סיפור בהמשכים איך תמיד זה קורה לי?!

[ifatrosh]

יפה מאוד.
נראה לי שמתחילה תפנית, קונפליקט.
איזה כיף

 

[REBEKA997]

איזה מתוק!!!!!
אני במתח

 

[לוטם]

יפה מאוד.
נראה לי שמתחילה תפנית, קונפליקט.
איזה כיף

איזה מתוק!!!!!
אני במתח

נחכה לראות לאן זה יתפתח...

 

[מימיי]

מורדי הזה!!!!
אין לו גבולות

 

[לוטם]

מורדי הזה!!!!
אין לו גבולות

לא יודעת אם לשים לך צוחק או עצוב...

 

[מימיי]

לא יודעת אם לשים לך צוחק או עצוב...

תמיד עדיף לצחוק מאשר לבכות

 

[לוטם]

תמיד עדיף לצחוק מאשר לבכות

קיבלתי...

 

[שרהלה שרהלה]

וואו! @לוטם
מורדי הזה... כמו שכבר אמרו, באמת חסר גבולות!

 

[לוטם]

וואו! @לוטם
מורדי הזה... כמו שכבר אמרו, באמת חסר גבולות!

בינתיים...

בואו נחכה לראות איפה הם עומדים.

 

[שמואל י]

בינתיים...

בואו נחכה לראות איפה הם עומדים.

אחרי כל התשומת לב הזאת שמורדי מקבל, מגיע גם לאלי איזה פרק סולו

 

[לוטם]

אחרי כל התשומת לב הזאת שמורדי מקבל, מגיע גם לאלי איזה פרק סולו

גם זה יגיע בלי נדר...

 

[לוטם]

חוץ מזה שמורדי צריך מלא צומי...

 

[REBEKA997]

אני מתגעגעת אליהםםםם
ולא מספיק היה ברור לי , הם תאומים?

 

[לוטם]

אני מתגעגעת אליהםםםם
ולא מספיק היה ברור לי , הם תאומים?

אני קצת עמוסה בזמן האחרון, אז מקווה לעלות משהו בקרוב.
לא. הם לא תאומים. אלי יותר גדול ממורדי בשנתיים.

 

[REBEKA997]

אני קצת עמוסה בזמן האחרון, אז מקווה לעלות משהו בקרוב.
לא. הם לא תאומים. אלי יותר גדול ממורדי בשנתיים.

לאאאאאאא
בבקשההה לאאאאאאאאא
יש לי רעיון
אולי נלך כמה שנים קדימה? אני מסוקרנתתתת

 

[לוטם]

הטלפון מצלצל. אמא עונה. "הלו?"

"אמא, שבוע טוב!"

"אלי! מה נשמע? איך היה בשבת?" היא מבררת מייד, בחיוך, מסיימת לגרוף את המים מהשיש.

"ברוך ה', היה ממש כיף". קולו חי. חיוני.

"יופי ברוך ה'. איך היה האוכל? החברים?" אלי יצא לשבת גיבוש עם חבריו מהישיבה הקטנה. והוא נשמע ממש טוב. ב"ה. החודשים של תחילת השיבה הגדולה לא היו לא קלים כל כך.

"הכול היה טוב". החיוך שלו נשמע גם מהמרחק בו הם נמצאים פיזית זה מזה, עובר דרך הקו, שוכן על פניו באורח קבע. אמא מרוצה, מבחינה בקצה עיניה במורדי יוצא מהבית עם סיגריה ופחית, נזכרת.

"אתה הולך השנה להתרים לפורים נכון?" זה ברור לה, היא לא מחכה לתגובה, "עם מי?"

"אני הולך עם עוד חבר אחד. לוין". הוא לא מפרט יותר מידי, מעדיף שלא.

"מתי אתם הולכים?" היא מתיישבת על הספה, מסמנת לקטנים לגשת למיטות.

"כל השבוע יש את ההתרמות".

"אין לכם לימוד כל השבוע?"

לא משהו מסודר, אולי סדר אחד. כל השבוע התרמות". הוא צוחק אל חברים שלו שנמצאים סביבו, מעודדים אותו. "מזכירים לי ש'עת לעשות...' וכו'" הוא מצטט את ראש השיבה שלהם, בתזכורת חבריו הנמרצים.

"אני סומכת עליך שתמצא זמן ללמוד". אמא שלו גאה בו. אולי יותר מידי. "תלך עם התמונה של הבית של הראש ישיבה שלך", אמא שלו מציעה, צוחקת. "בטוח יתרמו".

"ברור. מה השאלה בכלל?!" אלי מגחך. בית שנראה כמו בקתה מלפני מאה שנים. יתרמו בקצב הזה גם שטח לבית שלו.

"בקיצור, מה התכנון?" אמא שלו קלטה אותו על השנייה הראשונה, רוצה לדעת מה הוא מתכנן.

"אוף. אמא".

"נו. אני רוצה לדעת".

