טיול איחוד בני הישיבות? אין דברים כאלה!

אין דברים כאלה

משתמש מקצוען
כולנו (או כמעט כולנו) נתקלנו יותר או פחות ב"רכז איחוד בני הישיבות" השכונתי.
לפעמים אנו לוקחים את זה כמובן מאליו, את כל המאמץ, הטירחה וההשקעה, כשלרוב הוא עושה את זה לשם שמים
או לכל הפחות לא מקבל משכורת....

דווקא היום, כשלצערי אני פחות פעיל בארגון, ונתתי לאחרים (מה שהם לא לקחו לי מעצמם;)) את היוזמה, הליווי והארגון של הפעילויות, אני מרגיש צורך לשתף בעמל הרב ובהשקעה מאחורי הקלעים כאשר אחד מתחומי הפעילות של רכזי הארגון זה לתת לבחורים להשתחרר בצורה מסודרת ומפוקחת.
ולמה נזכרתי בזה פתאום? כי התחלתי להרגיש לאחרונה מדריך טיולים כאן בפורום והערב אני תופס שכל הידע שלי מגיע מהשנים בהם הייתי אחראי על הטיולים ולקחתי בחורים למקומות שונים (שלא לדבר על ללכת למקום 3 פעמים כל פעם עם קבוצה אחרת....).
לדוג':
דווקא המקום יחסית ריק משאר המעיינות.
בד"כ אפשר למצוא שם פינה ריקה.

בעיקרון כל נחל או מעיין ברחבי הארץ שהכניסה אליו חופשית אף אחד לא יכול לערוב לך מה קורה שם ושאף אחד לא יהיה שם בזמן מסויים. נקודה.
עכשיו, אחרי שהנקודה הובהרה יש שתי אפשרויות, שהם בעצם 2 סוגי גישות בציבור שלנו, נא לא להיכנס לנושא מי צודק..... להישאר בבית וללכת רק לחוף נפרד או לבריכה, ללכת למקומות/ בזמנים שאין שם הרבה אנשים ולקוות לטוב.
כמו שכבר נאמר למעלה

ולמרות שבאופן עקרוני @שמואל אגסי צודק ש:

עדיין ישנם מקומות קטנים נחבאים שיחסית ריקים.
אם זה רלוונטי אוכל לנסות להדריך דרכי הגעה (רק מומלץ לציין רכב/אוטובוס)
אגב, נחל קיבוצים הוא מקום נפלא וריק ב....שעות הלילה, מניסיון, קצת קר, אולי קצת מלחיץ, אבל אפשר להגיע עם פנסים והמקום פשוט מדהים!!!!!
הייתי שם כבר המון פעמים בלילה וזה ממש נחמד ומוצלח.

עדיין רלוונטי?
אם כן מה הסגנון?

אשמח לשמוע פרטים
אתה מדבר על איזור הבקעה?

בחורים יהנו שם עד הגג (אלא אם כן הם ממש לא בכושר...)
למיטב זכרוני כ 3-4 שעות.
הקטע האחרון שלו הוא הליכה בדרך מישורית כחצי שעה עד עין מודע.
לעין מודע אין שום אפשרות סבירה הידועה לי להגעה בתח"צ.

אגב, המסלול כמעט ללא צל, ולכן העונה המומלצת להגעה לשם היא עכשיו (ולא באב).

עוד משהו, יש מסלול דומה באיזור שניתן להגיע אליו בתחבורה ציבורית - עין הסמל (קצת פחות מתאגר אבל יפה מאוד), יש עניין בפירוט?

אדגיש כי אני כותב מהזיכרון (הייתי שם כמה פעמים - פעם אחרונה לפני כשנה וחצי) ויש לבדוק את הפרטים.

יש למסלול 2 אפשרויות להתחלה.
אם מגיעים בתחבורה ציבורים, נוסעים בקו 53 מתחנה מרכזית עפולה לכיוון הגלבוע, יורדים בתחנה "חניון האירוסים", מאחורי התחנה יש רחבה גדולה, נכנסים שם ואחרי כמאה מטרים יש בצד ימין תחילת מסלול יחסית קליל לכיון "מצפה הר ברקן".
כשירודים מהמצפה לחניון יש מקום יפה ומוצל בצד שמאל לארוחת בוקר (יש במקום שולחנות) או למנגל.
ביציאה מהחניון עוברים את הכביש (בזהירות רבה!!!! שדה הראיה של הנהגים מאוד מוגבל בקטע הזה) וממול (או קצת שמאלה) מתחילים לרדת עם סימון השבילים (זכור לי) אדום למטה.
המסלול יפה מאוד, יש לו חלקים מאתגרים, לחובבי היסטוריה ישראלית , עין הסמל קרוי על שם איזה סמל שנלחם בערבים בזמנו ומצא את מותו במהלך מרדף אחריהם במורדות ההר - באמצע במסלול יש אנדרטה לזכרו.
לחובבי היסטוריה יהודית - בגלבוע היה הרבה מלחמות עם הפלישתים, בגלבוע נרצחו בני שאול, ועוד.

