יהושע,
אין חולק בדבר, שמשתלם ליצור אתר נגיש. זה עוזר לקידום, זה מביא לקוחות נוספים, זה גם נגיש יותר לגולשים של האתר. זה כדאי.
ברור גם, שכמעט לא יתכן אתר קריאייטיבי שיהיה נגיש בלי חריגה אחת מההנחיות לנגישות. אם יהיה אתר כזה, זה יהיה אתר נכה, שיותאם לבעלי מוגבליות, אבל אנשים רגילים לא יאהבו אותו.
אבל, בלי כל הבלאגן הזה. אנשים פשוט לא מבינים מה שקורה כאן. במדינת ישראל כל דבר צריך רישיון. רישיון לעסוק בתיווך. רישיון לעסוק בעריכת דין. רישיון לפתיחת חנות. רישיון יבוא. רישיון יצוא. כל דבר מפוקח. גם רוכלות צריכה רישיון. הכל.
זו המדינה שלנו. זה עוזר לנהל את השוק. שלא יהיה באמת שוק חופשי. חלק יקבלו רישיון, וחלק לא יעמדו בדרישות, בבחינות, בהוראות, בקריטריונים. העיקר, שלא יהיו יותר מידי. לא יהיו יותר מידי רואי חשבון. לא יהיו יותר מידי עסקים. מדינת ישראל זו מדינה סוציאליסטית קומוניסטית. דה פקטו.
לפני שנתיים כמדוני, הייתה איזו חברת כנסת שטענה שיש תחום לא מפוקח במדינת ישראל. תחום האינטרנט. כל ילד בן 17 נהיה בונה אתרים. חייבים פיקוח. בשביל לעסוק בתחום, יהיה צורך ברישיון.
חוק הנגישות, זו הדרך של המדינה ליצור פיקוח. כי פתאום יש תקנות, יש חוקים, יש הנחיות. אז בונה האתרים והמפתח חייב לקבל רישיון לעסוק בתחום. זה נושק לתחום הפלילי. יופי.
ולכן החוק הבריוני הזה, כל כך כוללני. הוא לוקח את כל הנחיות הנגישות שמוגשים כהמלצות, והופך אותם לחוק מחייב. כי למה לא?! מי שייצר את החוק הזה, לא מבין ברשת, ולא מעניין אותו בעלי המוגבליות. כי בשביל בעלי המוגבליות אפשר למצא פתרונות מעולים, שלא יהיו כרוכים בעלות גבוהה כל כך לאדם הפרטי. מי שעשה את זה, רוצה פיקוח, רוצה שליטה, רוצה אותנו בידים שלו.
וכמו במדינת ישראל, לא נפעיל את החוק, אבל טוב שהוא יהיה, למתי שצריך. לכן איגוד האינטרנט הישראלי כל כך התנגד לחוק (המדיניות של האיגוד, שהאינטרנט לא יהיה נתון לשליטה של פולטיקאים או ממשלות). לכן ציבור מפתחי האתרים מתקוממים על הדרישה הדרקונית הזו (תחשוב רגע, שכל 3 שנים תצטרך לחדש את הרישיון בעלות של אלפי שקלים). והציבור - כמו תמיד, שותק. כי הוא לא מבין את העניין.
אבל, אף אחד לא התכוון באמת לחוק הזה כמות שהוא. זהו חוק בלתי אפשרי, לא ישים, שמסיג את הרשת 20 שנה אחורה. אות מתה - כבר אמרנו?!