~~ אתגר חודש חשוון ~~

מצב
הנושא נעול.

אריסטוקקטוס

משתמש פעיל
סוד-צפון

רצונותי-מחשבותי צפונות עמוק בחדרי לבבי. זערורים מהם יבקיעו בשר עור וגידים, כמים פנים לפנים יקרינו. ואם חכם אני זיו פני יבהיקו.

אך לא תדעו את בחירת ליבי - בחיים או במוות. ואם בטוב בחרתי, לא תדעו אם מפחד השכינה או השכנה.

לא תדעו אם לומד תורה אני כי היא חמדת ליבי, או כי בעיני רוחי, שבפי כל עוד ישמע שמי.

'אנכי' 'ולא יהיה לך' ושאר ציוויים אנכי מקיים כי מפי הגבורה שמענו, או מקנן בי חשש קבורה תדמיתית בעיני ידידי.

מידות נאצלות יצרו את טוב ליבי, או שמא מידותי נאלצות לכפוף את אנוכיותי למען ינצוץ שמי כזהב. ואולי מעשה טוב עשיתי מפני שהרגשתי שליבי חלל בקרבי, או שמא להפקת רווחים כוונתי.

גם אם לרגעים תבחנוני בפכים קטנים, מצוות שאדם דש בעקביו ואינם יוצרים רושם על סביבתי, עדיין לא תדעו אם מקיימם אני מפני שמושרשת בי מסורת בית אבותי, וממשיך אני לגדול בבית גידולי הטבעי בשגרת מעשים מחוייבים.

גם אם לא תדעו ממעשים שאינם נראים לעין, עדיין לא אדע אם צפון במצפוני הרצון לזכות באושר הצפון לצדיקים, והוא שהורה את דרכי.

לא רק אתם לא תדעו , גם בעצמי לא אדע.

הלב מחד מקום ההפרייה לכל מעשה, מאידך שומעת את הרוחש בה.

בשעת שקט, כשאהיה חופשי מכל רעבון תאוותני, אעצור נא לרגע משטף החיים, אשב עם עצמי, אחדור למסתרי נפשי ואקשיב לרחשי ליבי. באיזמל חד אנתח, אבחון את נימי נפשי ואחקור את תום ליבי, אגלה את הנעלם -מה היא הרוח שנופחת חיים במעשי ובפעולותי, האם ריצוי וקבלת חן אנשים או עשיית רצונו של מקום. וכשאבא לבית עולמי ואעמוד בדיני בפני יודע כל תעלומות או אז אדע אם גיליתי את סוד חיי. "כי האדם יראה לעיניים – וה' יראה ללבב" (שמואל א' טז, ז).

זה הסוד אצור בלב כל אחד מאיתנו, מעטים הם אשר מגלים אותה במשך חייהם אף לעצמם.

[לסיום: לא תדעו אם את נקודת האמת שבתוכי כתבתי או שמא רק לצורך האתגר את נפשי טלטלתי].
 

שירי12

משתמש סופר מקצוען
חני מעולם לא ספרה לאיש את האמת על עצמה.
האמת הייתה, שהיא לא שווה כלום.
ולאף אחד בעולם אסור לדעת על זה.
אז חני דואגת להחביא היטב את הכלום שבתוכה עמוק עמוק בפנים.
היא עוטה על האפס הזה את מיטב המחלצות המעודכנות, ונועלת עליו מנעלים ממותגים.
היא משתדלת לצרף לפניו את הספרות 1 ו-0, שיתנוססו יחד על מבחניה.
היא לעולם לא מספרת על כשלון, מצברוח רע או משפט שעלב בה.
היא שומרת על מרחק אומר הדר מהחברות. זה לא שהיא סנובית, היא מפחדת שמישהי תקרע את המסיכה ותגלה את הכלום הענק שבתוכה.
חני ממש לא בחורה ריקנית המשקיעה רק במעטפת. חני משתדלת מאוד להתפלל שלוש תפילות ביום, לכבד את הוריה גם כשקשה, ולשתוק כשרכילות עסיסית מאיימת לפרוץ .


אבל חני לעולם תהיה שווה לכלום.
כי זה מה,
שהיא מרגישה.

