סיפור בהמשכים אם בארזים נפלה קצפת

בונבוניירה פיקנטית

משתמש מקצוען
מוזיקה ונגינה
א.

אנחנו זוג צעיר. אלחנן סוחב את המזוודה, אני את התיק ואת עצמי. הגשם מזרזף ואני משתדלת שהוא לא ידבק בי וגם לא הבוץ האוורירי שבקצות המדרכה.

הדלת נפתחת. מעץ שיש לבן ופעמון שמקישים עליו ענוגות, אני נכנסת, חמותי מקבל אותי בחלוק מטופטפ ובית שרצפתו בוהקת כמו מראה ויום שישי בצהריים היום להזכירכם, ויש לה שתים עשרה ילדים. אבל שום טביעת אצבע לא מקרקשת את השיש המחוטב.

אנחנו נכנסים לחדר. אני מניחה את העוגה, מרגישה פתאום כמה היא עלובה לעומת כל הנצנץ שמסביבי. 'למה לא חשבתי קודם?' אני באה בטענות אל עצמי אבל מאוחר מידי, אין מנוס, והעוגה החד קומתית שלי משפילה קצפת מול עוגות השחקים שמסביבי.

אני נכנסת לחדר, מצעי מלמלה עם כריות סוכריה וריח וניל מפנק מקדם אותי. אני כמעט טובעת בספה הרכה אבל שהשוויגער נכנסת עם כוס קפה חם ועוגות חתוכות סימטרית אני כמעט מזנקת, כאילו תפסו אותי בקלקלתי, כאילו הייתי חתולתו של ר' יונתן אייבישיץ, אלחנן מפטפט נינוחות עם אמו ואני מרגישה קצת גלגל שלישי בעגלה, בורג חלוד, חלב שעבר עליו התאריך.

עוד רגע הדלקת נרות. אני יוצאת. מלכי גיסתי מקבלת אותי בחיוך מוקפד ומשורטט. היא שואלת קלות "מה נשמע?" ולא ממתינה לתשובה. כשמה כן היא – מלכת הנימוס והסדר. ההפך ממני.

אני מחייכת אליה, מקוה שהיא לא חכמה מספיק בשביל להבחין במבוכה שמקלפת ממני גלד, משילה מעלי חומה. "תטעמי משהו!" דוחקת בי השוויגער כאילו לא מלאה אותי בעוגות רולדה שופעות. אני לא רוצה, אני לא מעזה להגיד שאני לא רוצה. אני אוכלת, מרגישה את מבטה נוקב בי, כאילו עיניה מבקרות את הדיאטה הנשברת.

אלחנן עליז, אני רואה שטוב לו בבית הוריו. הוא לא עבר איזה ילדות קשה ורדופת גבולות, אין לו משקעים מנקיון יתר או אסטטיות פנימית מוגזמת, וציפור קטנה שבתוכי מנקרת שהייתי שמחה לו לא היה אוהב את כל הארמון קסמים הזה, את כל הדיפלומטיות החונקת והמילה הנכונה והקולעת שתמיד מגיעה בזמן הנכון, בנימוס רב והגשה מקסימלית.

אנחנו מפטפטות, כמו נשים, אבל איכשהוא הכול תקוע. המילים נימוחיות כמובן, אבל קשות לבליעה. האוירה כך נראה – חמימה לכולם. רק לי קר. קפוא. מושלג.

"אז למה עזבת את העבודה?" הנימה מתכוונת להיות נטרלית, אבל אני מתכווצת. ושגיסותי מסביב מוסיפות ש "כמה קשה היום לעזוב עבודה" ו "איך אפשר לעזוב עבודה בלי שיש אחרת?" ההתכנסות לתוכי נעשית כמעט פיזית.

אני מגמגמת משהו על תנאים גרועים וסביבה לא ראויה. הם מהנהנות 'אה אה' ו 'בטח בטח' אבל איכשהו אני מצטיירת כהדיוטית מושלמת שנלחמת על פרורי החכמה שלה.

