סיפור אבא

כתיבה וסיפורת >> תוכן מקצועי

יתומי חשוון זועקים לעזרה: ההבטחה הנדירה של מרן שר התורה שליט''א
ליתומים הללו, אין להם מאומה, שלא לדבר על צלם, תזמורת, קייטרינג ושמלת כלה. מדברים על המינימום. אין להם כסף לביגוד מינימלי, אין להם כסף לנדוניה...
סיפור קורע לב: האבא נפטר, האמא חלתה במחלה והילד עומד לפני יום חתונתו
<<<<בעוד כשבוע יצחק צריך להינשא, להיכנס תחת לחופה, היום הכי מרגש בחייו, אך אביו נפטר לפני כמעט שנה מותיר אותו להתמודד עם אמו האלמנה שחלתה במחלה...
יוצאים מהבית, קרוב לבית!
לב העיר BTC- המשרד שלכם קרוב להכל לא כל יום יוצאים מסגר, וזה הזמן לעשות סדר, לצאת מהבית ולעבור למשרד פרטי, קרוב לבית וקרוב להכל. במגדל "לב...
מתנה קטנה שתחזיר אותם למסלול
מתנה לעובד, מעבר להיותה מחווה של תשומת לב, יכולה להיות הזדמנות נהדרת להראות לעובדים שאתם חושבים עליהם הרבה מעבר לעיסוק המקצועי שלהם,

Yiskah Goteherer

משתמש מקצוען
כתיבה ספרותית
הפקות ואירועים
"האם אתה מצליח לראות את זה?

השמש שוקעת עכשיו. והעולם נצבע לאיטו בשחור. תמיד אהבת את הרגעים הללו, אמרת לי שהרגעים האלו עם עצמינו זה מה שמונע מאיתנו להתערב עם אחרים, להיות חלק מכולם. זה מייחד אותנו, נותן לנו משמעות משל עצמינו. ועכשיו אני נוהג כמוך, לעמוד מול החלון ולצפות בשקיעה, לחשוב מעט, לדבר...

אני יודע שאהבת אותי, אבא, אני יודע שהיה אכפת לך, אבל אני יודע עוד כמה דברים, דברים שלא רצית שאדע, דברים שבקנאות הסתרת ממני.

לא שלחת אותי לבית הספר ומנעת ממני ללמוד, אני עדיין מתבלבל בחשבון הפשוט ביותר.

אחד פלוס אחד הוא סימבול שמסמל קלות, פשטות. אמנם אני יודע את התוצאה של אחד פלוס אחד, אך רק לפני כמה שנים למדתי זאת, מבלי שידעת, מבלי שיידעתי אותך.

תמיד שיננת באוזניי שהקנאה היא מתנת השטן. ומתנה היא מילה שאנשי מכירות משתמשים בה בכדי להיפטר מהסחורה החינמית שלהם. והאמנתי לך, הייתי תמים, והראיות והציטוטים שנתת לי בכדי להוכיח את אמינות דבריך היו מבלבלים. כיום אני יודע, הציטוטים אכן נכונים, קנאה היא אכן נוראית, אך מה שעשית היה יותר.

אסרת עלי ללמוד. 'אין בכך צורך' כך אמרת. 'אתה חכם מספיק, אנשים יקנאו בך וחייך ייהרסו' הזהרת.

אז לא למדתי, אני לא יודע לקרוא, אני לא יודע לכתוב, המילון מגדיר אותי כאידיוט ואנשים התייאשו מלפענח אותי.

השתקת אותי, התירוצים שלך חזרו על עצמם, אסרת עלי להשמיע את דעתי, אסרת עלי להביע את אשר על ליבי בכל אמצעי אחר. 'אתה חכם מספיק,' תירצת והוספת: 'אנשים יקנאו בך וחייך ייהרסו.'

אז אני שותק, וגם אם הייתי רוצה לא הייתי מסוגל להביע את דעתי ברבים, האומץ שלי שווה לאפס. אני מפחד לספר לאנשים מה אני חושב, כשאנשים שואלים לדעתי אני מתחמק. והם עוזבים אותי. מסובבים את אצבעם כנגד רקתם. ואני ממשיך לשתוק, כמו תמיד. אני לא נפגע, אני רגיל לזה.