אבל אולי יום אחד מישהו יספר לחני, שכלום לא מתמלא מכלום.
היא הייתה ועודנה שווה, שווי אחר לגמרי.
שווי אלוקי, בראשיתי וטהור.
 

בשלווה

משתמש רשום
אני מגלה רק לכם, נא לא לגלות ולא להעביר!! בבקשה.

הסוד הוא; שלי אין סוד ומה שיש לי אני כותב
אז להתאזר בסבלנות רבה עד לסוד הבא שיהיה לי (אם יהיה לי בכלל).

כי אין סודות! הכול שקוף!! מכירים אותך.
רק לא אומרים לך את זה.

בקיצור תהיה מה שאתה, איך שאלוקים רצה שתהיה.


לְבַד֙ רְאֵה־זֶ֣ה מָצָ֔אתִי אֲשֶׁ֨ר עָשָׂ֧ה הָאֱלֹהִ֛ים אֶת־הָאָדָ֖ם יָשָׁ֑ר וְהֵ֥מָּה בִקְשׁ֖וּ חִשְּׁבֹנ֥וֹת רַבִּֽים: (קהלת ז כט).





נ.ב. העליתי עבור בקשת ניק החפץ בעילום שמו.
 

כבי רוזן

משתמש רשום
הדבר שהיא לא סיפרה מעולם, ואיש לא יודע עליה

אשת חיל מי ימצא
בעת שהיא שבורה רצוצה,
לתקופת סבל יום-יום מקיצה
איה העת שתוביל לקיצה?

כי היית בחורה דגולה מהוללה
מורות, חברות קשרו זרי תהילה
יום החופה עבר בצהלה
ובבוקר, והנה לאה, עוד בתחילה.

למה לך כי כלתה אלייך הרעה
וכלה הציקלון עימו את באה?
הוי, ירח דבש כלה בעשן
של דם ודמעות וכבשן,
והיו לך חלומות שהיום
אינך מעיזה אפילו לחלום.

למה לך? למה???
והדורות הבאים סובלים פי כמה!
רב לך שבת בעמק הבכא
קומי, צאי מתוך ההפיכה!

בואי כלה, כי בא אורך,
למה ירע לבבך ורגלך תשרך?
תורך לרקוד, תורך
כי קרובה את לאושרך.

תהיי את –
אשת החיל שבתוכך
כחיל התייצבי ללא חת
להגן בעדך ובעד ביתך.

ועד שתבואי, האישה של היום
שאינך מאמינה שיש לה מקום-
הביטי במראה עוד היום,
חבקי את עצמך והעזי לחלום...
 

כבי רוזן

משתמש רשום
מקווה שיסלחו לי שאני מגיבה באשכול זה, רק מסר חשוב: מטרת השיר שכתבתי כאן היא לעורר את האישה ללכת לטיפול, לגרום לה להבין שזה שאיש לא שמע את סיפורה מעולם - זה לא טוב!
איש מקצוע עם השקפה נכונה צריך לשמוע. חלילה וחס לא לעודד אותה לההיפך!!!!
 

מריומה~

מהמשתמשים המובילים!
לדעתי את צריכה לרמוז ולחדד את זה בשיר , את המסר שיש תקווה לנישואין גם אם הם נראים שרק גט הוא הפתרון.
וכדאי המאמץ.
 

חישוקים

מעטפת פרסום לעסקים
מנוי פרימיום
בוגר/תלמיד פרוג
עיצוב גרפי DIP
עיצוב גרפי
פרסום וקופי
D I G I T A L
לפעמים
באולם
בין כולם,
בתוך בליל
ריקודים
כיבודים
ילדים
בגדודים
והלמות תופים
לא מרפים
-אני רואה אותה.

לפעמים
בצומת
ברמזור
או בתור,
בתחנה
בגינה
בחדר המתנה
אני מבחינה
שהיא כאן
ומתכוננת
בזמן

ואז,
היא באה אלי
החמלה.
אופפת,
לופפת
אני מתנשפת.
היא מרחמת,
אני נלחמת
דורסת,
רומסת
אני כועסת
מועכת אותה על הכביש
האדיש
כדי לא להרגיש.