הסעודה מתחילה. אלחנן אומר פרוש, מבזיק אלי חיוך. אני מזדרזת להשיב, שלא אצטייר כאומללה. טועמת משבע עשרה סוגי הסלטים ומחמיאה אותו מספר פעמים. וגם ששיח גיסות חוצה את הקולינריה לדעות ומחשבות אני מרגישה בקצה, ולא רק כי שם אני יושבת.

הגיסות שלי מקסימות, באמת. יעיד אלחנן שדומה להם כל כך והמחמאות שהן מפרגנות בכל ביקור. אבל איכשהוא אני לא מרגישה נוח.

הן מקסימות, הו הו מקסימות. אולי יותר מידי. וגם יודעות את זה, מצוין. וטורחות לציין את זה באלגנטיות מהוקצעת.

אחח. שוב נגררתי למחשבות. הסעודה כבר מסתיימת. שוב פטפוטים ואני צונחת סוף סוף למיטה עייפה. גמורה.



הבוקר מגיע מהר מידי, ושאני יוצאת מעדנות מחדרי בשעה שלטעמי האנין מוקדמת – מקבלים אותי כולם כבר לאחר קידוש חלבי ותפילה. אני מצטרפת, טועמת מן הבר המאולתר של שמונה סוגי המאפים ומחמיאה בכפולות.

ואיכשהוא, ביחד עם טעם השוקולד והטריקולר, אני מרגישה את טעמם המלוח והגביש של הדמעות.


_________
לפרק ב>>

 

יאן

משתמש סופר מקצוען
כתיבה ספרותית

כנפיים

משתמש סופר מקצוען
כתיבה ספרותית
איור וציור מקצועי
כתוב יפה מאד מאד!

הדלת נפתחת. מעץ שיש לבן ופעמון שמקישים עליו ענוגות,
כדאי לסדר את המשפט הזה. הדלת, מעץ שיש לבן ופעמון שמקישים עליו ענוגות, נפתחת.
(אגב, מקישים על הפעמון או איתו? ואז הוא אולי בכלל מקוש?)
שישי בצהריים היום להזכירכם, ויש לה שתים עשרה ילדים.
שנים עשר. והייתי מוותרת על ה"להזכירכם". הקטע כתוב יופי, ומכניס לאוירה, חבל לשבור קיר רביעי מהר כלכך.

?

משפילה קצפת מול עוגות השחקים שמסביבי.
יפהפה!!
חלב שעבר עליו התאריך.
גם זה!
אידיוטית
ששיח גיסות
שיח הגיסות

מאד מאד יפה!! מחכה להמשך!
 

בונבוניירה פיקנטית

משתמש מקצוען
מוזיקה ונגינה
*קִרְקוּשׁ שֵם ז' שקשוק, צליל הקשה; הצליל שנשמע כשמתכות משתפשפות זו בזו - השאלה מעולם השומע.
תודה רבה:rolleyes:
על פי תורת חזל אפשרי לכתוב הדיוט ויש לזה אישור לשימוש בשפה גם מאת האקדמיה.
ששיח גיסות
למה להוריד שין? האם לא מתאים להמשך המשפט?
 

@Simcha

משתמש מקצוען
על פי תורת חזל אפשרי לכתוב הדיוט ויש לזה אישור לשימוש בשפה גם מאת האקדמיה.
לא מדויק..

מתוך אתר האקדמיה

הדיוט ואידיוט
הֶדְיוֹט הוא אדם פשוט שאינו מומחה בתחום מסוים או שאינו בעל מעמד מיוחד. המילה משמשת בעיקר בלשון הגבוהה.

המילה אִידְיוֹט משמשת כיום בעיקר בלשון הדיבור ככינוי גנאי לטיפש.

הדמיון בין שתי המילים איננו מקרי – שתיהן התגלגלו אל העברית ממילה יוונית אחת: idiotes. משמעות המילה ביוונית היא 'אדם פשוט', 'שאיננו מומחה', 'שאינו איש ציבור'. בתקופת חז"ל נשאלה המילה לעברית ישירות מן היוונית במשמע 'פשוט', 'עממי' וכדומה, והיא מוכרת שם בייחוד בצירוף 'כוהן הדיוט' (כוהן פשוט, כוהן רגיל) לעומת 'כוהן גדול'.