בסיום המסלול, יש ללכת עם השביל ימינה, באחד מהמקומות שניתן לפנות שמאלה פונים ואח"כ ממשיכים שוב ימינה עד שמגיעים (לאחר כ 20 דק' - חצי שעה) ליישוב חפציבה, כ 10 דקות אחרי שמגיעים לכביש יש בצומת תחנות אוטובוס קו 412 לכיון עפולה/בית שאן.
אם אתה נוסע לכיוון בית שאן, תחנה או שתים אחרי זה, זה תחנת גן השלושה, שם זה הכניסה לפארק המעיינות, עוד שתי תחנות זה "מסילות" - סמוך לכניסה לנחל קיבוצים.
בהצלחה ובהנאה

הדגשה חשובה, תבדוק את זמני האוטובוסים - מספרי התחנה מראש, כדי לא להגיע לתחנה ולגלות שהאוטובוס רק עוד שעה...

מתחילים במצפה הילה (מאחורי מעיליא) במסלול האדום, בדרך עוצרים לתמונות במבצר מונפורט (בתקווה שהאיות נכון...) מגיעים למסלול הירוק - לאורך הנחל, חוצים כמה פעמים את הנחל עד שמגיעים לבריכה הגדולה.
ואז אפשר לחזור קצת אחורה ולעלות שמאלה במסלול השחור או להמשיך עוד כמה דק' אחרי הבריכה ולעלות במסלול הכחול לכיוון חניון הזיתים.
נ.ב. את המסלול עשיתי בעבר (חזרתי חזרה לכיוון מצפה הילה, מסלול מאוד יפה), את צבעי המסלול אני לא זוכר בע"פ והסתמכתי על האתר הזה:
ולכן היום, כשאני יותר משתייך להורים מאשר לרכזים, ובפרט בפתחו של השבוע העמוס ביותר שלהם, אני רוצה לומר בשם כל הורי הבחורים - גם אלו שפחות יודעים להתבטאות, ואפי' בשם אלו שיש להם רק תלונות:
תודה!
תודה על כל העמל וההשקעה!
תודה על תכנון בלי סוף!
על ההשקעה בטיול עצמו על לתת לבנינו את המירב בלי להתפשר על בטיחות הן ברוחניות והן בגשמיות.
על השקעה ערב הטיול בתכנון, בדיקה, איסוף נתונים ועוד אלפי פרטים קטנים שלא שמים לב אליהם אלא אם כן לא יעשו אותם....
על הזמינות שלכם באמצע זמן, על הקרבת בין הזמנים, על חלוקת ערכות בט"ו בשבט ובערב שבועות, על הטלפון לבן שלי לשאול אם הסתדר הסיפור עם המשגיח ו.......

אני יכול להמשיך בלי סוף, אבל נקודה קטנה שקפצה לי באמצע, ידעתם שרוב רכזי האיחוד בזבזו יום שלם כדי ללמוד קורס "אחראי טיולים" על מנת לדעת איך לשפר את הבטיחות של הבן שלי שיגיע הביתה בשלום???
אז גם על זה - ועל כל מה שמעבר.
תודה רבה!
מוקירים, מכבדים ומעריכים!
 

פרוגבוט

תוכן שיווקי
פרסומת

ירחמיאל שני

משתמש מקצוען
אתה כותב כ"כ נכון , ייש"כ.
כולנו (או כמעט כולנו) נתקלנו יותר או פחות ב"רכז איחוד בני הישיבות" השכונתי.
לפעמים אנו לוקחים את זה כמובן מאליו, את כל המאמץ, הטירחה וההשקעה, כשלרוב הוא עושה את זה לשם שמים
או לכל הפחות לא מקבל משכורת....

