אשכול הסנגוריה הגדול

[יאלילי]

אשכול מרגש!

 

[מנדי שלום]

פשששש
300תגובות, כן ירבה

 

[hafakot]

אשריכם ישראל שעוצרים טרמפ לזולתם ולוקחים אותם אל היעד שלהם. למרות שהם ממהרים אבל במחשבה על השני הם עוצרים ומטריחים את עצמם להביא אותו עד הבית בשמחה וחיוך. גם אם זה לא "על הדרך". ויש הרבה כאלה.
- נסיון אישי שלי. תודה.

 

[מירי ב]

סיפור של עזרה על הבוקר

בוקר.
שעה מוקדמת, אבל הרחוב כבר עמוס לעייפה. אנשים ממהרים חולפים על פני. יום חדש מתחיל.
אני מזדרזת להגיע להסעה שתיקח אותי למקום העבודה. מסובך להגיע לשם, לא סוף העולם ימינה, אבל קרוב בהחלט. ההסעה היא הדרך ההגיונית ביותר להתחיל יום של עבודה... המתנתי שם. אבל לשוא. באותו יום ההסעה נסעה בדרך אחרת.

אוי ואבוי! דווקא היום!! יש לי פגישה חשובה מאוד על הבוקר!! רצתי כל עוד רוחי בי לתחנת האוטובוס הקרובה. הפתרון הוא לנסוע כמה תחנות עד לכניסה לעיר, שם התחנה האחרונה של ההסעה, ולתפוס אותה לפני שיהיה מאוחר.
אני רצה, מגיעה לתחנה בלי נשימה ובלי להרגיש את הרגליים.

אבוי. איזה ברוך. אין לי ארנק!!!
אבל יש יהודים בעולם. עם לב רחב. בחורה אחת, בלי להניד עפעף, לא מכירה אותי, לא תכיר אותי, הטעינה את הרב קו שלה והעבירה אותו שנית. גם עלי.
הגעתי לכניסה לעיר.
התקשרתי לXX, חברה מהעבודה. הם נסעו משם כבר. "אבל אין לי ארנק!!!" כמעט צעקתי.
"קחי" הושיטה לי הבחורה מזומן. "שיהיה לך איך לנסוע מפה"
לא היה לי נעים. הודתי לה מאוד מאוד, אבל ירדתי, דלה כמו שעליתי, מהאוטובוס.

אני יושבת שם, מנסה לחשוב מה עוד ביכולתי לעשות. הטלפון שלי נהיה אילם. זה משהו שרק המציאות יכולה לעלות על כל דמיון ולסדר צרוף מקרים פיקנטיים שכאלה. אז גם הטלפון שלי מקולקל: רק בצד שלי אני יכולה לשמוע, מהצד השני לא שומעים אותי בכלל.
XX מהעבודה מתקשרת אלי ביוזמתה. "הטלפון שלך לא עובד, אז אם את שומעת אותי, סידרתי לך שקבוצה נוספת שיוצאת לעבודה תעבור דרך הכניסה לעיר ותאסוף אותך. הכל בסדר!"

הסיפור לכאורה נגמר, אבל ההמשך הוא זה שהשאיר לי את הטעם הטוב.
כי כשהמונית עצרה לנסיכה (הנסיכה זו אני) בכניסה לעיר, והיא התיישבה שם, הושיטה לה עמיתה לעבודה שקית קרה של שוקו. "בטח התייבשת פה לחכות לנו, ואחרי כל הריצה, ועוגמת הנפש... קחי. שיהיה לך יום טוב"

אה? אה?! יש עוד עם כזה תגידו לי? יש??

 

[שיפי]

זוג הגיע לשבת לצימר, הם היו קצת עצבניים כנראה הדרך הייתה ארוכה, והנהג הוריד אותם בדיוק בתוך הבוץ, נכנסו לצימר ולא מצא חן בעיניהם, (לטעמי טענה מאוד לא נכונה, אני הייתי בצימר הזה והוא ממש חמוד, מטופח ונקי!), הם הגיעו לבעלת הצימר ואמרו לה אנחנו חוזרים הביתה.
בעלת הצימר בלעה את העלבון, כי היא באמת משקיעה ואכפתית, ובלעה את ההפסד הכספי, ובמקום לכעוס, היא אמרה להם בצורה הכי נחמדה, אם כבר הגעתם עד כאן וחילקתם את הילדים, בואו ננסה להשיג לכם צימר אחר בישוב, היא חיפשה ומצאה צימר שענה על הדרישות שלהם, והלכה לקבל את השבת.

 

[מקטעים]

בחופש, בתקופת המלחמה רצו אחי לנפוש מעט מהאזעקות ומה שמתלווה אליהן.
הם אירגנו ציוד, שקי שינה, אוהלים, חכות לדייג ויצאו לכיוון ים אשקלון.
כשהם עומדים בתחנה בעירנו עוצר להם יהודי שלא נראה דתי ושואל לאן מועדות פניהם?
כששמע שהם נוסעים לנופש שאל בפשטות: מתאים לכם נופש באילת??
אחי מייד ענו כן!
עלו לרכב ונסעו ספיישל לאילת.
שם האיש סידר להם יכתה (סירה שהיא מלון קטן) מסודרת ומאובזרת עם כל מה שמשתמע,
מגבות, כלי רחצה,וכו'
כל יום בא לראות שהכל בסדר ולא חסר כלום... ואף הפציר בהם להשאר עד סוף השבוע.
בלילה האחרון הוא נתן להם כסף לקנות בשרים 'על האש' ואף חגג איתם את הלילה האחרון שם.
והכל היה במאור פנים ובשמחה גדולה על הזכות מבחינתו לאורחים 'בביתו'.
מי כעמך ישראל!!!

 

[מילה בסלע]

רק רציתי להוסיף את הניקית "שביעית"... אבל לא יכולתי שלא לקרא שוב את כל הסיפורים המרגשים....!

אתם זוכרים, לפני כמה שנים בין הזמנים הקייצי היה מבועת למדי! איזה כיף שהשנה יחסית בין הזמנים רגוע יותר.

http://www.prog.co.il/forum/%D7%90%D...96%D7%95%D7%9C