מידע שימושי אַל תַּעֲבִירוּ דִּירָה עִם הוֹבָלוֹת מֵהָעִתּוֹן. אַל תַּעֲבִירוּ דִּירָה עִם הוֹבָלוֹת מֵהָעִתּוֹן. אַל תַּעֲבִירוּ דִּירָה עִם הוֹבָ

מצב
הנושא נעול.

אלף אורות

משתמש מקצוען
מנוי פרימיום
D I G I T A L
אז יש לי חידוש בשבילך, @אפשרי : בתי עברה כבר 5 פעמים דירה בעשר השנים האחרונות. כל פעם גרועה מקודמתה. ההעברה השלישית היתה דווקא די בסדר (''הובלות אברכים'', כן... כלומר, לא באמת אברכים אבל היו בסדר) ואשר על כן החליטה לקחת אותם בפעם החמישית (לפני עשרה ימים). בעל הבית של ההובלה הוזמן אחר כבוד לביתם כדי לראות את כמות הכבודה, והם הראו לו הכל באופן הכי מרבי, כדי שלא יאמר שבסוף זה הרבה יותר ממה שסיכמו. פרט לריהוט היתה להם כמות דמיונית של קופסאות ושקי ענק (בגלל העיסוק של בתי, שכולל מיליון וחצי אבזרים גדולים וקטנים) והם הראו לו ה-כ-ל כולל הכל. הוא אמר בבטחה, שישלח להם משאית הכי גדולה שיש - באורך 8 מ', וכל מה שראה ייכנס בפנים. סיכמו על יום רביעי בשעה 8 בבוקר. בשלישי בערב מתקשר חתני לוודא שהם מגיעים למחרת בבוקר, כמסוכם. בעל הבית מתחיל לנסות להיזכר במה המדובר, ואז אומר: אה, אנחנו נבוא בין 12:30 ל-13:30. טוב, חתני ובתי לא הצטערו כי הארכה עזרה להם להתארגן סופית. כמובן, לא ב-12:30 ולא ב-13:30 - בשעה 14:30 הופיעה משאית קטנה (לא 8 מ') עם כמה סבלים 'אברכי מחנה בלאטה', שהתחילו לצעוק שזו כמות עצומה של ארגזים והם לא מוכנים לטפל בזה. חתני דיבר בתקיפות עם הנהג ואמר שלא בא בחשבון להעביר במשאית הקטנה, הובטחה הכי גדולה אז בבקשה - אחת ושתיים. הוויכוחים והצעקות והאיומים (מצד הערבים, אלא מה) ארכו עד שעה 4, הושאר סבל אחד להתחיל להוריד את הכבודה, והמשאית ושאר התכשיטים עזבו תוך הבטחה שתוך שעה מגיעה המשאית הגדולה. (הסבל הבודד גילה לחתני בינתיים שהם כבר הספיקו להעביר שלוש יחידות דיור עד אותה שעה...)
המשאית הגדולה הגיעה ב18:30, והפועלים הרעבים התיישבו לאכול עד 19:00. הם נראו כמו אחרי העברה של 3 דירות, וקצב עבודתם וטיבה היה בהתאם. בשעה 22:00 הודיע מנהל העבודה האנטישמי שזהו - לא נכנס יותר! חתני אמר שבעל הבית בדק ואמר שהכל ייכנס, ואם יזיזו את זה וזה ויעמידו כך וכך - הכל ייכנס. אבל הפועלים עייפים ועצלים ואין מה לדבר - לא מזיזים כלום! נשארו קופסאות כלי הפסח ושולחן המטבח וספה וארון שפורק ולא הועמס ועוד אי אלו ארגזים שלא הועמסו. רגע, עכשיו הם לא מתכוננים לנסוע מפה אל עיר היעד (מרחק כ-30 ק"מ), לא בא בחשבון. המשאית נוסעת אל בית הנהג (לפחות הוא מבני ברית, עם כיפה על הראש - הדבר הכי אברכי שהיה בפרשה חוץ מחתני...) ולמחר 'על הבוקר', ברבע לשבע, הם ייצאו לדרך.
בתי וחתני נאלצו להישאר ללילה בעירנו בלי בגדי שינה ובלי בגדים להחלפה (נס שיש לנו מכונת כביסה ומכונת ייבוש ואי אלו בגדי רזרבה לשעות הדחק) ובאו לישון אצלנו, למרות שמאז פרוץ הקורונה אנו נשמרים מאכסון הדורש קרבה יתירה ושימוש באבזרים משותפים.
השכמנו עם בוקר, אבל מלומדים ב'נסים' הורינו לחתננו להתקשר ברבע לשבע אל הנהג ולשמוע אם יצא כבר לדרך. נו, מיותר לבזבז מלים על ניחושים...
בקיצור, התיאורים של @אפשרי די מתאימים למה שאירע אח"כ (וה'נגר' שהתקין את הארונות לאחר שפירק אותם בצורה אגרסיבית והוזהר שאם ימשיך כך לא יקבל טיפ איים במלים ברורות שאם לא יקבל טיפ ישבור את כל הארונות), וזה היה ע"י הובלה שלא מן העיתון ולא מן הפרסומות אלא מנסיון די טוב של שנתיים קודם לכן... (אין לי חשק לכתוב את כל התלאות שהיו עם העברה זו, כי למה לעשות נאכס על הלב, זה לא בריא.)
מה זה הסיוט הזה?????:eek:
מודה לה' שלא עברתי דירה ב 15 שנים האחרונות....
 

