הנושאים החמים
הנושאים החמים
יום חמישי, ט"ז באדר, 12 למרץ
שעת לילה מוקדמת,
בחוץ רוחות אימה,
בנין ליד, דוד השמש משתדל, מתאמץ,
ולבסוף מתייאש, ומתרסק על מדרכת הרחוב בקול רעש גדול.
חושך הלעטה,
זה כבר שלש שעות שאנחנו בלי חשמל,
14 אחוז נשאר בבטריה בטלפון,
והפנס.. טוב שאין לו מדד בטריה.
מחוץ לבית מסתובב אויב חמקמק, וירוס הקרונה,
מגביל כל חתונה,
אנשים נכנסים רק עם כרטיסים,
מי שבכל זאת מעיז לצאת,
מגלה שהשמים מאירים,
לא מספיקים לחשוב, כי האור הוא אור ירח של אמצע חודש..
וכבר מכריזים, "ראו באורי שזרח"
הנה מלך המשיח כבר כאן!
האם זה באמת הסיבה שאנחנו רוצים שיגיע?
האם כל הצורך במשיח הוא סוג של חיסון נגד קרונה?
או משיח או חיסון, המוקדם מבינהם!
שבוע של מחשבות עבר עלי, הקרונה נתנה לנו הרבה זמן לחשיבה, אולי צריך לחשב מסלול מחדש,
אבל האם באמת השתננו?
לא נראה לי..
אם מחר הקרונה תיעלם, האם עברנו שינוי אמיתי?
שנת 2020,
טכנולוגיה מתקדמת,
כח בלתי נתפס.
קשה לנו להאמין שיש לנו יכולת לפוצץ מטאור שהוא עדין מחוץ לאטמוספירה, אבל אין לנו כלים להתמודד עם חיידק קטן!
בחוץ פוגשים אנשים "שבוטחים הבקב"ה שלא יקרה כלום" השם יעזור, הם אומרים, אחרי הכל אנחנו לא בשנת 1918, שנה שבה מגפה פרצה ואלפים מתו, מסבירים.
האם זה בטחון במי שהיה והיה עולם, וציווה על "ונשמרתם מאד לנפשותכם"?
או בטחון על "כוחי ועוצם ידי"?
חובת הלבבות, בסיום שער הבטחון, ממשיל משל, על ילד תינוק, שכל בטחונו באימו, ויודע שבלעדיה אין אחר,
כשגדל, מבין שאמו קשובה לאביו ומפנה ביטחנו לאביו,
כשגדל יותר מבין, שאם אין אני לי, מי לי, ולאט לאט בטחונו רק בכוחו, ושוכח את בוראו שהכל ממנו,
"ובנפל הדבר (חולי) בחיים והדומה לזה מן הענינים אשר אין בהם לאדם שום תחבולה בשום פנים (וירוס וכדו') כמו שנאמר (ירמיה ב כז) ובעת רעתם, יאמרו קומה והושיענו"
ואחרי שישים ליבו בזה, ויראה שהכל מאיתו, מבין שגם כל חייו מאיתו יתברך.
רבנו של עולם, אֲנִי מַאֲמִין בֶּאֱמוּנָה שְׁלֵמָה, בְּבִיאַת הַמָּשִׁיחַ, וְאַף עַל פִּי שֶׁיִּתְמַהְמֵהַּ, עִם כָּל זֶה אֲחַכֶּה לּו בְּכָל יום שֶׁיָּבוא.
בבקשה אבא, שכבר יגיע, ולא, לא כחיסון לנגיף הקרונה, אלא כדי להמשיך את ההתגלות שלך בעולם,
רבש"ע, מְלוֹךְ עַל כָּל הָעוֹלָם כֻּלּוֹ בִּכְבוֹדֶֽךָ וְהִנָּשֵׂא עַל כָּל הָאָֽרֶץ בִּיקָרֶֽךָ וְהוֹפַע בַּהֲדַר גְּאוֹן עֻזֶּֽךָ עַל כָּל יוֹשְׁבֵי תֵבֵל אַרְצֶֽךָ. וְיֵדַע כָּל פָּעוּל כִּי אַתָּה פְעַלְתּוֹ וְיָבִין כָּל יְצוּר כִּי אַתָּה יְצַרְתּוֹ וְיֹאמַר כֹּל אֲשֶׁר נְשָׁמָה בְאַפּוֹ יְהֹוָה אֱלֹהֵי יִשְׂרָאֵל מֶֽלֶךְ וּמַלְכוּתוֹ בַּכֹּל מָשָֽׁלָה.
