מרגישה ממש כמוךבדיוק עכשיו, לא בא לי למות.
לא רוצה למות מקורונה, ואפילו לא להידבק בה.
לא רוצה להמשיך להדביק עוד אנשים. לא בתוך בני ברק ולא מחוצה לה.
נכון.
היה כאן כשל חמור. כשל שגבה חיי אדם למרבה הצער.
לא היתה מספיק הסברה. אנשים היו שאננים.
ובני ברק הפכה לנושאת הדגל של המגיפה הזאת, למרבה הצער.
סגר על בני ברק, זה דבר טוב, מעולה, מצוין.
אילו הייתי ראש הממשלה, הייתי עושה את זה גם.
זה לא קשור למגזר או מגדר, לחרדים, חילונים, ערבים או בדואים.
זה קשור למקום ששם יש את ההתפרצות הגדולה ביותר.
וגם אם יש כמה שדונים קטנים או גדולים שקמו לתחיה בדיוק עכשיו, ומלבים את ההסתה לציבור שלם, אין לזה קשר לסגר.
אנחנו רוצים שכל הארץ הזו תמשיך לחיות. בבריאות.
סגר זה דבר מעולה.
אבל-
גם אני רוצה להמשיך לחיות
אפילו
שאני בני ברקית.
הכשל הראשון הוא עצוב, אך הוא כאין וכאפס למול הכשל שקורה עכשיו.
מאות אלפי תושבי בני ברק נותרו ללא פיתרון.
לא מדברת על בגדים, צעצועים, הידורי כשרות.
ואפילו לא על בשר או ביצים.
מדברת על אוכל. על מוצרי צריכה בסיסיים.
גם בבני ברק עדיין צריך אותם.
לפני שלושה שבועות, היו שצעקו על הכשל החמור בהסברה בציבור החרדי.
כשכולם שמו לב לזה, נהיה מאוחר מידי.
עכשיו, זו ההזדמנות שלנו למנוע את כשל הבא! אנא!
עזרו לנו להסתגר!
אין לנו משלוחים ברשת, ולא משלוחים בכלל. אין איך להשיג מזון! אין!!
רק לצאת לרחוב ולהסתובב בין החנויות.
הייתי רוצה להביא את הזעקה הזו לכל הגורמים הרלוונטים.
זה נחמד להראות אישה רצה לקניות בבני ברק, ליד קומץ של מפגינים חמומים שיש בכל מקום.
זה אבסורד.
האישה רוצה לחיות!
גם אני רוצה לחיות
אפילו שאני בבני ברק.
לא רוצה למות מקורונה, ולא מרעב, ולא מעגמת נפש.
בא לי לבכות