אפשרי

מהמשתמשים המובילים!
אז יש לי חידוש בשבילך, @אפשרי : בתי עברה כבר 5 פעמים דירה בעשר השנים האחרונות. כל פעם גרועה מקודמתה. ההעברה השלישית היתה דווקא די בסדר (''הובלות אברכים'', כן... כלומר, לא באמת אברכים אבל היו בסדר) ואשר על כן החליטה לקחת אותם בפעם החמישית (לפני עשרה ימים). בעל הבית של ההובלה הוזמן אחר כבוד לביתם כדי לראות את כמות הכבודה, והם הראו לו הכל באופן הכי מרבי, כדי שלא יאמר שבסוף זה הרבה יותר ממה שסיכמו. פרט לריהוט היתה להם כמות דמיונית של קופסאות ושקי ענק (בגלל העיסוק של בתי, שכולל מיליון וחצי אבזרים גדולים וקטנים) והם הראו לו ה-כ-ל כולל הכל. הוא אמר בבטחה, שישלח להם משאית הכי גדולה שיש - באורך 8 מ', וכל מה שראה ייכנס בפנים. סיכמו על יום רביעי בשעה 8 בבוקר. בשלישי בערב מתקשר חתני לוודא שהם מגיעים למחרת בבוקר, כמסוכם. בעל הבית מתחיל לנסות להיזכר במה המדובר, ואז אומר: אה, אנחנו נבוא בין 12:30 ל-13:30. טוב, חתני ובתי לא הצטערו כי הארכה עזרה להם להתארגן סופית. כמובן, לא ב-12:30 ולא ב-13:30 - בשעה 14:30 הופיעה משאית קטנה (לא 8 מ') עם כמה סבלים 'אברכי מחנה בלאטה', שהתחילו לצעוק שזו כמות עצומה של ארגזים והם לא מוכנים לטפל בזה. חתני דיבר בתקיפות עם הנהג ואמר שלא בא בחשבון להעביר במשאית הקטנה, הובטחה הכי גדולה אז בבקשה - אחת ושתיים. הוויכוחים והצעקות והאיומים (מצד הערבים, אלא מה) ארכו עד שעה 4, הושאר סבל אחד להתחיל להוריד את הכבודה, והמשאית ושאר התכשיטים עזבו תוך הבטחה שתוך שעה מגיעה המשאית הגדולה. (הסבל הבודד גילה לחתני בינתיים שהם כבר הספיקו להעביר שלוש יחידות דיור עד אותה שעה...)
המשאית הגדולה הגיעה ב18:30, והפועלים הרעבים התיישבו לאכול עד 19:00. הם נראו כמו אחרי העברה של 3 דירות, וקצב עבודתם וטיבה היה בהתאם. בשעה 22:00 הודיע מנהל העבודה האנטישמי שזהו - לא נכנס יותר! חתני אמר שבעל הבית בדק ואמר שהכל ייכנס, ואם יזיזו את זה וזה ויעמידו כך וכך - הכל ייכנס. אבל הפועלים עייפים ועצלים ואין מה לדבר - לא מזיזים כלום! נשארו קופסאות כלי הפסח ושולחן המטבח וספה וארון שפורק ולא הועמס ועוד אי אלו ארגזים שלא הועמסו. רגע, עכשיו הם לא מתכוננים לנסוע מפה אל עיר היעד (מרחק כ-30 ק"מ), לא בא בחשבון. המשאית נוסעת אל בית הנהג (לפחות הוא מבני ברית, עם כיפה על הראש - הדבר הכי אברכי שהיה בפרשה חוץ מחתני...) ולמחר 'על הבוקר', ברבע לשבע, הם ייצאו לדרך.
בתי וחתני נאלצו להישאר ללילה בעירנו בלי בגדי שינה ובלי בגדים להחלפה (נס שיש לנו מכונת כביסה ומכונת ייבוש ואי אלו בגדי רזרבה לשעות הדחק) ובאו לישון אצלנו, למרות שמאז פרוץ הקורונה אנו נשמרים מאכסון הדורש קרבה יתירה ושימוש באבזרים משותפים.
השכמנו עם בוקר, אבל מלומדים ב'נסים' הורינו לחתננו להתקשר ברבע לשבע אל הנהג ולשמוע אם יצא כבר לדרך. נו, מיותר לבזבז מלים על ניחושים...
בקיצור, התיאורים של @אפשרי די מתאימים למה שאירע אח"כ (וה'נגר' שהתקין את הארונות לאחר שפירק אותם בצורה אגרסיבית והוזהר שאם ימשיך כך לא יקבל טיפ איים במלים ברורות שאם לא יקבל טיפ ישבור את כל הארונות), וזה היה ע"י הובלה שלא מן העיתון ולא מן הפרסומות אלא מנסיון די טוב של שנתיים קודם לכן... (אין לי חשק לכתוב את כל התלאות שהיו עם העברה זו, כי למה לעשות נאכס על הלב, זה לא בריא.)
השתתפותי מעומקא דליבא. ושמהיום ואילך לא יזדקקו כלל להובלות, רק שלווה ונחת במעונם.
ואף על פי כן, אתעקש שלקחת מישהו שיש לנו (או לאחרים) נסיון טוב איתו, זה השתדלות נורמלית, ולקחת מהעיתון זה איבוד ממון בידים.
 