"בעיקרון תכננו להתרים ביום הראשון אלף שקל ואז ללכת לשאר השבוע לצפון". אלי מגלה בקול אדיש מעט, מסמן לחבריו להיות קצת יותר בשקט.

"מתמיד ממש". היא צוחקת. "אין מילים".

"קצת חופש". הוא מושך בכתפיו.

"אני בעד, אבל לא נתנו לכם את הזמן הזה כדי להתרים? לא נתנו לכם יעד?"

"נתנו, בטח, אבל אל תדאגי, נוציא ממי שאנחנו מתארחים אצלו עוד כמה מאות, יהיה בסדר".

"אם אתה מדבר ככה", אמא שלו נאנחת, "מי יודע מה מורדי מתכנן..."

"נו, אני מאמין שתדעי את זה בסוף". אלי מבטל. נכון שהבחור הזה לא ישב בשקט על משמריו, אבל הוא גם לא ילך יותר מידי רחוק...

"בסוף. אחרי מעשה". היא מדייקת.

אלי צוחק שוב. "יאללה אמא, שבוע טוב, נדבר".

 

[לוטם]

בעז"ה המשך יבוא בקרוב...

 

[לוטם]

"מורדי!"

"כן, אמא?" הוא יוצא מהחדר שלו, משפשף את מצחו. "אוף!"

"מה עכשיו?"

"הפוני". הוא עונה בכעס. "לא גדל. הסתפרתי כבר לפני שלושה שבועות".

"לא נורא. לדעתי אתה נראה ככה הרבה יותר נורמלי, לפני זה היית נראה כמו אריה אחרי קרב, במיוחד אחרי הסוודרים האלו שאתה מסתובב איתם". היא פוזלת לכיוון הסוודר שהוא לובש עכשיו. לא יותר טוב מאריה אחרי קרב...

"טוב". הוא מתייאש. "מה את רוצה?"

היא רגילה לסגנון, לא מתרגשת. "אתה הולך להתרים?"

"כן. בטח. נראה לך אני אפסיד את זה?"

"לא יודעת. לא חשבתי שתתלהב מזה". אמא שלו אומרת את האמת.

"בטח. זה אחד הצחוקים". הוא מגחך בקול צרוד משהו.

"אתה בטוח?" היא לא רוצה שיחזור לה אחרי יום אחד עם הבטחה שהוא לא יוצא להתרים יותר לעולמי עד. "זה הולך להיות שבוע ממש וחם ומעייף ו..."

"כן, אמא. בטוח. אנחנו הולכים שלישיות, השלישיה שלי הכי נורמלית, הולך להיות כיף". הוא משכנע אותה.

"ומה אתה מתכנן?"

"למה 'אתה'?"

"כי שמעתי את התוכניות של אלי". והיא לא הולכת לפרט לו אותן, זה מיותר לגמרי. לא חסר לה שני בנים בצפון הארץ במקום לשאת בעול ולהתרים לישיבות שלהם. "אז מעניין אותי מה שלך".

"לא משהו מעניין, את יודעת, רגיל".

"נו, מורדי באמת". הבחור הזה הוא הכי לא רגיל שיש בעולם.

"טוב, אז אני שניה הולך לאבא לשאול אותו שאלה הלכתית ואני בא לספר לך". הוא נכנע מהר. נעלם.

היא חזרה למטבח, מכינה לעצמה קפה. מה שבטוח בטוח.

***

הוא חזר אחרי שלוש דקות. מהורהר.

"מה קרה?"

"אני צריך לבדוק עוד משהו". הוא מתיישב על המדרגות.

"אין בעיה, בינתיים רק תגלה לי מה התכניות שלך לכבוד שבוע הבא?"

"אנחנו מתכוונים לומר לחלק מהתורמים שאנחנו אוספים כסף לבחורי ישיבות".

"אוקי". היא לא מבינה את העוקץ הטמון במילים שלו.

מורדי מכניס את החיוך שלו חזרה לבטן. "ולחלק נגיד שאנחנו אוספים כסף לישיבה קדושה".

"נו?" היא לוגמת מהקפה בזהירות.

"מאלה שנגיד להם את האפשרות הראשונה-"

היא משלימה אותו: "שאתם אוספים לבחורי ישיבה".

"כן". הוא מסכים בחיוך זדוני מעט. "אז ניקח את הכסף לעצמנו".

היא משתעלת.

"על זה לא חשבתי". היא המומה. "אז מה אתה עוד צריך לבדוק?"

"מבחינה הלכתית. אם זה בסדר". הוא חותם. "יצאתי".

 

[לוטם]

@מנוי פרימיום למה עצוב?

 

[חדוי לינד]

@לוטם אליפות להכניס אותנו לאווירה המתוסכלת מחוייכת של האימא, בדיוק בערב פורים....
הזכרת לי שאני צריכה באמת לגמור להתארגן, ולפרוט לשקלונים לכל התורמים ל"בחורי ישיבה" ול"ישיבה קדושה"