שיר אשר שם צפרים יקננו

דיונון

משתמש סופר מקצוען
כתיבה ספרותית
איור וציור מקצועי
עריכה תורנית
כִּי תִקָּרֵא קִינַת צִפּוֹר
עַל קִנָּהּ אֲשֶׁר אָבַד
עַל גּוֹזָלֶיהָ
בְּדֶמַע מִכְתָּבָהּ
לַחֲנָהּ מֵאֲנָחוֹת
מִלּוֹתֶיהָ כְּאֵבָהּ

עַל גַּג בּוֹדֵד כְּמוֹ צִפּוֹר
כְּיַעֲקֹב נוֹתַר לְבַד
כְּלֵאָה בְּאֹהָלֶיהָ
עַיִן קַר בֶּחָרָבָה
וְאֵין תָּאֵב לַמַּיִם
כְּעַרְעָר בָּעֲרָבָה

טְרוּפָה כְּנוּס צִפּוֹר
הַנּוֹדֶדֶת מִמְּקוֹמָהּ
וְאֵין שׁוֹאֵל עָלֶיהָ
לַקּוֹרֵא יֹאמְרוּ אָבִי
וְהוּא דָּגַר וְלֹא יָלַד
כְּסוּס כְּפֶרֶד אֵין הָבִין

צוֹד צָדוּם כְּצוּד צִפּוֹר
חִלֵּל חֶרְמֵשׁ בַּקָּמָה
שִׁחֲתוּ יְבוּלֶיהָ
מְרָטוּהָ נֵץ וּבַז
הִכּוּ בְּאֶבְרוֹתֶיהָ
הָיְתָה לִשְׁבִי וּבָז

הַלָּעַד תִּטְבֹּל צִפּוֹר
בְּדַם אָחוֹת הַשְּׁחוּטָה
צוֹעֲקִים קוֹלֶיהָ
צָרוֹת וְרַבּוֹת רָעוֹת
וְצָרִי אֵין לְרַפֵּא
כְּעַקְרָב וְכִצְרָעוֹת

*

יִקְרָא לִדְרוֹר כְּמוֹ צִפּוֹר
כֶּחָתָן יְכַהֵן פְּאֵר
כַּלָּה תַּעַד כֵּלֶיהָ
חוֹלְלָה בִּמְחוֹלָהּ
נִשֵּׂאת צִפּוֹר שָׁמַיִם
הִנֵּה מַלְכָּהּ יָבוֹא לָהּ
 

פרוגמטי

צוות הנהלה
מנהל
מנוי פרימיום
מנוי פרימיום
בוגר/תלמיד פרוג
עיצוב גרפי
כתיבה ספרותית
פרסום וקופי
D I G I T A L
אני ממש לא מחבב שירים. אבל שירים שלך אני לא מפספס.
הם עתירים בעושר מילולי ועומק...
 

דיונון

משתמש סופר מקצוען
כתיבה ספרותית
איור וציור מקצועי
עריכה תורנית
מיוחד מיוחד!

למה התכוונת? (קורא דגר ולא ילד, אני מבין אבל למה 'אבי אתה'?)
העוף ששמו 'קורא' מגדל גוזלים של עופות אחרים.
באופן תיאורטי אפשר להניח שהגוזלים המאומצים חושבים (בקטנותם) שהקורא הוא אביהם הביולוגי.
אז שילבתי בין שני הפסוקים -
'אומרים לעץ אבי אתה ולאבן את ילדתני'
'קורא דגר ולא ילד'
וממילא -
לַקּוֹרֵא יֹאמְרוּ אָבִי
וְהוּא דָּגַר וְלֹא יָלַד

בס"ד אעלה ביאור בקרוב.
 

.Ana

משתמש פעיל
כִּי תִקָּרֵא קִינַת צִפּוֹר
עַל קִנָּהּ אֲשֶׁר אָבַד
עַל גּוֹזָלֶיהָ
בְּדֶמַע מִכְתָּבָהּ
לַחֲנָהּ מֵאֲנָחוֹת
מִלּוֹתֶיהָ כְּאֵבָהּ

עַל גַּג בּוֹדֵד כְּמוֹ צִפּוֹר
כְּיַעֲקֹב נוֹתַר לְבַד
כְּלֵאָה בְּאֹהָלֶיהָ
עַיִן קַר בֶּחָרָבָה
וְאֵין תָּאֵב לַמַּיִם
כְּעַרְעָר בָּעֲרָבָה

טְרוּפָה כְּנוּס צִפּוֹר
הַנּוֹדֶדֶת מִמְּקוֹמָהּ
וְאֵין שׁוֹאֵל עָלֶיהָ
לַקּוֹרֵא יֹאמְרוּ אָבִי
וְהוּא דָּגַר וְלֹא יָלַד
כְּסוּס כְּפֶרֶד אֵין הָבִין