בעברית החדשה נשאלה שוב המילה לעברית בתיווך לשונות אירופה, הפעם בהוראה שקיבלה מאוחר יותר בלטינית ובלשונות אחרות לציון דרגה נמוכה של מנת משכל, ומכאן 'טיפש גמור'.
 

כנפיים

משתמש סופר מקצוען
כתיבה ספרותית
איור וציור מקצועי
למה להוריד שין? האם לא מתאים להמשך המשפט?
לא התכוונתי לש', כי כמו שכתבו לפני, צריך לכתוב כששיח. הוספתי את ה' הידיעה. הגיסות.
*קִרְקוּשׁ שֵם ז' שקשוק, צליל הקשה; הצליל שנשמע כשמתכות משתפשפות זו בזו
אכן. לכן לא הבנתי מה לקרקוש ולטביעת האצבע. איני חושבת שאפשר להשאיל מילה או תיאור שאין קשר בינם לבין המתואר. או שלא הבנתי את הקשר...
 

שינדלה

משתמש סופר מקצוען
מנוי פרימיום
אני יודע שאני לא יתמיד בזה אבל מאוד מאוד מתחשק לי לכתוב את הטור הזה מהזווית של אלחנן, במקביל.

וביקורת, הייתי מוותר על המשפט הראשון. מבינים לבד שהם זוג צעיר.
למה לא?
נשמח לקבל..
(אני מאוד אוהבת יצירות דואט)
מסכימה עם הביקורת,
אבל לא שמתי לב בעצמי.
זה ממש מצוין ככה,
ויעלה רמה אם יהיה בלי.
 

בונבוניירה פיקנטית

משתמש מקצוען
מוזיקה ונגינה
ב.

מוצאי שבת כמעט מגיע, אחרי שבת שנמתחה למסטיק קילומטרי בעיניי האדומות.

על הפנים שלי הייתה מסכה, לא מבד או נייר, מעור חי, מכל חיי. ההישרדות שלי, היא זו שעזרה לי לחייך מהוקצעות, לא חסר לי שיקראו לי מאחורי גבי השמוט 'מתוסבכת' 'נחיתית' או כינויים מסוג זה. גם אם זה נכון.

ליהוגים נימוסיים נשפכים כל העת על ספת השמנת הלבנה. אני מרגישה משותקת, כאילו מישהו מילא אותי בג'לי, נותן לי שליטה רק על שרירי השפתיים. חוסם אותי מלומר, לחשוב, להגיב.

אני מנסה לתפוס אומץ. חייבת להיות שווה, מעורה. מקשיבה לנאום הפאתוסי של מלכי גיסתי "למפגש המשפחתי חייבים לעשות בשרי, אם אין בשר – אין אוכל" היא נהנת מהביטוי של עצמה. רחלי ויונית מהנהנות ורק לי בורח פתאום מבין השפתיים "דווקא בשרי אני לא כל כך אוהבת, חלבי יותר מתאים לערבי גיבוש, לא?"

טיפשה, מטופשת. זה מה שאני לוחשת לעצמי באזני רוחי, מה היה חסר לי??? בועטים הקולות בתוכי - אבל הם רק הקדמה לתגובה של מלכי, שגורמת לי לחשוב שאני מעליבה את הטיפשים בע"מ שאני כוללת את עצמי בתוכם. אני הרבה יותר מזה.

היא מסתכלת עלי, השווגער בדיוק הלכה וגם רחלי קמה רגע לאנשהוא. "אז אל תאהבי!" היא מסננת. "מי אמר שאת חייבת לאהוב? זה מה שאנחנו עושים – אז תשתתפי גם בלי לאהוב, מה, גם אני שאכנס למשפחה חדשה אעשה מה שימצא חן בעיניהם ולא מה שאני יחבב או לא, זה הסגנון של המשפחה שלך – תהיי גם את חלק ממנו!" היא חותכת בפסקנות וקמה לה כדי לחתוך תפוח או משהו כזה.