דווקא היום, כשלצערי אני פחות פעיל בארגון, ונתתי לאחרים (מה שהם לא לקחו לי מעצמם;)) את היוזמה, הליווי והארגון של הפעילויות, אני מרגיש צורך לשתף בעמל הרב ובהשקעה מאחורי הקלעים כאשר אחד מתחומי הפעילות של רכזי הארגון זה לתת לבחורים להשתחרר בצורה מסודרת ומפוקחת.
ולמה נזכרתי בזה פתאום? כי התחלתי להרגיש לאחרונה מדריך טיולים כאן בפורום והערב אני תופס שכל הידע שלי מגיע מהשנים בהם הייתי אחראי על הטיולים ולקחתי בחורים למקומות שונים (שלא לדבר על ללכת למקום 3 פעמים כל פעם עם קבוצה אחרת....).
לדוג':
ולכן היום, כשאני יותר משתייך להורים מאשר לרכזים, ובפרט בפתחו של השבוע העמוס ביותר שלהם, אני רוצה לומר בשם כל הורי הבחורים - גם אלו שפחות יודעים להתבטאות, ואפי' בשם אלו שיש להם רק תלונות:
תודה!
תודה על כל העמל וההשקעה!
תודה על תכנון בלי סוף!
על ההשקעה בטיול עצמו על לתת לבנינו את המירב בלי להתפשר על בטיחות הן ברוחניות והן בגשמיות.
על השקעה ערב הטיול בתכנון, בדיקה, איסוף נתונים ועוד אלפי פרטים קטנים שלא שמים לב אליהם אלא אם כן לא יעשו אותם....
על הזמינות שלכם באמצע זמן, על הקרבת בין הזמנים, על חלוקת ערכות בט"ו בשבט ובערב שבועות, על הטלפון לבן שלי לשאול אם הסתדר הסיפור עם המשגיח ו.......
דווקא קטע הזה פחות התחברתי:
אני יכול להמשיך בלי סוף, אבל נקודה קטנה שקפצה לי באמצע, ידעתם שרוב רכזי האיחוד בזבזו יום שלם כדי ללמוד קורס "אחראי טיולים" על מנת לדעת איך לשפר את הבטיחות של הבן שלי שיגיע הביתה בשלום???
אז גם על זה - ועל כל מה שמעבר.
תודה רבה!
מוקירים, מכבדים ומעריכים!
יותר מידי ימים התחילו שם לבזבז באיחוד,
זה היה אחראי טיולים והגיע למע"ר...
ועוד...
פעם זה היה אברכים שמהצד דאגו מתוך ליבם לבחורים
לאט לאט מכניסים להם כל מיני רעיונות לראש
וזה מתחיל להיות תנועת נוער לכל השנה..
חבל על האברכים
 

אין דברים כאלה

משתמש מקצוען
אל תתנו לי לייקים!!!!!
באשכול הזה כמובן...


למיטב הבנתי (אחרי שעות של התבוננות.....) הלייק נועד לחסוך מקום, במקום שכל אחד יגיד תודה על הודעה שהוא נהנה ממנה או מסכים לה, הוא נותן לייק וזהו.
כאן זה לא הסיפור, לא לי הלייקים!!!
אדרבה, בואו וניתן כולנו, כל אחד במילים שלו, כמה מילות תודה ואיך הוא רואה מנקודת מבט שלו את העניין, נכון, השבוע ספציפית הרכזים לא יוכלו לראות את ההודעות כי זה השבוע הכי עמוס שלהם, אבל, נשותיהם, אלו שמחכות להם שיחזרו הביתה, אלו שבאמצע ארוחת ערב הוא מפסיק לאכול כי הר"מ ההוא סוף סוף חוזר אליו, אלו שמבקשות לעיתים ללכת להתפלל מעריב דווקא בבית כנסת המרוחק - שלא יתקע עוד פעם עם בחור, אלו ששומעות על המשגיל שצעק על בעליהן שהוא מתערב לו בישיבה...... אלו יראו את התגובות, ואל דאגה, הם כבר יעבירו את זה הלאה, ואם באמצע הטיול תשמעו מהבן שהרכז החליט לחלק גם ארטיקים...... תדעו שזה בזכות האשכול כאן.
 

אין דברים כאלה

משתמש מקצוען
יותר מידי ימים התחילו שם לבזבז באיחוד,
זה היה אחראי טיולים והגיע למע"ר...
החלק הזה ספציפית אני יודע שהגיע לבקשת הרכזים, שחוץ מהבעיה הכספית נאלצו להתמודד עם בעיה נוספת:
את מי להביא להיות מע"ר? משום מה לרוב האברכים אין תעודת מע"ר אז האופציה היא או את המאכער של השכונה, ידו בכל ויד כל בו, שלא כ"כ היית רוצה שהבן שלך יסתובב איתו יום שלם וישמע את הגיגיו, או לקחת בחור ישיבה שעשה תעודת מע"ר, ולהעביר מסר עקיף לבחור שאם במקום ללמוד בישיבה הוא היה הולך להוציא תעודה, הוא היה יוצא כל הבינהזמנים לטיולים ועוד מקבל על זה כסף... ממממ.......
פעם זה היה אברכים שמהצד דאגו מתוך ליבם לבחורים
לאט לאט מכניסים להם כל מיני רעיונות לראש
וזה מתחיל להיות תנועת נוער לכל השנה..
הארגון נהיה יותר מסודר ועם מערכת יותר בנויה.
יש דורשים לשבח ויש דורשים לגנאי.
 