צוֹד צָדוּם כְּצוּד צִפּוֹר
חִלֵּל חֶרְמֵשׁ בַּקָּמָה
שִׁחֲתוּ יְבוּלֶיהָ
מְרָטוּהָ נֵץ וּבַז
הִכּוּ בְּאֶבְרוֹתֶיהָ
הָיְתָה לִשְׁבִי וּבָז

הַלָּעַד תִּטְבֹּל צִפּוֹר
בְּדַם אָחוֹת הַשְּׁחוּטָה
צוֹעֲקִים קוֹלֶיהָ
צָרוֹת וְרַבּוֹת רָעוֹת
וְצָרִי אֵין לְרַפֵּא
כְּעַקְרָב וְכִצְרָעוֹת

*

יִקְרָא לִדְרוֹר כְּמוֹ צִפּוֹר
כֶּחָתָן יְכַהֵן פְּאֵר
כַּלָּה תַּעַד כֵּלֶיהָ
חוֹלְלָה בִּמְחוֹלָהּ
נִשֵּׂאת צִפּוֹר שָׁמַיִם
הִנֵּה מַלְכָּהּ יָבוֹא לָהּ
מדהים!
הרגשתי כאילו שילבת את 2 האתגרים האחרונים שלך (דימוי וארומה) בשיר אחד...
שיר עמוק ומלא רגש, עשיר בשיבוצים מהמקרא, כמעט כמו פיוט.
העצב השזור לאורך השיר מעניק משמעות מיוחדת לנחמה בבית האחרון.
 

דיונון

משתמש סופר מקצוען
כתיבה ספרותית
איור וציור מקצועי
עריכה תורנית
"עבר קציר כלה קיץ ואנחנו לוא נושענו" (ירמיהו ח כח).

בזוהר הקדוש (זוה"ח מדרש רות דף צד ע"ב) נדרשת פרשת שלוח הקן על השכינה הקדושה המשולחת מהקן - בית המקדש ובוכה על בניה וכו'.
מכאן נשאב השימוש ב'צפור' לקינת גלות זו.

בית ראשון נותן הסבר לקינה ע"פ הנ"ל.
כִּי תִקָּרֵא קִינַת צִפּוֹר - ע"פ "כי יקרא קן צפר לפניך" (דברים כב ו). 'תקרא' מלשון 'קריאה' ולא מלשון 'מציאה', וכן ה'קן' הפך ל'קינה'. כלומר - קינת השכינה-הצפור על הגלות.
עַל קִנָּהּ אֲשֶׁר אָבַד - על 'קנה' - הטיית 'קן'. הקינה על קן הצפור האבוד.
עַל גּוֹזָלֶיהָ - על עם ישראל.
בְּדֶמַע מִכְתָּבָהּ - במקום דיו משמשות הדמעות לכתיבה.
לַחֲנָהּ מֵאֲנָחוֹת - לחן הקינה הוא רצף של אנחות צער.
בפיוט לערב יום כפור 'ירצה צום עמך' - 'אֲשֶׁר דִּמְעָם שִׁקּוּיָם וְאַנְחָתָם הִיא לַחְמָם'. עפי"ז שיניתי מ'לחמם' ל'לחנם'.
מִלּוֹתֶיהָ כְּאֵבָהּ - מילות הקינה הן תולדת הכאב.

בית שני מתאר את בדידותה של השכינה הקדושה כשהיא בגלות.

עַל גַּג בּוֹדֵד כְּמוֹ צִפּוֹר - "כצפור בודד על גג" (תהלים קב ח).
כְּיַעֲקֹב נוֹתַר לְבַד - "ויוותר יעקב לבדו" (בראשית לב כה).
כְּלֵאָה בְּאֹהָלֶיהָ - כלאה אמנו שנותרה לבדה, כמבואר ממעשה הדודאים.
עַיִן קַר בֶּחָרָבָה
וְאֵין תָּאֵב לַמַּיִם
- תיאור ציורי של מעיין מים קרים בלב המדבר הרותח, המצפה שיבוא עובר אורח לשתות ממימיו, אך אף אחד לא פוקד אותו.
כְּעַרְעָר בָּעֲרָבָה - ע"פ ירמיהו (יז ו). ערער מלשון ערירי ובודד.

בית שלישי עוסק בבוגדנות בניה שאינם מבקשים את שיבתה, ו'מסתפקים' בטפשותם בתחליפי השקר בגלות.

טְרוּפָה כְּנוּס צִפּוֹר
הַנּוֹדֶדֶת מִמְּקוֹמָהּ
- "כצפור נודדת מן קנה" (משלי כז ח). טרופה ונרדפת כצפור הבורחת מרודפיה.
וְאֵין שׁוֹאֵל עָלֶיהָ - אין מי שמתעניין בשלומה.
לַקּוֹרֵא יֹאמְרוּ אָבִי - "אומרים לעץ אבי אתה, ולאבן את ילדתנו" (ירמיהו ב כז).
וְהוּא דָּגַר וְלֹא יָלַד - "קורא דגר ולא ילד" (ירמיהו יז יא). ה'קורא' הוא מין עוף שמושך בקולו גוזלים של עופות אחרים ומגדל אותם (חוטף ילדים). עם ישראל מתנהגים כאותם גוזלים ההולכים שבי אחר הקורא וחושבים כי הוא אביהם מולידם.
כְּסוּס כְּפֶרֶד אֵין הָבִין - תהלים (לב ט). יעויין ברש"י ובמצודות שם.