נערך לאחרונה ב:

DAndna

משתמש סופר מקצוען
איור וציור מקצועי
צילום מקצועי
אייייייייי נגעת בנקודה כאובה!
אל תעבירו דירה עם הובלות מהעיתון.
גם אם קוראים להובלות "גדול הדור" או "הצדיק" או משהו בסגנון. זה לא עובד. מנסיון מר
כנ"ל אנחנו עברנו עם מוביל בשם דומה, היה זוועה, מילה זה לא מילה וכמעט הכפיל לנו את התשלום בפי שתיים. שבר לנו שולחן, איימו עלינו שלא יעלו לנו את התנור... וכו' וכו'
בפעם השניה עברנו עם הובלות של רוסים, שקטים, ועושים את העבודה מצויין, והמחיר בסוף הרבה יותר זול.
 

אפשרי

מהמשתמשים המובילים!
ואגב, טרם הספקתי לעשות חתימה או תיקית עבודה או משהו
אז לשני קוראי המסורים (הבוט של גוגל, ועוד אחד החפץ בעילום שמו)
להלן קישורים למיטב הגיגי בפורום זה
מאמר רציני וחופר מאוד על הקורונה וההתמודדות עמה (נתן פייט בתחרות לפרס הפרויקטור לשנת תש"ף)
ביקורת מתוקה על ספר אהוב (אגב, תיכף צריך לצאת ספר ההמשך)
נקודה יסודית על פענוח נתוני ההדבקה
מהורהר ומצוער לתשעת הימים
רעיונותי המהוללים והבלעדיים למיגור הקורונה

ועד כאן. (חוץ מ"בכיה של האהבה" שיצא בפעקלע של נתן בערב תשעה באב).

