דיון איזהו השיר #8 - ארומה - נספח

[דיונון]

לאתגר

 

[קוביד]

וואו!
הניחוחות עולים,
זה הולך להיות משכר...
תודה.

 

[castamir]

בְּאָרוֹמָה הִתְנַהֵג כְּאֵרוֹמֵטִי...

בהצלחה!

 

[הדוויג]

"הייתי בפריז וגם בארומה..."

 

[למאי נפקא מינה]

איך אמר לי פעם דרשן גדול?
כשאתה מספר סיפור על סיביר, המאזינים אמורים להצטמרר מקור...

 

[דיונון]

ירושלים של זהב / נ. שמר

אֲוִיר הָרִים צָלוּל כַּיַּיִן
וְרֵיחַ אֳרָנִים
נִשָּׂא בְּרוּחַ הָעַרְבַּיִם
עִם קוֹל פַּעֲמוֹנִים
וּבְתַרְדֵּמַת אִילָן וַאֶבֶן
שְׁבוּיָה בַּחֲלוֹמָהּ
הָעִיר אֲשֶׁר בָּדָד יוֹשֶׁבֶת
וּבְלִבָּהּ חוֹמָה

יְרוּשָׁלַיִם שֶׁל זָהָב
וְשֶׁל נְחֹשֶׁת וְשֶׁל אוֹר
הֲלֹא לְכָל שִׁירַיִךְ
אֲנִי כִּנּוֹר

אֵיכָה יָבְשׁוּ בּוֹרוֹת הַמַּיִם
כִּכָּר הַשּׁוּק רֵיקָה
וְאֵין פּוֹקֵד אֶת הַר הַבַּיִת
בָּעִיר הָעַתִּיקָה
וּבַמְּעָרוֹת אֲשֶׁר בַּסֶּלַע
מְיַלְּלוֹת רוּחוֹת
וְאֵין יוֹרֵד אֶל יָם הַמֶּלַח
בְּדֶרֶךְ יְרִיחוֹ

אַךְ בְּבוֹאִי הַיּוֹם לָשִׁיר לָךְ
וְלָךְ לִקְשֹׁר כְּתָרִים
קָטֹנְתִּי מִצְּעִיר בָּנַיִךְ
וּמֵאַחֲרוֹן הַמְּשׁוֹרְרִים
כִּי שְׁמֵךְ צוֹרֵב אֶת הַשְּׂפָתַיִם
כִּנְשִׁיקַת שָׂרָף
אִם אֶשְׁכָּחֵךְ יְרוּשָׁלַיִם
אֲשֶׁר כֻּלָּהּ זָהָב

חָזַרְנוּ אֶל בּוֹרוֹת הַמַּיִם
לַשּׁוּק וְלַכִּכָּר
שׁוֹפָר קוֹרֵא בְּהַר הַבַּיִת
בָּעִיר הָעַתִּיקָה
וּבַמְּעָרוֹת אֲשֶׁר בַּסֶּלַע
אַלְפֵי שְׁמָשׁוֹת זוֹרְחוֹת
נָשׁוּב נֵרֵד אֶל יָם הַמֶּלַח
בְּדֶרֶךְ יְרִיחוֹ

 

[הזדמנות]

ירושלים של זהב / נ. שמר

אֲוִיר הָרִים צָלוּל כַּיַּיִן
וְרֵיחַ אֳרָנִים
נִשָּׂא בְּרוּחַ הָעַרְבַּיִם
עִם קוֹל פַּעֲמוֹנִים
וּבְתַרְדֵּמַת אִילָן וַאֶבֶן
שְׁבוּיָה בַּחֲלוֹמָהּ
הָעִיר אֲשֶׁר בָּדָד יוֹשֶׁבֶת
וּבְלִבָּהּ חוֹמָה

יְרוּשָׁלַיִם שֶׁל זָהָב
וְשֶׁל נְחֹשֶׁת וְשֶׁל אוֹר
הֲלֹא לְכָל שִׁירַיִךְ
אֲנִי כִּנּוֹר

אֵיכָה יָבְשׁוּ בּוֹרוֹת הַמַּיִם
כִּכָּר הַשּׁוּק רֵיקָה
וְאֵין פּוֹקֵד אֶת הַר הַבַּיִת
בָּעִיר הָעַתִּיקָה
וּבַמְּעָרוֹת אֲשֶׁר בַּסֶּלַע
מְיַלְּלוֹת רוּחוֹת
וְאֵין יוֹרֵד אֶל יָם הַמֶּלַח
בְּדֶרֶךְ יְרִיחוֹ