בבית הרביעי עוברת הקינה לתאר את מצב עם ישראל הנרדפים ע"י האומות.

צוֹד צָדוּם כְּצוּד צִפּוֹר - "צוד צדוני כצפור" (איכה ג נב).
חִלֵּל חֶרְמֵשׁ בַּקָּמָה - ע"פ "מהחל חרמש בקמה" (דברים טז ט). הגויים מחללים והורגים בעם ישראל הנמשל לתבואה טובה (יעויין בבא קמא ס.).
שִׁחֲתוּ יְבוּלֶיהָ - השחיתו היבול הצומח בשדות. כהמשך למשל החיטה הנ"ל.
מְרָטוּהָ נֵץ וּבַז - נץ ובז כעופות דורסים המצרים ליונה-כנסת ישראל.
הִכּוּ בְּאֶבְרוֹתֶיהָ - הכו בכנפיה.
הָיְתָה לִשְׁבִי וּבָז - ע"פ יחזקאל (כו ה) בנבואתו על צור.

בבית החמישי עוברת הקינה לזעקה על המצב הקשה ועל ריבוי הצרות.

הַלָּעַד תִּטְבֹּל צִפּוֹר
בְּדַם אָחוֹת הַשְּׁחוּטָה
- השאלה מפרשת מצורע "וטבל אותם ואת הצפור החיה בדם הצפור השחוטה" (ויקרא יד ו). כאן מושאלות המילים לתאר את צרות עם ישראל כשיהודים שוב ושוב מתבוססים בדם אחיהם ההרוגים על קידוש השם, ולשאלה האלמותית 'עד מתי?'.
צוֹעֲקִים קוֹלֶיהָ - "קול דמי אחיך צעקים אלי מן האדמה" (בראשית ד י). כלומר, קולות דמי הצפור השחוטה צועקים את השורות הקודמות.
צָרוֹת וְרַבּוֹת רָעוֹת - סדר מילים זה מופיע בתהלים (עא כ). ובספר דברים (לא יז) "וחרה אפי בו ביום ההוא ועזבתים והסתרתי פני מהם והיה לאכל ומצאהו רעות רבות וצרות ואמר ביום ההוא הלא על כי אין א' בקרבי מצאוני הרעות האלה".
וְצָרִי אֵין לְרַפֵּא - צרי - רפואה (הצרי אין בגלעד (ירמיהו ח כב)). כלומר, אין דרך לרפא את המכות הקשות.
כְּעַקְרָב וְכִצְרָעוֹת - על פסוק "והיה כי תמצאן אתו רעות רבות וצרות" (לא כא) דורשת הגמרא במסכת חגיגה (ה.) "מאי רעות וצרות? אמר רב: רעות שנעשות צרות [צרות - שתי נשים הנשואות לאיש אחד שלא מסתדרות ביניהן לעולם] זו לזו כגון זיבורא ועקרבא". וביארו שם רש"י ותוס' ע"פ הגמ' במסכת ע"ז (כח: ) שרפואת עקיצת עקרב [עקרבא] היא בדברים חמים ומאידך עקיצת צרעה [זיבורא] נרפאת דווקא בדברים קרים, וחילוף הרפואות הוא סכנה. וממילא מי שנעקץ גם ע"י עקרב וגם ע"י צרעה - א"א לרפאו, לא בחמים ולא בקרים. וכך הן ה'רעות' שנעשות לעם ישראל - רעות שא"א להירא מהן, כי רפואתה של זו מגבירה את סכנתה של זו ולהיפך.

*

בית שישי - נחמה.
יִקְרָא לִדְרוֹר כְּמוֹ צִפּוֹר - 'דרור' מלשון חופש, ומלשון צפור-דרור (הנקראת כך על שם החופש). כלומר, יקרא הקב"ה להוציא את עם ישראל לחופשי מגלותו כצפור דרור חופשיה.
רפרנס לפס' "גם צפור מצאה בית ודרור קן לה" (תהלים פד ד) יעויין
שם ברש"י ובמלבי"ם.
כֶּחָתָן יְכַהֵן פְּאֵר
כַּלָּה תַּעַד כֵּלֶיהָ
- בישעיה (סא י) בנבואת הגאולה "שוש אשיש בה' תגל נפשי בא' כי הלבישני בגדי ישע מעיל צדקה יעטני כחתן יכהן פאר וככלה תעדה כליה". תעדה כליה - תלבש בגדיה המפוארים.
חוֹלְלָה בִּמְחוֹלָהּ - לשון 'מָחוֹל' - ריקוד. חוללה - מְחוֹלֶלֶת (כמו 'עֹטְיָה' על עדרי חבריך - שיה"ש).רוקדת במעגל שלה.
נִשֵּׂאת צִפּוֹר שָׁמַיִם - חזרה לדימוי הראשוני של 'צפור' - כאן הצפור היא ספק כנסת ישראל ספק השכינה הקדושה, וכבר יכולה היא לפרוש שוב כנפיה ולהינשא אל על מעלה מעלה.
'נשאת' - רומז גם למשמעות של נישואין. שבגאולה העתידה במהרה בימינו ישוב הקב"ה לינשא לכנסת ישראל בקשר שלא יינתק עוד.