והאמת שכבר כמה שבועות מתגרד בתחתית מוחי משהו אלולי זך ולח. להוציא אותו ידרוש הרבה השקעה, אז נראה עוד, בעזר השם יתברך.

תלונות ומלונות על כל הנ"ל אפשר לשלוח ל - efsh848 בג'ימייל.
 
נערך לאחרונה ב:

מרחבית

משתמש מקצוען
משהו די מוזר קורה בעולם בזמן האחרון. זו לא רק הקורונה המתמשכת. זו לא רק הממשלה שכל שנייה מתפרקת. זה לא רק העולם שלא יודעים מה קורה לו.
זו גם חוסר האפשרות להסתדר נורמלי עם פועלים ובעלי מלאכה ופקידים שונים.
כמובן בלי להכליל ח''ו.
לא שקודם הכל הלך חלק. לגמרי לא. אבל בתקופה האחרונה, יש התגברות של כל מיני סיטואציות משונות.

אלו לא רק המובילים שתארתם.

אנשים מתלוננים בצוק עיתות הקורונה על אובדן פרנסה, ובצדק.
אבל רבים מוצאים את עצמם רודפים אחרי בעלי מלאכה, שיכולים להרוויח כסף ביושר ובעמל מספק במקצוע שלהם, ונראה ש...לא מתחשק להם? אין להם כוח? עמוסים מידי? מבודדים? לא ממש ברור.
מבטיחים לבוא, מובטח להם תשלום מיידי והוגן, והם לא מופיעים.
לא שהם מאחרים. לא שהם משנים פתאום יום. פשוט נעלמים. כאילו לא בא להם לעשות את זה.
זה בסדר שלא בא, אבל תגידו מראש. למה להבטיח?

אה, משהו קרה לרכב שלהם. ולא הצליחו למצוא פיתרון במשך ימים ארוכים.

לכו תרדפו אחריהם. ממילא לא שומעים כלום בטלפונים חסרי הקליטה. ואת המיילים הם לא רואים.
כשהם מופיעים אחרי ימים ושבועות ארוכים ומייגעים, מתברר ששכחו את כל מה שסוכם קודם. כולל העבודה. כולל המחיר.

היה סיפור מעניין עם אחד שכן עשה עבודה טובה ובזמן, ונעלם לפני ששילמו לו. אולי לא היה לו כוח לכסף שמגיע לו? לכו תדעו. בתקופה המשונה הזו - הכל יכול להיות.
ההם, ישרים והגונים שכמותם, טלפנו שוב ושוב לטפל ולתאם ולדאוג לתשלום שיגיע אליו.

אה, והיה אחד, שעשה עבודה גרועה ממש. לא מדובר על לא מושלם או משהו דומה. לא שייך להשתמש במה שעשה. והוא לא רצה לבוא לתקן. למה? - ככה. לא רוצה. הוא גר קצת רחוק.

שלא לדבר על משרדים. כל סידור קטן או שאלה או טופס - סיפור שמתפרס על פני שעות וימים ושבועות ומנגינות והודעות והבטחות שיחזרו, והעברה מפקיד לפקיד, שכל אחד בתורו לא יודע או לא מתעסק עם זה, וחוזר חלילה.
או שממלאים באתר את כל הפרטים ופרטי הפרטים בחריקת שיניים, כי מה כל זה קשור לעניין? ובשורה האחרונה מודיעים לכם שתקבלו סיסמא ב SMS שאיו לכם ב''ה.

שוב, לא שזה חדש. אבל הכל התגבר. בשביל דברים הכי קטנים, הכי ידידותיים, צריכים לעבוד ממש קשה. לרדוף אחרי כולם ימים ארוכים.

משהו קורה. אולי העולם נכנס לחוסר תפקוד כללי? לבלבול כללי? לחוסר סיפוק כללי? חוסר אנרגיה? אולי.
אולי כדי שנבין, שהעולם לא באמת חי במלואו.
שרק עם הגאולה השלמה, יהיה לכל הדברים את מלוא החיות והחן והרצון והסדר והיופי.
 
נערך לאחרונה ב:

אפשרי

מהמשתמשים המובילים!
משהו די מוזר קורה בעולם בזמן האחרון. זו לא רק הקורונה המתמשכת. זו לא רק הממשלה שכל שנייה מתפרקת. זה לא רק העולם שלא יודעים מה קורה לו.
זו גם חוסר האפשרות להסתדר נורמלי עם פועלים ובעלי מלאכה ופקידים שונים.
כמובן בלי להכליל ח''ו.
לא שקודם הכל הלך חלק. לגמרי לא. אבל בתקופה האחרונה, יש התגברות של כל מיני סיטואציות משונות.

אלו לא רק המובילים שתארתם.

אנשים מתלוננים בצוק עיתות הקורונה על אובדן פרנסה, ובצדק.
אבל רבים מוצאים את עצמם רודפים אחרי בעלי מלאכה, שיכולים להרוויח כסף ביושר ובעמל מספק במקצוע שלהם, ונראה ש...לא מתחשק להם? אין להם כוח? עמוסים מידי? מבודדים? לא ממש ברור.
מבטיחים לבוא, מובטח להם תשלום מיידי והוגן, והם לא מופיעים.
לא שהם מאחרים. לא שהם משנים פתאום יום. פשוט נעלמים. כאילו לא בא להם לעשות את זה.
זה בסדר שלא בא, אבל תגידו מראש. למה להבטיח?

אה, משהו קרה לרכב שלהם. ולא הצליחו למצוא פיתרון במשך ימים ארוכים.

לכו תרדפו אחריהם. ממילא לא שומעים כלום בטלפונים חסרי הקליטה. ואת המיילים הם לא רואים.
כשהם מופיעים אחרי ימים ושבועות ארוכים ומייגעים, מתברר ששכחו את כל מה שסוכם קודם. כולל העבודה. כולל המחיר.

היה סיפור מעניין עם אחד שכן עשה עבודה טובה ובזמן, ונעלם לפני ששילמו לו. אולי לא היה לו כוח לכסף שמגיע לו? לכו תדעו. בתקופה המשונה הזו - הכל יכול להיות.
ההם, ישרים והגונים שכמותם, טלפנו שוב ושוב לטפל ולתאם ולדאוג לתשלום שיגיע אליו.

אה, והיה אחד, שעשה עבודה גרועה ממש. לא מדובר על לא מושלם או משהו דומה. לא שייך להשתמש במה שעשה. והוא לא רצה לבוא לתקן. למה? - ככה. לא רוצה. הוא גר קצת רחוק.

שלא לדבר על משרדים. כל סידור קטן או שאלה או טופס - סיפור שמתפרש על פני שעות וימים ושבועות והודעות והבטחות שיחזרו, והעברה מפקיד לפקיד, שכל אחד בתורו לא יודע או לא מתעסק עם זה, וחוזר חלילה.
או שממלאים באתר את כל הפרטים ופרטי הפרטים בחריקת שיניים, כי מה כל זה קשור לעניין? ובשורה האחרונה מודיעים לכם שתקבלו סיסמא ב SMS שאיו לכם ב''ה.

שוב, לא שזה חדש. אבל הכל התגבר. בשביל דברים הכי קטנים, הכי ידידותיים, צריכים לעבוד ממש קשה. לרדוף אחרי כולם ימים ארוכים.

משהו קורה. אולי העולם נכנס לחוסר תפקוד כללי? לבלבול כללי? לחוסר סיפוק כללי? חוסר אנרגיה? אולי.
אולי כדי שנבין, שהעולם לא באמת חי מלא.
שרק עם הגאולה השלמה, יהיה לכל הדברים את מלוא החיות והחן והרצון והסדר והיופי.
איזו תובנה מעניינת!
מגיע לה אשכול נפרד...
 
נערך לאחרונה ב:

מרחבית

משתמש מקצוען
איזה תובנה מעניינת!
מגיע לה אשכול נפרד...
סליחה על הטרמפ. זה לא היה מתוכנן, התיאורים של הקשיים המתסכלים בהובלות, הציפו לי אוטומטית את מה שנתקלתי ושמעתי בתקופה האחרונה בהרבה תחומים. נראה שהדרך לשירות טוב והוגן - ארוכה היום מתמיד.
 