חרישניק בהווה

משתמש פעיל
בתור אחד שהיה רכז, והחזיק ישיבת בין הזמנים, מסכים במאה אחוז!!!
השכוייח, המילה הטובה, ההערכה, וכל דבר טוב אחר, מועיל לפעילות!!!
[ואגב, הרבה פעמים נראה כאילו אין מחסור בכסף והכל מתנהל על מי מנוחות, אבל בפנים זה לא ככה, קשה מאוד להשיג כסף!!! האיגודים צריכים את זה!!! אם האיגודים היו ממומנים כמו ארגוני החזרה בתשובה, לא היו כ"כ הרבה נושרים!!!]
 

הצפצפה

משתמש מקצוען
החלק הזה ספציפית אני יודע שהגיע לבקשת הרכזים, שחוץ מהבעיה הכספית נאלצו להתמודד עם בעיה נוספת:
את מי להביא להיות מע"ר? משום מה לרוב האברכים אין תעודת מע"ר אז האופציה היא או את המאכער של השכונה, ידו בכל ויד כל בו, שלא כ"כ היית רוצה שהבן שלך יסתובב איתו יום שלם וישמע את הגיגיו, או לקחת בחור ישיבה שעשה תעודת מע"ר, ולהעביר מסר עקיף לבחור שאם במקום ללמוד בישיבה הוא היה הולך להוציא תעודה, הוא היה יוצא כל הבינהזמנים לטיולים ועוד מקבל על זה כסף... ממממ.......

הארגון נהיה יותר מסודר ועם מערכת יותר בנויה.
יש דורשים לשבח ויש דורשים לגנאי.
סתם מעניין
מה אתם אומרים על זה שלוקחים בחורים השבוע למלון בעכו(ימי עיון...)?
זה התפקיד של האיגוד?
 

משה מנדלוביץ

משתמש מקצוען
סתם מעניין
מה אתם אומרים על זה שלוקחים בחורים השבוע למלון בעכו(ימי עיון...)?
זה התפקיד של האיגוד?
יש דורשים לגנאי
אבל מי שיודע כמה המוני בחורים יוצאים לטייל באופן עצמאי לכמה ימים עם אוהל וזה גם להרבה בעיות
ולא תמיד ההורים יכולים למנוע מהם, אז צריך להוקיר טובה לאלו שמתמסרים למען בחורים שיוכלו לבלות על טהרת הקודש, ולאגור כוחות למען המשך הזמן בישיבה
 

ברוך ר

משתמש סופר מקצוען
מנוי פרימיום
בוגר/תלמיד פרוג
עיצוב גרפי
מוזיקה ונגינה
עימוד ספרים
הארגון נהיה יותר מסודר ועם מערכת יותר בנויה.
יש דורשים לשבח ויש דורשים לגנאי.
פעם שמעתי שאמרו שרב שאין לו מתנגדים הוא לא רב, ואם הדיחו אותו - אז הוא לא בן אדם (ככה זכור לי. אולי אני לא מדייק)
כנ"ל לגבי איחוד בני הישיבות שאם יש ביקורת, כנראה זה דבר טוב
 

ליטאי פשוט

משתמש סופר מקצוען
מנוי פרימיום
עריכה תורנית
עד כמה שאני יודע כל קהילה שמבקשת-מתקבלת (אא"כ מדובר בקהילה סופר-מודרנית)
הועידה זה לליטאים וספרדים
(לא לחסידים ולא נראה לי שהם רוצים להשתתף בכלל...)
 

