מגן אבות לרשב"ץ על אבות פרק ה
בן בג בג אומר... וזאת המשנה שהיא בלשון ארמית לא ידענו למה? כי, על דאטפת אטפוך, הם דברי הלל שהיה בבלי ולשונם ארמית, ובנן דוכרין ובנן נוקבין ושאר תנאי כתובה שהם בפרק נערה שנתפתתה [כתובות נא א], ואם אוביר ולא אעביד שהוא בפרק המקבל [ב"מ קד א], שהוא במשנה, הם לשון השטרות שהיו כותבין בלשון ארמית, כמו שמוכיח בהרבה מקומות בתלמוד, אבל משנה זו לא ידענו למה נכתבה בלשון ארמית. ושמא, בן בג בג ובן הא הא, היו מבבל כהלל. ובמסכת עדיות [פ"ח מ"ד] יש משנה בלשון ארמית, העיד יוסף בן יועזר איש צרידה על אייל קמצא דכן וכו', והביאוה בראשון מפסחים [טז א] ובשני מע"ז [לז א]. ולא מצינו אלו התנאים בשום מקום אלא בן בג בג בבבא קמא [כז ב] פרק המניח, ובערכין [יג ב] פרק אין בערכין ובפרק בכל מערבין [ערובין כז ב] ובפרק התכלת [מנחות מט ב], ובפסחים [צו א] פרק מי שהיה טמא ובבכורות [יב א] פרק ראשון. והיה שמו יוחנן בן בג בג, כמו שנזכר בראשון מקדושין [י ב].