אַךְ בְּבוֹאִי הַיּוֹם לָשִׁיר לָךְ
וְלָךְ לִקְשֹׁר כְּתָרִים
קָטֹנְתִּי מִצְּעִיר בָּנַיִךְ
וּמֵאַחֲרוֹן הַמְּשׁוֹרְרִים
כִּי שְׁמֵךְ צוֹרֵב אֶת הַשְּׂפָתַיִם
כִּנְשִׁיקַת שָׂרָף
אִם אֶשְׁכָּחֵךְ יְרוּשָׁלַיִם
אֲשֶׁר כֻּלָּהּ זָהָב

חָזַרְנוּ אֶל בּוֹרוֹת הַמַּיִם
לַשּׁוּק וְלַכִּכָּר
שׁוֹפָר קוֹרֵא בְּהַר הַבַּיִת
בָּעִיר הָעַתִּיקָה
וּבַמְּעָרוֹת אֲשֶׁר בַּסֶּלַע
אַלְפֵי שְׁמָשׁוֹת זוֹרְחוֹת
נָשׁוּב נֵרֵד אֶל יָם הַמֶּלַח
בְּדֶרֶךְ יְרִיחוֹ

לפי הדוגמאות נראה שהשיר שלי פחות עונה לדרישות האתגר, אפשר להעלות במקומו שיר אחר?

 

[דיונון]

לפי הדוגמאות נראה שהשיר שלי פחות עונה לדרישות האתגר, אפשר להעלות במקומו שיר אחר?

א. אם הכוונה לתיאוריים הגרפיים שבשיר - אז כפי שאמרתי, זה רק טיפ. וגם בשיר 'ירושלים של זהב' המובא לעיל נעשה שימוש בטכניקה זו. אך אין הכרח להשתמש בו במשימה.
ב. מחוקי האתגר: אפשר להעלות שירים ללא הגבלה, אך השיפוט יהיה רק על אחד מהם.
אדרבה, ריבוי שירים מעשיר את האתגר לרווחת כולם. כולנו למדים ונשכרים.


כאן המקום למי שהאתגר לא ברור לו דיו, לבקש הבהרה.
כמו"כ, מי שבידו שיר 'ארומטי' - מוזמן ויותר מכך להעלותו כאן.

 

[.Ana]

כבוד להיות דוגמא באתגר של @דיונון ! תודה על הפרגון ועל המילים החמות! זהו אתגר מסוג האתגרים שמעקצצים את קצות האצבעות של כולנו, שיהיה לנו בהצלחה!

 

[הזדמנות]

למרות הרשות המפורשת, מרגיש לי קצת מוגזם להעלות שיר שלישי לאתגר, מעלה אותו כאן-

שולחן עמוס כל טוב
קדרות ותבשילים
השיח כאן נבוב
בלעדי הם חוגגים

רוצה מעט לטעום
לי קיבה זערורית
קמצוץ בשר ואורז
פירור מהשעועית

וכאן מתחיל מסע של
קרב מגע והיאבקות
ממפיות הביריונים
דואה בהתחמקות

(בזזז...בזזז...בזזז...)

אדון קמצן וגברת
טראח, מוחאים הם כף
וכמעט...עוד רגע קט...
ו...אופס! הי, אני עף!

שמעו את סוף המעשה
כמו טיפה הוא מר
לתוך כוס יין משובח
נוחת, אאוץ! כמה קר

(בלופ...בלופ...בלופ...)

 

[הנף מקלדת]

בעולם רועש,
לחוץ ורדוף,
כמו נהר גועש,
מול גומא שדוף.

יש עין לסערה,
נקודת שקט,
כלובן שערה,
ככרוכיה שותקת.

בפורום כתבים,
בברית – מילה.
אסופי קטבים,
עטויים הילה.

באבחת קולמוס,
הנוצה נשחקת,
כשנולד פולמוס,
והתגובה נמחקת.

אחד המיוחדים!

להדפיס ולתלות על הכניסה לפורום. אפשר גם לנעוץ אבל עדיף לא להרגיז את קלוצמאך.

 

[קוביד]

@שיילה
מצטער, לא הבנתי את העקיצה בשירך המרגש.
אשמח להסבר לתמימים.