ירחמיאל שני

משתמש מקצוען
מישהו יודע מה יהיה ביומיים האלה? יש תוכניה?
image (3).png
 

אשכולות דומים

כמו הרבה פעמים, אחרי סדר ב' נכנסתי קצת להתאוורר בחדר המחשבים המסונן.
לשמחתי העמדה "שלי" היתה פנויה, ואני שקעתי בדפדוף רנדומלי בין שלושת האתרים הקבועים JDN פרוג ואופסס.
פתאום ראיתי מודעה מעניינת: דרוש אברך לעבודה קלה ומכניסה בשעות בין הסדרים, סביבה שמורה טלפון 05271 וכו'.
העתקתי את המספר יצאתי והתקשרתי.
"שלום עליכם" ענה לי מישהו לבבי מאוד.
"התקשרתי בקשר למודעה" אמרתי.
"בטח בטח, אנחנו מוצפים פניות. אבל לאנשים טובים תמיד יש מקום". הוא צחק קצת מהבדיחה של עצמו ושאל:
"אתה אברך כולל היום?"
"כן".
"ואתה בטח רוצה להישאר בכולל, נכון? אז העבודה שלנו בדיוק בשבילך. בסך הכל אנחנו צריכים כמה שליחויות קטנות, אפילו לא כל יום, אנחנו נתקשר אליך או נשאיר הודעה מה צריך לעשות. אתה תעדכן אותנו שעשית ותקבל את התשלום. מאה שקל לשעה מתאים לך?
"בטח".
"איך קוראים לך? צבי? אני יואל. נהיה בקשר כל טוב".
בדרך עברתי במאפיה וקניתי לציפי עוגת גבינה עם אוכמניות על החשבון. לא סיפרתי לה על העבודה החדשה. גם כי היא לא תשמח וגם כי אני בעצמי לא ידעתי הרבה פרטים.
למחרת הוא התקשר.
"שלום צבי. אני צריך ממך שליחות קטנה. אני יודע שזה על חשבון הכולל אבל מדובר בפיקוח נפש ממש".
"כן ודאי, בשמחה".
"אז ככה. יש איזה אחד, השם ירחם. היה פעם ממש משלנו, אבל יצא לאקדמיה והתקלקל שם. הוריד את הזקן והפאות, הכל, אפילו החליף את השם, עזב את אשתו והילדים ולא רצה לתת גט. שנים חיפשנו אותו. ממש לאחרונה נודע לנו שהוא עובד באיזה מכון, משהו שקשור למשרד הביטחון עפעס, ואנחנו רוצים שתסע ותצלם אותו בבוקר כשהוא יוצא מהבית, נוסע לעבודה, וגם כשהוא חוזר, תמצא איזה דרך לצלם בלי שישימו לב. אנחנו ניקח את ההסרטה לעורך דין ובעזרת השם נצליח להכריח אותו לתת גט, ועוד דבר, כל ההוצאות עלינו, כן? אבל! אל תספר לאף אחד. אין הברכה שרויה וכו'. אני ישלח לך למייל תמונה שלו, הוא יוצא לעבודה כל יום בשמונה בבוקר".
"שום בעיה ר' יואל, אני שמח להיות שליח לדבר מצווה. יש לי G7 ואתה תקבל תמונות א' א' ".
"יופי סומך עליך, להתראות".
זה היה לא פשוט. אותו פרופסור/אברך לשעבר גר בנוה מונוסון. חור שלא שמעתי עליו מעודי. סיפרתי לציפי שאני נוסע ללוות חבר שצריך לעשות על הבוקר בדיקה בתל השומר ולא רוצה שאף אחד מהמשפחה ידע מזה. את המצלמה פילחתי וקיויתי שלא יחפשו אותה באותו יום.
קרוב לשמונה בבוקר ירדתי מהאוטובוס סמוך לביתו, וילה בעלת שני מפלסים. החלטתי שהשקר הכי טוב הוא האמת. אני צריך לצלם ואני לא אסתיר את זה.
הוא יצא מהשער ואני ניגשתי אליו "בוקר טוב".
"בוקר טוב" ענה, והסתכל בי בתמיהה. "במה אני יכול לעזור לך".
"אני לומד באור יהודה פה ליד, ואנחנו לומדים עכשיו הלכות מזוזה".
"אוקיי". היתה התגובה. ציפיתי לראות ניצוץ מוכר בעיניו אבל לא. כנראה שהטמטם לגמרי ממאכלות אסורות.
"עברתי פעם באזור ושמתי לב שיש כאן המון בתים שבנויים בצורה מעניינת. כל מיני צורות הפתח, בית שער, אכסדרה". שמתי לב שהוא מתחיל לאבד את הסבלנות - שנה ופירש שכמותו - לכן ניגשתי לענין. "רציתי לצלם את הבתים ולהראות בכולל. נראה לך שזה יפריע למישהו?
הוא צפצף לטסלה וענה לי תוך כדי הליכה "לא נראה לי. ממילא זה נמצא בגוגל מאפס. יום טוב".
מיד שלפתי את המצלמה והתחלתי להרביץ תמונות על ימין ועל שמאל. בין השאר גם תמונה חדה של הפרופסור מביט בי בתימהון לצד הרכב עם המספר. ידעתי שר' יואל יהיה מרוצה.