נערך לאחרונה ב:

הפתעה

משתמש מקצוען
אחרי עריכות אין סופיות, שאלה למומחי העריכה:
מישכנו, משכנו, או משכננו?
(המדובר בגוף ראשון)
 

אפשרי

מהמשתמשים המובילים!
סליחה על הטרמפ. זה לא היה מתוכנן, התיאורים של הקשיים המתסכלים בהובלות, הציפו לי אוטומטית את מה שנתקלתי ושמעתי בתקופה האחרונה בהרבה תחומים. נראה שהדרך לשירות טוב והוגן - ארוכה היום מתמיד.
לא, לא כתבתי בביקורת.
 

אפכא מסתברא

משתמש סופר מקצוען
מוזיקה ונגינה
עריכה תורנית
נראה לי משכנו.
אכן, כאשר מנקדים זה ברור. אבל השאלה בכתיב חסר הניקוד, כי מירב הסיכויים שרוב הציבור לא יקרא זאת בניקוד שאליו התכוון הכותב. כמדומני שאין מנוס מניקוד, חלקי לפחות, של מלה זו: מִשכַּנּו.
 

אפכא מסתברא

משתמש סופר מקצוען
מוזיקה ונגינה
עריכה תורנית
משהו די מוזר קורה בעולם בזמן האחרון. זו לא רק הקורונה המתמשכת. זו לא רק הממשלה שכל שנייה מתפרקת. זה לא רק העולם שלא יודעים מה קורה לו.
זו גם חוסר האפשרות להסתדר נורמלי עם פועלים ובעלי מלאכה ופקידים שונים.
כמובן בלי להכליל ח''ו.
לא שקודם הכל הלך חלק. לגמרי לא. אבל בתקופה האחרונה, יש התגברות של כל מיני סיטואציות משונות.

אלו לא רק המובילים שתארתם.

אנשים מתלוננים בצוק עיתות הקורונה על אובדן פרנסה, ובצדק.
אבל רבים מוצאים את עצמם רודפים אחרי בעלי מלאכה, שיכולים להרוויח כסף ביושר ובעמל מספק במקצוע שלהם, ונראה ש...לא מתחשק להם? אין להם כוח? עמוסים מידי? מבודדים? לא ממש ברור.
מבטיחים לבוא, מובטח להם תשלום מיידי והוגן, והם לא מופיעים.
לא שהם מאחרים. לא שהם משנים פתאום יום. פשוט נעלמים. כאילו לא בא להם לעשות את זה.
זה בסדר שלא בא, אבל תגידו מראש. למה להבטיח?

אה, משהו קרה לרכב שלהם. ולא הצליחו למצוא פיתרון במשך ימים ארוכים.

לכו תרדפו אחריהם. ממילא לא שומעים כלום בטלפונים חסרי הקליטה. ואת המיילים הם לא רואים.
כשהם מופיעים אחרי ימים ושבועות ארוכים ומייגעים, מתברר ששכחו את כל מה שסוכם קודם. כולל העבודה. כולל המחיר.

היה סיפור מעניין עם אחד שכן עשה עבודה טובה ובזמן, ונעלם לפני ששילמו לו. אולי לא היה לו כוח לכסף שמגיע לו? לכו תדעו. בתקופה המשונה הזו - הכל יכול להיות.
ההם, ישרים והגונים שכמותם, טלפנו שוב ושוב לטפל ולתאם ולדאוג לתשלום שיגיע אליו.

אה, והיה אחד, שעשה עבודה גרועה ממש. לא מדובר על לא מושלם או משהו דומה. לא שייך להשתמש במה שעשה. והוא לא רצה לבוא לתקן. למה? - ככה. לא רוצה. הוא גר קצת רחוק.