 

[ליאורהA]

@דיונון
אפשר לבקש ביקורת / הערות על השיר שכתבתי? תודה.

 

[באקינגהם]

סיגריות - תרגום מיידיש. שר בעברית דודו פישר



בליל תוגה וערפל וחשיכה גדולה

עומד לו ילד ועיניו תקועות באפילה

עומד רועד מקור הוא שם

על קיר של בית הוא נשען

ובגדיו ספוגים במי גשמים.



תיבה מחזיק הוא בידיו עיניו מתחננות

אין לו כח לעמוד כך עוד ועוד ועוד

רעב אני בגדי קרועים

כולי רטוב כולי טלאים

כולם לי צוחקים ולועגים.



קנו נא קנו ממני כאן סיגריות

טובות ויבשות הן הסיגריות

קנו סיגריות תנו מעות

להתחנן איני יכול עוד

קנו ועל יתום תרחמו.



קנו נא קנו נא גפרורים ממני

כאן כח לעמוד כמעט ואין לי

קנו סיגריות תנו מעות

להתחנן איני יכול עוד

קנו ועל יתום תרחמו.



לא מכבר היתה איתי היתה גם אחותי

היתה עומדת לידי והתהלכה איתי

פתאום בלילה קר חלתה

ובידי התמוטטה

מאז אני ניצב כאן לבדי.



מה נשאר לי מה נותר הכל איתה אבד

גם לי זמן רב כבר לא נשאר שעה או יום אחד

כך מתחננות עיניו

וגשם גשם על פניו

והד קולו נישא בין הברקים.



קנו נא קנו ממני כאן סיגריות

טובות ויבשות הן הסיגריות

קנו סיגריות תנו מעות

להתחנן איני יכול עוד

קנו ועל יתום תרחמו.



קנו נא קנו נא גפרורים ממני

כאן כח לעמוד כמעט ואין לי

קנו סיגריות תנו מעות

להתחנן איני יכול עוד

קנו ועל יתום תרחמו.

 

[דיונון]

ב"ה.

כאן בשדה אשר ברכו השם
עם כפיים מאודמות-עמל
כלֵי עבודה שחומי אדמת קודש
באהבתו אף עץ לא קמל.

שולף מהארגז פרי ירוק עד
מלטף באהבה, ברינה
רוח נושבת, אליו מקריבה
רעננות של פירות אמונה.

השמש קודחת על העצים
עסיס הפירות קרניה מסווה
נושם אוויר חמצמץ של פרידה
בחשש וציפייה של מצווה.

עובד זר, שבע עבודה ושמש
עוקף פרי שצנח לאדמה
אך הוא חוזר ומרים ומביט
ואז שומט אותו שוב בדממה.

שנה חדשה פורשת שלום
שנת השבע, שנת-שבת טהורה
פושט בגדיו ולובש מחלצות
ומתיישב לעמול - בתורה.

באופן כללי -
השיר יפה מאד, ומלא ברגש קודש.
בעיני הבית הרביעי מיותר, עד כדי שהוא מפריע לזרימת התמה המרכזית.
אדרבה, אולי תסברנה את תרומתו למכלול השיר.
בדיקה: אם השיר ייקרא בלעדיו - זה טוב יותר, או פחות?
נקודה לשיקול דעת.
החריזה -
משובחת.
עוד מעלה יש בחרוזים כאן - הם כמעט לשון על לשון:
עמל-קמל, (רינה-אמונה,) מסווה*-מצווה (*יעויין לקמן), אדמה-דממה, טהורה-תורה.
לא יודע האם בכוונת מכוין, אבל כל הכבוד.
מאידך, לא נעים להיות בעמדת המבקר השלילי, אבל בכל זאת כדי להרים את הפרמטר הזה גבוה יותר...
על אף שהחריזה משובחת, היא מאד מאד 'פשוטה'.
כלומר,
א. החריזה בכל הבתים היא של הברת קמץ-פתח.
לכשעצמו, עקביות בהברת החרוז היא מעלה, אבל ספציפית הברת קמץ היא די פשוטה.
ב. כל הבתים למעט הראשון מסתיימים בהברה בת צליל אחד.
ג. סוג החריזה הוא בסיסי מאד - ב, ד.
שום טריקיות מעבר לזה.
כדי להרים שיר עם חריזה פשוטה - צריך שהמשלב והתוכן יתעלו על עצמם.
בשיר דנן אין מום להצביע עליו, אבל הוא נשמע לאוזן מאד פשוט ו'ילדותי' מבחינה אמנותית.
כדאי למנף אותו.
אופציות -
חרוז מקשר בין כל הבתים.
חריזות מאתגרות יותר לבתים.
שבירה של מבנה הבתים הריבועי עם עוד שורה קצרה בין לבין (אפילו בת מילה אחת או שתיים. מוסיף מאד).
ובאופן פרטני -