הִנֵּה מַלְכָּהּ יָבוֹא לָהּ - ע"פ "גילי מאד בת ציון הריעי בת ירושלם הנה מלכך יבוא לך" (זכריה ט ט). אמנם הפס' מדבר על מלך המשיח ושירנו עוסק בקב"ה, אך אני משאיר את הפינה הזו פתוחה...
 
נערך לאחרונה ב:

הנף מקלדת

משתמש סופר מקצוען
כתיבה ספרותית
"עבר קציר כלה קיץ ואנחנו לוא נושענו" (ירמיהו ח כח).

בזוהר הקדוש (זוה"ח מדרש רות דף צד ע"ב) נדרשת פרשת שלוח הקן על השכינה הקדושה המשולחת מהקן - בית המקדש ובוכה על בניה וכו'.
מכאן נשאב השימוש ב'צפור' לקינת גלות זו.

בית ראשון נותן הסבר לקינה ע"פ הנ"ל.
כִּי תִקָּרֵא קִינַת צִפּוֹר - ע"פ "כי יקרא קן צפר לפניך" (דברים כב ו). 'תקרא' מלשון 'קריאה' ולא מלשון 'מציאה', וכן ה'קן' הפך ל'קינה'. כלומר - קינת השכינה-הצפור על הגלות.
עַל קִנָּהּ אֲשֶׁר אָבַד - על 'קנה' - הטיית 'קן'. הקינה על קן הצפור האבוד.
עַל גּוֹזָלֶיהָ - על עם ישראל.
בְּדֶמַע מִכְתָּבָהּ - במקום דיו משמשות הדמעות לכתיבה.
לַחֲנָהּ מֵאֲנָחוֹת - לחן הקינה הוא רצף של אנחות צער.
בפיוט לערב יום כפור 'ירצה צום עמך' - 'אֲשֶׁר דִּמְעָם שִׁקּוּיָם וְאַנְחָתָם הִיא לַחְמָם'. עפי"ז שיניתי מ'לחמם' ל'לחנם'.
מִלּוֹתֶיהָ כְּאֵבָהּ - מילות הקינה הן תולדת הכאב.

בית שני מתאר את בדידותה של השכינה הקדושה כשהיא בגלות.

עַל גַּג בּוֹדֵד כְּמוֹ צִפּוֹר - "כצפור בודד על גג" (תהלים קב ח).
כְּיַעֲקֹב נוֹתַר לְבַד - "ויוותר יעקב לבדו" (בראשית לב כה).
כְּלֵאָה בְּאֹהָלֶיהָ - כלאה אמנו שנותרה לבדה, כמבואר ממעשה הדודאים.
עַיִן קַר בֶּחָרָבָה
וְאֵין תָּאֵב לַמַּיִם
- תיאור ציורי של מעיין מים קרים בלב המדבר הרותח, המצפה שיבוא עובר אורח לשתות ממימיו, אך אף אחד לא פוקד אותו.
כְּעַרְעָר בָּעֲרָבָה - ע"פ ירמיהו (יז ו). ערער מלשון ערירי ובודד.

בית שלישי עוסק בבוגדנות בניה שאינם מבקשים את שיבתה, ו'מסתפקים' בטפשותם בתחליפי השקר בגלות.

טְרוּפָה כְּנוּס צִפּוֹר
הַנּוֹדֶדֶת מִמְּקוֹמָהּ
- "כצפור נודדת מן קנה" (משלי כז ח). טרופה ונרדפת כצפור הבורחת מרודפיה.
וְאֵין שׁוֹאֵל עָלֶיהָ - אין מי שמתעניין בשלומה.
לַקּוֹרֵא יֹאמְרוּ אָבִי - "אומרים לעץ אבי אתה, ולאבן את ילדתנו" (ירמיהו ב כז).
וְהוּא דָּגַר וְלֹא יָלַד - "קורא דגר ולא ילד" (ירמיהו יז יא). ה'קורא' הוא מין עוף שמושך בקולו גוזלים של עופות אחרים ומגדל אותם (חוטף ילדים). עם ישראל מתנהגים כאותם גוזלים ההולכים שבי אחר הקורא וחושבים כי הוא אביהם מולידם.
כְּסוּס כְּפֶרֶד אֵין הָבִין - תהלים (לב ט). יעויין ברש"י ובמצודות שם.