הוא אכן היה מרוצה. "שמע" צהל אלי באותו ערב. "אין לך מושג כמה עזרת לנו. בעזרת השם האלמנה תהיה גרושה בימים הקרובים ממש".
"אתה מתכוון העגונה" תיקנתי אותו.
"כן כן. מנה הגונה הוא יקבל. העורך דין כבר תופר לו תיק. יופי, תשמע. אתה בבית עכשיו? עוד עשר דקות יעבור מתחת לבית שלך בחור עם אופניים חשמליות ותיק של גיטרה. תעצור אותו והוא יתן לך משהו.
התפלאתי מאיפה ר' יואל יודע את הכתובת שלי אבל לא שאלתי. הבחור הביא לי 400 שח אפילו שכל הסיפור לקח רק שעתיים ורבע. כנראה המשפחה מרוצה ונתנה לי טיפ. חיכיתי לטלפון הבא.

"שלום צבי. מדבר יואל. הפעם יש לי ממש משימת קודש בשבילך. יש מישהו אחד בעל קצביה גדולה בהכשר מפורסם, שההכשר חושד בו שהוא קונה בשר מערבים ומוכר אצלו. מה שאנחנו צריכים זה שתצמיד לו לרכב מגנט קטן שניתן לך. אבל אי אפשר לבוא סתם בלילה ולשים כי הוא חונה בחניה סגורה. אתה צריך למצוא דרך להדביק לו את זה מתחת לטמבון הקדמי. בסדר ר' צבי? עוד עשר דקות תרד למטה ותפגוש את הבחור עם הגיטרה, הוא יתן לך את המגנט. תעדכן, כל טוב.
כעבור כמה דקות המגנט היה בידי. הוא נראה יותר כמו מצלמה זעירה ומתוחכמת. שמחתי שר' יואל לא חוסך במאמצים למען המטרות הנעלות.

במוחי התרקמה תוכנית קלה ופשוטה. אותו ספק מאכיל נבילות התגורר ברחוב שקט בפתח תקווה. ר' יואל ידע לומר לי שעה משוערת שהאובייקט יוצא מהבית. נסעתי לשם עם אופניים חשמליות שהאירגון סיפק ועשיתי כמה סיבובים להכיר את האזור. בשעה היעודה רכבתי לעבר ביתו. ראיתי את הדלת החשמלית נגללת מעלה והבנתי שהוא יוצא. בתזמון מדויק ירדתי מהמדרכה לכיוון הרכב ובלמתי בפתאומיות. מהכיס עפו הטלפון העט וכמה שקלים. הוא סימן לי באצבע על הרקה ואני התכופפתי לאסוף את הדברים. החוויתי ביד תנועת התנצלות והתרחקתי מהמקום. המשימה בוצעה.

ר' יואל היה מאושר. "ר' צבי, אין כמוך. הרבה זכויות יש לך. הרב מרוצה ממך מאוד, הוא ביקש שנקדם אותך למשימות יותר מורכבות. תשמע. יש איזה בית שמתקיימת שם פעילות שצריך לעצור אותה ויפה אחת קודם. אני לא רוצה לפרט. אתה פשוט תעבור שם ותזרוק פנימה משהו. זה הכל. ותעשה את זה ממש עכשיו. עוד עשר דקות אתה כבר יודע, הבחור יתן לך את המשהו וגם אלף שח על אתמול.
המשהו היה תיק קטן וקשיח, והבחור בעל הגיטרה הזהיר אותי מאוד לשמור עליו בעדינות כי זה שביר. נסעתי מיד למקום. אזור חילוני. שכונה שקטה שקטה. רכבי יוקרה ונביחות פה ושם. בלטתי מאוד עם הכובע והחליפה. המשימה הכבידה עלי אבל זכרתי שהרב (מי זה בעצם?) מרוצה ממני. התקדמתי בנסיעה איטית. מחוץ לבית עמד מאבטח.
אופס! את זה ר' יואל לא הזכיר. התרחקתי והתקשרתי אליו. הוא ענה מיד. אין לך מה לפחד. הוא לא ישים לב. זה תיק קטנטן. סתם, משהו סמלי שיבינו את המסר, שעוקבים אחריהם, אין שם שום דבר מיוחד. הרב מברך אותך שתצליח.

התחזקתי באמונה וחזרתי למקום. המאבטח לא היה שם. זרקתי את התיק ומיד הגברתי מהירות. בום! שמעתי מאחורי פיצוץ אדיר מלווה בצופר של גלאי אש. כל הדרך היתה לי תחושה רעה. נכנסתי לחדר מחשבים וראיתי כתבה בJDN על "פיצוץ ברחוב קיש ברמת גן על רקע פלילי המשטרה חוקרת". הרגשתי שכולם מסתכלים עלי.
ר' יואל לא התקשר באותו יום. גם לא למחרת. האמת, ויתרתי על התגמול. התחרטתי על הכל. מי יודע מה עם המאבטח. ומי היה בבית.
ביום השלישי הטלפון צלצל. על הצג הופיע "יואל". עניתי. קול בס שאל אותי היכן אני נמצא כרגע בדיוק והורה לי לא לזוז מהמקום. במקרה הייתי בכיכר ברטנורא. לא עברו שלוש דקות ורכב קטן הופיע. שני אתלטים קפצו ממנו והורו לי להכנס. קיבלתי סחרחורת והתחלתי להקיא.
אני לא רוצה לפרט על החקירות. רק דבר אחד אני יכול לומר: מי שחושב שהוא יכול לשתוק - שישכח מזה. ומי שחושב שיש כסף קל, שיגיד לי מהר איך.
אני לא איזה אמן דגול, אבל גם לסתם אחד שאוהב לצייר יש מה לספר על ציור ותהליך שהיה בשבילי מרתק במיוחד.
הציור צויר ל
אתגר ציור השירים, והועלה שם, כאן אשתף בתהליך.

הכל התחיל עם האתגר המעניין של ציור שירים שעלה בחודש האחרון. אז השיר האהוב עלי לאחרונה הוא השיר העתיק "קול ברמה נשמע" הידוע של פרחי לונדון, ובאופן מיוחד עם הביצוע המרטיט של מ.ב.ד. בהאסק 1 בתוך מחרוזת שירי החורבן ["מחרוזת איכה"]. מצו"ב, מומלץ בחום להאזין [זה היה הפסקול שליווה את תהליך הציור לכל אורכו]...



אוקיי. קבר רחל, יהודים מובלים לגלות עוברים על ידו, [ע"פ רש"י עה"ת פרשת ויחי] - - - -
ואז הרעיון מקבל טוויסט אקטואלי קטן, עם הרעיון לצייר את הגולים כחטופים המובלים ע"י מחבלי חמאס - - -
:cry: :cry: :cry:

כמה רפרנסים של קבר רחל-

תמונות רפרנס.jpg

מכאן עובר לשלב הסקיצות ותכנון קומפוזיציה, כשמה שמנחה אותי זה ליצור אוירה מיואשת כיאות לחלק זה בשיר, חושב על איך ליצור תחושה מלנכולית של גולים\חטופים שצועדים לאיטם אל הבלתי נודע.

סקיצות.png

סקיצה 1 הולך על כיוון של מבט מהצד על מסלול הצעידה, תחושה של ניתוק מסוים בין הצופה לצועדים, מתאים לי לחוסר האונים בסצנה. סקיצה 2 מנסה ללכת על ציור בפורמט אנכי עם שטח ריק של שמים על רוב הציור, מתאים לי לאוירת ריקנות וייאוש. סקיצה 3 מבט מאחור מה שמדגיש את האפקט ההליכה אל הבלתי ידוע, בכך שדמויות הצועדים הולכות ונעלמות בשביל המתפתל אל קו האופק, כשמבנה הקבר מוצג קרוב לחזית הציור בצדו הימני, תורם לאווירה של משהו שנמצא שם בשביל להשאר, יציב קבוע- ובוכה...

נבחרה הסקיצה ה 3, בשלב זה המחשבה היתה ליצור מאבני מבנה הקבר ע"י עיוות מסוים- צורת עין שתזיל דמעות תמרורים, בהמשך הרעיון נגנז והדמעות דלפו בחופשיות דרך חלונות המבנה שצצו שם...

השלב הבא הוא עבודת קו יסודית, כולל דיוק הפרספקטיבות של המבנה והתאמה של הפרופורציות. ניתן לשים לב שהעץ המיתולוגי הוזז שמאלה וגדל מעט, גם כדי ליצור איזון קומפוזיציוני בין צדדי הציור.

ציור קווי.jpg

העץ צוייר עירום מעלים, כדי להתאים את עצמו לאוירת השממון, כמו"כ פוזרה עשבייה מדברית דלילה שתורמת לתחושת צחיחות.
בציור הדמויות [בהשראת אחת מהתמונות המפורסמות של חטופים נלקחים לעזה] בא לידי ביטוי קומתם הזקופה והגאה של השובים לעומת כפיפות השבויים המובלים כפותים אל שביים.

אחרי שלב זה מגיע השלב החשוב ביותר [לטעמי] - צביעת אור וצל וערכי כהות ובהירות. אני עושה את כל אלו עדיין בשחור לבן, ולעתים במהלך הצביעה מוסיף תמיכה ודגש על ידי הכהיית הצבע בהתאם לצורך. בשלב זה הציור מקבל את עיקר תחושת העומק, וכן נוסף הרבה עניין קומפוזיציוני ע"י הניגודיות בין האזורים הכהים לבהירים.

ערכים טונאליים.jpg

שלב הצביעה זה כמו לתבל תבשיל - אחרי שהכל יושב טוב, הצבע נותן את משקלו ביצירת האוירה. כמובן שברירת המחדל ליצירת האווירה המתבקשת הינה שקיעה, המבטאת את דעיכת האור ועליית החושך והבלתי ידוע, [תוך שימת לב ליצור שקיעה עצובה ומיואשת ולא שקיעה אינטנסיבית ובוערת]. הצבעים נוטים כולם לצבעי שקיעה- כתמתם-ורדרד, או כחול-סגול אפרפר. כמובן שהניגודיות במצב תאורה כזה נמוכה יחסית.

היי לייט.jpg

לאחמ"כ שלב ההיי לייט [הברקות] - בשלולית הדמעות ועל הדמעות הזולגות על האבנים העתיקות, כמו"כ נוסף בשלב זה זוהר כתמתם בקצות הדמויות, בהתאם לתאורת השקיעה האחורית שזוהרת עליהם.
היה חשוב לי להדגיש באופן בולט את הסרט הירוק הנודע לשמצה על ראש השובים, נקודה קטנה וחשובה שהיא בעצם זו שמרמזת על ההקשר האקטואלי.

כמעט נגמר הכל, ואז עובר לי בראש רעיון לעוד פיצ'ר מעניין- להוסיף זוהר אדמדם בתוך המבנה, שמשתקף מהחלון. למרות חוסר ההגיון מבחינה מציאותית, קצת חופש אמנותי שנותן למבנה הקבר תחושה של משהו קצת יותר חי, אחרי הכל יש שם אמא שבוכה על בניה...
הנה הציור הסופי - - -

חלונות זוהרים.jpg

זהו. לי זה היה מרתק, שמח לשתף אתכם גם.

[וכעת נופל לי הרעיון, לצייר ציור משלים לחלק השני בשיר, החלק של התקווה ושיבת הבנים לגבולם...]

בשורות טובות...

מאמרים שיכולים לעניין אותך

הצטרפות לניוזלטר

איזה כיף שהצטרפתם לניוזלטר שלנו!

מעכשיו, תהיו הראשונים לקבל את כל העדכונים, החדשות, ההפתעות בלעדיות, והתכנים הכי חמים שלנו בפרוג!

לוח מודעות

הפרק היומי

הפרק היומי! כל ערב פרק תהילים חדש. הצטרפו אלינו לקריאת תהילים משותפת!


תהילים פרק קל

אשִׁיר הַמַּעֲלוֹת מִמַּעֲמַקִּים קְרָאתִיךָ יי:באֲדֹנָי שִׁמְעָה בְקוֹלִי תִּהְיֶינָה אָזְנֶיךָ קַשֻּׁבוֹת לְקוֹל תַּחֲנוּנָי:גאִם עֲוֹנוֹת תִּשְׁמָר יָהּ אֲדֹנָי מִי יַעֲמֹד:דכִּי עִמְּךָ הַסְּלִיחָה לְמַעַן תִּוָּרֵא:הקִוִּיתִי יי קִוְּתָה נַפְשִׁי וְלִדְבָרוֹ הוֹחָלְתִּי:ונַפְשִׁי לַאדֹנָי מִשֹּׁמְרִים לַבֹּקֶר שֹׁמְרִים לַבֹּקֶר:זיַחֵל יִשְׂרָאֵל אֶל יי כִּי עִם יי הַחֶסֶד וְהַרְבֵּה עִמּוֹ פְדוּת:חוְהוּא יִפְדֶּה אֶת יִשְׂרָאֵל מִכֹּל עֲוֹנֹתָיו:
נקרא  10  פעמים
למעלה