'עם כפיים' - רגע, אנחנו לא בכתיבת סיפור, השירה במהותה היא 'רמזנית'.
אולי 'וכפיו מאודמות-עמל'?
במקום 'מאודמות' הייתי שם 'אדומות'.
'וכפיו אדומות-(ה)עמל'. איך?
'כלי עבודה' - אם יוחלפו בפירוטם זה יתרום לארומה הנדרשת באתגר - 'מחרשתו ואיתו'?
שחומי אדמת קודש - אהבתי.
השורה האחרונה נשמעת קצת מאולצת, על אף שהתוכן שלה קשור בהחלט.
לא יודע, התבלבלתי.

מהארגז - 'מן הארגז/מארגז' מצלצל יותר טוב.
אפשר גם ממשלב גבוה יותר -
'שולף מן הטנא פרי ירוק עד'.
'מקריבה' - פחות. אולי 'מביאה'?
רעננות של פירות אמונה - יפה מאד.

השמש קודחת על העצים -
עשר הברות, בדיוק כמו בבתים הקודמים.
אבל, איפה ה'צמרות'???
רבש"ע, איך אפשר שיר על עצים בלי 'צמרות'?
הרי כידוע יש הרבה יותר צמרות בשירים מאשר בעצים...
'השמש קודחת על צמרות העצים', איך? שתי הברות +, לא נורא.
בנוסף, ל'קודחת' יש אסוציאציה שלילית משומה, שמש 'יוקדת' נשמעת יותר ידידותית.
עסיס הפירות קרניה מסווה -
א. לא הבנתי.
ב. עסיס הוא זכר, ואם כך מַסְוֶה בסגול, ולא מַסְוָה בקמץ. והרי החרוז הוא למִצְוָה בקמץ.
נושם אוויר חמצמץ של פרידה
בחשש וציפייה של מצווה.
יפה מאד, מאד מבטא את התחושות.
הייתי ממליץ לבחון אפשרות להמשיך את ה'חמצמץ' של הפרידה, עם 'מתוק' של מצווה איכשהו. רק זורק רעיון (אפרופו האתגר הקודם של קוהרנטיות ההשאלה).

עוקף פרי שצנח לאדמה -
'שצנח', ש' השימוש מכבידה מעט. צריך לחשוב איך אפשר להסתדר בלעדיה.
אך הוא חוזר וכו' - יפה מאד.
ואז שומט אותו שוב בדממה. -
אז בשביל מה כל הדרמה?!

פושט בגדיו ולובש מחלצות -
במקום בגדיו אפשר להמחיז את זה יותר ובכך לתת ארומה ותחושה -
פושט סרבלו ולובש מחלצות. איך?
ומתיישב לעמול - בתורה -
כאן הפאנץ' של כל השיר.
ואני מודה שלקח לי כמה פעמים כדי להבין את הקשר בין העמל מהבית הראשון ל'עמל' התורה שכאן.
המקף אמור לחדד את זה, אבל חוששני שהוא לא מספיק.
אולי כדאי לשנות ל'ושב לעמול/ושוב הוא עמל - בתורה' כדי לחדד את ההמשכיות של העמל הראשון.

בהצלחה

 

[ליאורהA]

@דיונון
תודה רבה! אני מתכוונת בעז"ה ללמוד את התגובה הזו לעומק.
מקבלת את ההצעות לשיפור ולתיקון, הן משדרגות מאוד את השיר.
בעיקרון אין בתגובה הנ"ל שאלות מהותיות שמצריכות תשובות, אבל בכ"ז כמה דברים:

החריזה -

לקחתי לתשומת ליבי להמשך.

במקום 'מאודמות' הייתי שם 'אדומות'.

מאודמות מלש' אדמה, לא מלש' אדום.

