הנושאים החמים
הנושאים החמים
עוֹלָם הָפוּךְ רָאִיתִי.
אֲנָשִׁים מוּזָרִים.
מֶה הָיָה לָהֶם?!
עַל הָרִאשׁוֹן נָפְלָה מַפֹּלֶת,
וְלֹא יָדַע אִישׁ אֶת מְקוֹם קְבוּרָתוֹ,
אִם חַי אוֹ מֵת בּוֹ.
אָז אָזַרְתִּי חֲלָצַי לְפַקֵּחַ מֵעָלָיו אֶת הַגַּל.
וַיְהִי מִקֵּץ שְׁנַיִם יָמִים,
זַרְזִיף חָצָץ נִתָּךְ עָלַי,
וְנִתְחַזֵּק וְנִתְגַּבֵּר עַד כְּדֵי אַבְנֵי גָּזִית.
מִתּוֹךְ מְנוּסִי,
רָאִיתִי אֶת מְיֻדָּעִי עוֹמֵד עַל רֹאשׁ הַגַּל,
וּמְיַדֶּה בִּי מִשָּׁם סְלָעִים.
אָמוֹר אָמַרְתִּי - אִישׁ מוּזָר הוּא זֶה.
מַכָּר אַחֵר הָיָה לִי,
אוֹתוֹ מָשִׁיתִי מִבֵּין גַּלִּים,
שֶׁאֵת גּוּפוֹ תָּבְעוּ לִטְבֹּעַ.
פִּנִּיתִי לוֹ מָקוֹם בְּסִירָתִי,
חוֹצֶה לוֹ אֶת הַיָּם.
בְּעָמְדֵנוּ עַל הַחוֹף,
שָׁפַךְ לִי קִיתוֹן בְּפָנַי,
כְּמִמְטָרִים בְּחַג סֻכּוֹת.
וּמִשֶּׁכָּלוּ מַיִם מֵחֵמֶת,
יָרֹק יָרָק לְפָנַי.
גַּם זֶה מוּזָר הָיָה.
בַּמִּדְבָּר פָּגַשְׁתִּי נַוָּד,
תּוֹעֶה דַּרְכּוֹ חֲסַר כֹּחַ.
אִישׁ חָבִיב הָיָה,
אַךְ רַגְלָיו כָּשְׁלוּ מִלֶּכֶת.
עַל כְּתֵפַי נְשָׁאתִיהוּ,
יָמִים רַבִּים מְאֹד.
מֵרוּם מוֹשָׁבוֹ בִּדֵּר אֶת רוּחִי הַיְּגֵעָה בְּסִפּוּרֵי מַעֲשִׂיּוֹת.
בְּיוֹרְדוֹ מֵעָלַי,
בָּעַט בְּגַבִּי הַתָּפוּס בְּעִיטָה הֲגוּנָה,
שֶׁיֵּשׁ בָּהּ כְּדֵי רִצּוּץ עֲצָמוֹת.
מַדּוּעַ כָּךְ נָהַג בִּי? – לֹא אֵדַע.
תַּרְתִּי בַּחָכְמָה דַּעַת דַּרְכֵי בְּנֵי אָדָם,
עַד בִּינֹתִי –
אֲסִירֵי תּוֹדָה הֵם לִי!
וְאֹרַח אֲסִירִים לָהֶם.
שָׂנוֹא וּפָגוֹעַ בַּסּוֹהֵר אֲשֶׁר הִנִּיחַ הָאֲזִקִּים עַל יְדֵיהֶם
וּבַסַּד נָתַן רַגְלָם.
לֹא קוֹל עֲנוֹת גְּבוּרָה אוֹ חֲלוּשָׁה,
קוֹל אֲסִירִים תַּחַת הַסּוֹהֵר אָנֹכִי שׁוֹמֵעַ!
אֲנָשִׁים מוּזָרִים.
מֶה הָיָה לָהֶם?!
עַל הָרִאשׁוֹן נָפְלָה מַפֹּלֶת,
וְלֹא יָדַע אִישׁ אֶת מְקוֹם קְבוּרָתוֹ,
אִם חַי אוֹ מֵת בּוֹ.
אָז אָזַרְתִּי חֲלָצַי לְפַקֵּחַ מֵעָלָיו אֶת הַגַּל.
וַיְהִי מִקֵּץ שְׁנַיִם יָמִים,
זַרְזִיף חָצָץ נִתָּךְ עָלַי,
וְנִתְחַזֵּק וְנִתְגַּבֵּר עַד כְּדֵי אַבְנֵי גָּזִית.
מִתּוֹךְ מְנוּסִי,
רָאִיתִי אֶת מְיֻדָּעִי עוֹמֵד עַל רֹאשׁ הַגַּל,
וּמְיַדֶּה בִּי מִשָּׁם סְלָעִים.
אָמוֹר אָמַרְתִּי - אִישׁ מוּזָר הוּא זֶה.
מַכָּר אַחֵר הָיָה לִי,
אוֹתוֹ מָשִׁיתִי מִבֵּין גַּלִּים,
שֶׁאֵת גּוּפוֹ תָּבְעוּ לִטְבֹּעַ.
פִּנִּיתִי לוֹ מָקוֹם בְּסִירָתִי,
חוֹצֶה לוֹ אֶת הַיָּם.
בְּעָמְדֵנוּ עַל הַחוֹף,
שָׁפַךְ לִי קִיתוֹן בְּפָנַי,
כְּמִמְטָרִים בְּחַג סֻכּוֹת.
וּמִשֶּׁכָּלוּ מַיִם מֵחֵמֶת,
יָרֹק יָרָק לְפָנַי.
גַּם זֶה מוּזָר הָיָה.
בַּמִּדְבָּר פָּגַשְׁתִּי נַוָּד,
תּוֹעֶה דַּרְכּוֹ חֲסַר כֹּחַ.
אִישׁ חָבִיב הָיָה,
אַךְ רַגְלָיו כָּשְׁלוּ מִלֶּכֶת.
עַל כְּתֵפַי נְשָׁאתִיהוּ,
יָמִים רַבִּים מְאֹד.
מֵרוּם מוֹשָׁבוֹ בִּדֵּר אֶת רוּחִי הַיְּגֵעָה בְּסִפּוּרֵי מַעֲשִׂיּוֹת.
בְּיוֹרְדוֹ מֵעָלַי,
בָּעַט בְּגַבִּי הַתָּפוּס בְּעִיטָה הֲגוּנָה,
שֶׁיֵּשׁ בָּהּ כְּדֵי רִצּוּץ עֲצָמוֹת.
מַדּוּעַ כָּךְ נָהַג בִּי? – לֹא אֵדַע.
תַּרְתִּי בַּחָכְמָה דַּעַת דַּרְכֵי בְּנֵי אָדָם,
עַד בִּינֹתִי –
אֲסִירֵי תּוֹדָה הֵם לִי!
וְאֹרַח אֲסִירִים לָהֶם.
שָׂנוֹא וּפָגוֹעַ בַּסּוֹהֵר אֲשֶׁר הִנִּיחַ הָאֲזִקִּים עַל יְדֵיהֶם
וּבַסַּד נָתַן רַגְלָם.
לֹא קוֹל עֲנוֹת גְּבוּרָה אוֹ חֲלוּשָׁה,
קוֹל אֲסִירִים תַּחַת הַסּוֹהֵר אָנֹכִי שׁוֹמֵעַ!
נערך לאחרונה ב:
