איך כותבים 'הִידַמוּתוֹ' או 'הִידַמוֹתוֹ'?

[שיקול דעת]

בזוהר הק' כתוב שצריך האדם להידמות למציאות העליון (כמובן אכהמ"ל).
אז איך מנקדים כשרוצים לכתוב 'עצם הידמותו של האדם למציאות העליון....' המ"ם הוא במלאפום או בחולם?

 

[סוגרים שידוך]

הִידַמוּתוֹ עם שורו"ק
אפשר גם עם ת' אחרי האות י'

 

[חגי פאהן]

א. אמנם בקבלה כשאומרים מלאפום מתכוונים לשורוק, אך ברש"י על התורה בכל מקום הכוונה לחולם.
ב. לגוף השאלה: אפשר את שניהם. בעצם בשורוק זה שם פעולה ובחולם זו צורת מקור, והכוונה אותה כוונה. רק צריך לשים לב שהִדַּמּוּתוֹ היא נקבה והִדַּמּוֹתוֹ הוא זכר, נ"מ להמשך המשפט.
זה יהיה כמו ההבדל בין אחרי אָכְלָהּ לבין אחרי אֲכִילָתָהּ.
ג. לא כדאי עם ת' אחרי הי', כי זו צורה שהשתמשו בה כשלא היתה יכולת לנקד, וכדי שלא יחליפו בין הִדָּמוֹתוֹ שהוא בנין נפעל לבין הִדַּמּוֹתוֹ שהוא בנין פיעל. אבל היא לא תקינה.

 

[ספרא וסייפא]

הִדַּמּוּתוֹ היא נקבה

איך נקבה? עם סיומת ו'?
הִדַּמּוּתָה היא נקבה. ולפעמים גם עם מפיק.
לא כך?

 

[SC]

איך נקבה? עם סיומת ו'?
הִדַּמּוּתָה היא נקבה. ולפעמים גם עם מפיק.
לא כך?

הידמוּתו משמעה 'ההידמוּת שלו', והידמות היא תמיד לשון נקבה.

 

[ספרא וסייפא]

הידמוּתו משמעה 'ההידמוּת שלו', והידמות היא תמיד לשון נקבה

ו'הידמוֹתו' אין משמעה 'ההידמוּת שלו'?

 

[SC]

ו'הידמוֹתו' אין משמעה 'ההידמוּת שלו'?

הידמוֹתו הוא הטייה של צורת המקור, כלומר של שם הפועל 'להידמות'.

 

[ספרא וסייפא]

הידמוֹתו הוא הטייה של צורת המקור, כלומר של שם הפועל 'להידמות'.

אבל מה משמעה של המילה?
האם אין מקורה במילה 'הידמוּת' - שהיא לשון נקבה?

 

[SC]

אבל מה משמעה של המילה?
האם אין מקורה במילה 'הידמוּת' - שהיא לשון נקבה?

כמו שנכתב לעיל, שתי המילים הן צורות שונות של אותו שורש. הידמוּת היא שם הפעולה, בעוד להידמוֹת הוא שם הפועל.

 

[ספרא וסייפא]

לכן תמיהני על כך:

רק צריך לשים לב שהִדַּמּוּתוֹ היא נקבה והִדַּמּוֹתוֹ הוא זכר

הרי שניהם מקורם ב'הידמוּת' שהיא נקבה.

 

[חגי פאהן]

אפשר לומר "ישיבת אחים יחד טובה מאד".
ואפשר לומר "מה טוב ומה נעים שבת אחים גם יחד".
כי ישיבה היא נקבה, ושבת הוא זכר. ולזאת היתה כוונתי לעיל.