משאירה אותה
מושלכת,
והולכת
זוקפת גו
עד כאב
מותחת חיוך סימטרי
במרי
אומרת לכולם
ברחוב,
באולם:
אל תרחמו
תלחשו
תבחשו,
עדיף שתתרחקו
תתנתקו
---
תשתקו.

רק בבית, אחרי
אני מסתכלת בפנים
עמוק
רחוק
וחושבת לי
כמה מתוק
בעצם.
כן,
להיות מסכן.
 

זהבה גרין

משתמש פעיל
עיצוב גרפי
סבתא שרה

וככה אני הולכת,
מדדה, בוכה, מזילה דמעה,
עוד טישו צץ, ועוד ניגוב רץ,
לידי משפחתי,
לצידי חברותיה של סבתא,

סבתא שרה,
הלכה לעולמה,
כך פתאום,
מבלי להודיע,

מחשבתי נודדת,
מנסה להיזכר,
האי נעימות,
מתחילה לדגדג,

נעצרת בימי שישי,
בשעה שתיים,
תזכורת מצלצלת בפלאפון,
אני צריכה להתקשר לסבתא רוחה,

ומה עם סבתא שרה,
מקשה בעלי לא בפעם הראשונה?

סבתא רוחה היא אלמנה,
ועם הסבתא שרה השיחה לא הכי נעימה,

ועכשיו אלוקים כמה אשלם,
לזכות להתקשר, לדבר,
ולו אפילו שיחה אחת,
הוי' כמה טובה היית, סבתא

ואז באמצע ההספד,
נדלק הסירנה של האמבולנס,
היי אבל למה לא מכבים את זה,

התעוררתי, לקול תזכורת מהפלאפון,
יום שישי השעה שתיים,
קיבלתי הזדמנות שניה,
לקיים מצוות כיבוד סבתא
 

מריומה~

מהמשתמשים המובילים!
מאחורי הקלעים

חבירות יקרות!
הרהורים אלה עלו אצלי בעוצמה נוקבת לאחר חוויות מס' שעברו עלי ומצאתי עצמי אבודה וכואבת. האומנם דברים שכה רציתי וייחלתי לעשותם חלף עבר זמנם ואיני יכולה שוב לפעול למענם?! ותוך כדי בשיחות שבין הקלעים עם העורכת המסורה שלנו. קם ועלה מדורינו החדש "מסביב לשולחן" דיונים מסביב לשולחן אחת בחודש ...
נשמח שתשתפו אותנו בהגיגיכם על התופעה ..
כיצד ניתן למנוע אותה?
איך אפשר לחיות את הרגע העכשווי ?
לשמר אותו ולנצלו ובעיקר –כיצד נחנך ילדינו לחיות את הרגע. ולתפוס ההזדמנות?
מכתביכן ותגובותיכן יתקבלו בברכה
בתיבת הדואר ברחוב אם הבנים 13 או במס' פקס :153-27650440 מרים.
 

BRO

צוות הנהלה
מנהל
מנוי פרימיום
עיצוב גרפי DIP
עריכה והפקת סרטים
הסוד שרציתי לצרוח לך הוא פשוט:
תרקדי!
אני רואה לנגד עיני רוחי את מבט עיניך המתעגל
אני?! לרקוד?! למה?! כמה?!
כן, תרקדי!
תרקדי עם הלב, השפתיים, העיניים וכל הרמ"ח
תרקדי עם הנשימה, עם כל שאיפה ונשיפה
עם כל אויר שאת מכניסה בלי להקדיש שבריר מחשבה,
תרקדי עם הידיים, הרגלים, וכל האברים הבריאים
תרקדי כי יש לך הרבה על מה!!
היו ימים, שהתבוננתי בך מהחלון,
ראיתי אישה צעירה, שנטשה עוללים בבוקר רדוף מטלות
רצה, ממהרת, נכנסת למכולת, קונה לחם וחלב וחוזרת הביתה
האם ידעת להעריך כמה טוב יש במעשה הזה?
כמה מתנות קיבלת מאלוקים?
קנאתי בך, כי גם אני רציתי ללכת, לעבור כביש, ולקנות חלב
אבל, זה היה קשה, כל נשימה עלתה מאמצים...
ומאז, צפנתי את סודי, ורציתי לצרוח לך ולכולם: תשמחו!
תעריכו שאתם יכולים, תודו שאתם נושמים!
שאו שירה על כל מטלה בריאה, על כל לכלוך וכל שגרה,
כי בכל אלה טמונה יד ההשגחה!!!
 