אין לי חברים. כי אמרת שלחברים אני עלול להיפתח ולספר הכל, שאני עלול להתגאות על הכישרונות ועל מתנות הקל שקיבלתי בשפע, על החכמה והלב שלי שעשוי מזהב טהור. אז אין לי חברים, אין לי את היכולת ליצור חברויות, וגם אם הייתי יכול, אף אחד לא רוצה חבר סמרטוט שמסכים עם כל מילה, ולא מוכן לספר את דעתו. רציתי חברים, הייתי מביט מהחלון על ילדים בגילי משחקים בכדור והייתי רוצה להצטרף אליהם. אך אז, הנחת יד על כתפי, ולחשת לי באוזן. 'אל תעשה זאת, אתה חכם מספיק, אנשים יקנאו בך וחייך ייהרסו.'

אתה טעית, אבא, חיי הרוסים כבר. אין לי אישה, לא ילדים ולא חברים. אמרת לי שהקנאה היא מתנת השטן, אך אינך חושב שהפזיזות בה תווית את דרך חיי אינה היא מן השטן?

ואולי היית יכול להסכים איתי, אני מדמיין אותך מניד בראשך באיטיות ואומר לי כי צדקתי, אך אינך יכול;

לעולם לא יהיה לי את האומץ להגיד לך את דעתי..."
 
נערך לאחרונה ב:

Yiskah Goteherer

משתמש מקצוען
כתיבה ספרותית
הפקות ואירועים
איזה מונולוג כואב...
מאוד מקווה שהוא לא מבוסס על מציאות אמיתית...

אולי בכל-זאת יש המשך?...

ברוך ה' הסיפור לא מבוסס על מקרה אמיתי שידוע לי.. (אני לא חושבת שבמציאות של היום, זה אפשרי בכלל...)
וכנראה אני לא אכתוב המשך...
 

stars

משתמש סופר מקצוען
מנוי פרימיום
כתיבה ספרותית
עריכה תורנית
כתוב נהדר!
אני לא מצליח לחשוב על מציאות כזאת. לקח לי זמן להבין מה בכלל האבא רוצה ממנו.
 

Angular

משתמש סופר מקצוען
כתיבה ספרותית
אני לא מצליח לחשוב על מציאות כזאת. לקח לי זמן להבין מה בכלל האבא רוצה ממנו.
לנעמי צוובנר יש טרילוגיה בשם "באשר הוא שם", שעכשיו יצא החלק השני שלה. הקו העובר בה (קראתי רק את הראשון, אבל זאת הייתה התחושה שלי), הוא על איך באגים של הורים מועברים לילדים. בלי רצון ובלי שליטה. ובלי יכולת למנוע, כמעט.
דיכאון, בקיצור.

אנחנו לא אוהבים לחשוב כמה כוח יש בידיים של הורים, בעקרונות ובאמונות שלהם, וכמה קל להרוס. זה מדי מפחיד.
וזאת הייתה התחושה שעלתה בי כשקראתי את הקטע... אם כי אולי טעיתי בפרשנות שלי.
 
נערך לאחרונה ב:

פירי

משתמש מקצוען
כתיבה ספרותית
לנעמי צוובנר יש טרילוגיה בשם "באשר הוא שם", שעכשיו יצא החלק השני שלה. הקו העובר בה (קראתי רק את הראשון, אבל זאת הייתה התחושה שלי), הוא על איך באגים של הורים מועברים לילדים. בלי רצון ובלי שליטה. ובלי יכולת למנוע, כמעט.
דיכאון, בקיצור.
שבתי וקומי הוא החלק השני?
אם כן, זה לגמרי לא בקו שציינת כאן.
 

רוחי בלבוחי

משתמש מקצוען
כתיבה ספרותית
מעניין, אנאלפבית, מחשבותיו רהוטות עד כדי כך?
האינטלגנציה הרגשית פותחה על ידו עם השנים, ולא הייתה צריכה גורם חיצוני שיעזור לה.
ולפעמים האנשים הכי בורים ועמי הארצות, חכמת החיים שלהם ענקית, ויש להם המון תובנות חכמות.
 

Yiskah Goteherer

משתמש מקצוען
כתיבה ספרותית
הפקות ואירועים
נוגה ללב.

מעניין, אנאלפבית, מחשבותיו רהוטות עד כדי כך?