שלא לדבר על משרדים. כל סידור קטן או שאלה או טופס - סיפור שמתפרש על פני שעות וימים ושבועות ומנגינות והודעות והבטחות שיחזרו, והעברה מפקיד לפקיד, שכל אחד בתורו לא יודע או לא מתעסק עם זה, וחוזר חלילה.
או שממלאים באתר את כל הפרטים ופרטי הפרטים בחריקת שיניים, כי מה כל זה קשור לעניין? ובשורה האחרונה מודיעים לכם שתקבלו סיסמא ב SMS שאיו לכם ב''ה.

שוב, לא שזה חדש. אבל הכל התגבר. בשביל דברים הכי קטנים, הכי ידידותיים, צריכים לעבוד ממש קשה. לרדוף אחרי כולם ימים ארוכים.

משהו קורה. אולי העולם נכנס לחוסר תפקוד כללי? לבלבול כללי? לחוסר סיפוק כללי? חוסר אנרגיה? אולי.
אולי כדי שנבין, שהעולם לא באמת חי מלא.
שרק עם הגאולה השלמה, יהיה לכל הדברים את מלוא החיות והחן והרצון והסדר והיופי.
קרובת משפחתי מארה"ב הגדירה זאת באזני: תסמונת הרגליים למעלה.
וזה הסיפור שלה:
לאחר סגר ממושך בניו יורק, סוף-סוף הורשה הנכד שלה בן ה-9 לחזור לחיידר. בשעות אחה"צ של אותו יום שאלה אותו קרובתי: נו, שמחת לחזור לחיידר?
לתדהמתה הגמורה, ענה לה הדרדק בטון נחרץ: לא!
- באמת?! למה?
- היה לי הרבה יותר כיף לשכב על הספה בבית עם הרגלים למעלה ולשמוע את ה'רבי' בטלפון...
המשיכה קרובתי וסיפרה דברים דומים למה שכתבה לעיל @מרחבית - אחר השבתת העסק המשפחתי שלהם למשך חודשיים או יותר שמחה סוף-סוף לקבל הזמנה להספקת תוצרת. היא ניסתה למצוא עובדים שכבר עבדו בשבילם לפני כן - ולכל אחד היה תירוץ אחר למה הוא לא רוצה/יכול/מסוגל/מעוניין לעשות זאת, והסיכום של כל זה היה - אנשים התרגלו להיות בבית עם הרגלים למעלה, וקשה להם להחליף תנוחה...
 

Ok - מירי טריטל

משתמש סופר מקצוען
עיצוב גרפי
D I G I T A L
@אפשרי , יש לך כשרון כתיבה ענק.
והתיאור שלך קורע. גם את הלב.
ימלא ה' חסרונכם!
אל תעברו דירה מהמלצה של פרוג!
מצטרפת להמלצה.
לא להסתמך על אף המלצה מפרוג, בשום נושא.
לעולם אין לדעת מי עומד מאחורי הניק ומהם האינטרסים שלו.
 
מצב
הנושא נעול.

אולי מעניין אותך גם...

הפרק היומי

הפרק היומי! כל ערב פרק תהילים חדש. הצטרפו אלינו לקריאת תהילים משותפת!


תהילים פרק קיט א'

א אַשְׁרֵי תְמִימֵי דָרֶךְ הַהֹלְכִים בְּתוֹרַת יְהוָה:ב אַשְׁרֵי נֹצְרֵי עֵדֹתָיו בְּכָל לֵב יִדְרְשׁוּהוּ:ג אַף לֹא פָעֲלוּ עַוְלָה בִּדְרָכָיו הָלָכוּ:ד אַתָּה צִוִּיתָה פִקֻּדֶיךָ לִשְׁמֹר מְאֹד:ה אַחֲלַי יִכֹּנוּ דְרָכָי לִשְׁמֹר חֻקֶּיךָ:ו אָז לֹא אֵבוֹשׁ בְּהַבִּיטִי אֶל כָּל מִצְוֹתֶיךָ:ז אוֹדְךָ בְּיֹשֶׁר לֵבָב בְּלָמְדִי מִשְׁפְּטֵי צִדְקֶךָ:ח אֶת חֻקֶּיךָ אֶשְׁמֹר אַל תַּעַזְבֵנִי עַד מְאֹד:
נקרא  32  פעמים

לוח מודעות

למעלה