בבית הרביעי עוברת הקינה לתאר את מצב עם ישראל הנרדפים ע"י האומות.

צוֹד צָדוּם כְּצוּד צִפּוֹר - "צוד צדוני כצפור" (איכה ג נב).
חִלֵּל חֶרְמֵשׁ בַּקָּמָה - ע"פ "מהחל חרמש בקמה" (דברים טז ט). הגויים מחללים והורגים בעם ישראל הנמשל לתבואה טובה (יעויין בבא קמא ס.).
שִׁחֲתוּ יְבוּלֶיהָ - השחיתו היבול הצומח בשדות. כהמשך למשל החיטה הנ"ל.
מְרָטוּהָ נֵץ וּבַז - נץ ובז כעופות דורסים המצרים ליונה-כנסת ישראל.
הִכּוּ בְּאֶבְרוֹתֶיהָ - הכו בכנפיה.
הָיְתָה לִשְׁבִי וּבָז - ע"פ יחזקאל (כו ה) בנבואתו על צור.

בבית החמישי עוברת הקינה לזעקה על המצב הקשה ועל ריבוי הצרות.

הַלָּעַד תִּטְבֹּל צִפּוֹר
בְּדַם אָחוֹת הַשְּׁחוּטָה
- השאלה מפרשת מצורע "וטבל אותם ואת הצפור החיה בדם הצפור השחוטה" (ויקרא יד ו). כאן מושאלות המילים לתאר את צרות עם ישראל כשיהודים שוב ושוב מתבוססים בדם אחיהם ההרוגים על קידוש השם, ולשאלה האלמותית 'עד מתי?'.
צוֹעֲקִים קוֹלֶיהָ - "קול דמי אחיך צעקים אלי מן האדמה" (בראשית ד י). כלומר, קולות דמי הצפור השחוטה צועקים את השורות הקודמות.
צָרוֹת וְרַבּוֹת רָעוֹת - סדר מילים זה מופיע בתהלים (עא כ). ובספר דברים (לא יז) "וחרה אפי בו ביום ההוא ועזבתים והסתרתי פני מהם והיה לאכל ומצאהו רעות רבות וצרות ואמר ביום ההוא הלא על כי אין א' בקרבי מצאוני הרעות האלה".
וְצָרִי אֵין לְרַפֵּא - צרי - רפואה (הצרי אין בגלעד (ירמיהו ח כב)). כלומר, אין דרך לרפא את המכות הקשות.
כְּעַקְרָב וְכִצְרָעוֹת - על פסוק "והיה כי תמצאן אתו רעות רבות וצרות" (לא כא) דורשת הגמרא במסכת חגיגה (ה.) "מאי רעות וצרות? אמר רב: רעות שנעשות צרות [צרות - שתי נשים הנשואות לאיש אחד שלא מסתדרות ביניהן לעולם] זו לזו כגון זיבורא ועקרבא". וביארו שם רש"י ותוס' ע"פ הגמ' במסכת ע"ז (כח: ) שרפואת עקיצת עקרב [עקרבא] היא בדברים חמים ומאידך עקיצת צרעה [זיבורא] נרפאת דווקא בדברים קרים, וחילוף הרפואות הוא סכנה. וממילא מי שנעקץ גם ע"י עקרב וגם ע"י צרעה - א"א לרפאו, לא בחמים ולא בקרים. וכך הן ה'רעות' שנעשות לעם ישראל - רעות שא"א להירא מהן, כי רפואתה של זו מגבירה את סכנתה של זו ולהיפך.

*

בית שישי - נחמה.
יִקְרָא לִדְרוֹר כְּמוֹ צִפּוֹר - 'דרור' מלשון חופש, ומלשון צפור-דרור (הנקראת כך על שם החופש). כלומר, יקרא הקב"ה להוציא את עם ישראל לחופשי מגלותו כצפור דרור חופשיה.
רפרנס לפס' "גם צפור מצאה בית ודרור קן לה" (תהלים פד ד) יעויין
שם ברש"י ובמלבי"ם.
כֶּחָתָן יְכַהֵן פְּאֵר
כַּלָּה תַּעַד כֵּלֶיהָ
- בישעיה (סא י) בנבואת הגאולה "שוש אשיש בה' תגל נפשי בא' כי הלבישני בגדי ישע מעיל צדקה יעטני כחתן יכהן פאר וככלה תעדה כליה". תעדה כליה - תלבש בגדיה המפוארים.
חוֹלְלָה בִּמְחוֹלָהּ - לשון 'מָחוֹל' - ריקוד. חוללה - מְחוֹלֶלֶת (כמו 'עֹטְיָה' על עדרי חבריך - שיה"ש).רוקדת במעגל שלה.
נִשֵּׂאת צִפּוֹר שָׁמַיִם - חזרה לדימוי הראשוני של 'צפור' - כאן הצפור היא ספק כנסת ישראל ספק השכינה הקדושה, וכבר יכולה היא לפרוש שוב כנפיה ולהינשא אל על מעלה מעלה.
'נשאת' - רומז גם למשמעות של נישואין. שבגאולה העתידה במהרה בימינו ישוב הקב"ה לינשא לכנסת ישראל בקשר שלא יינתק עוד.