אכן.
בגלל שבימינו ההשכלה של למידת קרוא וכתוב נרכשת עוד בימי הילדות, נדמה לנו שזהו שילוב בלתי ניתן להפרדה, ועל מי שלא רכש השכלה בסיסית זו, נוצר רושם מוטעה שהוא נתקע בגיל שש...

ולפי דעתי זאת טעות, (רבי עקיבא, הוא דוגמא לכך שמנת המשכל של אדם לא נמדדת בדברים שלמד.)
 
נערך לאחרונה ב:

עכביש

משתמש סופר מקצוען
מנהל
מנוי פרימיום
כתיבה ספרותית
פיתוח / אפיון / עיצוב אתרים
אכן.
בגלל שבימינו ההשכלה של למידת קרוא וכתוב נרכשת עוד בימי הילדות נדמה לנו שזהו שילוב בלתי ניתן להפרדה, ועל מי שלא רכש השכלה בסיסית זו, נוצר רושם מוטעה שהוא נתקע בגיל שש...

ולפי דעתי זאת טעות, רבי עקיבא, הוא דוגמא לכך שמנת המשכל של אדם לא נמדדת בדברים שלמד.
כמובן.
אסביר את עצמי
לא מדבר על היכולות המנטאליות ו/או השכליות שלו.

אני מדבר על ההתבטאות בשפה גבוהה.
לא ציפיתי למילים נמלצות, חיכיתי לשפה מדוברת, ואוצר מילים קטן הרבה יותר, שפה עממית ובסיסית.
אני קורא את הסיפור ומשהו מרגיש לא מחובר.

מהיכן רכש את היכולת המילולית הזו? אבשלו אבשלום קור?
 

אשר שרבר

משתמש סופר מקצוען
כתיבה ספרותית
האינטלגנציה הרגשית פותחה על ידו עם השנים, ולא הייתה צריכה גורם חיצוני שיעזור לה.
ולפעמים האנשים הכי בורים ועמי הארצות, חכמת החיים שלהם ענקית, ויש להם המון תובנות חכמות.
אבא שלו תמיד אמר שהוא ילד חכם..
 

אפרת תהל

משתמש פעיל
כתיבה ספרותית
הדמיות בתלת מימד
עיצוב ואדריכלות פנים
אמנם אני יודע את התוצאה של אחד פלוס אחד, אך רק לפני כמה שנים למדתי זאת, מבלי שידעת, מבלי שיידעתי אותך.
את התוצאה של אחד פלוס אחד אין צורך ללמד, כל ילד במהלך החיים נפגש בה באלפי מקרים ולומד אותה בעצמו, בתור בנאדם בוגר כפי שמובן בסיפור, החיים הם אלו שאמורים ללמד אותו את החשבון הפשוט הזה.
לדעתי כדאי לשנות זאת בכך שהוא למד את זה מהחיים, לדוגמא:

אמנם אני יודע את התוצאה של אחד פלוס אחד, החיים הם אלו שלמדוני זאת, מבלי שרצית, דעתך מעולם לא עניינה אותם.

חוצמזה העלילה והכתיבה מיוחדים!
כמה עצוב ככה יפה.
 

anotherית

משתמש סופר מקצוען
כתיבה ספרותית
איזה יופי. עצוב מאוד.

רק מה, זה סיפור כל-כך כל-כך עצוב. כל-כך.
אבל לא היה לי עצוב לקרוא את זה. העצב היה בשכל, בידיעה שזה בעצמם סיפור עצוב.
אבל העצב לא נבט מהכתיבה, וחבל.
 

אי פה אי שם

משתמש מקצוען
כתיבה ספרותית
אני מדבר על ההתבטאות בשפה גבוהה.
לא ציפיתי למילים נמלצות, חיכיתי לשפה מדוברת, ואוצר מילים קטן הרבה יותר, שפה עממית ובסיסית.
אני קורא את הסיפור ומשהו מרגיש לא מחובר.
לא בטוח בכלל שהמילים דלעיל הם המחשבות לאשורם.
לטעמי - סופר במילותיו שלו, יכול לתאר לקוראיו אנחה אחת פשוטה שיוצאת מלב נשבר, ולהמחיש מה רצתה היא לומר ולהביע. הלא כך?
 

אבי2000

משתמש מקצוען
"האם אתה מצליח לראות את זה?