BRO

צוות הנהלה
מנהל
מנוי פרימיום
עיצוב גרפי DIP
עריכה והפקת סרטים
נכתב עפ"י דבריה של הגב' שושנה דינה בת מרדכי ע"ה
יהיה הקטע וההתעוררות שבעקבותיו לע"נ
 

adir28

משתמש צעיר
עיצוב גרפי
למשגיח הרב שמואל
אתה תהיה בהלם מהמכתב הזה, ובאמת אני מצטער שאני ככה מצער אותך, כי אתה תמיד היית בסדר איתי... החלטתי לעזוב את הישיבה, כן. ככה החלטתי וזה סופי!
אתה בטח הולך עכשיו לחשוב איך לשכנע אותי שלא אעשה את הצעד הזה, אבל תדע שכבר יש לי תכניות חדשות ויש לי כבר חברים אחרים מאד נחמדים, סוג הרבה יותר נעימים ופחות מלחיצים, טיפוסים כאלה קולים, לא צולניקים כמו פה בישיבה ותסלח לי הרב שאני ככה קורא לכם...
אתה יודע, הרב, שאף פעם לא הצלחתי ללמוד ולהתרכז כמו שצריך... הראש שלי נסתם איפשהו בגיל תשע, מתי שאבא שלי נפטר... אבל מה שאתה עדיין לא יודע הרב, ואף פעם לא סיפרתי את זה לאפ'חד, שאבא שלי נפטר... בגללי! כן בגללי! פעם הייתי מסויט וכמעט נתקף בטרוף כשהייתי חושב על זה, אבל היום כבר התרגלתי... ואל תנסה לשכנע אותי הרב שזה לא בגללי, כי יש לי הרבה הוכחות שזה כן!
תגיד לי הרב, יש כפרה לבן אדם שרצח את אבא שלו? נכון שאין כפרה? אני כבר במילא אבוד... לפחות יהיו לי חברים טובים, שלא ינסו לחנך אותי ולהושיב אותי ליד הגמרא, שאני לא מצליח במילא ללמוד...
 

רעמית

משתמש מקצוען
צילום מקצועי
סיפור של תלמידה

בחדרי חדרים
עוד ארוץ לקראתך,
ובסתר - סתרים
שם אפגוש מלכותך.

כי נעמה לי ידידות,
כלה נסוכה.
אז מחיר של בדידות,
עבורך - בשמחה.

ורק לך אספר,
על שני נרות כבויים, קטנים,
שאורם המשכר,
להורי הוא כצנינים.

סעודות מצוה,
לכבודך - לא אכלתי,
והיתה לי עריבה
קדושתך שלא חיללתי.

נמשכתי אחריך,
לא אוכל עוד לרחק.
באהבתי אליך,
תמורת משפחתי בך אדבק.

ממני הקטנה
בת י"ג וקצת,
מנחת אמונה
לך, ולנותן השבת.
 

מטריה

משתמש מקצוען
מילים של מתנדבת

אני לא מסתכלת מקרוב ממש, מספיק לי רק מבט חטוף אחד וניסיון מר של הרבה שנים להבין שהרגע מתקרב... אבל לחולה ששוכבת שדופה ובי מביטה, אני רק מחייכת ואומרת:"רפואה שלימה".
בשבוע הבא המיטה ריקה.
לשכנתה לחדר יש בת מתוקה. היא מסתכלת עלי בתמימות ותקווה:"יהיה טוב, בעז"ה" היא מדקלמת, "אמא עוד תחזור לעצמה".ואני בראשי מהנהנת, בליבי מבכה, ואומרת בקול:"תהיי חזקה".
בלוויה אני מצטדדת בפינה, אבל אני רדופה ממבטה המאשים: "שקרנית!"
מלאך המוות הוא דמות אמיתית. חרישית אמנם.אז אולי בני המשפחה המלהגים סביב לא הבחינו בו?הם סתם מתעלמים\מציגים\מאמינים\לא מאמינים?!אז אני בוחרת פשוט להגיד:"בשורות טובות".
ואנא, אנא, אל נא תקראו לי מקטני אמונה. כי אם אנצור את סודי לעד, אם לא אוכל לומר את האמת בשום פורום;
היאך אמרח שוב חיוך על שפתי, אכיל בליבי הדווה?
היאך לשוני אז תמשיך ותשלח - דברי צרי ומרפא?