הִנֵּה מַלְכָּהּ יָבוֹא לָהּ - ע"פ "גילי מאד בת ציון הריעי בת ירושלם הנה מלכך יבוא לך" (זכריה ט ט). אמנם הפס' מדבר על מלך המשיח ושירנו עוסק בקב"ה, אך אני משאיר את הפינה הזו פתוחה...

אני קורא את התיאור לבדו
(אחרי שעברתי על השיר ומילמלתי "זה, עמוק זה.")
הלסת שלי נשמטת מטה מטה.
מגיע לך חבורת יוני הרדסיאות שיריעו לך "קירי קירי".
 

דיונון

משתמש סופר מקצוען
כתיבה ספרותית
איור וציור מקצועי
עריכה תורנית
לפני הרבה הרבה זמן, כשהמנהלת הדגולה @מ. י. פרצמן עוד היתה סתם ניקית פשוטה מן השורה, בימים שעוד לכולם היו סמלילים גם בלי שיהיו פרימיום, ובבלפור ישב איש אחד שאנן, איפה הייתי? אה - היא כתבה פוסט על שירה.
ואז אמרתי לעצמי שיבוא יום ואני אנסה לכתוב פוסט מקצועי על 'איך שיר נכתב' - כל השלבים מתחילתו ועד סופו.
לא הצלחתי + לא היה לי זמן לזה + אף פעם כתיבת שיר לא התחלקה לי לשלבים בצורה חדה כ"כ = גורנישט.
הפעם הצלחתי לעקוב.
זה אמנם סוג מסוים של שירה, אבל למה לא?

א - רעיון.
לפני כמה ימים נפל בפי הפסוק "כצפור נודדת מן קנה כן איש נודד ממקומו".
הרהרתי בכך שעל פי דברי הזוהר המפורסמים על פיהם צפור מרמזת לשכינה הקדושה, המשל יכול להתהפך -
כאיש נודד ממקומו כן נודדת 'צפור' מן קנה.
וכך נולד הרעיון לכתוב שיר שבו המוטיב החוזר יהיה 'צפור' כמשל לשכינה הגולה ממשכנה.

ב - איסוף חומר.
הרצתי בראש פסוקים ואזכורים שמופיע בהם 'צפור'.
הנה זה:
כי יקרא קן צפור לפניך.
אשר שם צפרים יקננו.
טיהרה את הבית כצפור (נאמר על צפורה אשת משה).
כצפור בודד על גג.
בלק בן צפור.
צוד צדוני כצפור.
וטבל את הצפור החיה בדם הצפור השחוטה.
גם צפור מצאה בית.
נפשנו כצפור נמלטה.
ואולי פספסתי כמה...

ג - כתיבה ראשונית.
ואז עטפתי את הרפרנסים במילים שיריות.
קישרתי את האזכורים למנעד שמספק הרעיון של צפור - שכינה בגלות.
כיון שהמילים נכתבו בעקבות הרפרנסים, לא היה כמעט בשר לשיר - הכל נע מסביב לרפרנס.
(כל שתי שורות שניות שבכל בית מתחרזות: אבד-לבד, ממקומה-קמה, שחוטה-נמלטה, אוון- אבן.
סיומת הבתים - ליה.)
וכך זה יצא בשלב א':

כִּי תִּקָּרֵא קִינַת צִפּוֹר
עַל קִנָּהּ אֲשֶׁר אָבַד
עַל גּוֹזָלֶיהָ

עַל גַּג בּוֹדֵד כְּמוֹ צִפּוֹר
כְּיַעֲקֹב נוֹתַר לְבַד
כְּדָוָה בְּאֹהָלֶיהָ

טְרוּפֵי גּוֹלָה בְּנֵי צִפּוֹר
הַנּוֹדֶדֶת מִמְּקוֹמָהּ
וְאֵין שׁוֹאֵל עָלֶיהָ

צוֹד צָדוּם כְּצוּד צִפּוֹר
חִלֵּל חֶרְמֵשׁ בַּקָּמָה
שִׁחֵת יְבוּלֶיהָ

הַלָּעַד תִּטְבֹּל צִפּוֹר
בְּדָם אָחוֹת הַשְּׁחוּטָה
צוֹעֲקִים קוֹלֶיהָ

לוּ קָרְאוּ דְּרוֹר כְּצִפּוֹר
מִפַּח לְחֹפֶשׁ נִמְלְטָה
שָׁבְרָה כְּבָלֶיהָ

יְטַהֲרוּ לַבַּיִת כְּצִפּוֹר
מִגִּלּוּלֵי עָמָל וָאָוֶן
תִּזְנַח הָעִיר אֶת בְּעָלֶיהָ

