סיפור בהמשכים אם בארזים נפלה קצפת

[בונבוניירה פיקנטית]

"מה שלומך?" היא אלגנטית כתמיד, מטופטפת מכף רגל ועד ראש, מחשבה שטנית במוחי מאחלת שתתלכלך קצת מהבוץ בחוץ, או שתצא בטעות עם פי'גמה מהבית, למה אף פעם אין לה פשלות? ולמה אני רעה כל כך?
"את מרגישה כבר יותר טוב?" היא שואלת "בטח" אני עונה, מסכימה אפילו לפתוח בריקוד קדצ'קה מולה, העיקר כבר שתפסיק עם המבט החומל הזה שסוקר אותי מלמעלה.
אלחנן אמור לחזור, צדיק שכמותו לא מפספס מה'סדר' אפילו בשביל אמא שלו (?) , "את נראית לא טוב" היא מצקצקת לי ומציעה לי מקנקן הלימונדה שמא שלי הכניסה, כאילו היא המארחת - ולא אני.
הדפיקות המוכרות בדלת, טוב שהסלון הקטן של אמא שלי קרוב לדלת הכניסה כי בזכותו יש לי נושא שיחה מרתק במיוחד: "אלחנן מגיע" אני אומרת בעליזות יתר, היא סוקרת בחשדנות, אבל אני ממשיכה לעלוז, בדווקא לה!
רק חשבתי לי רגע וכבר הם שוקעים בשיחת אמא - בן. "את לא ניראת טוב" היא מצקצקת לי שוב, ואני מחליטה שאני חייבת לה תעלול קטן, שיום אחד גם האנשים המכובדים יהיו נבוכים!
"אני-לא-נראית-טוב?" אני שואלת בפליאה מעושה, "באמת? למה???"
כנראה שאנשים מהזן הזה הם בלתי מנוצחים, כי המבט שהיא תוקעת בי מוציא לי את הרוח מהמפרשים העליזים, משאירה אותי מרוקנת, "העין שלך נראית גרוע" היא מדקלמת לאט, כמו שמסבירים לילד קטן. "אה" אני אומרת לה, אין לי משהו אחר לומר.



(סליחה שזה קצר, חשבתי שעדיף משהו קצר מכלום, לבינתיים כמובן.
וחייבת להוסיף בקשר לזה:

ברוך שובו של הבעל הישן והרע.
הגיע הזמן לפתוח את העיניים...
קצת את הפה.
שתדבר עם אמא שלה...

השוויגער שלה לא מרשה לספר לאמא שלה, התעשה עוולה כזו בישראל שבת תלשין באזני אימה על בעלה התמים?
רעיונות שכאלה יכולות לגרום למציעים להסתבך נוראות עם השוויגער של אלישבע, בררר...

 

[מגבת]

פתאום נזכרתי בה.
מה קורה @בונבוניירה פיקנטית ?