לפתע, במבט של מספר שנים אנו מגלים את הטירוף שאחז בציבור כולו. אבל את הנעשה קשה להחזיר. חלק גדול מההוצאות הוא פשוט בשל חוסר נעימות של יחיד מול רבים, בושה של מחותן לא לזרום עם המוסכמות החברתיות.
בשיחות שקיימתי השבוע עם מחותנים, שאלתי אותם אחד אחרי השני: איך היתה החתונה? – "לא מאמינים שעברנו את זה". האם החתונה היתה שמחה? – "שמחה עצומה, מרגשת, מאושרים ושמחים". כמה חסכת? – תשובה של כולם ללא יוצא מן הכלל: "חסכנו 25-35 אלף שקלים!"
מחותנת אחת אמרה בהתרגשות: "אני לא מאמינה שאני לא חייבת לקחת את ההלוואה מגמ"ח פלוני". מחותן אחר אמר לי: "תראה, לכתחילה לא הייתי חושב שזה הגיוני, אבל תכל'ס, אני לא מבין את ההיגיון לו הייתי צריך עכשיו לגלגל עוד 30 אלף שקל". וכן על זה הדרך, כולם (!) ללא יוצא מן הכלל אותן תגובות. מאות אנשים חוסכים בימים אלו עשרות אלפי שקלים מיותרים אותם הם נאלצים ללוות ולגלגל בשל מוסכמות חברתית חסרת היגיון.
בתקופה זו הקב"ה הביא על העולם את המגפה 'קורונה' שמאלצת לשבור את מעגל הקסמים החברתי הזה. מאת השם היתה זאת, קיימת כאן הזדמנות לעשות עצירה מוחלטת וחשיבה מחודשת בכל הקשור לליל הכלולות.
במקביל לשיחותיי עם המחותנים, שוחחתי גם עם מארחים וסתם אורחים, כשהצבתי בפניהם את המספרים הללו מול המספרים האפשריים. גם אלו שטענו שהם לא יכולים ואצלם זה אחרת, "לנו יש חברים ומכרים וחברי עבודה ומשפחה גדולה" ושאר התירוצים המקובלים. שאלתי אותם שאלה פשוטה: הנה, חתונה מול עיניכם, כולם מאושרים, האם תוציאו למסעדה את כל אותה רשימה שפירטתם? למה חייבים?
ברור לכולם, אי אפשר להתעלם מכך שחתונות ביתיות אינן יכולות להתקיים וחובה לקיים אירוע באולם המכבד את החתן והכלה ומשפחתם. אפשר גם אחרת. אפשר אולם מצומצם יותר, כדוגמת אולם בית כנסת. אפשר להזמין פחות מנות. מהיכן ההיגיון להאכיל את כל השכונה ארוחת ערב? התזמורת לא חייבת להיות השיא, המציאות היא שחברים יודעים לעשות שמח לא פחות. אפשר וחובה לעשות חשיבה מחודשת, הייתכן שמוציאים 50,000 שקלים על מספר שעות שהיו ואינן?!
*
והזוג עצמו? אי אפשר להתעלם מכאבם הראשוני של החתנים והכלות, בעיקר של הכלות. השוק וההלם של ביטול אירוע החתונה היו קשים מנשוא. הורים רבים סיפרו לי על כלות שסירבו לשמוע על האופציה הזאת, אך בלית ברירה נשמעו לדעת רבניהם ודעת תורה.
אך ראו זה פלא: בסוף החתונה ההורים שאלו את ילדיהם: "נו, איך היה?" – התגובות הנרגשות גרמו להורים רבים להוזיל דמעות של אושר. הכלות אמרו: "היה שווה הכל! השמחה הגדולה, האירוח, המשפחתיות!"
נכון שיש מימד של התלהבות ושמחה מיוחדת כשאנשים מתאמצים לשמח במיוחד בשל המצב הנוכחי, אולם בסופו של דבר החתן והכלה חפצים להקים בית ולשמוח עם חבריהם ומשפחתם הקרובה, ומגלים שאפשר גם אחרת. את מקומו של הנטל כספי הכבד מנשוא מעל כתפי ההורים, תפסו תחושות של שמחה אמיתית ואחווה משפחתית, הרגשה של חמימות הלב באופן בלתי ניתן לתיאור.
*
בסוף עונת החתונות הנוכחית, בסביבות ז' בניסן תש"פ, יסתובבו בתוכנו מאות זוגות מאושרים בע"ה, ואלפי מחותנים ומחותנות שצלחו את החתונות הביתיות אותן נאלצו תחת בכי וחרדה לעשות בצמצום ובמיעוט משתתפים. הבה נשאל אותם – האם החיים השתנו? האם הזוג מאושר? האם הם היו מוכנים להחליף את החתונה הביתית הנפלאה והשמחה שהתקיימה, בעד אירוע גרנדיוזי בתשלום מטורף של עשרות אלפי שקלים אותו יגררו למשך חודשים ושנים על מנת להחזיר את תשלום ארוחת הערב של כל המוזמנים?
ללא ספק, התשובה ברורה. מאות הזוגות האלו שברו בעל כורחם את מעגל המוסכמה החברתית, וכבר לא בושה להכריז: גם אנו ממשיכים בדרך הזו. מאת השם היתה זאת, אין מישהו מאתנו שלא מכיר שכן או מכר שמשיא בימים אלו את הצאצא באלתור כלשהו. זאת ההזדמנות והחובה של כולנו לגשת לחתונה כזאת, בזהירות המתבקשת ותוך שמירה על הנחיות של משרד הבריאות, ופשוט לבחון האם אפשר אחרת. האם ניתן להפסיק את מחול הדמים, תרתי משמע, של ליל הכלולות.
בעז"ה החיים ישובו למסלולם והשמחות תרבינה בישראל. עלינו לקחת את החתונות בפרופורציה הנכונה, לערוך אירועים יפים באולמות יחד עם משפחה וחברים, לשים לב למחיר ולשאול כמה הגיוני להשקיע וכמה אפשר גם אחרת. אסור לחזור למה שהיה.
בימים הקרובים, גבאי צדקה ועסקני חסד נוספים, נשוחח עם מחותנים רבים ככל האפשר, באופן מקצועי נמפה את מוקדי החוזק ומוקדי הקושי, יחד עם ראשי הישיבות שהשיאו את תלמידיהם בתקופה זו, ננסה להציב בפני הציבור את העלויות מול האפשרויות. אם נצליח בסייעתא דשמיא להחזיר את השמחה והשפיות למחותנים, והיה זה שכרנו!
(מגזין 'במה' – 83)
 

העתק שמש

משתמש פעיל
מנוי פרימיום
בוגר/תלמיד פרוג
עימוד ספרים
נלקח מאתר דרשו
 

C

משתמש מקצוען
אני מכירה לפחות זוג אחד שהיו שמחים להחליף את החתונה שלהם לחתונה עם קצת יותר מכרים, וגם קצת יותר שמחה. כי עם כל הכבוד לעשרת האנשים שרקדו במעגל - הם לא הצליחו לייצר את אותה התוצאה.
 

מיקי זאק

משתמש מקצוען
בסוף עונת החתונות הנוכחית, בסביבות ז' בניסן תש"פ, יסתובבו בתוכנו מאות זוגות מאושרים שנישאו בחתונות הביתיות. הבה נשאל אותם האם הם היו מחליפים את האירוע הנפלא הזה באירוע גרנדיוזי חסר היגיון שעולה עשרות אלפי שקלים…


'חתונות הקורונה' מסרבות לרדת מסדר היום. והפעם: הרב בן ציון ראקוב, מנהל ארגון צדקה עירוני, מנתח את המספרים, סוקר את התחושות, ומביע אופטימיות לעתיד

כ"ח אדר תש"פ


בימים האחרונים השתתפתי במספר חתונות ביתיות, שמחות ומאוד מאושרות. בעיר מגוריי בית שמש התקיימו ביממה אחת כארבעים חתונות בלי עין הרע, כל אחת שמחה מהשניה.
מכיוון שלא הייתי אורח לא מצד החתן ולא מצד הכלה, עמדתי בקרן זווית על-פי כללי משרד הבריאות והתבוננתי סביבי בניסיון לקלוט את רחשי ליבם של החתן והכלה ובעיקר של המחותנים ומשפחתם.
למרות האלתור וחוסר הנוחות, אנשים היו מאושרים! מכל עבר שמעתי את המשפטים הבאים: "כמה יפה, כמה שמח, איזה אנושי, כמה זה מכובד". כל אחד וסגנון ההתבטאות שלו.
בשעות שלאחר החתונה, אל תוך הלילה ובבוקר למחרת, שוחחתי עם כמה עשרות מחותנים שחיתנו בימים האחרונים. שמעתי מהמחותנים על הלבטים לפני החתונה וכמה קשה היה לעכל את העובדה שאין חתונה מפוארת עם מאות מוזמנים ומנות גורמה, סידורי פרחים והתזמורת הכי עכשווית.
הכאב והצער, ובעיקר ההלם מביטול אירוע שתוכנן במשך חודשים, ובעצם היוה חלום חיים – לא נעלם מעיני, ובוודאי לא מעיני הכלה הבוכיה ומהוריה הנבוכים, אבל ברגע שאין ברירה ולאחר מעשה, החתונה הביתית המשפחתית לא הפילה את השמים והארץ לא רעדה. ההיפך, הזוג נישא באושר וההורים נותרו שפויים.
*
וכעת למספרים: עלות חתונות בשנים האחרונות האמירה למספרים בלתי שפויים והגיוניים בעליל. הזויים! באופן מכוון איני כולל ברשימת העלויות את עלות הביגוד והצלם, הנדוניה והדירה, שבע ברכות, אופרוף ושאר מרכיבי נישואי הילדים. אני מבקש להתייחס אך ורק לעלות שלושת מרכיבי ערב החתונה שהן – אולם, אוכל ותזמורת.
עלות שלושת המרכיבים הללו מגיעה למינימום 40,000 שקלים לשני הצדדים, 20,000 שקל לכל צד. בסטיה קלה ואולם מעט יותר יקר, העלויות טיפסו ל-50,000 שקלים.
הבדיקה האמורה לא נעשתה על חתונות פאר, אלא על חתונות של משפחות אברכים! המחירים האמיתיים עוברים את ה-60,000 שקלים לערב אחד!
שמתם לב? משפחות ברוכות ילדים שחיות מהכנסות חודשיות של 10-15 אלף שקלים, נאלצות בשל תסביך חברתי להוציא על ערב אחד של מספר שעות למעלה מ-40,000 שקלים על אולם, אוכל ותזמורת! להאכיל 400-500 אנשים ולהפיק עבורם ערב שכולו הנאה.
האם עלה אי-פעם בדעתו של אותו מחותן להזמין את כל שכניו למסעדה על חשבונו? האם הוא סבור כי הוא צריך להאכיל בארוחת ערב את כל משפחתו הרחוקה וידידיו לבית הכנסת? מדוע בחתונות אנשים נאלצים להאכיל את כל בני המשפחה המורחבת, שחלקם גם ייהנו מארוחות נוספות בשבוע השבע ברכות?
*
בנימה אישית וכמנהל ארגון צדקה עירוני, אודה ולא אבוש איך כל פעם גבאי הצדקה ועסקני החסד תוהים האם זה מוסרי שבקשות תמיכה לכספי צדקה מוגשות לקופות הצדקה, כשכל חטאם של המחותנים הוא המנהג שהושרש בציבור שיש להאכיל 400-500 אנשים בערב אחד, וכל מנה יפה מחברתה. האם מותר לתת כספי צדקה לארוחת ערב של אורחי חתונה? הזאת הכנסת כלה עליה דובר בהלכה?
עד כה, ניסיונות רבים שניסו רבים וטובים להנהיג בציבור נכשלו, ולו בשל המעגל הבלתי פוסק של חתונות ערב ערב ושמחות רבות כן ירבו במגזר החרדי, כשבכל תקופה רמת היוקרה וה'סטייל' עולים ועולים באופן בלתי מורגש.
לפתע, במבט של מספר שנים אנו מגלים את הטירוף שאחז בציבור כולו. אבל את הנעשה קשה להחזיר. חלק גדול מההוצאות הוא פשוט בשל חוסר נעימות של יחיד מול רבים, בושה של מחותן לא לזרום עם המוסכמות החברתיות.
בשיחות שקיימתי השבוע עם מחותנים, שאלתי אותם אחד אחרי השני: איך היתה החתונה? – "לא מאמינים שעברנו את זה". האם החתונה היתה שמחה? – "שמחה עצומה, מרגשת, מאושרים ושמחים". כמה חסכת? – תשובה של כולם ללא יוצא מן הכלל: "חסכנו 25-35 אלף שקלים!"
מחותנת אחת אמרה בהתרגשות: "אני לא מאמינה שאני לא חייבת לקחת את ההלוואה מגמ"ח פלוני". מחותן אחר אמר לי: "תראה, לכתחילה לא הייתי חושב שזה הגיוני, אבל תכל'ס, אני לא מבין את ההיגיון לו הייתי צריך עכשיו לגלגל עוד 30 אלף שקל". וכן על זה הדרך, כולם (!) ללא יוצא מן הכלל אותן תגובות. מאות אנשים חוסכים בימים אלו עשרות אלפי שקלים מיותרים אותם הם נאלצים ללוות ולגלגל בשל מוסכמות חברתית חסרת היגיון.
בתקופה זו הקב"ה הביא על העולם את המגפה 'קורונה' שמאלצת לשבור את מעגל הקסמים החברתי הזה. מאת השם היתה זאת, קיימת כאן הזדמנות לעשות עצירה מוחלטת וחשיבה מחודשת בכל הקשור לליל הכלולות.
במקביל לשיחותיי עם המחותנים, שוחחתי גם עם מארחים וסתם אורחים, כשהצבתי בפניהם את המספרים הללו מול המספרים האפשריים. גם אלו שטענו שהם לא יכולים ואצלם זה אחרת, "לנו יש חברים ומכרים וחברי עבודה ומשפחה גדולה" ושאר התירוצים המקובלים. שאלתי אותם שאלה פשוטה: הנה, חתונה מול עיניכם, כולם מאושרים, האם תוציאו למסעדה את כל אותה רשימה שפירטתם? למה חייבים?
ברור לכולם, אי אפשר להתעלם מכך שחתונות ביתיות אינן יכולות להתקיים וחובה לקיים אירוע באולם המכבד את החתן והכלה ומשפחתם. אפשר גם אחרת. אפשר אולם מצומצם יותר, כדוגמת אולם בית כנסת. אפשר להזמין פחות מנות. מהיכן ההיגיון להאכיל את כל השכונה ארוחת ערב? התזמורת לא חייבת להיות השיא, המציאות היא שחברים יודעים לעשות שמח לא פחות. אפשר וחובה לעשות חשיבה מחודשת, הייתכן שמוציאים 50,000 שקלים על מספר שעות שהיו ואינן?!
*
והזוג עצמו? אי אפשר להתעלם מכאבם הראשוני של החתנים והכלות, בעיקר של הכלות. השוק וההלם של ביטול אירוע החתונה היו קשים מנשוא. הורים רבים סיפרו לי על כלות שסירבו לשמוע על האופציה הזאת, אך בלית ברירה נשמעו לדעת רבניהם ודעת תורה.
אך ראו זה פלא: בסוף החתונה ההורים שאלו את ילדיהם: "נו, איך היה?" – התגובות הנרגשות גרמו להורים רבים להוזיל דמעות של אושר. הכלות אמרו: "היה שווה הכל! השמחה הגדולה, האירוח, המשפחתיות!"
נכון שיש מימד של התלהבות ושמחה מיוחדת כשאנשים מתאמצים לשמח במיוחד בשל המצב הנוכחי, אולם בסופו של דבר החתן והכלה חפצים להקים בית ולשמוח עם חבריהם ומשפחתם הקרובה, ומגלים שאפשר גם אחרת. את מקומו של הנטל כספי הכבד מנשוא מעל כתפי ההורים, תפסו תחושות של שמחה אמיתית ואחווה משפחתית, הרגשה של חמימות הלב באופן בלתי ניתן לתיאור.
*
בסוף עונת החתונות הנוכחית, בסביבות ז' בניסן תש"פ, יסתובבו בתוכנו מאות זוגות מאושרים בע"ה, ואלפי מחותנים ומחותנות שצלחו את החתונות הביתיות אותן נאלצו תחת בכי וחרדה לעשות בצמצום ובמיעוט משתתפים. הבה נשאל אותם – האם החיים השתנו? האם הזוג מאושר? האם הם היו מוכנים להחליף את החתונה הביתית הנפלאה והשמחה שהתקיימה, בעד אירוע גרנדיוזי בתשלום מטורף של עשרות אלפי שקלים אותו יגררו למשך חודשים ושנים על מנת להחזיר את תשלום ארוחת הערב של כל המוזמנים?
ללא ספק, התשובה ברורה. מאות הזוגות האלו שברו בעל כורחם את מעגל המוסכמה החברתית, וכבר לא בושה להכריז: גם אנו ממשיכים בדרך הזו. מאת השם היתה זאת, אין מישהו מאתנו שלא מכיר שכן או מכר שמשיא בימים אלו את הצאצא באלתור כלשהו. זאת ההזדמנות והחובה של כולנו לגשת לחתונה כזאת, בזהירות המתבקשת ותוך שמירה על הנחיות של משרד הבריאות, ופשוט לבחון האם אפשר אחרת. האם ניתן להפסיק את מחול הדמים, תרתי משמע, של ליל הכלולות.
בעז"ה החיים ישובו למסלולם והשמחות תרבינה בישראל. עלינו לקחת את החתונות בפרופורציה הנכונה, לערוך אירועים יפים באולמות יחד עם משפחה וחברים, לשים לב למחיר ולשאול כמה הגיוני להשקיע וכמה אפשר גם אחרת. אסור לחזור למה שהיה.
בימים הקרובים, גבאי צדקה ועסקני חסד נוספים, נשוחח עם מחותנים רבים ככל האפשר, באופן מקצועי נמפה את מוקדי החוזק ומוקדי הקושי, יחד עם ראשי הישיבות שהשיאו את תלמידיהם בתקופה זו, ננסה להציב בפני הציבור את העלויות מול האפשרויות. אם נצליח בסייעתא דשמיא להחזיר את השמחה והשפיות למחותנים, והיה זה שכרנו!
(מגזין 'במה' – 83)
על זה נאמר ''יפה דורש יפה מקיים
 

יהודית ק

משתמש מקצוען
הפקות ואירועים
הוא לא התכוון לעשרה אנשים! אלא לצמצם את התופעה, גם 200 איש זה בסדר וגם חסכוני!
אני מסכימה אם כל מילה, חוץ מזה שכתוב שמשפחות משתכרות בין 15 10 אלף, אני מכירה משפחות ברוכות ילדים שבחודשי יש להן חצי מזה.
 

saralulu

משתמש מקצוען
בסוף עונת החתונות הנוכחית, בסביבות ז' בניסן תש"פ, יסתובבו בתוכנו מאות זוגות מאושרים שנישאו בחתונות הביתיות. הבה נשאל אותם האם הם היו מחליפים את האירוע הנפלא הזה באירוע גרנדיוזי חסר היגיון שעולה עשרות אלפי שקלים…


'חתונות הקורונה' מסרבות לרדת מסדר היום. והפעם: הרב בן ציון ראקוב, מנהל ארגון צדקה עירוני, מנתח את המספרים, סוקר את התחושות, ומביע אופטימיות לעתיד

כ"ח אדר תש"פ


בימים האחרונים השתתפתי במספר חתונות ביתיות, שמחות ומאוד מאושרות. בעיר מגוריי בית שמש התקיימו ביממה אחת כארבעים חתונות בלי עין הרע, כל אחת שמחה מהשניה.
מכיוון שלא הייתי אורח לא מצד החתן ולא מצד הכלה, עמדתי בקרן זווית על-פי כללי משרד הבריאות והתבוננתי סביבי בניסיון לקלוט את רחשי ליבם של החתן והכלה ובעיקר של המחותנים ומשפחתם.
למרות האלתור וחוסר הנוחות, אנשים היו מאושרים! מכל עבר שמעתי את המשפטים הבאים: "כמה יפה, כמה שמח, איזה אנושי, כמה זה מכובד". כל אחד וסגנון ההתבטאות שלו.
בשעות שלאחר החתונה, אל תוך הלילה ובבוקר למחרת, שוחחתי עם כמה עשרות מחותנים שחיתנו בימים האחרונים. שמעתי מהמחותנים על הלבטים לפני החתונה וכמה קשה היה לעכל את העובדה שאין חתונה מפוארת עם מאות מוזמנים ומנות גורמה, סידורי פרחים והתזמורת הכי עכשווית.
הכאב והצער, ובעיקר ההלם מביטול אירוע שתוכנן במשך חודשים, ובעצם היוה חלום חיים – לא נעלם מעיני, ובוודאי לא מעיני הכלה הבוכיה ומהוריה הנבוכים, אבל ברגע שאין ברירה ולאחר מעשה, החתונה הביתית המשפחתית לא הפילה את השמים והארץ לא רעדה. ההיפך, הזוג נישא באושר וההורים נותרו שפויים.
*
וכעת למספרים: עלות חתונות בשנים האחרונות האמירה למספרים בלתי שפויים והגיוניים בעליל. הזויים! באופן מכוון איני כולל ברשימת העלויות את עלות הביגוד והצלם, הנדוניה והדירה, שבע ברכות, אופרוף ושאר מרכיבי נישואי הילדים. אני מבקש להתייחס אך ורק לעלות שלושת מרכיבי ערב החתונה שהן – אולם, אוכל ותזמורת.
עלות שלושת המרכיבים הללו מגיעה למינימום 40,000 שקלים לשני הצדדים, 20,000 שקל לכל צד. בסטיה קלה ואולם מעט יותר יקר, העלויות טיפסו ל-50,000 שקלים.
הבדיקה האמורה לא נעשתה על חתונות פאר, אלא על חתונות של משפחות אברכים! המחירים האמיתיים עוברים את ה-60,000 שקלים לערב אחד!
שמתם לב? משפחות ברוכות ילדים שחיות מהכנסות חודשיות של 10-15 אלף שקלים, נאלצות בשל תסביך חברתי להוציא על ערב אחד של מספר שעות למעלה מ-40,000 שקלים על אולם, אוכל ותזמורת! להאכיל 400-500 אנשים ולהפיק עבורם ערב שכולו הנאה.
האם עלה אי-פעם בדעתו של אותו מחותן להזמין את כל שכניו למסעדה על חשבונו? האם הוא סבור כי הוא צריך להאכיל בארוחת ערב את כל משפחתו הרחוקה וידידיו לבית הכנסת? מדוע בחתונות אנשים נאלצים להאכיל את כל בני המשפחה המורחבת, שחלקם גם ייהנו מארוחות נוספות בשבוע השבע ברכות?
*
בנימה אישית וכמנהל ארגון צדקה עירוני, אודה ולא אבוש איך כל פעם גבאי הצדקה ועסקני החסד תוהים האם זה מוסרי שבקשות תמיכה לכספי צדקה מוגשות לקופות הצדקה, כשכל חטאם של המחותנים הוא המנהג שהושרש בציבור שיש להאכיל 400-500 אנשים בערב אחד, וכל מנה יפה מחברתה. האם מותר לתת כספי צדקה לארוחת ערב של אורחי חתונה? הזאת הכנסת כלה עליה דובר בהלכה?
עד כה, ניסיונות רבים שניסו רבים וטובים להנהיג בציבור נכשלו, ולו בשל המעגל הבלתי פוסק של חתונות ערב ערב ושמחות רבות כן ירבו במגזר החרדי, כשבכל תקופה רמת היוקרה וה'סטייל' עולים ועולים באופן בלתי מורגש.
לפתע, במבט של מספר שנים אנו מגלים את הטירוף שאחז בציבור כולו. אבל את הנעשה קשה להחזיר. חלק גדול מההוצאות הוא פשוט בשל חוסר נעימות של יחיד מול רבים, בושה של מחותן לא לזרום עם המוסכמות החברתיות.
בשיחות שקיימתי השבוע עם מחותנים, שאלתי אותם אחד אחרי השני: איך היתה החתונה? – "לא מאמינים שעברנו את זה". האם החתונה היתה שמחה? – "שמחה עצומה, מרגשת, מאושרים ושמחים". כמה חסכת? – תשובה של כולם ללא יוצא מן הכלל: "חסכנו 25-35 אלף שקלים!"
מחותנת אחת אמרה בהתרגשות: "אני לא מאמינה שאני לא חייבת לקחת את ההלוואה מגמ"ח פלוני". מחותן אחר אמר לי: "תראה, לכתחילה לא הייתי חושב שזה הגיוני, אבל תכל'ס, אני לא מבין את ההיגיון לו הייתי צריך עכשיו לגלגל עוד 30 אלף שקל". וכן על זה הדרך, כולם (!) ללא יוצא מן הכלל אותן תגובות. מאות אנשים חוסכים בימים אלו עשרות אלפי שקלים מיותרים אותם הם נאלצים ללוות ולגלגל בשל מוסכמות חברתית חסרת היגיון.
בתקופה זו הקב"ה הביא על העולם את המגפה 'קורונה' שמאלצת לשבור את מעגל הקסמים החברתי הזה. מאת השם היתה זאת, קיימת כאן הזדמנות לעשות עצירה מוחלטת וחשיבה מחודשת בכל הקשור לליל הכלולות.
במקביל לשיחותיי עם המחותנים, שוחחתי גם עם מארחים וסתם אורחים, כשהצבתי בפניהם את המספרים הללו מול המספרים האפשריים. גם אלו שטענו שהם לא יכולים ואצלם זה אחרת, "לנו יש חברים ומכרים וחברי עבודה ומשפחה גדולה" ושאר התירוצים המקובלים. שאלתי אותם שאלה פשוטה: הנה, חתונה מול עיניכם, כולם מאושרים, האם תוציאו למסעדה את כל אותה רשימה שפירטתם? למה חייבים?
ברור לכולם, אי אפשר להתעלם מכך שחתונות ביתיות אינן יכולות להתקיים וחובה לקיים אירוע באולם המכבד את החתן והכלה ומשפחתם. אפשר גם אחרת. אפשר אולם מצומצם יותר, כדוגמת אולם בית כנסת. אפשר להזמין פחות מנות. מהיכן ההיגיון להאכיל את כל השכונה ארוחת ערב? התזמורת לא חייבת להיות השיא, המציאות היא שחברים יודעים לעשות שמח לא פחות. אפשר וחובה לעשות חשיבה מחודשת, הייתכן שמוציאים 50,000 שקלים על מספר שעות שהיו ואינן?!
*
והזוג עצמו? אי אפשר להתעלם מכאבם הראשוני של החתנים והכלות, בעיקר של הכלות. השוק וההלם של ביטול אירוע החתונה היו קשים מנשוא. הורים רבים סיפרו לי על כלות שסירבו לשמוע על האופציה הזאת, אך בלית ברירה נשמעו לדעת רבניהם ודעת תורה.
אך ראו זה פלא: בסוף החתונה ההורים שאלו את ילדיהם: "נו, איך היה?" – התגובות הנרגשות גרמו להורים רבים להוזיל דמעות של אושר. הכלות אמרו: "היה שווה הכל! השמחה הגדולה, האירוח, המשפחתיות!"
נכון שיש מימד של התלהבות ושמחה מיוחדת כשאנשים מתאמצים לשמח במיוחד בשל המצב הנוכחי, אולם בסופו של דבר החתן והכלה חפצים להקים בית ולשמוח עם חבריהם ומשפחתם הקרובה, ומגלים שאפשר גם אחרת. את מקומו של הנטל כספי הכבד מנשוא מעל כתפי ההורים, תפסו תחושות של שמחה אמיתית ואחווה משפחתית, הרגשה של חמימות הלב באופן בלתי ניתן לתיאור.
*
בסוף עונת החתונות הנוכחית, בסביבות ז' בניסן תש"פ, יסתובבו בתוכנו מאות זוגות מאושרים בע"ה, ואלפי מחותנים ומחותנות שצלחו את החתונות הביתיות אותן נאלצו תחת בכי וחרדה לעשות בצמצום ובמיעוט משתתפים. הבה נשאל אותם – האם החיים השתנו? האם הזוג מאושר? האם הם היו מוכנים להחליף את החתונה הביתית הנפלאה והשמחה שהתקיימה, בעד אירוע גרנדיוזי בתשלום מטורף של עשרות אלפי שקלים אותו יגררו למשך חודשים ושנים על מנת להחזיר את תשלום ארוחת הערב של כל המוזמנים?
ללא ספק, התשובה ברורה. מאות הזוגות האלו שברו בעל כורחם את מעגל המוסכמה החברתית, וכבר לא בושה להכריז: גם אנו ממשיכים בדרך הזו. מאת השם היתה זאת, אין מישהו מאתנו שלא מכיר שכן או מכר שמשיא בימים אלו את הצאצא באלתור כלשהו. זאת ההזדמנות והחובה של כולנו לגשת לחתונה כזאת, בזהירות המתבקשת ותוך שמירה על הנחיות של משרד הבריאות, ופשוט לבחון האם אפשר אחרת. האם ניתן להפסיק את מחול הדמים, תרתי משמע, של ליל הכלולות.
בעז"ה החיים ישובו למסלולם והשמחות תרבינה בישראל. עלינו לקחת את החתונות בפרופורציה הנכונה, לערוך אירועים יפים באולמות יחד עם משפחה וחברים, לשים לב למחיר ולשאול כמה הגיוני להשקיע וכמה אפשר גם אחרת. אסור לחזור למה שהיה.
בימים הקרובים, גבאי צדקה ועסקני חסד נוספים, נשוחח עם מחותנים רבים ככל האפשר, באופן מקצועי נמפה את מוקדי החוזק ומוקדי הקושי, יחד עם ראשי הישיבות שהשיאו את תלמידיהם בתקופה זו, ננסה להציב בפני הציבור את העלויות מול האפשרויות. אם נצליח בסייעתא דשמיא להחזיר את השמחה והשפיות למחותנים, והיה זה שכרנו!
(מגזין 'במה' – 83)
תצרפו את התמונות...
 

שתים

משתמש סופר מקצוען
הנדסת תוכנה
בחתונות שאני ראיתי עדיין שילמו לשמלה ולאיפור ולתסרוקות וצלם ומסריט וזמר ולהפקת האירוע - עיצוב המקום, פרחים וכו'.
נכון שלא באותם סכומים, וכמובן הרבה פחות אוכל ואולם יותר זול, השאלה אם זה באמת חסכון של עשרות אלפי שקלים.
 

יהודית ק

משתמש מקצוען
הפקות ואירועים
ועל אותו משקל שכתב המנהל הנכבד למעלה, מעתיקה לכאן את מה שכתבתי באשכול של "פריקת תסכול על הקורונה"


נשים יקרות!
חייבת לשתף אתכן, דברתי עם סבתא שלי היקרה והצדיקה על המצב העכשווי, סבתי אשה מבוגרת, וצלולה כמו 10 נשים צעירות, ומבינה את התקופה היטב היא עוד זוכרת את תקופת הצנע וימים ארוכים שישבו במקלטים כי ירו פגזים בירושלים, והיא אמרה, הקב"ה הביא את הקורונה אנחנו לא יודעים, אבל להכנס לפורפורציות חייבים, פעם נשים גידלו את ילדיהן ולא התלוננו כל כך הרבה והיה מחסור ודלות, והעבודה הייתה קשה, רק לכבס את החיתולים הייתה עבודת פרך, אבל הייתה שמחה בלב, היום יותר קל אבל אין שמחת חיים נשים רוצות להגשים את עצמן, ופוצחות בקריירה מפוארת בשביל מימוש עצמי, זה טוב שזה אפשרי, עכשיו במצב הזה נדרש מאיתנו האמהות פשוט לחזור לימים של פעם ולהיות 100% אמא, זאת הזדמנות ללמד את הבנות (וגם את הבנים) לעזור ולשאת בעול ותוך כדי קרצוף ללמד מושגים על פסח, נכון אנחנו דור אחר בכלל, אבל עכשיו אין ברירה ובמקום להתלונן פשוט לעשות כל אחת מה שהיא יכולה, הכל נכנס לפורפורציה כן גם החתונות שלא היה לנו נעים והלכנו, מה רע בחתונות משפחתיות? וכמה כסף ורושם אנחנו משקיעות להרשים את האורחים? והנה הנגיף הקטן הזה הגיע ואומר לנו, לא צריך בגדים חדשים כי השכנה לא תוכל להתפעל (ולקנא) לא צריך פאה יפה כי הילדים מורטים אותך, כולם עם מטפחות וזה מה שהיה פעם וגדלו והתפתחו יפה! אז אני לא אומרת, זה זמן קשה, והתרגלנו אחרת אבל התפקיד שלנו הוא לגדל את הילדים וזהו!!! לא להרשים אף אחד, ורצוי לגדל אותם בשלווה ורוגע ולהעלים עין בזמן כזה גם אם הבית מתלכלך, לא נורא במיילא גם השוויגר לא תבוא לבדוק, והילדים יזכרו אותך כמו שאת רוצה, לא פקעת עצבים גם להם קשה! ורק לחשוב שמשפחות בזמן השואה ישבו במקומות מסתור תקופות ארוכות מבלי לראות אור יום, עם רעב מצמית ופחד מוות מהגרמנים ימ"ש, אז נשים יקרות המצב בהחלט לא משמח, אפילו מדכא אבל ב"ה שאנחנו בריאים, ויש אוכל וכן, שאנחנו אמהות לילדים חמודים ומאתגרים נתפלל חזק שהתקופה תעבור מהר, ובינתיים נחזור לימים של פעם ונגדל את הילדים כמו הסבתות שלנו ועם מכונת כביסה ומייבש! ואוכל ומלא ממתקים במזווה, אבל העיקר שנתן את הדעת ואת הלב, בהצלחה לכולכן (וגם לי)
בתקופה המאתגרת. זה מה שאמרה סבתא שלי ואני רק הבאת את הדברים החשובים הללו
 

C

משתמש מקצוען
הוא לא התכוון לעשרה אנשים! אלא לצמצם את התופעה, גם 200 איש זה בסדר וגם חסכוני!
אני מסכימה אם כל מילה, חוץ מזה שכתוב שמשפחות משתכרות בין 15 10 אלף, אני מכירה משפחות ברוכות ילדים שבחודשי יש להן חצי מזה.
200 אנשים זה כבר לא חוסך את הסכומים שעליהם מדובר לעיל... אם זה יחסוך 10,000 שקל זה יהיה יפה.
 

C

משתמש מקצוען
באופן כללי, לא צריך גם תזמורת ב11.000 שקל וגם בגדי נשף של המלכה אליזבט וכל מה שמסביב, הוא התכוון לחתונות צנועות, וזה כן חוסך הרבה מאד כסף!
אבל זה לא תלוי בזה שמזמינים 200 או 500...
וגם בחתונה בבית אפשר לקנות בגדים באלפי שקלים.
 

אהבת עולם

משתמש סופר מקצוען
D I G I T A L
אני יכולה לשער בערך שבחתונה של אחותי שהיתה השבוע ההורים שלי חסכו קרוב ל13 אלף
שמלה איפור ותסרוק לא השתנו.
אולם במקום 9000 :
כסא כלה + עיצוב שני בתי הכנסת (וילונות, שולחנות עגולים, כיסויים לכסאות, מרכזי שולחן וח. יחוד) 5000
(וזה היה די מינימום , כמובן שאפשר לאכול על ספסלים והיו כאלו לפנינו שעשו את זה)
שאר הספקים התבטלו, והיה צריך להשיג אחרים אבל בגלל הלחץ הם היו לא הרבה יותר זולים וכנראה פחות טובים
המסריט חסך 600 בערך, צלם אותה עלות בערך , תזמורת קצת יותר יקר כי רצינו לפצות,
הכסף הגדול נמצא במנות , במקום 12000 (אאל"ט המינימום הוא 400 מנות) עלה רק 4300 כולל בר

בסך הכל , 12-13 אלף זה סכום לא רע, רק שהאולם עדיין לא החזיר את הכסף , הם אמרו שכנראה זה יחזור וכולנו תפילה.
 