שָׁם יְקַנֵּנוּ כְּצִפּוֹר
וַאֲרִי יֹאכַל תֶּבֶן
כַּלָּה תַּעַד כֵּלֶיהָ


ד - טיפול שורש.
הבנתי שזה לא עסק ולא ככה נראה שיר.
משתי סיבות -
1. חייבים לעבות את הבתים, הן כדי להעשיר אותם, והן כדי שיהיה נעים לגלגל אותם על הלשון.
2. השיר ארוך, ואחרי שאעבה אותו הוא יהיה ארוך כל כך שיהווה סיבה בפני עצמו לקונן על אורך הקינה.
וכאן מגיעה העבודה קשה שבמקדש - לחתוך!
לחתוך בבשר החי.
על מי לוותר?
לאיזה בית אומר שהוא מיותר ומכביד?!
אז המזל שלי הוא שלא מדובר בני אדם ואפילו לא בחיות מחמד אלא בסך הכל ב'מילים'.
אחרי שאמחק אותן לא אצטרך להתמודד אפילו עם גוויה או קבר בבית קברות. כלום. פורחות באויר.
בנוסף אני גבר, וככזה אני קצת אנטיפת וכשמגיע הזמן לזרוק חפץ לפח אני אפילו לא אומר מילות פרידה.
בקשת (סגול סגול) לזבל.
אז בחנתי מה כל בית בא לומר ונתתי לו 'כותרת'.
1. הקדמה. 2. בדידות. וכו'.
ואז העפתי החוצה את המיותר.
שיפצתי פה ושם, שכללתי מילים, שקלתי משקלים (8-8-?, 7-7-7. פלוס מינוס), צחצחתי משלים, תפרתי שורה לשורה, תו לתו ולה לבלה.

ה - טופס 4.
והריהו לפניכם.
 
נערך לאחרונה ב:

מ. י. פרצמן

סופרת ועורכת, מנהלת קהילת כתיבה
מנהל
מנוי פרימיום
עיצוב גרפי
כתיבה ספרותית
D I G I T A L
א - רעיון.
לפני כמה ימים נפל בפי הפסוק "כצפור נודדת מן קנה כן איש נודד ממקומו".
הרהרתי בכך שעל פי דברי הזוהר המפורסמים על פיהם צפור מרמזת לשכינה הקדושה, המשל יכול להתהפך -
כאיש נודד ממקומו כן נודדת 'צפור' מן קנה.
וכך נולד הרעיון לכתוב שיר שבו המוטיב החוזר יהיה 'צפור' כמשל לשכינה הגולה ממשכנה.

ב - איסוף חומר.
הרצתי בראש פסוקים ואזכורים שמופיע בהם 'צפור'.
הנה זה:
כי יקרא קן צפור לפניך.
אשר שם צפרים יקננו.
טיהרה את הבית כצפור (נאמר על צפורה אשת משה).
כצפור בודד על גג.
בלק בן צפור.
צוד צדוני כצפור.
וטבל את הצפור החיה בדם הצפור השחוטה.
גם צפור מצאה בית.
נפשנו כצפור נמלטה.
ואולי פספסתי כמה...

ג - כתיבה ראשונית.
ואז עטפתי את הרפרנסים במילים שיריות.
קישרתי את האזכורים למנעד שמספק הרעיון של צפור - שכינה בגלות.
כיון שהמילים נכתבו בעקבות הרפרנסים, לא היה כמעט בשר לשיר - הכל נע מסביב לרפרנס.
(כל שתי שורות שניות שבכל בית מתחרזות: אבד-לבד, ממקומה-קמה, שחוטה-נמלטה, אוון- אבן.
סיומת הבתים - ליה.)
וכך זה יצא בשלב א':

כִּי תִּקָּרֵא קִינַת צִפּוֹר
עַל קִנָּהּ אֲשֶׁר אָבַד
עַל גּוֹזָלֶיהָ

עַל גַּג בּוֹדֵד כְּמוֹ צִפּוֹר
כְּיַעֲקֹב נוֹתַר לְבַד
כְּדָוָה בְּאֹהָלֶיהָ

טְרוּפֵי גּוֹלָה בְּנֵי צִפּוֹר
הַנּוֹדֶדֶת מִמְּקוֹמָהּ
וְאֵין שׁוֹאֵל עָלֶיהָ

צוֹד צָדוּם כְּצוּד צִפּוֹר
חִלֵּל חֶרְמֵשׁ בַּקָּמָה
שִׁחֵת יְבוּלֶיהָ

הַלָּעַד תִּטְבֹּל צִפּוֹר
בְּדָם אָחוֹת הַשְּׁחוּטָה
צוֹעֲקִים קוֹלֶיהָ

לוּ קָרְאוּ דְּרוֹר כְּצִפּוֹר
מִפַּח לְחֹפֶשׁ נִמְלְטָה
שָׁבְרָה כְּבָלֶיהָ

יְטַהֲרוּ לַבַּיִת כְּצִפּוֹר
מִגִּלּוּלֵי עָמָל וָאָוֶן
תִּזְנַח הָעִיר אֶת בְּעָלֶיהָ

