הנושאים החמים
הנושאים החמים
אני סובל מחוסר ביטחון בדם ויש לי דימוי עצמי ננס, כשחברי משוחחים סביבי אני חש את מוחי מאתחל מערכות ועד שיש לי דבר חכמה להגיב אני כבר במיטתי מנסה להירדם.
מגיל חמש פחדתי מהבר מצווה בה אצטרך לדרוש ולעלות לתורה, במבחנים בעל פה הייתי מסמיק עד שליטפתי את לחיי לבדוק שאינני מדמם.
אך הסיוט האיום ביותר היה לרדת לקנות ירקות אצל יגאל, זו הייתה המטלה השבועית שהוטלה עליי.
"הלו, לא למשש שם את העגבניות, זה של סבתא שלך???"
"סליחה אני לא התכוונתי...רק רציתי...אה..."
"סליחה הוא אומר לי", זורק יגאל לחלל החנות, "טיפת נימוס אין היום".
כל עיניי השכונה נעוצות בי עמוק בצוואר, גורמות לי לשיתוק זמני.
"תסגור את המקרר שם, זה לא מיזוג אויר", יגאל מחפש איזה לקוח שיהיה שותף ללינץ', "תראה מה זה הנוער של היום, זה משהו".
"אמא שלי שואלת אם אפשר לרשום?"
"תגיד לאמא", כאן יגאל מגביר ווליום, "תגיד לאמא שיש לכם חוב מוגזם כבר לכל הדעות, אין מצב, מהיום רק מזומן".
"טוב, אני רק מניח פה ועולה להביא כסף".
"תקשיב לי טוב בחור, אני לא מחסן פה ולא שומר כלום, אפילו לא דקה".
פיזרתי את הירקות למושבותיהם ועליתי הביתה ממרר בבכי, אחי הגדול שהבין לליבי התנדב לרדת איתי שוב.
"הלו, לא למשש שם את העגבניות, זה של סבתא שלך???", צעק יגאל לעבר אחי.
"למה העגבניות שהבאת היום זבל אחת אחת?", שאל אחי בקרירות.
"מה אני יגיד לך, זה מה שהגיע היום, מחר יגיע סחורה", מתנצל יגאל, "נשבע לך בבוקר היו עגבניות של הדה-בסט".
אז הבנתי שאני פשוט שפן, שפן שאנשים נהנים לעשות עליו ניסויים מדעיים.
הרכנתי את ראשי והכנסתי גם גזר לשקית.
מגיל חמש פחדתי מהבר מצווה בה אצטרך לדרוש ולעלות לתורה, במבחנים בעל פה הייתי מסמיק עד שליטפתי את לחיי לבדוק שאינני מדמם.
אך הסיוט האיום ביותר היה לרדת לקנות ירקות אצל יגאל, זו הייתה המטלה השבועית שהוטלה עליי.
"הלו, לא למשש שם את העגבניות, זה של סבתא שלך???"
"סליחה אני לא התכוונתי...רק רציתי...אה..."
"סליחה הוא אומר לי", זורק יגאל לחלל החנות, "טיפת נימוס אין היום".
כל עיניי השכונה נעוצות בי עמוק בצוואר, גורמות לי לשיתוק זמני.
"תסגור את המקרר שם, זה לא מיזוג אויר", יגאל מחפש איזה לקוח שיהיה שותף ללינץ', "תראה מה זה הנוער של היום, זה משהו".
"אמא שלי שואלת אם אפשר לרשום?"
"תגיד לאמא", כאן יגאל מגביר ווליום, "תגיד לאמא שיש לכם חוב מוגזם כבר לכל הדעות, אין מצב, מהיום רק מזומן".
"טוב, אני רק מניח פה ועולה להביא כסף".
"תקשיב לי טוב בחור, אני לא מחסן פה ולא שומר כלום, אפילו לא דקה".
פיזרתי את הירקות למושבותיהם ועליתי הביתה ממרר בבכי, אחי הגדול שהבין לליבי התנדב לרדת איתי שוב.
"הלו, לא למשש שם את העגבניות, זה של סבתא שלך???", צעק יגאל לעבר אחי.
"למה העגבניות שהבאת היום זבל אחת אחת?", שאל אחי בקרירות.
"מה אני יגיד לך, זה מה שהגיע היום, מחר יגיע סחורה", מתנצל יגאל, "נשבע לך בבוקר היו עגבניות של הדה-בסט".
אז הבנתי שאני פשוט שפן, שפן שאנשים נהנים לעשות עליו ניסויים מדעיים.
הרכנתי את ראשי והכנסתי גם גזר לשקית.