הסופרות אוהבות לכתוב "ביקשתי מהדמעות שימתינו", תמיד חשבתי לעצמי שאי אפשר לדבר עם דמעות. ברגע זה מצאתי את עצמי מתחננת אליהן ומבטיחה כסף לצדקה ופצוי בכייני אם הן רק תמתנה עוד שעתיים, והן, צדיקות שכמוהן – הקשיבו לי, נקרו בתוכי אבל לא סללו על לחיי שביל.

ורק שמלכי חוזרת אני מרגישה שלא רק עצב יש בי, גם תעוזה וכבוד פגוע. מילים שרוצות לפרוץ מתוכי, להעמיד אותה על המקום. להגיד לה: "גברת? אני גיסתך. ולא רק גיסתך אלא גיסתך הגדולה. אז קצת כבוד לא יזיק לך גברת מנומסת!" ככה מתחשק לי לענות. לא לצעוק, לא לצווח – אלא בקול שקט וחודר, שיודע מה שהוא אומר, שבטוח בעצמו, לפחות כמו מלכי.

אבל אני לא עונה, רק לועסת את חוסר המילים בלי תאבון. אני לא מעזה. למלכי יש אומץ, היא תהיה צודקת, תמיד.תוכל להגיד לי בדיוק מה שהיא רוצה. אני סתם כלה חדשה שנכנסתי – ומה זה הטון דיבור והמילים הללו בכלל? יתפלאו כולם בזעזוע עמוק. עדיף לי חנק פנימי מציק – מקשר גורדי של שוויגער הלומה ממילים לא הולמות וגיסות עוינות. מרגישה חנוקה יותר מתמיד, להם מותר הכול, לי כלום. נאדה.

השוויגער חזרה וגם רחלי, אבל אני התבצרתי בשתיקה ושהשוויגער שואלת אותי לדעתי בענין הגרדרובה החדשה של ריקי אני ממלמלת כמה מילות המהום מהממות ומחמיאות כמתבקש וממשיכה לדבוק בשתיקה בנאמנות עיקשת.

שלושה כוכבים בשמים. אני נאספת אל החדר, מתחילה להתארגן. מקפלת את המצעים בדייקנות ופותחת שוב ושוב שצד אחד סורר מהשורה. "זה רק לכביסה" מקפיץ אותי אלחנן וחיוכו הנצחי. אני מהנהנת, המסכה צמודה אלי גם כאן, להגנה מקסימלית - בכל אופן אלחנן מכיר את משפחתו פי מאה ממה שהוא מכיר אותי ואם אני יהיה הפטיש והם הסדן – מן הסתם הרגילות תעשה את שלה, והמשפחה שלו תהיה צודקת בעיניו ממני.

המזוודה נארזת במעומלנות שאני לא רגילה אליה, נכון שאין קרני רנטגן שיכולות לקרוא את צפונות המזוודה אבל אני לקוחת הכול בחשבון, גם תרחיש שחלילה תפול המזוודה, תפתח ותכולתה תשפך החוצה. שיזכו כולם לשזוף את הסדר המופתי.

דפיקה על הדלת, אני מוזמנת להבדלה. עוד מילה, משפט פרידה ואנחנו בחוץ, אפילו מלכי נפרדה מאתנו בעליזות מנפנפת לשלום במילות "היה כיף אתכם, נתגעגע".

אלחנן מבסוט, טוב, למה לא בעצם? זה המשפחה שלו! אני מנסה להראות שאני גם – ומצליחה. "אני שמח שנהנת!" הוא אומר לי בגילוי לב "חשוב לי שיהיה לך טוב שם, שתרגישי משפחה" החיוך שלי קופץ ממדיום לאקסטרה לארג' עם כל מילה – אבל הלב שלי עובר למצב שמאל מעוך. ושיש יחס הפוך בין הלב לפנים – אין כאן רק דואליות, יש קריעה.

הבית חשוך שאנחנו מגיעים אליו, וטיפות החלב שניתזו בבוקר יום שישי על השיש וטרם נוגבו - לועגות מולי בבוז, בבית של אלחנן זה אף פעם לא היה קורה. טיפות מוכרות אצלהם רק בהקשר של גשם ולכלוך הם רואים רק בפח השכונתי. לפעמים נראה כאילו לא בני אנוש הם, מלאכי נקיון, צחים ובוהקים.