מוקדש בהרבה אהבה, כאב והערכה לחולים סופניים ובני משפחותיהם.
 

malkav

משתמש רשום
הסוד השחור שלי ..

אחרי שבוע של מעקב אחרי האתגר המרתק הזה, מהצד, מרחוק, בלי צלצולים לאף אחד. עם הרבה מחשבות על הדברים שלא סיפרתי, בלי חרטות ועם חרטות, וכמה כיוונים ורעיונות נוקבים, אמיתות שאני מפחדת לומר אפילו לעצמי, דברים שכדאי ושלא כדאי לכתוב, אז בסוף, כרגיל, נזכרתי בבדיחה מתאימה. (תיכף אספר לכם אותה, אל דאגה..)

ואז הבנתי, שזה בעצם אחד הסודות שלי. ההומור השחור הזה. שאני משתמשת בו הרבה, במקום כל מיני דברים שהייתי רוצה לומר. בבית, בעבודה, עם השכנות, עם חברות.

בינתיים לא זכור לי שנתקלתי במישהו מדי חכם, שידע לקרוא בין השיטין ולקרוע את המסיכה שמאחורי הבדיחה או האמירה השנונה... רובם ככולם מחייכים, וממשיכים הלאה, וגם אני, קוברת עוד משהו וממשיכה הלאה... לא בטוח שזה כל כך נורא. תלוי מתי.

אוי, כתבתי כבר 124 מילים- מה יהיה עם הבדיחה? אז הנה:
זוג אחד, חגג באושר את יום הנישואין העשירי שלו, ואז פתחה האישה והציעה: "הגיע הזמן (אוי, 150. אבל לא יפה להשאיר אתכם בשיא המתח..) שנספר זה לזה משהו על עצמנו, משהו שלא גילינו עד היום". הבעל חשב דקה, נשם עמוקות וגילה את סודו: "אני עיוור צבעים". נענתה האישה ואמרה: "אני אתיופית"..

:p :( :p ...
 

שירי כהן

צוות הנהלה
מנהל
מנוי פרימיום
בוגר/תלמיד פרוג
עיצוב גרפי
איור וציור מקצועי
צילום מקצועי
האשכול ננעל לבקשת מנהלת האתגר. :)
 
מצב
הנושא נעול.

אולי מעניין אותך גם...

הפרק היומי

הפרק היומי! כל ערב פרק תהילים חדש. הצטרפו אלינו לקריאת תהילים משותפת!


תהילים פרק קיט א'

א אַשְׁרֵי תְמִימֵי דָרֶךְ הַהֹלְכִים בְּתוֹרַת יְהוָה:ב אַשְׁרֵי נֹצְרֵי עֵדֹתָיו בְּכָל לֵב יִדְרְשׁוּהוּ:ג אַף לֹא פָעֲלוּ עַוְלָה בִּדְרָכָיו הָלָכוּ:ד אַתָּה צִוִּיתָה פִקֻּדֶיךָ לִשְׁמֹר מְאֹד:ה אַחֲלַי יִכֹּנוּ דְרָכָי לִשְׁמֹר חֻקֶּיךָ:ו אָז לֹא אֵבוֹשׁ בְּהַבִּיטִי אֶל כָּל מִצְוֹתֶיךָ:ז אוֹדְךָ בְּיֹשֶׁר לֵבָב בְּלָמְדִי מִשְׁפְּטֵי צִדְקֶךָ:ח אֶת חֻקֶּיךָ אֶשְׁמֹר אַל תַּעַזְבֵנִי עַד מְאֹד:
נקרא  40  פעמים

לוח מודעות

למעלה