אזוקה...

[בא יבוא]

מקנאה בכם?

כן, בפירוש!

אני אוהבת לכתוב, מאד. אבל המילים נתקעות לי. אני אזוקה! כבולה בקשיי השליפה שבהם חנן אותי בורא העולם!

 

[שרלוט]

עכשיו תמשיכי..
הכתיבה יפה בכל אופן וזה נשמע פתיח לסיפור מתח.

 

[פנינה ריימונד]

גם אני הייתי כך.
לכן הלכתי ללמוד.

 

[בא יבוא]

אני כותבת המון. ואני לא רוצה לכאוב יותר מידי כשאני משתפת עד כמה דלות מילותי, ושאוצר המילים אותם אני מצליחה לשלוף הוא בערך אחד חלקי מאה מהמילים שנמצאים בתוכי.

 

[מילולית]

אני כותבת המון. ואני לא רוצה לכאוב יותר מידי כשאני משתפת עד כמה דלות מילותי, ושאוצר המילים אותם אני מצליחה לשלוף הוא בערך אחד חלקי מאה מהמילים שנמצאים בתוכי.

הוי, זה נוראאא מוכר.
מזדהה לגמרי.

 

[גדי ישראלי]

בשביל זה יש את פורום כתיבה ועריכה. את תכתבי, אנחנו נערוך!
וברצינות, הפורום הזה מיועד לחובבנים ותקועים ושאר מרעין טבין. הפלטפורמה הזו אינה מיועדת למקצוענים!

 

[פנינה ריימונד]

אני כותבת המון. ואני לא רוצה לכאוב יותר מידי כשאני משתפת עד כמה דלות מילותי, ושאוצר המילים אותם אני מצליחה לשלוף הוא בערך אחד חלקי מאה מהמילים שנמצאים בתוכי.

קפצי למים פעם אחת ותראי כי התוצאה עולה על כל דמיון!
ואם לא- שכתבי.

כולנו פוחדים מביקורת
או שהערך העצמי שלנו נמוך...

 

[גרפולוג]

באחת ההרצאות שלי בנושא 'אומנות ההרצאה' אמרתי, שהעולם אומר, "מרצה, מי שיודע לדבר''. ואני אומר, "המדבר, יודע להרצות".
ותרשו לי להקביל זאת ל'אומנות הכתיבה'...

אומר כך:
העולם אומר - "הסופר, יודע לכתוב"
ואני אומר - "הכותב, יודע להיות סופר!"

כך שפשוט קחו את המקלדת ותתחילו לכתוב.
--------
אגב, היום זה מאוד 'אופנתי' לדבר בכתב. שזה אומר, לכתוב כפי שאתם הייתם מתבטאים בעל פה. יתכן שזה חלק מהשינוי בתקשורת האנושית עם התפתחות הטכנולוגיה....

מה שבטוח, שאם לפני 20 ו 30 שנה, מי שהיה כותב כך, היה זוכה לקיתונות לעג ובוז. היום לעומת זאת, ככל שהכתיבה שלך (כן, בלי ''כתיבתך''....) יותר בשפת הדיבור, הרי שיש לך הסיכוי להיות כותב מאמרים, עורך בלוג, ועורך תכנים, מבוקש וקריא.

אמנם חשוב להקפיד על 'לשון עברית תקינה ותקנית', אך גם אם אינכם יודעים כיצד להגות מילה מסוימת לפי הכללים, זכרו שישנם אנשי מקצוע - (יותר בענף כותבי התכנים השיווקים, בתוכן מתמשך בקבוצות ההפצה במיילים) - הבוחרים במודע להשתמש בשגיאות כתיב!, על מנת שהקורא יחוש יותר את הכותב כשווה אליו, ולא איזה 'איש לשון מורם מעם, האוחז בקולמוס ואומר לו גדל'.

ולאחי מושכי העט, אל נא תרעו. חזו וראו כי כאשר יחפוץ אי מי להתענג על פיסת מלל משובחה, הרי שירוץ המתאווה מקצות ארץ, לשזוף עיניו בשכיית חמדת פרי עטכם.

 

[מרחבית]

לא יודעת אם זה קשור אלייך,
אך לפעמים טוב לכתוב מהר, כמעט בלי בקרה, איך שיוצא: דל, שגוי, מסורבל -
ורק אחר כך לעבור על זה - ולשפר.

 

[בא יבוא]

הבעיה שלי עמוקה יותר. שליפה. לשלוף את מה שיש בפנים. בפנים קיים עושר (חסרה לי מילה), ואני מודעת לכך. אני אוהבת את העושר הפנימי שנקנה בעמל. אבל...