אני מתחילה לארגן את המזוודה, מהרהרת לעצמי שמילותיה של מלכי לא היו סמל הטוהר והנקיות, ואם אני כבר חושבת על המילים ההם מזכירות לי הדמעות את קיומם החנוק. אני מתחננת אליהם שוב להמתין, לא רוצה שיחשוב שיש לו אישה בכיינית ומתוסבכת, אבל משום מה מאלחנן הן לא נבהלות מספיק, ושהוא קורא לי ומבקש שאעזור לו להחליט איפה לאחסן את השניצלים שאמא שלו שלחה הוא נבהל לראות אישה מחייכת, שפתייה מעוקלות כלפי מעלה אבל עיניה – בוכיות במבוכה.


__________
לפרק ג'>>

 

Natan Galant

כתיבה שדגה לך לקוחות, ובכמויות!
מנוי פרימיום
עיצוב גרפי
כתיבה ספרותית
מוזיקה ונגינה
עריכה תורנית
עיצוב ואדריכלות פנים
זה כתוב כל כך טוב. תופס את הקורא/ת מהרגע הראשון, והכי חזק שאפשר.
תענוג,
תודה.
 

RACHELIZ

משתמש סופר מקצוען
מנוי פרימיום
בוגר/תלמיד פרוג
כתיבה ספרותית
פרסום וקופי
אוהבת את הדימויים שלך! כמו אלו למשל:

אחרי שבת שנמתחה למסטיק קילומטרי בעיניי האדומות.

כאילו מישהו מילא אותי בג'לי, נותן לי שליטה רק על שרירי השפתיים. חוסם אותי מלומר, לחשוב, להגיב.

יש עוד כמה מילים שחסרה להן האות כ' כמו כאן:

גם אני שאכנס
כשאכנס
אולי כדאי שבכל פעם, עד כמה שתוכלי כמובן, שתכתבי מילה עם ש' הזיקה, תעצרי ותקריאי לך את המשפט בקול. עם הזמן זה ירוץ לך...
 

אי פה אי שם

משתמש מקצוען
נוגע ללב. והכתיבה קצפת.

אני יודע שאולי תופעה כזו קיימת. ובכל זאת לא מצליח להבין כל פעם מחדש. מה למען השם הפחד של אשה מלשבת לפתוח נושא, ופשוט לדבר עליו עם הבעל. נכון הם זוג צעיר, אבל כ"כ הרבה סבל אפשר לאגור פנימה?

קראתי לאחרונה את 'חומות של נייר'. ההרגשה שם שיש לך זוג שנשוי בכאילו ולא מפסיק לשחק משחקים, ועוד בגיל מבוגר יחסית.
גם בחיים האמתיים הסצנות הללו באמת מתרחשים?
 

אולי מעניין אותך גם...

הפרק היומי

הפרק היומי! כל ערב פרק תהילים חדש. הצטרפו אלינו לקריאת תהילים משותפת!


תהילים פרק קיט ב'

ט בַּמֶּה יְזַכֶּה נַּעַר אֶת אָרְחוֹ לִשְׁמֹר כִּדְבָרֶךָ:י בְּכָל לִבִּי דְרַשְׁתִּיךָ אַל תַּשְׁגֵּנִי מִמִּצְוֹתֶיךָ:יא בְּלִבִּי צָפַנְתִּי אִמְרָתֶךָ לְמַעַן לֹא אֶחֱטָא לָךְ:יב בָּרוּךְ אַתָּה יְהוָה לַמְּדֵנִי חֻקֶּיךָ:יג בִּשְׂפָתַי סִפַּרְתִּי כֹּל מִשְׁפְּטֵי פִיךָ:יד בְּדֶרֶךְ עֵדְוֹתֶיךָ שַׂשְׂתִּי כְּעַל כָּל הוֹן:טו בְּפִקֻּדֶיךָ אָשִׂיחָה וְאַבִּיטָה אֹרְחֹתֶיךָ:טז בְּחֻקֹּתֶיךָ אֶשְׁתַּעֲשָׁע לֹא אֶשְׁכַּח דְּבָרֶךָ:
נקרא  10  פעמים

לוח מודעות

למעלה