אני נמצא בפינת הסלון, מביט על הילדים המשחקים בקפלות. אמא שלהם יושבת על הספה לידי, מאכילה את נתי גרבר.
פעם - כולם היו סביבי. הסתכלו עלי. רצו לשבת בכסא שלי, לשחק איתי. היום - אני סתם מחכה למותי. בכל יום שעובר, מרגיש איך קמט נוסף בפני.
כל כך מהר שוכחים ממני? איך מישהו כל כך אהוב הופך ללא קיים?
פתאום נתי מצביע עלי, ומבקש:
אוֹצֶה בַּלוֹ
נא לא לשלוח לייק צוחק, הוא הורס את הפאנץ'
פעם - כולם היו סביבי. הסתכלו עלי. רצו לשבת בכסא שלי, לשחק איתי. היום - אני סתם מחכה למותי. בכל יום שעובר, מרגיש איך קמט נוסף בפני.
כל כך מהר שוכחים ממני? איך מישהו כל כך אהוב הופך ללא קיים?
פתאום נתי מצביע עלי, ומבקש:
אוֹצֶה בַּלוֹ
נא לא לשלוח לייק צוחק, הוא הורס את הפאנץ'