לשלוף. גם בשביל לדבר צריך לשלוף.

בסופו של דבר (רציתי לכתוב את זה אחרת), הכתיבה שלי יפה ומעניינת (לדעתי). כי יש לי מה למכור. אין לי שגיאות כתיב, דקדוק, ותחביר. בגדול. מה עוד שלימדתי את עצמי טכניקות להקל על עצמי. ואחת מהם זה הפיסוק. משפטים קצרים, מופרדים, מסייעים מאד לאנשים כמוני.

רוצים להרגיש אותי? (רציתי לכתוב אחרת, אבל היות והמילים נתקעו לי, כתבתי בצורה שהקלה עלי). שפת אם שלי היא אנגלית. אבל גדלתי מגיל צעיר בארץ. והיות, שכפי שאני מרגישה, יש לי סלוטים במוח, המקסימום שמתאפשר לי עבור מונח אחד - הוא סלוט אחד בודד. אם יש מקום לשליפת מילה מסוימת באנגלית - אין מקום לאכסון ברמה שתגיע לשימוש בשתי השפות. כך שאיבדתי את ההתבטאות באנגלית כמעט לחלוטין. לעומת (רציתי לכתוב אחרת) ההבנה שלא נפגעה.

איך אני אמורה להרגיש בעבודה אם אני מנסה לכתוב משפט פשוט באנגלית, ונעל לי התרגום של המילה מרכאות???

וזה קורה הרבה גם בדיבור.

רק שכמי שסובלת כך מהילדות המוקדמת - פיתחתי טכניקות מילוט ו(נעלמה לי המילה - נל"ה). ואני מעריכה את עצמי על כך. אין לי בעיה של דימוי עצמי נמוך, רק כאב על המגבלה הזאת. ולכן יש לי חולשה לאנשים שמוכשרים בהבעה.

עד כאן לבינתיים

 

[מריומה~]

ההתבטאות שלך כאן מאד נוגעת .
אני לא ממש מבינה על מה את מדברת

 

[דוכסוסטוס]

נסי למקד יותר את הקושי, אם הוא ביצירתיות להמציא סיפורים, אולי בהתחברות לדמויות וכדו'. לפי התיאור שלך הבעיה נמצאת באוצר המילים שלך שהוא אמנם רחב דיו אך לא נגיש, ואם כך את במצב מצוין, כמעט כולם כותבים ואח"כ משפצים, מחליפים מילים כפולות בנרדפות, מתקנים בעיות תחביר ובונים מחדש חלקים שכתובים משעמם.

לפעמים הבעיה היא לא מדימוי עצמי נמוך אלא שהציפיות הגבוהות והשאיפה לתוצאה ברמת על הם יותר מהדימוי העצמי הנכון ומהכישורים הקיימים. אז לא, תנמיכי ציפיות בשלב הראשוני, לא חייבים להתחיל מלמעלה, כתיבה כמו שראינו כאן היא ברמה מצוינת והיא תגדל ותתפתח. ואני לא בנאדם שמרבה לפרגן.

אגב, בדיוק במקומות שכתבת שלא מצאת מילה, דווקא מצאת ביטויים יפים מאוד, ציטוט: בפנים קיים עושר, פיתחתי טכניקות מילוט, אני הייתי מרוצה.

בקבוצת התפוצה במייל קוראים פלוס של מיה קינן היו תרגילים מצוינים לאימון ופיתוח הכתיבה.

 

[אלישקף]

בא'נה, את כותבת ממש יפה!

 

[מרחבית]

מצטרפת לדעה, שאת כותבת ממש טוב ויפה.
אם לא היית משתפת, אי אפשר היה בשום אופן להבחין שאת נתקלת באיזושהי בעיה בנושא.
אחרי ששיתפת, מובן לי שקשה לך. שיש כאן התמודדות כואבת.
אם השתמשת במילה 'אזוקה' בטוח הרגשתך מאוד קשה.
ודאי עסקת הרבה בעניין. מעניין מה קלינאיות תקשורת ו/או נירולוגים יודעים על זה. והאם יש להם אי אלו פתרונות.
פעם קראתי, שלכל שפה יש אזור אחר במוח. ושמתי לב, שכשאדם 'נמצא' באזור שפה מסוימת, הוא מתקשה לשלוף מהשפה האחרת שהוא מדבר - אפילו אם זו שפת אם. הוא צריך לעבור לאזור במוח של השפה השנייה.
ילדים דוברי שתי שפות - אפילו בצורה רהוטה, מתקשים לתרגם מילים או משפטים משפה לשפה. הם או שם או שם.
לא יודעת אם זה שייך, אבל מזכיר לי את המקלדת. מקלידים בעברית, ואז רוצים להקליד באנגלית. צריכים לעשות איזשהו 'סוויטש' במוח - לעבור להתבונן באותיות האנגליות, ולהתעלם מהאותיות העבריות.
הכרתי ילדה, שהמליצו לגביה לעזוב את השפה האנגלית בה דברו איתה, ולהתמקד רק בעברית אותה שמעה סביבה. משהו בשתי השפות גרם לה לקושי בשתיהן.
אגב, מה זה סלוטים?