שָׁם יְקַנֵּנוּ כְּצִפּוֹר
וַאֲרִי יֹאכַל תֶּבֶן
כַּלָּה תַּעַד כֵּלֶיהָ


ד - טיפול שורש.
הבנתי שזה לא עסק ולא ככה נראה שיר.
משתי סיבות -
1. חייבים לעבות את הבתים, הן כדי להעשיר אותם, והן כדי שיהיה נעים לגלגל אותם על הלשון.
2. השיר ארוך, ואחרי שאעבה אותו הוא יהיה ארוך כל כך שיהווה סיבה בפני עצמו לקונן על אורך הקינה.
וכאן מגיעה העבודה קשה שבמקדש - לחתוך!
לחתוך בבשר החי.
על מי לוותר?
לאיזה בית אומר שהוא מיותר ומכביד?!
אז המזל שלי הוא שלא מדובר בני אדם ואפילו לא בחיות מחמד אלא בסך הכל ב'מילים'.
אחרי שאמחק אותן לא אצטרך להתמודד אפילו עם גוויה או קבר בבית קברות. כלום. פורחות באויר.
בנוסף אני גבר, וככזה אני קצת אנטיפת וכשמגיע הזמן לזרוק חפץ לפח אני אפילו לא אומר מילות פרידה.
בקשת (סגול סגול) לזבל.
אז בחנתי מה כל בית בא לומר ונתתי לו 'כותרת'.
1. הקדמה. 2. בדידות. וכו'.
ואז העפתי החוצה את המיותר.
שיפצתי פה ושם, שכללתי מילים, שקלתי משקלים (8-8-?, 7-7-7. פלוס מינוס), צחצחתי משלים, תפרתי שורה לשורה, תו לתו ולה לבלה.

ה - טופס 4.
והריהו לפניכם.
את כל זה צריך לצטט,

בנוסף לזה את זה צריך לצטט:
אז המזל שלי הוא שלא מדובר בני אדם ואפילו לא בחיות מחמד אלא בסך הכל ב'מילים'.
אחרי שאמחק אותן לא אצטרך להתמודד אפילו עם גוויה או קבר בבית קברות. כלום. פורחות באויר.
בנוסף אני גבר, וככזה אני קצת אנטיפת וכשמגיע הזמן לזרוק חפץ לפח אני אפילו לא אומר מילות פרידה.
בקשת (סגול סגול) לזבל.
אז בחנתי מה כל בית בא לומר ונתתי לו 'כותרת'.
בין לבין צריך לצטט כל שורה מהשיר,
וחוץ מהכל, ובנוסף לכל, וחלק מהכל, את המקורות,
ואז בסוף את המאמר שציטטתי כבר בהתחלה.

לסיכום: אשכול שהותיר אותי עמוק עמוק ב'וואו'.
יישר כוח על הפגזת המקצועיות הזו, ירבו כמוהן.
 

אולי מעניין אותך גם...

הפרק היומי

הפרק היומי! כל ערב פרק תהילים חדש. הצטרפו אלינו לקריאת תהילים משותפת!


תהילים פרק קיט ק'

קמה קָרָאתִי בְכָל לֵב עֲנֵנִי יְהוָה חֻקֶּיךָ אֶצֹּרָה:קמו קְרָאתִיךָ הוֹשִׁיעֵנִי וְאֶשְׁמְרָה עֵדֹתֶיךָ:קמז קִדַּמְתִּי בַנֶּשֶׁף וָאֲשַׁוֵּעָה (לדבריך) לִדְבָרְךָ יִחָלְתִּי:קמח קִדְּמוּ עֵינַי אַשְׁמֻרוֹת לָשִׂיחַ בְּאִמְרָתֶךָ:קמט קוֹלִי שִׁמְעָה כְחַסְדֶּךָ יְהוָה כְּמִשְׁפָּטֶךָ חַיֵּנִי:קנ קָרְבוּ רֹדְפֵי זִמָּה מִתּוֹרָתְךָ רָחָקוּ:קנא קָרוֹב אַתָּה יְהוָה וְכָל מִצְוֹתֶיךָ אֱמֶת:קנב קֶדֶם יָדַעְתִּי מֵעֵדֹתֶיךָ כִּי לְעוֹלָם יְסַדְתָּם:
נקרא  22  פעמים

לוח מודעות

למעלה