אריסטוקקטוס
משתמש פעיל
סוד-צפון
רצונותי-מחשבותי צפונות עמוק בחדרי לבבי. זערורים מהם יבקיעו בשר עור וגידים, כמים פנים לפנים יקרינו. ואם חכם אני זיו פני יבהיקו.
אך לא תדעו את בחירת ליבי - בחיים או במוות. ואם בטוב בחרתי, לא תדעו אם מפחד השכינה או השכנה.
לא תדעו אם לומד תורה אני כי היא חמדת ליבי, או כי בעיני רוחי, שבפי כל עוד ישמע שמי.
'אנכי' 'ולא יהיה לך' ושאר ציוויים אנכי מקיים כי מפי הגבורה שמענו, או מקנן בי חשש קבורה תדמיתית בעיני ידידי.
מידות נאצלות יצרו את טוב ליבי, או שמא מידותי נאלצות לכפוף את אנוכיותי למען ינצוץ שמי כזהב. ואולי מעשה טוב עשיתי מפני שהרגשתי שליבי חלל בקרבי, או שמא להפקת רווחים כוונתי.
גם אם לרגעים תבחנוני בפכים קטנים, מצוות שאדם דש בעקביו ואינם יוצרים רושם על סביבתי, עדיין לא תדעו אם מקיימם אני מפני שמושרשת בי מסורת בית אבותי, וממשיך אני לגדול בבית גידולי הטבעי בשגרת מעשים מחוייבים.
גם אם לא תדעו ממעשים שאינם נראים לעין, עדיין לא אדע אם צפון במצפוני הרצון לזכות באושר הצפון לצדיקים, והוא שהורה את דרכי.
לא רק אתם לא תדעו , גם בעצמי לא אדע.
הלב מחד מקום ההפרייה לכל מעשה, מאידך שומעת את הרוחש בה.
בשעת שקט, כשאהיה חופשי מכל רעבון תאוותני, אעצור נא לרגע משטף החיים, אשב עם עצמי, אחדור למסתרי נפשי ואקשיב לרחשי ליבי. באיזמל חד אנתח, אבחון את נימי נפשי ואחקור את תום ליבי, אגלה את הנעלם -מה היא הרוח שנופחת חיים במעשי ובפעולותי, האם ריצוי וקבלת חן אנשים או עשיית רצונו של מקום. וכשאבא לבית עולמי ואעמוד בדיני בפני יודע כל תעלומות או אז אדע אם גיליתי את סוד חיי. "כי האדם יראה לעיניים – וה' יראה ללבב" (שמואל א' טז, ז).
זה הסוד אצור בלב כל אחד מאיתנו, מעטים הם אשר מגלים אותה במשך חייהם אף לעצמם.
[לסיום: לא תדעו אם את נקודת האמת שבתוכי כתבתי או שמא רק לצורך האתגר את נפשי טלטלתי].
רצונותי-מחשבותי צפונות עמוק בחדרי לבבי. זערורים מהם יבקיעו בשר עור וגידים, כמים פנים לפנים יקרינו. ואם חכם אני זיו פני יבהיקו.
אך לא תדעו את בחירת ליבי - בחיים או במוות. ואם בטוב בחרתי, לא תדעו אם מפחד השכינה או השכנה.
לא תדעו אם לומד תורה אני כי היא חמדת ליבי, או כי בעיני רוחי, שבפי כל עוד ישמע שמי.
'אנכי' 'ולא יהיה לך' ושאר ציוויים אנכי מקיים כי מפי הגבורה שמענו, או מקנן בי חשש קבורה תדמיתית בעיני ידידי.
מידות נאצלות יצרו את טוב ליבי, או שמא מידותי נאלצות לכפוף את אנוכיותי למען ינצוץ שמי כזהב. ואולי מעשה טוב עשיתי מפני שהרגשתי שליבי חלל בקרבי, או שמא להפקת רווחים כוונתי.
גם אם לרגעים תבחנוני בפכים קטנים, מצוות שאדם דש בעקביו ואינם יוצרים רושם על סביבתי, עדיין לא תדעו אם מקיימם אני מפני שמושרשת בי מסורת בית אבותי, וממשיך אני לגדול בבית גידולי הטבעי בשגרת מעשים מחוייבים.
גם אם לא תדעו ממעשים שאינם נראים לעין, עדיין לא אדע אם צפון במצפוני הרצון לזכות באושר הצפון לצדיקים, והוא שהורה את דרכי.
לא רק אתם לא תדעו , גם בעצמי לא אדע.
הלב מחד מקום ההפרייה לכל מעשה, מאידך שומעת את הרוחש בה.
בשעת שקט, כשאהיה חופשי מכל רעבון תאוותני, אעצור נא לרגע משטף החיים, אשב עם עצמי, אחדור למסתרי נפשי ואקשיב לרחשי ליבי. באיזמל חד אנתח, אבחון את נימי נפשי ואחקור את תום ליבי, אגלה את הנעלם -מה היא הרוח שנופחת חיים במעשי ובפעולותי, האם ריצוי וקבלת חן אנשים או עשיית רצונו של מקום. וכשאבא לבית עולמי ואעמוד בדיני בפני יודע כל תעלומות או אז אדע אם גיליתי את סוד חיי. "כי האדם יראה לעיניים – וה' יראה ללבב" (שמואל א' טז, ז).
זה הסוד אצור בלב כל אחד מאיתנו, מעטים הם אשר מגלים אותה במשך חייהם אף לעצמם.
[לסיום: לא תדעו אם את נקודת האמת שבתוכי כתבתי או שמא רק לצורך האתגר את נפשי טלטלתי].