 

[Tweenset]

תקשיבי, התבטאת מעולה!
סלוטים את מתכוונת מחיצות?
ממש הצלחתי להרגיש את תחושתך ולהבין אותך
נשמע שאת פשוט צריכה להתחיל להתאמן.. הפוטנציאל שלך קיים והוא מעולה!

 

[פנינה ריימונד]

הבעיה שלי עמוקה יותר. שליפה. לשלוף את מה שיש בפנים. בפנים קיים עושר (חסרה לי מילה), ואני מודעת לכך. אני אוהבת את העושר הפנימי שנקנה בעמל. אבל...

לשלוף. גם בשביל לדבר צריך לשלוף.

בסופו של דבר (רציתי לכתוב את זה אחרת), הכתיבה שלי יפה ומעניינת (לדעתי). כי יש לי מה למכור. אין לי שגיאות כתיב, דקדוק, ותחביר. בגדול. מה עוד שלימדתי את עצמי טכניקות להקל על עצמי. ואחת מהם זה הפיסוק. משפטים קצרים, מופרדים, מסייעים מאד לאנשים כמוני.

רוצים להרגיש אותי? (רציתי לכתוב אחרת, אבל היות והמילים נתקעו לי, כתבתי בצורה שהקלה עלי). שפת אם שלי היא אנגלית. אבל גדלתי מגיל צעיר בארץ. והיות, שכפי שאני מרגישה, יש לי סלוטים במוח, המקסימום שמתאפשר לי עבור מונח אחד - הוא סלוט אחד בודד. אם יש מקום לשליפת מילה מסוימת באנגלית - אין מקום לאכסון ברמה שתגיע לשימוש בשתי השפות. כך שאיבדתי את ההתבטאות באנגלית כמעט לחלוטין. לעומת (רציתי לכתוב אחרת) ההבנה שלא נפגעה.

איך אני אמורה להרגיש בעבודה אם אני מנסה לכתוב משפט פשוט באנגלית, ונעל לי התרגום של המילה מרכאות???

וזה קורה הרבה גם בדיבור.

רק שכמי שסובלת כך מהילדות המוקדמת - פיתחתי טכניקות מילוט ו(נעלמה לי המילה - נל"ה). ואני מעריכה את עצמי על כך. אין לי בעיה של דימוי עצמי נמוך, רק כאב על המגבלה הזאת. ולכן יש לי חולשה לאנשים שמוכשרים בהבעה.

עד כאן לבינתיים

דווקא עצם העובדה שאת כותבת טקסט ארוך אומרת בדיוק מי את!!!
כתבי חיבור לפורום הזה.
אל תקפצי ל"סופרות שבדרך" או ל"פורום כותבות חרדיות"...
כאן זה בדיוק המקום למתחילים ולהשתפשפויות, (ולפדיחות...)
מחכים לך כולנו............ומסוקרנים!!!!!!!!!!!!!!!!!

 

[גדי ישראלי]

לא הייתי קורא לזה בעיית שליפה.
תעלי לכאן קטע נסיוני.

 

[עדיאל]

כולנו חשים את התחושה הזאת. לפחות אני, יודע שמה שאני מעלה זה פרומיל מה שיש לי בפנים שאיני מצליח להעביר לדף.
זה בסדר גמור, צריך להשאיר משהו לפעם הבאה... לא?

 

[גילת ורנן]

מזדהה איתך לגמרי!

 

[נריה מגן]

בשביל זה יש את פורום כתיבה ועריכה. את תכתבי, אנחנו נערוך!
וברצינות, הפורום הזה מיועד לחובבנים ותקועים ושאר מרעין טבין. הפלטפורמה הזו אינה מיועדת למקצוענים!

מתנגד!!!
הפורום מיועד לחובבנים ותקועים ושאר מרעין טבין. הפלטפורמה הזו מיועדת הן להם והן למקצוענים!