שבוע של בשורות טובות
שעת לילה מוקדמת,
בחוץ רוחות אימה,
בנין ליד, דוד השמש משתדל, מתאמץ,
ולבסוף מתייאש, ומתרסק על מדרכת הרחוב בקול רעש גדול.
חושך הלעטה,
זה כבר שלש שעות שאנחנו בלי חשמל,
14 אחוז נשאר בבטריה בטלפון,
והפנס.. טוב שאין לו מדד בטריה.
מחוץ לבית מסתובב אויב חמקמק, וירוס הקרונה,
מגביל כל חתונה,
אנשים נכנסים רק עם כרטיסים,
מי שבכל זאת מעיז לצאת,
מגלה שהשמים מאירים,
לא מספיקים לחשוב, כי האור הוא אור ירח של אמצע חודש..
וכבר מכריזים, "ראו באורי שזרח"
הנה מלך המשיח כבר כאן!
האם זה באמת הסיבה שאנחנו רוצים שיגיע?
האם כל הצורך במשיח הוא סוג של חיסון נגד קרונה?
או משיח או חיסון, המוקדם מבינהם!
שבוע של מחשבות עבר עלי, הקרונה נתנה לנו הרבה זמן לחשיבה, אולי צריך לחשב מסלול מחדש,
אבל האם באמת השתננו?
לא נראה לי..
אם מחר הקרונה תיעלם, האם עברנו שינוי אמיתי?
שנת 2020,
טכנולוגיה מתקדמת,
כח בלתי נתפס.
קשה לנו להאמין שיש לנו יכולת לפוצץ מטאור שהוא עדין מחוץ לאטמוספירה, אבל אין לנו כלים להתמודד עם חיידק קטן!
בחוץ פוגשים אנשים "שבוטחים הבקב"ה שלא יקרה כלום" השם יעזור, הם אומרים, אחרי הכל אנחנו לא בשנת 1918, שנה שבה מגפה פרצה ואלפים מתו, מסבירים.
האם זה בטחון במי שהיה והיה עולם, וציווה על "ונשמרתם מאד לנפשותכם"?
או בטחון על "כוחי ועוצם ידי"?
חובת הלבבות, בסיום שער הבטחון, ממשיל משל, על ילד תינוק, שכל בטחונו באימו, ויודע שבלעדיה אין אחר,
כשגדל, מבין שאמו קשובה לאביו ומפנה ביטחנו לאביו,
כשגדל יותר מבין, שאם אין אני לי, מי לי, ולאט לאט בטחונו רק בכוחו, ושוכח את בוראו שהכל ממנו,
"ובנפל הדבר (חולי) בחיים והדומה לזה מן הענינים אשר אין בהם לאדם שום תחבולה בשום פנים (וירוס וכדו') כמו שנאמר (ירמיה ב כז) ובעת רעתם, יאמרו קומה והושיענו"
ואחרי שישים ליבו בזה, ויראה שהכל מאיתו, מבין שגם כל חייו מאיתו יתברך.
רבנו של עולם, אֲנִי מַאֲמִין בֶּאֱמוּנָה שְׁלֵמָה, בְּבִיאַת הַמָּשִׁיחַ, וְאַף עַל פִּי שֶׁיִּתְמַהְמֵהַּ, עִם כָּל זֶה אֲחַכֶּה לּו בְּכָל יום שֶׁיָּבוא.
בבקשה אבא, שכבר יגיע, ולא, לא כחיסון לנגיף הקרונה, אלא כדי להמשיך את ההתגלות שלך בעולם,
רבש"ע, מְלוֹךְ עַל כָּל הָעוֹלָם כֻּלּוֹ בִּכְבוֹדֶֽךָ וְהִנָּשֵׂא עַל כָּל הָאָֽרֶץ בִּיקָרֶֽךָ וְהוֹפַע בַּהֲדַר גְּאוֹן עֻזֶּֽךָ עַל כָּל יוֹשְׁבֵי תֵבֵל אַרְצֶֽךָ. וְיֵדַע כָּל פָּעוּל כִּי אַתָּה פְעַלְתּוֹ וְיָבִין כָּל יְצוּר כִּי אַתָּה יְצַרְתּוֹ וְיֹאמַר כֹּל אֲשֶׁר נְשָׁמָה בְאַפּוֹ יְהֹוָה אֱלֹהֵי יִשְׂרָאֵל מֶֽלֶךְ וּמַלְכוּתוֹ בַּכֹּל מָשָֽׁלָה.
שבוע של בשורות טובות