עסיס הפירות קרניה מסווה -
א. לא הבנתי.
ב. עסיס הוא זכר, ואם כך מַסְוֶה בסגול, ולא מַסְוָה בקמץ. והרי החרוז הוא למִצְוָה בקמץ.

אוי ואבוי, נשמטה לי אות. היה צריך להיות "עסיס הפירות בקרניה מסווה". המילה "מסווה" מוסבת על השמש (נקבה).

הייתי ממליץ לבחון אפשרות להמשיך את ה'חמצמץ' של הפרידה, עם 'מתוק' של מצווה איכשהו. רק זורק רעיון (אפרופו האתגר הקודם של קוהרנטיות ההשאלה).

רעיון מוצלח!

בעיני הבית הרביעי מיותר, עד כדי שהוא מפריע לזרימת התמה המרכזית.

אז בשביל מה כל הדרמה?!

המטרה היא להראות את ההבדל בין העובד (שנמצא שם רק כי זו עבודתו. הוא לא מרגיש קשר מיוחד, כמו שמובן ממעשהו בשיר), ובין בעל השדה/המטע, שממש מרגיש את הקשר, ואת הקושי - ובמקביל את הזכות - של המצווה.
בנוסף, הקטע של חוזר-מרים-מביט, הוא בשביל להדגיש את האתגר של השנה הקרובה.
וכמובן, איך לא, בשביל המילה "שומט" (-שמיטה).

בהצלחה

שוב תודה על התגובה.

 

[ליאורהA]

.

 

[דיונון]

מאודמות מלש' אדמה, לא מלש' אדום.

יפה!
כמו 'שחומי'.
חזק.
אני הבנתי כך לפי "עורות אלים מאדמים" (צבועים באדום).
הערה דקדוקית - אני חושב שזה 'מאדמות' ולא מאודמות, בכל פרשנות שתהיה.

המטרה היא להראות את ההבדל בין העובד (שנמצא שם רק כי זו עבודתו. הוא לא מרגיש קשר מיוחד, כמו שמובן ממעשהו בשיר), ובין בעל השדה/המטע, שממש מרגיש את הקשר, ואת הקושי - ובמקביל את הזכות - של המצווה.
בנוסף, הקטע של חוזר-מרים-מביט, הוא בשביל להדגיש את האתגר של השנה הקרובה.
וכמובן, איך לא, בשביל המילה "שומט" (-שמיטה).

מעניין ועמוק.
אבל אני מוכרח לומר שזו לא תובנה שהבנתי בפעם הראשונה השניה והשלישית.
נורה שמכוסה לא יכולה להאיר

 

[באקינגהם]

סיגריות - תרגום מיידיש. שר בעברית דודו פישר



בליל תוגה וערפל וחשיכה גדולה

עומד לו ילד ועיניו תקועות באפילה

עומד רועד מקור הוא שם

על קיר של בית הוא נשען

ובגדיו ספוגים במי גשמים.



תיבה מחזיק הוא בידיו עיניו מתחננות

אין לו כח לעמוד כך עוד ועוד ועוד

רעב אני בגדי קרועים

כולי רטוב כולי טלאים

כולם לי צוחקים ולועגים.



קנו נא קנו ממני כאן סיגריות

טובות ויבשות הן הסיגריות

קנו סיגריות תנו מעות

להתחנן איני יכול עוד

קנו ועל יתום תרחמו.



קנו נא קנו נא גפרורים ממני

כאן כח לעמוד כמעט ואין לי

קנו סיגריות תנו מעות

להתחנן איני יכול עוד

קנו ועל יתום תרחמו.



לא מכבר היתה איתי היתה גם אחותי

היתה עומדת לידי והתהלכה איתי

פתאום בלילה קר חלתה

ובידי התמוטטה

מאז אני ניצב כאן לבדי.



מה נשאר לי מה נותר הכל איתה אבד

גם לי זמן רב כבר לא נשאר שעה או יום אחד

כך מתחננות עיניו

וגשם גשם על פניו

והד קולו נישא בין הברקים.



קנו נא קנו ממני כאן סיגריות

טובות ויבשות הן הסיגריות

קנו סיגריות תנו מעות

להתחנן איני יכול עוד

קנו ועל יתום תרחמו.



קנו נא קנו נא גפרורים ממני

כאן כח לעמוד כמעט ואין לי

קנו סיגריות תנו מעות

להתחנן איני יכול עוד

קנו ועל יתום תרחמו.

בבקשה: