אני הגעתי מזמן למסקנה שנושא מותגים והשקעה זה צורך רגשי נטו.
בשבילי למשל נותן סיפוק השקעה בצמחיה בגינה, בשביל השכנה שלי זה בזבוז זמן משווע, ואילו ללכת לZARA ושאר מותגים זה צורך בסיסי.
אם הילדים שלה לא יהיו מלאים תוויות "שוות" וכיתובים זורחים מקצה רחוב לקצהו היא תחוש דפוקה, לא יוצלחית, נעבעכית וכו'.
ואני? אוהבת ילדים נקיים, מטופחים! גם מהפן הרגשי והשכלי, לא רק החיצוני, מי לא?
ובתור אחת שמתעסקת באומנות על ענפיה גם הקטע האסטטי משחק.
התאמת צבעים, גיזרה, שיק. ואגב, חשוב לי שגם גווני הבגד יתאימו לילד הלובש. אם לא- זה ממש מציק לי בעיניים.
על כן השיקול שלי בבחירת גרדרובה חדשה היא לא התוויות והשם, אלא כל בגד לגופו. אפילו אם הוא מ"פינת הזול". אז מה?
זה די מגוחך לראות אימא "משקיעה" מלבישה את בתה הג'ינג'ית מחלצות אדומות, את הבלונדית בפשתן חיוור, ואת השחומה בשחור קודר. אם כבר הוצאתם כל כך הרבה כסף, לפחות תתאימו חוץ מכיתובי הענק גם את הצבע, לא חבל?
שורה תחתונה: כל הטררם מסביב למותגים הנחשקים, למיקים והמאוסים, החתולים המגוכחות (כן הקיטי מה"הלו") לא מדבר אלי. לא נותן לי סיפוק אימהי. ולכל מטפחות העם, אתכן הסליחה!