C

משתמש מקצוען
אני יכולה לשער בערך שבחתונה של אחותי שהיתה השבוע ההורים שלי חסכו קרוב ל13 אלף
שמלה איפור ותסרוק לא השתנו.
אולם במקום 9000 :
כסא כלה + עיצוב שני בתי הכנסת (וילונות, שולחנות עגולים, כיסויים לכסאות, מרכזי שולחן וח. יחוד) 5000
(וזה היה די מינימום , כמובן שאפשר לאכול על ספסלים והיו כאלו לפנינו שעשו את זה)
שאר הספקים התבטלו, והיה צריך להשיג אחרים אבל בגלל הלחץ הם היו לא הרבה יותר זולים וכנראה פחות טובים
המסריט חסך 600 בערך, צלם אותה עלות בערך , תזמורת קצת יותר יקר כי רצינו לפצות,
הכסף הגדול נמצא במנות , במקום 12000 (אאל"ט המינימום הוא 400 מנות) עלה רק 4300 כולל בר

בסך הכל , 12-13 אלף זה סכום לא רע, רק שהאולם עדיין לא החזיר את הכסף , הם אמרו שכנראה זה יחזור וכולנו תפילה.
הנה ההוכחה שהורדת כמות המוזמנים ל200 לא תחסוך כ"כ הרבה כסף כמו שכתוב למעלה.
חסכו כאן פחות מ15 אל"ש.
 

yonatanr

משתמש סופר מקצוען
כתיבה ספרותית
מוזיקה ונגינה
עריכה תורנית
בסופו של דבר הכל תלוי באנשי המעמד הבינוני-גבוה בציבור.
אין מצב שמנהל החיידר יעשה לבתו חתונה מפוארת בכתר הרימון, ויזמין אליה 700 מוזמנים כולל כל החברות מהסמינר, והחברה מהכיתה תתחתן באולם שבו רוב הקהילה עושה בריתות.

לכל אחד מצטברים אינספור מכרים וחברים, מלבד בני המשפחה המורחבת. ואין זמן יותר מוצלח לפגוש אותם מאשר בעיתות שמחה מתפרצת שכזו.
נכון שמָנה בחתונה עולה עשרות שקלים, אך חשוב גם לזכור שבעידן של ימינו שהציבור החרדי נפוץ על פני כל הארץ, פעמים רבות עלות הנסיעה לחתונה הלוך וחזור + בייביסיטר, גדולה יותר מאשר עלות המנה, ואם לא מנת העוף או הבשר, קרובים ומכרים רבים מאד היו חושבים פעמיים אם להגיע לאירוע.

חשוב לזכור שעבור החתן והכלה מדובר בשמחה של פעם בחיים, ועם כל הכבוד להקלה של ההורים כשהמציאות הכואבת מכריחה לערוך את החתונות בפורמט מצומצם, הרי שאי אפשר להגדיר את השמחות המקובלות כחובה בלתי נסבלת שבני הזוג המאושרים מפילים על כתפי ההורים הדואבים.

החברים של החתן והכלה נצרכים בראש ובראשונה כדי לשמח ו'לעשות מצב' בחתונה. אם הם לא יקבלו מנה, הם פשוט לא יבואו לריקודים הראשונים. האם ההורים רוצים שבריקודים יהיו רק כמה מבוגרים מדדים?

האם החתן והכלה זקוקים לכל המכרים והקרובים של הוריהם, שמקבלים הזמנות לחתונה? האם ההורים הם לא הנהנים הראשיים מהעובדה שכל מכריהם וקרוביהם באים לשמוח איתם בשמחתם?

האם גם לאחר שבחג הפסח נהיה תחת הסגר, ולא נצא מהבית כל שבעת הימים, תקום קריאה שמכאן ואילך אין צורך בביקורי חג, ובטיולי חול המועד, שהרי 'נהנינו' גם בבית?

אי אפשר להשוות בשום אופן את החיים של היום, עם רמת החיים הגבוהה, שבהם בריתות ובר מצוות נערכות באולם שמחות בינוני, לחיים של פעם, בהם בריתות נעשו בבית הכנסת, עם כמה עוגיות 'לעקיך' שחולקו אחריהם, ובר מצוות צוינו בעלייה לתורה.

אין ספק שיש שכבה הולכת וגדלה של מעמד בינוני בציבור שלנו, שבכל חודש נשארים לו כמה אלפים טובים 'בצד', ובקלות הוא יכול לערוך שמחות מנקרות עיניים. אם זוג כזה יערוך לפתע שמחה שאינה לפי ערכו, הדבר יגרור גל התלחשויות על נפילה כספית וכדומה.

האם בגלל אותם אלו שאין להם, צריכים אף הם לערוך שמחות דלות, שאינן לפי ערכן? זה עניין לקביעת תקנות על ידי רבני הקהילות, אך בלי תקנות בעלות שיניים, אין אפשרות לשטח את העקומה.

הבעיה הגדולה מתחילה במנהג הליטאי לתת 'דירות' לילדים, אך זה אינו קשור למאמר דנן.
 

שתים

משתמש סופר מקצוען
הנדסת תוכנה
בסופו של דבר הכל תלוי באנשי המעמד הבינוני-גבוה בציבור.
אין מצב שמנהל החיידר יעשה לבתו חתונה מפוארת בכתר הרימון, ויזמין אליה 700 מוזמנים כולל כל החברות מהסמינר, והחברה מהכיתה תתחתן באולם שבו רוב הקהילה עושה בריתות.

לכל אחד מצטברים אינספור מכרים וחברים, מלבד בני המשפחה המורחבת. ואין זמן יותר מוצלח לפגוש אותם מאשר בעיתות שמחה מתפרצת שכזו.
נכון שמָנה בחתונה עולה עשרות שקלים, אך חשוב גם לזכור שבעידן של ימינו שהציבור החרדי נפוץ על פני כל הארץ, פעמים רבות עלות הנסיעה לחתונה הלוך וחזור + בייביסיטר, גדולה יותר מאשר עלות המנה, ואם לא מנת העוף או הבשר, קרובים ומכרים רבים מאד היו חושבים פעמיים אם להגיע לאירוע.

חשוב לזכור שעבור החתן והכלה מדובר בשמחה של פעם בחיים, ועם כל הכבוד להקלה של ההורים כשהמציאות הכואבת מכריחה לערוך את החתונות בפורמט מצומצם, הרי שאי אפשר להגדיר את השמחות המקובלות כחובה בלתי נסבלת שבני הזוג המאושרים מפילים על כתפי ההורים הדואבים.

החברים של החתן והכלה נצרכים בראש ובראשונה כדי לשמח ו'לעשות מצב' בחתונה. אם הם לא יקבלו מנה, הם פשוט לא יבואו לריקודים הראשונים. האם ההורים רוצים שבריקודים יהיו רק כמה מבוגרים מדדים?

האם החתן והכלה זקוקים לכל המכרים והקרובים של הוריהם, שמקבלים הזמנות לחתונה? האם ההורים הם לא הנהנים הראשיים מהעובדה שכל מכריהם וקרוביהם באים לשמוח איתם בשמחתם?

האם גם לאחר שבחג הפסח נהיה תחת הסגר, ולא נצא מהבית כל שבעת הימים, תקום קריאה שמכאן ואילך אין צורך בביקורי חג, ובטיולי חול המועד, שהרי 'נהנינו' גם בבית?

אי אפשר להשוות בשום אופן את החיים של היום, עם רמת החיים הגבוהה, שבהם בריתות ובר מצוות נערכות באולם שמחות בינוני, לחיים של פעם, בהם בריתות נעשו בבית הכנסת, עם כמה עוגיות 'לעקיך' שחולקו אחריהם, ובר מצוות צוינו בעלייה לתורה.

אין ספק שיש שכבה הולכת וגדלה של מעמד בינוני בציבור שלנו, שבכל חודש נשארים לו כמה אלפים טובים 'בצד', ובקלות הוא יכול לערוך שמחות מנקרות עיניים. אם זוג כזה יערוך לפתע שמחה שאינה לפי ערכו, הדבר יגרור גל התלחשויות על נפילה כספית וכדומה.

האם בגלל אותם אלו שאין להם, צריכים אף הם לערוך שמחות דלות, שאינן לפי ערכן? זה עניין לקביעת תקנות על ידי רבני הקהילות, אך בלי תקנות בעלות שיניים, אין אפשרות לשטח את העקומה.

הבעיה הגדולה מתחילה במנהג הליטאי לתת 'דירות' לילדים, אך זה אינו קשור למאמר דנן.
יפה. מעורר מחשבה.
 

אהבת עולם

משתמש סופר מקצוען
D I G I T A L
הנה ההוכחה שהורדת כמות המוזמנים ל200 לא תחסוך כ"כ הרבה כסף כמו שכתוב למעלה.
חסכו כאן פחות מ15 אל"ש.
נכון.
ואגב היה מקסים מאושר ושמח, וכנראה שהחתן והכלה לא מאוכזבים בכלל.
יחסך פה עוד כמה אלפים גם על שבת שבע ברכות (אולם ומנות, כנראה שנעשה בבית) ושבע ברכות
אבל לדעתי מתוך 100K שעולה חתונה פשוטה וסטנדרטית לצד אחד, הסכום העיקרי הוא ביגוד ונדוניה.
20K מתוכם זה 20% , יפה , אבל לא מספיק.
והמחיר שלהם זה שהילדים לא היו מרבית החתונה , שלא ניפגש בשבע ברכות, אני ממש לא יודעת אם המחיר מצדיק את הרווח.


אם מישהי מסכימה להתחתן עם שמלה מגמח,, תסרוקת ממתחילה ומוזיקה מנגן זה יהיה באמת משמעותי יותר.
 

שתים

משתמש סופר מקצוען
הנדסת תוכנה
ע
נכון.
ואגב היה מקסים מאושר ושמח, וכנראה שהחתן והכלה לא מאוכזבים בכלל.
יחסך פה עוד כמה אלפים גם על שבת שבע ברכות (אולם ומנות, כנראה שנעשה בבית) ושבע ברכות
אבל לדעתי מתוך 100K שעולה חתונה פשוטה וסטנדרטית לצד אחד, הסכום העיקרי הוא ביגוד ונדוניה.
20K מתוכם זה 20% , יפה , אבל לא מספיק.
והמחיר שלהם זה שהילדים לא היו מרבית החתונה , שלא ניפגש בשבע ברכות, אני ממש לא יודעת אם המחיר מצדיק את הרווח.


אם מישהי מסכימה להתחתן עם שמלה מגמח,, תסרוקת ממתחילה ומוזיקה מנגן זה יהיה באמת משמעותי יותר.
עזבו את הנדוניה.
בואו נתמקד רק בערב עצמו.
 

yonatanr

משתמש סופר מקצוען
כתיבה ספרותית
מוזיקה ונגינה
עריכה תורנית
אבל לדעתי מתוך 100K שעולה חתונה פשוטה וסטנדרטית לצד אחד, הסכום העיקרי הוא ביגוד ונדוניה.
100 אלף חתונה פשוטה וסטנדרטית לצד אחד? נראה לי שאלו לא הסכומים שהובאו למעלה...
 

אולי מעניין אותך גם...

הפרק היומי

הפרק היומי! כל ערב פרק תהילים חדש. הצטרפו אלינו לקריאת תהילים משותפת!


תהילים פרק קיט ב'

ט בַּמֶּה יְזַכֶּה נַּעַר אֶת אָרְחוֹ לִשְׁמֹר כִּדְבָרֶךָ:י בְּכָל לִבִּי דְרַשְׁתִּיךָ אַל תַּשְׁגֵּנִי מִמִּצְוֹתֶיךָ:יא בְּלִבִּי צָפַנְתִּי אִמְרָתֶךָ לְמַעַן לֹא אֶחֱטָא לָךְ:יב בָּרוּךְ אַתָּה יְהוָה לַמְּדֵנִי חֻקֶּיךָ:יג בִּשְׂפָתַי סִפַּרְתִּי כֹּל מִשְׁפְּטֵי פִיךָ:יד בְּדֶרֶךְ עֵדְוֹתֶיךָ שַׂשְׂתִּי כְּעַל כָּל הוֹן:טו בְּפִקֻּדֶיךָ אָשִׂיחָה וְאַבִּיטָה אֹרְחֹתֶיךָ:טז בְּחֻקֹּתֶיךָ אֶשְׁתַּעֲשָׁע לֹא אֶשְׁכַּח דְּבָרֶךָ:
נקרא  4  פעמים

לוח מודעות

למעלה