השמש שוקעת עכשיו. והעולם נצבע לאיטו בשחור. תמיד אהבת את הרגעים הללו, אמרת לי שהרגעים האלו עם עצמינו זה מה שמונע מאיתנו להתערב עם אחרים, להיות חלק מכולם. זה מייחד אותנו, נותן לנו משמעות משל עצמינו. ועכשיו אני נוהג כמוך, לעמוד מול החלון ולצפות בשקיעה, לחשוב מעט, לדבר...

אני יודע שאהבת אותי, אבא, אני יודע שהיה אכפת לך, אבל אני יודע עוד כמה דברים, דברים שלא רצית שאדע, דברים שבקנאות הסתרת ממני.

לא שלחת אותי לבית הספר ומנעת ממני ללמוד, אני עדיין מתבלבל בחשבון הפשוט ביותר.

אחד פלוס אחד הוא סימבול שמסמל קלות, פשטות. אמנם אני יודע את התוצאה של אחד פלוס אחד, אך רק לפני כמה שנים למדתי זאת, מבלי שידעת, מבלי שיידעתי אותך.

תמיד שיננת באוזניי שהקנאה היא מתנת השטן. ומתנה היא מילה שאנשי מכירות משתמשים בה בכדי להיפטר מהסחורה החינמית שלהם. והאמנתי לך, הייתי תמים, והראיות והציטוטים שנתת לי בכדי להוכיח את אמינות דבריך היו מבלבלים. כיום אני יודע, הציטוטים אכן נכונים, קנאה היא אכן נוראית, אך מה שעשית היה יותר.

אסרת עלי ללמוד. 'אין בכך צורך' כך אמרת. 'אתה חכם מספיק, אנשים יקנאו בך וחייך ייהרסו' הזהרת.

אז לא למדתי, אני לא יודע לקרוא, אני לא יודע לכתוב, המילון מגדיר אותי כאידיוט ואנשים התייאשו מלפענח אותי.

השתקת אותי, התירוצים שלך חזרו על עצמם, אסרת עלי להשמיע את דעתי, אסרת עלי להביע את אשר על ליבי בכל אמצעי אחר. 'אתה חכם מספיק,' תירצת והוספת: 'אנשים יקנאו בך וחייך ייהרסו.'

אז אני שותק, וגם אם הייתי רוצה לא הייתי מסוגל להביע את דעתי ברבים, האומץ שלי שווה לאפס. אני מפחד לספר לאנשים מה אני חושב, כשאנשים שואלים לדעתי אני מתחמק. והם עוזבים אותי. מסובבים את אצבעם כנגד רקתם. ואני ממשיך לשתוק, כמו תמיד. אני לא נפגע, אני רגיל לזה.

אין לי חברים. כי אמרת שלחברים אני עלול להיפתח ולספר הכל, שאני עלול להתגאות על הכישרונות ועל מתנות הקל שקיבלתי בשפע, על החכמה והלב שלי שעשוי מזהב טהור. אז אין לי חברים, אין לי את היכולת ליצור חברויות, וגם אם הייתי יכול, אף אחד לא רוצה חבר סמרטוט שמסכים עם כל מילה, ולא מוכן לספר את דעתו. רציתי חברים, הייתי מביט מהחלון על ילדים בגילי משחקים בכדור והייתי רוצה להצטרף אליהם. אך אז, הנחת יד על כתפי, ולחשת לי באוזן. 'אל תעשה זאת, אתה חכם מספיק, אנשים יקנאו בך וחייך ייהרסו.'

אתה טעית, אבא, חיי הרוסים כבר. אין לי אישה, לא ילדים ולא חברים. אמרת לי שהקנאה היא מתנת השטן, אך אינך חושב שהפזיזות בה תווית את דרך חיי אינה היא מן השטן?

ואולי היית יכול להסכים איתי, אני מדמיין אותך מניד בראשך באיטיות ואומר לי כי צדקתי, אך אינך יכול;

לעולם לא יהיה לי את האומץ להגיד לך את דעתי..."
אחח.. עצוב..
ועצוב לכל החיים...

בחיים העיקרון יכול להיות.. וזה מה שמחבר לסיפור..
ישנם הורים שחושבים ו'יודעים' מה טובת הילד, ובכך הם בעצמם טווים את כישלונו..
החינוך והדאגה לשלמות הילד, גורמת לפעמים לדאגת יתר..
 

לוח נדל"ן | למכירה והשכרה

לוח מודעות | קניה מכירה

לוח דרושים

למעלה